סל ניוז

ראיתי עכשיו את סיום העונה של סמוך על סול.
ספוילר אלרט:
מישהו יכול להסביר לי מה סול השיג בהצגה שהוא עשה עם הקשישים מבית האבות? הוא הכפיש את שמו, איבד את קהל הלקוחות שלו ואם הבנתי נכון גם הוביל אותם לדבר מחדש על ההסדר וכנראה לדחות את הpay day שלו, וכל זה בשביל שאחת הזקנות תחזור להיות חברה עם השאר?
מה פספסתי?

אין לי מושג, כי רק קראתי עד המילה השלישית, אבל כנראה ספוילר למעלה.
ברצינות, צ'ארלס. WTF

סורי, מאוחר ושכחתי להקטין ולצבוע בלבן את הפונט.
אבל באמת שמה שכתבתי זה הדבר הכי פחות מספיילר בפרק הזה.

המשך ספוילר לפרק סיום העונה:




לא נראה לי יש פה משהו נסתר. אישה זקנה שכל החברות שלה בבית האבות מחרימות אותה זה גזר דין מוות. הוא הרגיש רע עם עצמו כשהבין את מידת הנזק שגרם לה והגיע למסקנה שזה הפתרון היחיד.

אני חייב לומר את זה, חמשת הפרקים האחרונים של העונה בסמוך על סול' היו מאכזבים מאד. אולי בעיקר בגלל הפיצול המוחלט בין קווי העלילה

_________________
תודה לאלוהי הבירה

טוב, נראה לי מהתגובות כאן שההחלטה לנטוש את הסידרה אחרי הפרק הראשון של העונה הנוכחית היתה מוצלחת.

היתה התייחסות כלשהו לסיפורה של שפחה בת'רד הזה? (הייתי שואל גם על מפרשים שחורים אבל בטח זה יוציא אותי לא עוקב באופן קיצוני)

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

את "סיפורה של שפחה" ראיתי במרתון לפני שבועיים.
פרק 3 מדהים, פרק 10 טוב מאד, גם הפרק הראשון. אבל האמת היא שיש משהו לא אחיד בסדרה הזאת. בטח לא ברמה של הגדולות באמת.

_________________
תודה לאלוהי הבירה

ראיתי 3 פרקים מסיפורה של שפחה ולא אהבתי, הסיפור מעניין אבל הביצוע לא מספיק טוב, מרגיש ארוך, מייגע וטרחני.

_________________
כורסה נוחה זה התחלה של סוף

אני לא זוכר מתי עונת הפרסים (אמי וגלובוס הזהב) ואם היא תתייחס רק למה ששודר עד עכשיו או שסדרות כמו משחקי הכס שחוזרת עכשיו גם ייכנסו למועמדות, אבל ממה שראיתי השנה יש לי כבר כמה פרונט ראנרס לזכייה:
שחקנית ראשית בדרמה: אליזבת מוס - סיפורה של שפחה (כמעט כתבתי את זה עם כ' עד שהבנתי את המשמעות העגומה...) לא ראיתי מעולם את מאד מן אז ההופעה היחידה שהכרתי ממנה את מוס היא הקומדיה הגסה המטופשת והדי קאלטית Take him to the greek אבל היא פשוט מצוינת ומסוגלת להעביר תחושות מלאות עם מבט או חיוך.
שחקנית משנה בדרמה: ת'אנדי ניוטון - ווסטוורלד. הופעה מדהימה של השחקנית הותיקה.
שחקן משנה בדרמה: רופרט פרינד (הומלנד) מאוד אהבתי את העונה האחרונה של הסדרה הלא ממש מוערכת הזאת והסיבה העיקרית היתה פרינד הבריטי הדי אלמוני שאחרי כמה עונות של גילום דמות שקטה ובשליטה נתן תצוגה אדירה של אדם שבור.
אופציה שנייה: דיוויד תיוליס (וארגה מפארגו). אחד הנבלים המעניינים והדוחים בתולדות המסך הקטן.
אופצייה שלישית: מייקל מקין (צ'אק מסמוך על סול) בעיקר בזכות הפרק האחרון.
אין לי מושג במי לבחור לשחקן הראשי בדרמה. בוב אודנקירק מסמוך על היה טוב אבל לא מדהים (ואני יותר אוהב משם את מייק), אוון מקגרגור גילם בצורה יפה את האחים סטאסי בפארגו אבל אני לא יודע אם מספיק טוב בשביל לזכות, ולא ראיתי את ג'אסטין ת'רו מהנותרים שהבנתי שהעונה האחרונה היתה מעולה.

בקומדיות קשה לי להיזכר במשהו שהצחיק אותי מלבד סיליקון ואלי, אטלנטה ופטריוט (שהיא לא בדיוק קומדיה) אבל פרס שחקן המשנה מוכרח ללכת לזאק וודס (ג'ארד מסיליקון) שהוא כל כך טוטאלי בדמות שלו ובכל פרק יש לו לפחות יציאה אחת שמפילה אותי (I eat that madafucker's lunch every single day!).

גם בעונה הקודמת של הומלנד (הגרמנית), קווין היה שבור פסיכולוגית די לגמרי. העונה התווספה השבירה הפיזית. והוא אכן שחקן לא רע בכלל, אבל לא בטוח שעד כדי כך טוב. את פארגו, העוה השלישית אתחיל השבוע (וכנראה אסיים שבוע הבא) ויהיה לי קצת יותר רפרנס (אחריה, אלים אמריקאים. ככה זה כשעונת הנ.ב.א מסתיימת ויש לך קצת זמן).

_________________
תודה לאלוהי הבירה

עמק הסיליקון סיימה עוד עונה מצויינת.

_________________
אנחנו מגש היהודים שעליו לך ניתנה מדינת הכסף.
...הכרזה זו, במושב מועצת המדינה הזמנית (מגילת העצמאות)

ומלבד זאת אני סבור שיש להחריב את קרתגו ולבטל את חץ הפוזשן.

התחלתי אלים אמריקאיים, מקווה שיהיה טוב כמו כמה מהסדרות האחרונות שראיתי.
בעיקר, פארגו. גם בעונה השלישית, וגם אם היא בעיניי קצת פחות טובה מאשר שתי העונות הקודמות - זאת עדיין יצירת מופת ואחת מחמש הסדרות הטובות ביותר שאי פעם נוצרו (לצד "הסמויה", "שוברים שורות", "הסופרנוס" ו"באפי" נניח). אני לא אכתוב כאן ספוילרים ורק טהרנים מוזמנים לא לקרוא - אבל הקשר בין הסצינה הפותחת של העונה לבין הסצינה המסיימת שלה מבריק, ובאופן כללי זאת היתה עונה פילוסופית להחריד, שהזכירה לא מעט את "בלש אמיתי" (בעיקר בעונה הראשונה) אבל דווקא לכן מעולה לגמרי. כשהמשחק של דייויד תיוליס, מרי אליזבת ווינסטד וקרי קון גם הוא נהדר ועומד בשורה אחת עם כמה מגדולי העונות הקודמות (פרט לבילי בוב ת'ורנטון בעונה הראשונה, שניצב קצת מעל כולם).

אז נשאר לי כרגע "אלים אמריקאים", ואחריה "טווין פיקס" , ואולי גם הגיע הזמן שאשלים את "האמריקאים" מהתחלה (ראיתי רק שלושה או ארבעה פרקים) ועד הסוף. אלא אם יש עוד המלצות חמות במיוחד.

_________________
תודה לאלוהי הבירה

ואם כבר מדברים, אז פרק 8 של פארגו, שכבר הוזכר כאן הוא אכן אחד מגדולי פרקי הטלויזיה של כל הזמנים. מתחיל כמו PINE BARRENS המופתי של הסופרנוס, ממשיך כמו ביג לבובסקי ונגמר כל כך עצוב. פרק אדיר.

_________________
תודה לאלוהי הבירה

באפי??!

_________________
All Your Dreams Are Made, When You're Chained To The Mirror And The Razor Blade

כן, אבל את הדיון הזה כבר ניהלתי לפני 4 שנים בת'רד אחר.

viewtopic.php?f=2&t=10502&hilit=%D7%91%D7%90%D7%A4%D7%99+%D7%94%D7%A1%D7%9E%D7%95%D7%99%D7%94&start=325

_________________
תודה לאלוהי הבירה

נו, יש אנשים שנשבעים בשמה של באפי די והותר. מפתיע שזה מעורר תהיות.

מה שעוד יותר מפתיע זה שיש אנשים שראו את רצח מאדום לשחור ואת שובר שורות ועדיין מעדיפים את השניה, אבל מה אפשר לעשות.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

רצח מאדום לשחור היתה מופתית, ובעיניי הסדרה "הגדולה" הראשונה שראיתי. אבל היא לא התקרבה לגבהים הרגשיים והסיפוריים ש"ברייקינג באד" התקרבה אליהם. ויותר מכך - היו בה הרבה פחות פרקים באמת זכירים (בראש ובראשונה כמובן פרק ה SUBWAY)

_________________
תודה לאלוהי הבירה

נורטון אני קורא אותך בתרדים על טלויזיה וקולנוע כבר כמה וכמה שנים. זה תמיד מעניין כשאתה מסביר.
תוכל להסביר?

_________________
You know I wish that there was some way that I could be outside playing basketball in the rain and not get wet. Now wouldn't that be great?

בכיף, אבל ספוילרים למכביר.

1. PINE BARRENS, הוא אולי הפרק הכי זכיר של הסופרנוס, וללא ספק אחד הגדולים שבהם. כריסטופר ופולי (נדמה לי) נשלחים ליער בשביל להתנקש באיזה רוצח רוסי שלא רוצה למות (יש מצב שאני מתבלבל קצת בפרטים, ראיתי לפני איזה 8 שנים לפחות). דווקא בגלל שמדובר בפרק שלכאורה יוצא מהשטאנץ של הסופרנוס, ועומד כמעט בפני עצמו, מדובר ביצירת מופת. כמעט חד פעמית. רבע השעה הראשונה של הפרק השמיני של פארגו נראה בדיוק כך - שני רוצחים שכירים, כולל אחד (הרוסי) שלא ממש רוצה למות, מול שני הנמלטים. זה אמנם רק 15-20 דקות, אבל יש בו את כל האלמנטים שצריך בשביל להפוך את הרבע שעה למדהימה. כולל שיסוף הראש וחיתוך האוזן.
אחר כך הם מגיעים לבאולינג, שהיא אולי הסצינה מס' 2 בטיבה בכל הסדרה (אחרי הכניסה לבניין של מאלבוי, בילי בוב ת'ורנטון בעונה הראשונה). בביג ליבובסקי ה DUDE מדבר עם סם אליוט, ספק הזיה, ספק קאובוי הומוסקסואל על פילוסופיה ומסתורי היקום. בפארגו הסדרה חיקו את זה מצוין, ועשו את זה באמת נהדר. והקונטרסט בין השיחה הראשונה (עם ניקי) לבין השיחה השניה (עם יורי) נהדרת. מה גם שלא מזיק מכך שמדובר באבא של לורה פאלמר מטווין פיקס, עם כל המשתמע מכך, מדבר בעברית על "אל נקמות אדוני". סצינה אדירה לגמרי.
עד כאן הפרק מושלם. אבל גם האירוע הבא נדיר באיכותו, גם אם מעט פחות - ההרעלה של סיי. סיי הוא לא אדם חביב, והוא לא מצטייר ככזה, ועדיין ברמת היחסיות של העונה (מול הרעים האמיתיים, דייויד תיוליס והחבר'ה) הוא נתפס כ"טוב". מה שקורה לו הוא טרגי והקפיצה בזמן, של שלושה חודשים אחר כך, נעשית במעבר מושלם למדי שמדגיש את הטרגדיה הגדולה כאן.

בעשר הדקות האחרונות, נעשה ברור שבשלושה חודשים, אמיט סטאסי הפך להיות שבר אדם ללא חברו הטוב, ותוך לחץ מתמיד מהרעים. עד הוידוי בעקבות הסיפור של היפני שסירב להאמין לשלום, ואמיט סטאסי שלקח את הסיפור הזה והפך אותו.

בסופו של דבר, כל כך הרבה קורה בפרק מלא ההתרחשויות הזה. פרק מופתי, אולי לא ברמה של PINE BARRENS בעצמו, אבל לא באמת רחוק.

_________________
תודה לאלוהי הבירה

אפרופו ביג ליבובסקי, אתה יודע מי ביים את הפרק הזה של הסופרנוס? סטיב בושמי.

זה הפרק עם וינסנט דונופוריו?

אכן

_________________
תודה לאלוהי הבירה

אני ישבתי מול הפרק הזה בפארגו עם פה פעור. באמת פרק יוצא דופן (אני אהבתי מאד מאד את כל העונה).
סצינת הבאולינג היא הנגדה יפה לביג ליבובסקי. הסרט צועק ניהיליזם ואתיאיזם. דמויות (מדהימות) עצמאיות בשטח, תלושות, אין כח מכוון או סדר וכולם די חרא.
האוולי, שברא בסדרה עולם שהוא בעצמו חסר כל צדק או סדר ושבו באמת אדם מבוגר יכול לסוע עם אשתו בליל חג המולד ולהיות מחוסל רק כי עבר במקום הלא נכון בזמן הלא נכון, רצה בכ"ז (אולי בציניות או באירוניה) להראות שיש "מנהיג לבירה" או סדר שבסופו של דבר עושה צדק בעולם (למרות שהסוף של הסדרה לא בהכרח ענה על זה) ושלח את הדמות של היהודי הנודד להראות לסוואנגו שיש גלגול נשמות ואין מוות סתמי וגם שלח אותה להעניש את הרשעים (וגם יורי שילם על מעשיו משנות ה-80 ומהמאה ה-18). זה אולי היה שרירותי בפני עצמו כי גם היא רצחה כבר בתחילת הסדרה ובכ"ז זה היה איזה ניסיון להראות שלא הכל חסר משמעות.

ורבי נחמן בלב סצינה מרכזית באחת הסדרות החשובות של השנים האחרונות. וואו ולגמרי.

_________________
"מה תזכור מנדב הכדורסלן?"
-"קודם כל אזכור את הכדור שהוא הוריד לי מהלוח שאחריו קלעתי סל ניצחון משלושת רבעי מגרש נגד ציבונה"
(דורון ג'מצ'י מסכם את הקריירה של נדב הנפלד)

טוב, אז צריך לומר כמה דברים על עוד כמה סדרות כי למה לא.

BROADCHURCH , כלומר ברודצ'רץ, היא סדרה בריטית שקיבלה הרבה מחמאות אבל האמת היא שהיא בינונית להחריד גם ברגעיה הטובים, וגרועה בטירוף ברגעיה הפחות טובים. רגעיה הטובים היא העונה הראשונה בה הסדרה היא דרמת מתח סבירה, גם אם הסיפור הכי מעניין בה מתרחש במשך פרק וחצי. רגעיה הפחות טובים, שלא לומר המחרידים, הם כל מה שבא אחר כך. הפסקתי סוף סוף לאחר פרק ורבע בעונה השלישית. חבל על דייויד טננט, מי שהיה דוקטור הו מופלא, וכאן התבזבז לגמרי.

פריצ'ר - הו, אז ככה, לפחות בינתיים (וראיתי ארבעה פרקים בלבד מהעונה השניה) הסדרה הזאת הופכת למופת. העונה הראשונה היתה מעניינת אבל לא תמיד אחידה ברמתה וקצת מוזרה מדי. אבל בעונה השניה יש 3-4 קווי עלילה שפשוט מתפרצים, וסת' רוגן, השחקן השמן שכולנו מכירים, הוא יוצר סדרות נהדר כשנותנים לו להתפרע, וכאן נותנים לו המון להתפרע. פשוט יופי של סדרה.
העונה הראשונה של פריצ'ר הזכירה את העונה הראשונה של "אלים אמריקאים" שהיא באמת לא רעה, די מופרעת, אבל לא מספיק טובה, ובעיקר הרגעים הטובים יותר של "אלים אמריקאים" הם דווקא בסיפור המשנה של החברה של הגיבור. עוד סדרה מופרעת למדי - SENSE8 שבוטלה בינתיים, נתנה עונה ראשונה מצוינת אבל המשיכה בעונה שניה בינונית מאד ברמת הסיפור, גם אם תמיד מסוגננת ברמת הבימוי, אבל פריצ'ר זה משהו אחר, הדבר הזה באמת הופך אט אט לאחת הסדרות האהובות עליי בטלויזיה. מקווה שימשיך כך.

חוץ מזה, התחלתי פאודה דווקא בגלל שלפחות שני ערבים כאן בל.א. המליצו עליה, מקווה שהיא אכן טובה. (ראיתי רק פרק אחד)

_________________
תודה לאלוהי הבירה

מסכים לגבי אלים אמריקאים. סדרה מעניינת, מצולמת נהדר אבל לא מופת.
אני גם נהנה מפריצ'ר אבל לצערי גם בעונה השנייה היא לא שומרת על אחידות (סיימתי את פרק 6).

ריק ומורטי חזרה וממשיכה להיות ממתק מענג.