סל ניוז

ראובן, אני לא רואה במה אתה מצדיק את הירידה על רן כאן. המשפט הזה, לפחות לעיני הסניליות ומוחי המוגבל, נראה מאד ברור, דטרמיניסטי וחד משמעי. איך אפשר לפרש אותו אחרת? מה רן לא הבין נכון במשפט הזה? או לצורך העניין אני? כדי שלא תתלונן שמסלפים את דבריך על משמעויותיהם הנסתרות, אני רק אשים פה את המשפט שלך כמו שהוא בלי ששיניתי בו קוצו של יוד, ואשאיר לך להסביר.

_________________
אנחנו מגש היהודים שעליו לך ניתנה מדינת הכסף.
...הכרזה זו, במושב מועצת המדינה הזמנית (מגילת העצמאות)

ומלבד זאת אני סבור שיש להחריב את קרתגו ולבטל את חץ הפוזשן.

ראובן, זה לא נכון מה שאתה אומר, גם אם ניקח את ההודעה השנייה שלך. אני ממש לא חושב שהרוב המוחלט של מי שניסה לעבור מהטלויזיה לקולנוע נכשל. המון המון שחקנים, רשימה שרן רשם לך, שהיו כוכבים בקולנוע עברו קודם לכן בטלוויזיה. אתה יכול להוסיף לרשימה גם את ג'ון טרוולטה, דרך אגב. כשהתחילו לדבר על המעברים מהקולנוע לטלוויזיה אני בדיוק חשבתי שזה מפתיע כמות הכוכבים הגדולים שהחלו דווקא בטלוויזיה.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

בהחלט יש גם כאלה שניסו ונכשלו. אני יכול לחשוב, חוץ מאלה שרואבן אמר, על ניל פטריק האריס, שרה מישל גלר, פול רייזר, ליסה קודרו, מתיו פרי, אפילו קתרין הייגל המדהימה לא מצליחה להמריא בקולנוע. גם על אשטון קוצ'ר הדעות חלוקות, למרות שעשה לא מעט הוא בטח לא הגיע לאותה הצלחה כמו בטלויזיה.
אבל זה בטח לא נכון ש"די עובדה שכוכבי טלוויזיה גדולים נכשלים בקולנוע", ובטח לא נכון שקלוני הוא יוצא דופן יחיד.

_________________
אנחנו מגש היהודים שעליו לך ניתנה מדינת הכסף.
...הכרזה זו, במושב מועצת המדינה הזמנית (מגילת העצמאות)

ומלבד זאת אני סבור שיש להחריב את קרתגו ולבטל את חץ הפוזשן.

מוק, אמרתי שעלילה היא לא החלק הכי חשוב בקולנוע. לא דיברתי על טלוויזיה. ולא אמרתי שאין לה כל משקל.
תומר, האשמות בפלצנות יהיו חזקות יותר אם לא תלווה אותם בטון פלצני.
ובכלל, לקחת טענה, לשנות אותה, ולהתייחס אליה זה קצת מטומטם.

בכ"א, עומד מאחורי דברי, עלילה היא החלק הכי פחות חשוב ביצירה הקולנועית. עלילה במובן של "מה קורה". הרבה יותר חשוב בקולנוע, לדעתי, זה "למה זה קורה", "למי זה קורה", חשוב לי יותר איך הסרט נראה ומוגש ומשוחק ומצולם. אז כן, ביצירה הקולנועית, עלילה היא אוברייטד. לא זניחה, לא מיותרת, כן הכרחית, כן יכולה להיות חשובה בהפיכת סרט ליצירת על, כן אוברייטד.

כנראה שבאמת התנסחתי גרוע בפעם הראשונה, אז אני אגיד שוב: ההודעה שלי כללה את הביטוי "כוכב על טלביזיוני". כוכב על טלביזיוני הוא אדם שנמצא במעמד על (כוכב חשוב של אחת התכניות החשובות ביותר). לצורך העניין טד דנסון הוא דוגמה כזו ווודי הארלסון, שהיה שחקן משנה צעיר באותה התכנית הוא לא. ג'וני דפ או בראד פיט או אשטון קוצ'ר או המון שמות אחרים שאפשר למצוא תכנית טלביזיה שהם היו בהם לא דוגמאות משום בחינה. קלוני היה הכוכב הגדול של אי.אר. לפני שעשה הסבה לקולנוע. אולי גם ברוס וויליס הוא דוגמה (לא זוכר מה היה המעמד של בלשים בלילה).

בכל אופן מבחינתי אפשר לסגור את הדיון מזמן, אבל אם בכל זאת חשוב לכם להתווכח אז אני אחזור שוב על הפרמטרים: שחקן שהיה במעמד כוכב על במקור הטלביזיוני, שהחליט לעשות הסבה לקולנוע ונשאר במעמד של כוכב על.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

אתה בטוח שאתה מדבר על אותו סרט שאני ראיתי אתמול? כי זה שאני ראיתי אתמול הוא גניבה ספרותית גסה ובוטה של "קוד שבור" עם ג'ייק ג'ילנהאל (ואם תרצו, "לקום אתמול בבוקר" של ביל מאריי), עד כדי כך שאחרי חצי סרט התחלתי לספור את הדקות לסוף.

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

לקום אתמול בבוקר עם אקשן זה עדיין סיפור יותר מקורי מ97 אחוז מהסרטים

_________________
תודה לאלוהי הבירה

כן, אבל "לקום אתמול בבוקר" עם אקשן (ופחות אפקטים) זה "קוד שבור" וזה שטנץ שמהווה חלק אינטגרלי של הסרט.

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

כל הרצון שלי בדיון קולנוע vs טלוויזיה שתשים את המילה אמריקאי אחרי זה או את המילה מסחרית, רק בפריזמה הזאת אפשר לשמור את הדיון. כמו גם הרצון להימנע מלקרוא הצהרות דטרמניסטיות וגורפות בסגנון של עלילה לא חשוב [ללא נימוקים]. ההצהרות הנ"ל בעייתיות.

לפני אפילו שנכנסים לפרטים הן בעייתיות כי כל חסידי הטלוויזיה ניזונים קודם כל וכמעט אך ורק מסדרות טלויזיה אמריקאיות. וזה לא רק סדרות אמריקאיות, אלה סדרות שבאות מאותם 3-4 ערוצים עם אותה פורמולת כתיבה [הן מבחינת בניית הגיבורים והן מבחינת כתיבה יצירת מתח, פירוקו בקליימקס סוף עונה וכו'] ושלרוב עוסקים באותם גיבורים בחליפות שונות. מישהו פה באמת חושב שאפשר להשוות טלווויזיה וקולנוע במגוון הנושאים והסגנונות שהקולנוע מציג בימינו ? יש נושאים שלמים וז'אנרים שלמים שלעולם טופלו ולעולם לא יוצגו בטלויזיה הן בגלל הפורמט, הן בגלל שהיא רוב רובה אמריקאית והן בגלל שאין טלויזיה עצמאית אמיתית. יש 3-4 רשתות חזקות שמחכות ליוצרים שלהם עם גרזנים בכל עונת סתיו.

או.קיי יש שובר שורות ויש סופרנוס ויש הסמויה. העניין שכולם יסכימו אתכם על השלושה האלה. האם אתם בטוחים שאם תאספו חובבי/מבקרי קולנוע מרחבי העולם הם יצליחו להסכים על אותם שלושה יצירות מופת בעולם הקולנוע. תשובה : לא. כי יש קולנוע עצמאי נהדר מנורבגיה, יפן, קוריאה, פיליפינים ואיפה לא. זה שחלקכם מתחבר רק למספר שפות מסויים, עדיין לא אומר שחכם לכתוב דברים גורפים שמראש דרך ההתייחסות שלכם צרה מכדי לשפוט את הסוגיה בכללותה.

אפילו מהאספקט הויזואלי. צמצום פערים של הטלויזיה מול המיינסטרים האמריקאי זה עוד מילא. אבל מישהו באמת חושב שאפשר לעשות סדרות טלויזיה בסגנון הויזואלי של ווס אנדרסון ? [לא שאני מחבב את סרטיו, אבל אין ספק שבצד הויזואלי הוא מיוחד]. מישהו יכול לעשות סרטים בדקדקנות וברמת ההשקעה המטורפת שרוי אנדרסון [שזכה בפסטיבל ונציה האחרון] עושה סרטים ? מישהו בטלוויזיה יכול לשלב טביעת חותם ויזואלית ייחודית עם נושאים חברתיים בוערים כמו שאולריך זיידל עושה ?

ובהתייחס לוויפלאש. אני [אולי כצפוי] התאכזבתי מאוד. אולי לא הייתי צריך לצפות להרבה. אבל תפיסת העולם הגרעינית של הסרט בעייתית [שוב התפיסה הרומנטית והחבוטה של אמנות גדולה שהיא הכרח רק בקונטקסט של ייסורים גדולים וכו'] כפי שמתבטא שוב ושוב ושוב באזכור של עלה התאנה שננופף בו לעד של צ'ארלי פרקר. ג'יי, קיי סימונס לא עניין יותר מידי. ראינו את סגנון הדמויות הזה בהרבה סרטים קודמים שלא נדבר עליו בתור שילינג'ר באוז בלבד. בכלל, אני תוהה אם חלק מהאנשים יכולים לזהות משחק גדול רק עם דמויות גדולות ומנופחות, מהסוג שהקולנוע ההוליוודי אוהב לפמפם. ונסיים בכתיבה הבאמת מרושלת ולא מעניינת. רק תחשבו שכל החברים לאקדמיה של הדמות הראשית נשארו בגדר בובות ממוכנות ששולחות לגיבורנו מבטים עצבניים ותו לא [תסריטאי טוב היה בונה פה מהלך תסריטאי מחוכם יותר]. שלא נדבר על יחסי האב - בן הנדושים וכל סצנות הארוחה משפחתית/חיזור הבנאלים. סרט ששוכחים מיד אחרי שיוצאים וטוב שכך.

_________________
Another gem from Tommy Heinsohn.

“I tell ya. I’d have to deck Nate. I’d have to deck him. He be coming and I’d lay one of those picks on him and he’d have to pick his teeth up off the court

I will elaborate later but the answer to your main questions is yes

_________________
תודה לאלוהי הבירה

נו, על טעם ועל ריח וכו'.
וכן, כשמגיעים לסרט עם הרבה מאוד ציפיות, יש סיכוי גבוה יותר להתאכזב.

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

ערן, אני מתנצל כמובן אם הרגשת מואשם אבל אם תקרא את מה שכתבת בצורה מעט ביקורתית אני חושב שתעמוד בעצמך על הבעייתיות שבטיעונים שלך
(וכמובן שלא מזיק לנקוט טון תוקפני בבואך לנהל דיון)

תומר, אז הנה הסבר, כי באמת שאין דרך לדעת את זה, את שכתבתי, כתבתי אחרי שאני כבר כ-12 שנה עוסק בצורה זו או אחרת בקולנוע יום יום, בעשיה, בלימוד ומחקר שלו, אז ניתן להניח די בקלות שאני כותב משהו כזה, זה כן אחרי ביקורת. אז כן, עומד מאחרי מה שאמרתי.
ואל תתנצל על איך שאני הרגשתי, זו לא התנצלות, זו האשמה. מתנצלים על מה שהמתנצל עשה, לא על מה שהצד השני מרגיש.

בכ"א, עלילה = השתלשלות האירועים, ללא סאבטקסט, ללא דיאלוגים, ללא פרשנות ויזואלית, רק דמות א' הולכת למקום ב', עושה דבר ג' ומדברת על דבר ד'. עלילה היא רק חלק מהסיפור הקולנועי (אגב, לא רק הקולנועי) והיא כלי כמעט טכני שתומך בסיפור. קולנוע זה מדיום ויזואלי, עלילה זה כלי טקסטואלי, היא פחות חשובה לקולנוע.
בתיאטרון אני מניח שזה אחרת, בספרות אני יודע שזה אחרת, לא בקולנוע.

נראה לי שיש כאן מחלוקת על הגדרת המושג אז כדאי שתסכימו קודם על זה לפני שתמשיכו את הויכוח.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)