הודעת הפרידה של קוקיה (שאאל"ט הוא שחקן הכדורסל השני בטיבו שאי פעם כתב בפורום):
ציטוט:
לא פשוט לסכם 14 שנים של כדורסל מקצועני- מהיום הראשון אי שם בשנת 2000 במדי הפועל ת״א, ועד היום האחרון רק לפני חודש במשחק האליפות מול מכבי תל אביב.
את השנים האחרונות שלי במחלקות הנוער העברתי בהפועל ת״א, גם אז, לקראת סיום גיל הנוער לא חשבתי שאגיע להיות שחקן בוגרים. לא חשבתי שאזכה לעשות קריירה כל כך ארוכה ומהנה ושיתמזל מזלי לצאת למסע הזה (מסע שעבר דרך כל כך הרבה מקומות, מנהריה דרך הגליל העליון, בני השרון, חולון, ירושלים והתחנה האחרונה- חיפה).
עבדתי עם הרבה מאמנים שונים במהלך הקריירה שלי: דני פרנקו שהיה זה שהביא אותי לנוער של הפועל ת״א וגרם לי להאמין שאוכל להיות שחקן בוגרים וגם בהמשך שיתפנו פעולה בעונה מיוחדת בחולון ובשנה האחרונה בקריירת המשחק שלי עם חיפה, אבי אשכנזי ורועי שילינג שהיו הצוות הראשון שהאמין בי והביא אותי לנהריה בתור ילד צעיר, שרון דרוקר, שהיה המאמן הראשון שנתן לי הזדמנות בליגת העל בגליל כשחקן אלמוני מנהריה ובהמשך גם הכניס אותי לעולם האימון ונתן לי טעימה ראשונה של המקצוע לפני שנתיים, וגיא גודס ומתן חרוש שהביאו אותי להפועל ועזרו לי לעשות קפיצת מדרגה נוספת בקריירה. היו עוד רבים וטובים שאני תמיד אעריך את האמון שהם נתנו בי.
זכיתי לפגוש אנשים מיוחדים, אם זה אנשי צוות, שחקנים, אוהדים ועוד, אנשים שמלווים אותי מאותו היום שהכרתי אותם ועד היום. זכיתי לשחק במסגרות אירופאיות עם הקבוצות השונות, זכיתי לעלות פעמיים ליגה, להיות שותף לזכיית גביע קסומה עם הפועל חולון, לגמר פלייאוף עם חיפה ולגמר גביע עם בני השרון, אבל מעל כל אלו זכיתי לשני דברים שלא העזתי לחלום עליהם בתור ילד קטן: הראשון היה להיות חלק מסגל נבחרת ישראל, תחת אריק שיבק, עודד קטש ודן שמיר ולהיות שותף להעפלה של הנבחרת לאליפות אירופה (ולהיות בסגל הנבחרת לאליפות עצמה). זו הייתה חוויה מיוחדת שאקח איתי תמיד. הדבר השני שלא חלמתי עליו ולשמחתי המציאות הייתה אפילו גדולה יותר מהחלום זה להיות חלק מהפועל ירושלים. בתור ילד גדלתי על המועדון וישבתי במלחה כל שבוע, נהניתי מהתקופות היפות של הקבוצה, כולל הגביע הראשון והבלתי נשכח של עדי גורדון, והייתי ביציעים גם בתקופות הקשות, שהיה מעט כסף, 4 וחצי שחקנים, אבל הרבה לב ונשמה.
כשהגעתי להפועל בפעם הראשונה זו הייתה תחושה מיוחדת, של הרבה אושר, סיפוק והגשמה עצמית. במשך המסע, מסע מרגש במיוחד של ארבע שנים, זכיתי להיות קפטן הקבוצה, זכיתי לחיבור אדיר עם צוות המועדון, עם האוהדים המיוחדים שריגשו אותי כל כך הרבה פעמים כשנפצעתי וכשחזרתי מפציעה, כשהיו דיבורים על עזיבתי וגם כשהייתי חלק מהצוות המקצועי לפני שנתיים. נהניתי מכל רגע והרגשתי גאווה גדולה.
כשחזרתי השנה עם חיפה למלחה , הטקס שהכינו לי האוהדים ביחד עם ההנהלה פשוט חיזקו בי עוד קצת את מה שידעתי תמיד, שזה הבית שלי, שזה המקום שתמיד ארגיש בו הכי טוב, לא משנה באיזו תקופה או באיזה תפקיד.
עכשיו אני יוצא לדרך חדשה, בתפקיד חדש וגם קצת ישן, עם צוות מאמנים נהדר כמו דני ומתן, שאת שניהם אני מכיר שנים ובטוח שיעשו את כל מה שאפשר כדי שתהיה קבוצה שהאוהדים יהיו גאים בה. יש פה קהל מיוחד עם הנהלה וצוות נפלא שמקיף את המועדון, שתמיד דואג שהכך יתנהל בצורה הכי מקצוענית שיש. עם הארנה החדשה, שתמיד חלמתי להיות בהפועל כשיגיע הרגע שהמועדון יעביר את ביתו לשם, אני בטוח שאנחנו בדרך לימים יפים.
אי אפשר להשאיר שום דבר בחיים מאחור ברגע אחד. לא חשבתי שאפרוש כבר השנה, אבל אני מסתכל עם חיוך על כל השנים שהייתי כדורסלן ומסתכל בתקווה גדולה קדימה לתקופה החדשה ולתפקיד החדש, סיטואציה שבעזרת הנהלת הפועל, גיא הראל ודני פרנקו היא הסיטואציה הכי טובה שיכלתי לבקש בקריירה החדשה שלי.
נשאר לי רק להודות למשפחה שליוותה אותי כל השנים, בכל המגרשים, בימים הטובים יותר וטובים ופחות. לחברים ולאוהדים מכל הקבוצות השונות, שתמיד העריכו, תמיד נתנו מילה טובה ותמיד גרמו לי להרגיש בר מזל שאני כדורסלן מקצועי.
מחכה לפגוש את כולם במגרשים ורק באירועים משמחים.
הודעה מרגשת מאוד בפני עצמה, אבל אני מודה שציניקן כמוני בעיקר השתעשע בלתהות איך אוהדי הפועל תל אביב יגיבו להתנסחויות שלו בסוגיה ידועה.
התחבר
הרשמה
בלוגים
שאלות נפוצות
חיפוש
