|
ירושלים די תלויה בעצמה, שני נצחונות במשחקים שנותרו, יחד עם הפסד של לובליאנה לולנסיה, והיא מסיימתת במקום השני.
אבל אין סיבה לחשוב שהיא תנצח את המשחקים האלה. ירושלים סיימה את הסיבוב הראשון במצב חלומי, 7 נצחונות מול 2 הפסדים, כשהיא מנצחת את כל היריבות הישירות בהפרש משמעותי. אבל בסיבוב השני היא עם 2 נצחונות בלבד מול 5 הפסדים, אחד מהנצחונות היה על אריס החלשה ממש בשניות האחרונות של המשחק.
למרות שההפסד הכי מביך היה מול המבורג וכולם יזכרו ממנו את הרוטציה הקצרה שהסתיימה ב-4 משחקים, אני חושב שזה בדיוק מה שהביא לה את הריצה הטובה בסיבוב הראשון. דווקא אחרי הפסד "ביתי" לקלוז', נפצעו סמית' וויילי וירושלים רצה לתקופה הכי טובה שלה השנה, כולל 4 נצחונות מול היריבות הישירות. הסגל המצומצם התגבש, חבורת שחקנים מוגבלים עם 1.5 שחקנים יוצרים ואיכשהו יצא שלם שגדול בהרבה מסך החלקים שהיו גם לפני הפציעות. כנראה שירושלים התאהבה בקונספט הזה, לא הביאה מחליפים לפצועים ואז אחרי האופוריה העומס התחיל לתת את אותותיו והקסם פג. ההפסדים בסיבוב השני הם בעיקר על עומס ועל מחסור בכישרון התקפי, שתי בעיות שנובעות מאותה הסיבה - שלא הביאו את החיזוק המתאים בזמן. הארפר חווה סוג של רגרסיה (לא יודע אם לממוצע או לא), קרינגטון אף פעם לא היה מספיק יציב כדי ממש לסחוב קבוצה ופה זה נגמר. המשחק אתמול הוא המחשה יפה, הארפר וקרינגטון ניסו לסחוב את הקבוצה אבל העומס לא הגיוני, 3 שחקנים שלוקחים כמעט חצי מזריקות השדה של הקבוצה (34 מ-74), 75% מהזריקות מהקו, לא סתם בהתקפה האחרונה שניהם מתקשים לייצר התקפה ראויה.
חיזוק כבר לא יגיע. גם הפצועים הנוספים (ויילי, דוברת, קורנליוס, לוי) לא יחזרו לפני סוף הסיבוב. אולי כשכולם יחזרו הקבוצה תתייצב, השאלה אם העונה עדיין תהיה live.
|
התחבר
הרשמה
בלוגים
שאלות נפוצות
חיפוש
