סל ניוז

זה טיעון לגיטימי כשלעצמו. אם אין הצדקה כלכלית לקיום אותם תיאטראות (שהמדינה צריכה כל פעם מחדש לחלץ מחובות כבדים) והקולנוע הישראלי בכוחות עצמם, ושבגדול הם מעניינים קבוצה מועטה של אנשים, יואילו אותם אנשים לממן את התחביב שלהם בעצמם. יצליחו לעניין מישהו? נהדר. לא יצליחו? לא אבידה גדולה.

נתחיל עם זה שזה לא תחביב אלא מקצוע.
נמשיך עם זה שהתיאטראות ומבנה התקצוב שלהם והניהול של חלקם הוא מחפיר.
נוסיף על זה שמספר הצופים בקולנוע בעולם כולו בירידה. אבל בישראל לא, ונמשיך מכאן לזה שקולנוע ישראלי בכלל נמצא בפריחה מבחינת מספר צופים.
נעבור לזה שיש לא מעט מחקרים עולמיים שמוכיחים קשר בין תרבות משגשגת למצב כלכלי משופר ברמה הארצית, הכוונה היא שעיר שנתפסת/מדינה שנתפסת כמרכז תרבות בעצם מרוויחה כסף כתוצאה מכך.
ונקנח בזה שתרבות היא ביטוי, וחוסר תמיכה בתרבות היא השתקה של תרבויות חלשות כלכלית, ז"א, אין חרדים, ערבים, עולים שיכולם להיות חלק מחברה מתפקדת.

הכל נכון, רק שאני ממשיך לטעון שמבחינתי כל זמן שהענפים הללו לא מסוגלים להצדיק את קיומם בכוחות עצמם, אין סיבה שהציבור יחזיק אותם כאשר הכסף יכול ללכת למקומות טיפה יותר חשובים. כמובן שאני חושב כך גם על עולם הישיבות (כי משום מה נוטים להשיב לי "ומה עם תקציבי הישיבות??" כאילו אני אברך).

ועוד נוסיף ש:
א. לפחות בקולנוע והטלוויזיה, הממשלות לדורותיהן, דרך הקרנות, מתקצבות הפקות בערך בחצי הסכום אותו הן יכולות להשקיע (וזה לאו דווקא רע בעיני)
ב. הבעיה של חלק לא קטן מגופי התרבות היא לא חוסר כסף, אלא פקידותציה ממארת ואליטיזם מחורבן של הבכירים.

הטענה אבל היא שגם אם הם לא מסוגלים "להצדיק את קיומם", הרי שהרווח העקיף מהם בעצם מצדיק את קיומם.
יש איזה מחקר שנעשה על גלזגו בנושא הזה, לא מוצא אותו כרגע, אבל זה היה משהו בסגנון של אחרי תקופה של הגדלת תקצוב ממשלתי בתרבות מקומית, העיר (שזכתה לכל מיני פרסים ותארים של "עיר תרבות" או "בירת תרבות" של האו"ם והאיחוד האירופי וכאלו כתוצאה ממהלך ממשלתי כזה) חוותה בום כלכלי שנבע מתיירות ומהשקעות חוץ באמנים, יוצרים ושאר אנשי מקצוע בתחומי "תרבות".

הדברים שאתה אומר לא עומדים בסתירה עם דעתי.

הם כן האמת. זה אומר שהשקעה בגופים שהיו קורסים אחרת, כי הם לא מצליחים "להצדיק את קיומם" חוזרת בסופו של דבר לקופת המדינה, ולכיסי האזרחים בדרכים עקיפות.

ההודעה הלפני אחרונה שלך נשלחה ביחד עם שלי.

ואני לא חושב שמצב התרבות בישראל בניגוד למקומות אחרים בעולם, הוא כזה שתורם לכלכלה בעקיפין. מאמין לך שהתופעה קיימת בעולם, כאן היא לא מורגשת.

יש איזורים בתל אביב שמאוכלסים רק על ידי צרפתים ואמריקאים
יש לתל אביב מעמד תיירותי תרבותי שאין לו קשר לדת

הקולנוע הישראלי מוציא מעצמו פנינים של ממש, וכמו שערן אמר יש ערך משמעותי להשקעה ממשלתית בתרבות.

מה שצריך להוסיף לגבי פוקסטרוט שזה סרט חלבי לגמרי מבחינה פוליטית, אין בו שום אמירה משמעותית לגבי הכיבוש והסצינה ההיא שהקומיסרית רגב ניסתה לעשות עליה יח"צ היא כלום ושום דבר לעומת המציאות שאנחנו רואים לאחרונה בגבול עזה, נניח.

_________________
"צריך לתמוך בחיזוק חמאס ובהעברת כסף לחמאס, זה חלק מהאסטרטגיה שלנו" (בנימין נתניהו בישיבת סיעת הליכוד, מארס 2019).

ואלה בין בכירי המשת"פים:

יונתן אוריך; טופז לוק; יעקב ברדוגו; גדי טאוב; שמעון ריקלין; ינון מגל; נתן אשל; קרולין גליק; 14.

כל הרעיון שתרבות היא משהו שאמור להחזיק את עצמו הוא משונה מאוד בעיני, תרבות היא לא עסק שמתנהל על פי הרווחיות שלו.
תרבות כמכלול אף פעם לא החזיקה את עצמה. כל המלחינים הקלאסיים היו סמוכים על שולחנם של גבירים, מימון של בתי אופרה ותיאטראות הוא הכלל ולא היוצא מן הכלל. תיאור הפעילות התרבותית כתחביב שלמה שהמדינה תממן אותו בכלל לא שייך לעניין, המדינה מממנת את הפעילויות התרבותיות לא כי היא רוצה לעזור למי שעוסק בהן אלא כי לדעתה יש בהן חשיבות.
במובלעת תרבותית קטנה כמו ישראל והשפה העברית, פעילות תרבותית בכלל וקולנועית בפרט לא יכולה להתקיים כמעט ברמת ההגדרה (גם אם פה ושם יש סרטים שמחזירים את ההשקעה שלהם). יכול להיות שבעיני מי שקיום פעילות תרבותית אוטונומית ישראלית או יהודית לצורך העניין לא חשוב, אין צורך לממן את הקולנוע. העובדה שמממנים את זה (לדעתי בכל המדינות בעולם יש תמיכה בתרבות מקומית ברמה כזו או אחרת) מעידה על זה שבאופן כללי בעיני מקבלי ההחלטות קיום פעילות כזו דווקא כן חשוב.

ניסיתי לראות הרבה מאותם "להיטים" שהוציא הקולנוע הישראלי, וזה ב-90% מהמקרים היה מפח נפש. ראי אמנם התייחס לסרט ספציפי, אבל נתן הגדרה מושלמת שבעיניי מתארת את מרבית הקולנוע הישראלי - "תרגיל למאונני קולנוע". כל כך מרוחק ומנותק מ-90% מהקהל הישראלי, שאליו הסרטים הללו אמורים בעצם לדבר. ואני לא מתכוון מבחינה פוליטית דווקא. למשל ראיתי את הסרט אפס ביחסי אנוש - יכלו לעשות כאן סרט מקסים שבאמת יכול לדבר אל מרבית האוכלוסיה, והאמת? הסרט התחיל טוב, ואחריי 20 דקות בערך התחיל להתחרבש ולתת לנו ראי של "מוחו המורכב של היוצר" כך שהתוצאה הסופית היא פח זבל שלא ברא השטן. דוגמא נוספת היא "כלבת" - סרט שהתיאור "פח זבל" מחמיא לו. סרט נוסף שקיבל שבחים עד סין ובחזרה הוא "מי מפחד מהזאב הרע" - סרט נסבל, אבל בינוני למדי שאלמלא ישראליותו לא חושב שמישהו היה מקדיש לו רגע אחד מעבר לצפייה בטלוויזיה בשעה מתה כשאין משהו מעניין לראות. יוצא מן הכלל הוא הסרט "הנותנת". סתם, הוא ממש לא. עוד קשקוש בשקל וחצי, אממה, יש שם אחלה סצינות סקס.

idansha, קשה לי להאמין שכל מה שמעניין את אותם תיירים (או לפחות מרביתם) הוא קולנוע בינוני מינוס בשפה מוזרה. עזוב, קולנוע ישראלי זה למשוגעים לדבר בלבד.

תומר, גבירים שמימנו את אותם מלחינים קלאסיים הם בבחינת משקיעים פרטיים. אין לי בעיה שיבוא אדם אמיד שיממן את הענף הכושל הזה בעצמו. בעיניי בכל אופן, כמעט הכל נמדד במספרים ואין שום חשיבות לקיומה של "תרבות ישראלית" ש-95% מהציבור הישראלי כלל לא צורך. את הטענה שהמדינה רואה בכך "חשיבות" ניתן להגיד על תקצוב עולם הישיבות ועל עוד אלף דברים. בשני המקרים מדובר בבזבוז כסף משווע שאותו היה נדרש להפנות למקומות חשובים יותר. ישראל היא לא מדינה שיש לה את הפריבילגיה להוציא כספים מיותרים על הגשמת חזונם של יוצרים בינוניים ואמנים בעיניי עצמם ו/או מימון תלמידי ישיבה בינוניים שהמציאו רעיון לפיו תורתם אומנותם.

היוצאת מן הכלל היא תעשייה הסדרות הישראלית שמצליחה להוציא סדרות טובות. לעתים אפילו טובות מאוד, וההצלחה שלהן היא בהתאם ולא בכדי. מדובר בתעשייה שברובה יוצרת תכנים שמדברים אל הציבור הרחב (הן מבחינת הנושאים והן מבחינת שפת הדיבור הנהוגה בהן) וההצלחה שלהן מדברת בעד עצמה.

הכל בעיניך נמדד במספרים?
אז חבל שלא אמרת את זה קודם, היית חוסך לנו זמן יקר

דווקא כן טענתי זאת מההתחלה.

ומה דעתך על סבסוד סטודנטים לספרות? היסטוריה? מזרחנות?
סבסוד סטודנטים באופן כללי? (המדינה משלמת די הרבה על כל סטודנט באונ')

שואל באמת, מסקרנת אותי דעתך

כבר דיברתי על כך בפעמים אחרות. לדעתי המדינה לא צריכה לסבסד (בטח שלא באופן גורף) לימודים שאין לה שום אינטרס לסבסד. לאור כך, טענתי כבר שאין כל הצדקה שהמדינה תמשיך לסבסד לימודי משפטים (למרות שיהיה מן הצביעות מבחינתי לטעון זאת, כאחד שנהנה בעבר מסבסוד כנ"ל), חשבונאות וכו' בכלל בכלל בכלל.
לגביי ספרות, היסטוריה ומזרחנות - אני חושב שאלו מקצועות שחשוב מאוד שיהיה מי שילמד אותם, בעיקר ממקום של להעביר את הידע לדור הצעיר. לכן כל זמן שהתקצוב יהא מוגבל לכמות מאוד מוגבלת של סטודנטים, אני בעד.

אגב, הבדל אחד בין מקצועות הרוח הללו לבין מקצועות כמו משפטים הוא שכבר שנים אנו עדים לכך ששכר לימוד גבוה לא מונע מאנשים ללמוד משפטים, בעוד קשה לי להאמין שאנשים ישלמו למעלה מ-100 אלף ש"ח על תואר ראשון בספרות (ויש לומר שבצדק).

אז ככה, הקולנוע הישראלי מכניס כסף, רוב הדוג' שנתת כאן אשכרה היו של סרטים רווחיים, לשניים מהם התמיכה ניתנה לקראת סוף השלמת הסרט, אז אם מדברים על מספרים, ההשקעה בסרטים האלו הייתה רווחית בסופו של דבר.

מעולה. אם כך יש תמריץ טוב לבעלי הון להשקיע בזה. זה כמובן לא משנה את דעתי שהמדינה לא צריכה לתמוך בזה.

אבל חלק מההכנסה חוזר למדינה

זה נכון גם לגביי סרטים רווחיים שלא קיבלו תמיכה מהממשלה או לחילופין חברות פרטיות שמדווחות על רווח.
רק אומר שצריך לתת לכוחות השוק לעשות את שלהם. אם יש למוצר הזה דורש, הוא יחזיק מעל המים גם ללא תמיכת המדינה. כך גם נוכל על הדרך להפסיק סוף סוף את הדיון המאוס אודות החופש האמנותי כאשר עסקינן בסרט שמתוקצב מכספי ציבור.

אפשר על הדרך להשמיד גם את השרה האחראית?

אוי ואבוי איזו הסתה.

פשוט נורא... לאן הגענו?
נשאר רק לחכות לסמולן שירים את הכפפה.

זכ"א, אני מניח שאתה גם בעד השמדת כל זכר לתמיכת המדינה בספורט. הספורט הישראלי לא מחזיק את עצמו. שיושמד.

_________________
אנחנו מגש היהודים שעליו לך ניתנה מדינת הכסף.
...הכרזה זו, במושב מועצת המדינה הזמנית (מגילת העצמאות)

ומלבד זאת אני סבור שיש להחריב את קרתגו ולבטל את חץ הפוזשן.

בעד השקעה בתשתיות, אך נגד הוצאת כספים על קבוצות מקצועניות. אני חושב שקבוצות שמתקיימות בזכות תקצוב עירוני לא צריכות להתקיים.
לעומת זאת, כשמדובר בענפים היותר קטנים (ג'ודו למשל) - אני יכול להבין את המדינה שהיא רוצה שיהיו ספורטאים שייצגו אותה בחו"ל, ובכל מקרה מדובר על סכומים די זניחים ובמעט מאוד ספורטאים.