|
פעם היו כאן לברון, קוואי ודוראנט בשיאם, היום הם כבר לא מה שהיו, ואם הם עדיין בצמרת, זה אומר יותר על העמדה. עמדה עם זנב ארוך ארוך, אבל צמרת בעייתית מאד, ואף לא שחקן אחד שהוא בעיניי כיום גיים צ׳יינג׳ר. חבל. ונכון, זה גם בגלל השרירותיות של ההחלטה ללכת עם העמדות של BR לטוב ולרע, ולכן שחקנים כמו טייטום, פול ג׳ורג׳, דרוזן, אנונובי, ג׳יי דאב, אמן תומפסון ועוד רבים וטובים - לא כאן).
ונתחיל כהרגלנו בקודש ב HM
קטגוריה א׳ רזים, ארוכים, צעירים ומוכשרים
שחקן של שרלוט - ברנדון מילר הוא בדיוק כזה, רזה, ארוך, צעיר מאד, מוכשר מאד. נתן עונת פריצה עם הרבה שלשות בקבוצה המפתיעה של שרלוט.
שחקן של יוטה - גם אייס ביילי (יוטה) שייך לכאן - עונת רוקי חביבה מאד לבן ה-19 הזה ביוטה
שחקן של וושינגטון - בן גילו וויל ריילי, שנראה טוב אמנם רק בתקופת הגארבג׳ של עונת הגארבג׳ של וושינגטון אבל, בתקופה הזאת הוא נראה ממש טוב.
קטגוריה ב׳ - גם צעירים, פחות דקיקים.
שחקן של שרלוט - קון קנופל של שרלוט נתן עונת רוקי עם כמעט זכייה ב ROY. צלף שמשחק נפלא ללא הכדור ביד. קליי תומפסון, הדור הבא.
שחקן של יוטה - ברייס סנסבו הפתיע מאד ביוטה עם מגוון מהלכים חתוליים בעונה מצוינת. חבל רק שבקבוצה שבה לא בטוח שזה לא ואקום.
שחקן של וושינגטון - קישון ג׳ורג ׳לעיתים קרובות נראה כמו השחקן הכי טוב של הקבוצה המזעזעת הזאת. אול אראונדר אמיתי שקולע גם 38% מהשלוש. נחמד.
ויש גם את בנדיקט מת׳ורין, בקלות אחד מיצרני הנקודות הטובים ביותר ברשימה הזאת, קצת חור שחור. עבר השנה לקליפרס, וכרגע בלי קבוצה. לא יודע מה זה אומר.
קטגוריה ג׳ - המבוגרים והמנוסים.
ג׳ימי באטלר מוזכר כאן [8 בדירוג אשתקד], כי הוא כן אמור לחזור בינואר-פברואר. אם זו היתה רק הפציעה, אז מילא, אבל פציעה פלוס העובדה שהוא כבר בן 37 זה כבר כנראה קצת יותר מדי בשביל הרשימה העיקרית. מקווה שאתבדה.(לולא הפציעה, כנראה שהייתי מדרג אותו באיזור המקום ה 6-8) האיש שאותו הוא החליף בגולדן סטייט - אנדרו וויגינס (מיאמי) גם שווה אזכור ,למרות שהוא נראה בצד הדועך של הקריירה, ועדיין אופציה סבירה לסמול פורוורד פותח. דילון ברוקס הוא האחרון בקטגוריה - נתן את העונה הכי טובה שלו בקריירה בפניקס אשתקד אבל אני לא משוכנע שתהיה כאן המשכיות.
והאחרים:
מבחינתי, צדיק ביי (פליקנס), נג׳י מרשל (דאלאס) וקלדון ג׳ונסון (ספרס) הם פחות או יותר אותו שחקן (למרות שלפחות לג׳ונסון אין שם של דמות בקומדיית בורקס). כולם חזקים פיזית, מסוגלים לקלוע מכל הטווחים (אם כי מרשל נתן עונת נפל בשלשות, השנה) והם בדיוק מה שהכדורסל המודרני מחפש בסמול פורוורדים שלו, בהנחה שהם לא כוכבים.
נסמית׳ [14 בדירוג אשתקד] שלפני שנה מאד התלהבתי ממנו בריצה של אינדיאנה נראה כמוהם, אבל למען האמת לא מסוגל לכדרר. מה שהוא כן מסוגל לעשות ממש טוב זה לקלוע המון המון שלשות בקצת קצת זמן וגם לשמור מעולה. נראה אם יחזור לעצמו יחד עם הליבורטן. לוגוונז דורט [13 בדירוג אשתקד] שעבר עכשיו מהת׳אנדר לאטלנטה הוא אחד משחקני ההגנה הטובים בליגה אבל לא יודע לעשות כלום בהתקפה חוץ מלקלוע איזו שלשה או שלוש במשחק, ולמרות שכמעט הכנסתי לכאן את פרנץ וגנר ,החלטתי בסוף להכניס לכאן דווקא את ג׳וליאן שמפני (ספרס), שחקן שאני מאד אוהב ,ריבאונדר מעולה, שלשן אדיר, שחקן הגנה טוב. נכס לכל קבוצה, אבל לא מספיק מגוון לרשימה העיקרית.
ולרשימה העיקרית:
15. אוסר תומפסון (דטרויט, 9.9 נק׳, 5.7 ריב׳, 3.1 אס׳, מלך החטיפות עם 2 למשחק, 53 אחוז אפקטיבי, כמעט לא זורק מהשלוש, חבר בחמישית ההגנה הראשונה של הליגה) - עקף את אח שלו בסיבוב בתור המפלצת ההגנתית היותר גדולה לבית משפחת תומפסון. פחות מוכשר ממנו התקפית (לא שמישהו מהם יודע לקלוע מהשלוש אבל אוסר יותר נוקשה בהתקפה מאחיו ופחות יצירתי), אבל תמנון דטרויטי קלאסי, ממשיך דרכם של דומארס וטיישון פרינס בתור מישהו שקשה מאד עד בלתי אפשרי ליצור מולו. אולי שחקן ההגנה הטוב בליגה פרט לאטריה הצרפתית מטקסס.
14. טריי מרפי (פליקנס - 21.5 נק׳, 5.7 ריב׳, 3.8 אס׳, 1.5 חט׳, 57% אפקטיבי, 38% מהשלוש) - כשדיברתי על ה HM הזכרתי כמה אנשים(ביי, מרשל, וקלדון ג׳ונסון) שהם פשוט גופות גדולים שיודעים לעשות מספיק דברים מספיק טוב בשביל להיות כאן אז מרפי הוא קצת כמוהם, אבל הוא פשוט קצת יותר חזק וקצת יותר מדויק, וקצת יותר מהיר וקצת יותר שחקן הגנה. ובגלל זה, הוא נמצא ברשימה העיקרית והם לא. הוא כן צריך להתחיל לשחק בקבוצה קצת יותר טובה ו \או להצליח יותר בקבוצת הפח בה הוא משחק.
13. פרנץ וגנר [4] (אורלנדו- ב 34 משחקים, קלע 20.6 נק׳, 5.2 ריב׳, 53% אפקטיבי ו 34.5% מהשלוש). אכזב אותי מאד השנה, ובחיי שחשבתי להוציא אותו מהרשימה, כי פציעות וכי הוא לא מסתדר כל כך עם בנקרו וכאלה, אבל בהנחה שהוא בריא, הוא כן שחקן התקפה מעולה, שאף שיפר את יכולת הקליעה שלו בשנה הפצועה האחרונה שלו.. הפסיד בגלל פציעה גם את החצי השני של סדרת הפלייאוף המעולה מול דטרויט, אבל אמור לחזור בריא.
12. ברנדון אינגרם (טורונטו - 21.5 נק׳, 5.6 ריב׳, 3.7 אס׳, 53% אפקטיבי, 38% מהשלוש.) כל עוד הוא בריא, הוא עדיין המוציא לפועל העיקרי של טורונטו. נדמה לי שכשהוא הגיע לליגה לפני איזה עשור, חשבו שהוא יהיה טוב יותר היום, אבל קשה לומר שהיתה לו קריירה מאכזבת כשבסופו של דבר, הוא סקורר אמין שנה אחר שנה. הבעיה היא רק שהוא לא הרבה יותר מאשר סקורר אמין, ובינתיים הוא לא הצליח לסחוב קבוצה רחוק מדי.
11. אר.ג׳יי בארט [15 אשתקד ברשימת הסקנד גארדים] (טורונטו - 19.3 נק׳, 5.3 ריב׳, 3.3 אס׳, 55% אפקטיבי, 34% מהשלוש). נכון, לכאורה המספרים של אינגרם טובים יותר, למעשה בארט הוא שחקן חשוב יותר כדבק קבוצתי וכשחקן הגנה ובעיקר כשחקן עם ביצים, גם אם הוא לעולם לא יהיה הסקורר הטבעי שהוא אינגרם. אבל בעיקר, בסדרת הפלייאוף מול קליבלנד, אינגרם גם היה חצי פצוע וגם נראה כמו כלום ושום דבר כשהוא שיחק, ואילו בארט (לצידו של סקוטי בארנס) היה השחקן היחיד כמעט שהחזיק את הקבוצה בחיים עם סדרה מעולה גם אם כזאת שהסתיימה במפח נפש בגיים 7.ֿֿ
10. ג׳וש הארט [8 אשתקד ברשימת הסקנד גארדים] (ניקס - 12 נק׳, 7.4 ריב׳, 4.8 אס׳, 59% אפקטיבי, 41% מהשלוש). איזה שחקן, בחיי, איזה שחקן. זכור מכמה מהמהלכים הכי חשובים של הניקס באליפות ההיסטורית שלהם. אחד הריבאונדרים הטובים בכל הזמנים אינץ׳ פור אינץ׳, שחקן הגנה מעולה, קבוצתי, מוסר. שחקן דבק של ממש. איגודלה מודרני שיש סיבה שמאמן אחר מאמן סומך עליו בתור האיש באמצע של הקבוצה שלו, למרות שהוא לא מייצר נקודות (ועדיין, תסתכלו על האחוזים שהשתפרו מאד השנה לעומת שנים קודמות, גם אם קשה לומר שהוא עדיין קלעי אמין. קלע 14 נקודות למשחק מול קליבלנד בגמר המזרח, והוריד 10 ריבאונדים למשחק מול וומבי והספרס בגמר הליגה. תותח.
9. מפ״ג - מייקל פורטר ג׳וניור [11] (נטס, 24 נק׳, 7 ריב׳, 3 אס׳, 55.5 אחוז אפקטיבי, 36% מהשלוש). תשמעו, הוא סקורר ממש ממש טוב, שנתן קייס לכך שאולי דווקא הוא קצת דעך לצד יוקיץ׳ (אבל גם לקח אליפות לידו, אז בכל זאת). מספיק לראות עד כמה הוא טוב יותר מקמרון ג׳ונסון שהוטרד עבורו (ואפילו לא קיבל כאן מקום ב HM שלי). קצת כמו דוראנט שעוד יוזכר כאן עוד מעט - גם הוא פשוט סקורר אבסולוטי, בגלל הגובה ובגלל הסטרוק מהשלוש. האם הוא אי פעם יוכיח שהוא יכול להיות שחקן מוביל (ולא רק שחקן חמישייה ) בקבוצה שתעשה פלייאוף? לא יודע, אבל הוא בן 27 אז יש לו מספיק שנים עוד לנסות.
8. קווין דוראנט [8 בין הפאוור פורוורדים] (יוסטון, 26 נק׳, 5.5 ריב׳, 4.8 אס׳, 57% אפקטיבי, 41% מהשלוש) - כן, כן, אני שם אותו כל כך נמוך, כי אם יש משהו אחד שהקאפקייק מוכיח שנה אחר שנה בעשור הנוכחי - זה שהוא פשוט לא שחקן מנצח. הוא עושה נקודות, הוא קולע באחוזים מעולים, הוא עדיין מסוגל לקלוע מעל כל אחד (אם כי, קצת פחות מפעם אם להיות הוגנים) והוא עדיין הסקורר נטו הכי מוכשר שאי פעם ראיתי. והוא גם שחקן נזק שכל קבוצה שבה הוא משחק, נראית טוב יותר בלעדיו. תראו את יוסטון שנה קודם, ואת פניקס בשנה האחרונה (וברוקלין לפני כן). אולי זה דברים שהוא עושה בחדר ההלבשה, אולי זאת הגישה התבוסתנית שהוא מביא ואולי הרבה דברים אחרים, אבל קיי.די הוא השחקן שאני הכי שונא בליגה מאז קרל מאלון והעובדות אומרות שלא מגיע לו מקום גבוה יותר.
7. קופר פלאג (דאלאס, 21 נק׳, 6.7 ריב׳, 4.5 אס׳, 50% אפקטיבי, 29.5% מהשלוש) - צריך לומר את האמת, והיא שהוא כן מזכיר קצת את לברון הצעיר מאד. הוא פשוט גדול, חזק, מהיר ואתלטי. מסוג השחקנים שהם פשוט גדולים יותר מכל אחד אחר על המגרש (ביחס למהירות לפחות) ובאותו זמן מסוגלים לעשות הרבה דברים, כולל במקרה של קופר פלאג, לרכז לחלקים רבים מאד את המשחק של דאלאס. לחובתו - דאלאס נכשלה לחלוטין בשנה האחרונה (ואכזבה אותי מאד, חשבתי שהם יהיו עמוק בפלייאוף), והאחוזים שלו הם מהגרועים ברשימה. אבל אני משוכנע שהפוטנציאל כן בשמיים.
6. מיקל ברידג׳ס [6] (ניקס, 14.5 נק׳, 4 ריב׳ כמעט, 4 אס׳, כמעט, 1.3 חט׳, 57% אפקטיבי, 37% מהשלוש). למרות שהיו רגעים בפלייאוף בהם הוא לא היה מסוגל לקנות סל, בסופו של דבר, אלוף הנ.ב.א הטרי, גם נתן מספיק משחקים גדולים ומספיק שלשות גדולות בדרך לאליפות העצומה. עדיין אחד משחקני ההגנה הטובים בליגה, ועדיין שחקן שאפשר לסמוך עליו לשחק 82 משחקים (ושלא יקל עליכם הדבר, זה חלק מהקריטריון בדירוג). וגם אם המספרים שלו היו קצת פחות טובים השנה, הוא עדיין קלע 18 נקודות למשחק בשתי הסדרות מול פילדלפיה וקליבלנד, והיה גם אחד האחראים העיקריים לניצחון במשחק מס׳ 2 מול הספרס (גם אם בגדול, הוא התקשה בגמר, אבל היי - כמה שחקנים ברשימה הזאת בכלל היו בגמר הנ.ב.א). אז מבחינתי, הוא דורך במקום. גם טוב.
5. לברון ג׳יימס [3] (פילדלפיה, 21 נק׳, 6 ריב׳, 7 אס׳, 55.5% אפקטיבי, 32% מהשלוש). למרות שהוא איבד עוד צעד, נדמה לי שסדרת הפלייאוף בסיבוב הראשון מול יוסטון, עוד תיזכר לו כשירת ברבור, או כסוג של היילייט קריירה. הוא לקח קבוצה פצועה לגמרי (ללא דונצ׳יץ׳ או ריבס לרוב הסדרה) ופשוט עשה צחוק מהרגליים הצעירות בהרבה של יוסטון, בסדרה שבאמת היתה בעיניי, אולי הדבר הכי מרגש שלברון (לא שחקן מרגש בעיניי בדרך כלל) עשה בקריירה. גם מול אוקלהומה סיטי בסיבוב הבא הוא ניסה, אבל שם, זה באמת כבר היה גדול עליו. ועדיין, שאפו לו. מעבר עצום לפילי, שהיא קבוצה עם מספיק כשרון לעשות שלבים מאוחרים מאד, כשבעיניי המצב הנוכחי של לברון תפור עליהם - מבוגר אחראי שכבר לא מנסה להוכיח כלום. רק חבל, שהקליעה שלו מהשלוש שמאד השתפרה בעשר שנות הקריירה האחרונות שלו, עוד פעם התדרדרה בעונה האחרונה.
4. דני אבדיה [12] (פורטלנד, 24 נק׳, 7 ריב׳, 6.5 אס׳, 52% אפקטיבי, 32% מהשלוש). חדי העין שביניכם ישימו לב שהאחוזים, אפעס, לא משהו. ועם זאת דני שלנו עשה מעשה ולקח את פורטלנד כגו-טו-גאי מובהק עד לפלייאוף. חדי העין גם ישימו לב, שמספרי האול אראונד שלו מדהימים, ושהוא הפך להיות אחד מהמוסרים הטובים בעמדה שלו ובכלל. חודר חזק, שחקן חכם שיוצר לעצמו ולאחרים. רק מה, השנה יש לפורטלנד המון המון רכזים שירצו את הכדור במקומו (לילארד, ג׳ה, ועדיין גם ג׳רו וסקוט, ויש גם את שיידון שארפ). אני מקווה מאד שנורי, המאמן הטרי, ישכיל להמשיך ולתת לאבדיה את הכדור ביד, כי אתם יודעים מה? הוא ממש טוב בלקבל החלטות. רק שישפר קצת את הקליעה מהשלוש.
3. קוואי לאונרד [5] (קליפרס או שמא טורונטו… 28 נק׳, 6.5 ריב׳, 3.5 אס׳, 1.9 חט׳, 57% אפקטיבי, 39% מהשלוש). אני לא יודע איך לאכול את הפציעות שלו, והאם הוא מפברק אותן או שהיו באמת. מה שבטוח הוא שהשנה היה איזה סטרץ׳ של 20 משחקים, בהם דווקא קוואי קשישא, נראה כמו השחקן הטוב בעולם. ובעונה בריאה, הוא ימשיך להיות אחד מהטובים בעולם. האם אני מהמר שהוא יהיה בריא השנה? נדמה לי שאם הוא יהיה בטורונטו, אז כן. ואם בקליפרס, אז לא. הוא גם לא שחקן ההגנה שהוא היה פעם (עדיין סבבה, כן?) אבל משחק בינוני מאד שלו בפליי אין גמר לקליפרס את המשחק (במשחק מרגש במיוחד עבורי, עם ניצחון נפלא של הווריורס), אז לא יודע… נדמה לי שאם מתחשבים בהיסטוריה, באיכות ובעתיד, זה פחות או יותר המקום הריאלי. גם אם כשהוא בריא ועם מוטיבציה, הוא כנראה השחקן הטוב ביותר ברשימה הקצת בינונית הזאת.
2. ג׳יילן ג׳ונסון [7] (אטלנטה, 22.5 נק׳, 10.5 ריב׳, 8 אס׳, 54% אפקטיבי, 35% מהשלוש) - האיש שמסתכל לאבדיה בלבן שבעיניים ואומר לו במילים פשוטות anything you can do, i can do better. איזה כיף לאיש הזה שטריי יאנג הנזק הלך לו לעיר הבירה, כדי להבליט את היתרונות של ג׳ונסון. מוסר לא פחות טוב מאבדיה, שומר לא פחות טוב ממנו (לפחות בתצורה הנוכחית), סקורר טוב יותר, ריבאונדר טוב יותר. והאיש שלקח את אטלנטה לסדרה לא רעה בכלל מול האלופה שבדרך (והיחידים שהצליחו לגנוב להם יותר מניצחון אחד). עם החיזוקים של הקבוצה מכיוונה של הת׳אנדר (כלומר ,ארון וויגינס ולו דורט) - אטלנטה צריכה להיות כוח רציני השנה במזרח, ג׳יילן ג׳ונסון הוא הכוכב הבלתי מעורער, ובניגוד לאבדיה, אין לו 5 רכזים על הראש.
1. ג׳יילן בראון [4 אשתקד ברשימת הסקנד גארדים] (פילדלפיה, 28.5 נק׳, 7 ריב׳, 5 אס׳, 52% אפקטיבי, 35% מהשלוש). אז מה זה אומר על העמדה, אם האיש שאני שם במקום הראשון, הוא גם האיש שבוסטון זרקה תמורת די מעט? כנראה שהמון. ועדיין, אני לא יכול לחשוב על מישהו טוב יותר ממנו ברשימה. מי שהיה ה MVP של האליפות ההיסטורית של בוסטון לפני כמה שנים, הוכיח את עצמו השנה בהעדר ג׳ייסון טייטום (רוב העונה) לשחקן שיכול לקחת קבוצה שרבים חשבו שהיא קבוצת פליי אין - עד למקום השני והמפתיע מאד מאד במזרח, כשהוא בשורת המועמדים הקצרה ל MVP/ ועם זאת, בפלייאוף הכל נגמר עם הפסד מפתיע לסיקרס כבר בסיבוב הראשון, ולמרות סדרה סטטיסטית לא רעה, קשה היה שלא לשים לב לכך שהיו לו משחקי נפל ברורים במשחקים 5 ו 6 באותה סדרה. בוסטון לקחה מספרי אנליטיקס גרועים (לכאורה), רצון לנקות אורוות והרצון לא להגיע לאייפרון העליון, ובעיקר פשוט סומכת יותר על טייטום מאשר על הסמול פורוורד הטוב ביקום. ואתם יודעים מה? בצדק.
_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).
|
התחבר
הרשמה
בלוגים
שאלות נפוצות
חיפוש
