סל ניוז

איכשהו לה קארה (דיוויד קורנוול במקור), שהלך לעולמו עכשיו בגיל 89, תמיד נדחק קצת לז'אנר של סופרי מתח וריגול. אמנם בקצה העליון שלהם וסוג של סמן ימני של איכות לסוגתו אבל עדיין הוגדר כסופר ביון.
לדעתי האישית, הגדולה שלו חרגה תמיד מעבר לז'אנר. מבחינתי לה קארה היה אחד הסופרים הגדולים בכלל. היכולת שלו לבנות דמויות שאף פעם לא הצטמצמו להגדרה הממסגרת שלהם ותמיד נמצאו בהם רובדים אנושיים מפתיעים וחדשים, עמדה לדעתי בשורה אחת עם זו של סופרים גדולים אחרים כמו פוקנר או פיצג'רלד או יוסה. אין מה לצפות בספרים שלו או בסרטים שהופקו על פיהם למתח עוצר נשימה עם קצב מסחרר של מרדפי מכוניות ואנשים שמרביצים אחד לשני ממש טוב, הספרים של לה קארה הם פשוט ספרים ממש טובים שהגיבורים שלהם הם מרגלים או פושעים.
הוא התפרסם כמובן עם 'המרגל שחזר מן הכפור' וכללית ב"סדרת סמיילי" על המרגל הבריטי המופנם שלאחר המלחמה הולך ומאבד את מקומו בגלל חוסר התאמה לפוליטיקה הפנים משרדית. עוד בסדרה הזו גם 'מלחמת המראות' 'התלמיד המכובד, 'כל אנשי סמיילי' ו'החפרפרת' (שעובד לסרט זוועתי שלא מוסיף כבוד לרזומה של גארי אולדמן) שכולם לדעתי ספרים משובחים גם בלי המרכיב של המתח שאצל לה קארה תמיד היה יותר רקע לסיפור מאשר המוקד שלו. חוץ מאלה היו לו מספר די גדול של ספרים ברמות שונות אבל אף ספר בינוני. וכמובן שהופקו גם סרטים וסדרות. הטובה בהן היא החפרפרת מ 1980 בערך עם פטריק סטיוארט בתפקיד מפתיע. למי שמעדיף קולנוע, אני ממליץ על 'הגנן המסור' שהוא אולי הספר המטריד ביותר של לה קארה שעובד לסרט לא רע בכלל עם רייף פיינס, גם 'בית רוסיה' עם שון קונרי מצוין.
אין הרבה סופרים שלכתם מאיתנו צבט לי בלב, לה קארה דווקא כן.