סל ניוז

יש לי כמה שאלות שממש מעניינות אותי בנושא דת ובהינתן זה שיש בפורום הזה כמה דתיים, חרדים בהווה וחרדים לשעבר אולי זה מקום טוב לשאול אותן
אין פה שום מטרה להתנגח או להקטין משהו, אני באמת שואל מסקרנות! (מקווה שאני לא יוצא פה בור מדי)


1) איך הנושא של בחירה חופשית משתלב עם האומניפוטנטיות של האל? הרי אם האל יודע מה עתיד לקרות ומה אנשים עתידים לעשות אז למעשה אין לנו בחירה חופשית (כי למעשה כבר ידוע מה נבחר לעשות) ואם האל אינו יודע מה הולך לקרות אז הוא לא באמת יודע כל וכל יכול... איך הסתירה הזאת מיושבת?

2) מה הרעיון של תפילה? אני מבין את הצד המיינפולדנסי שבא להזכיר לאדם את מקומו בעולם ושזה לא בהכרח תקשורת עם האל אלא של כל אדם עם עצמו, אבל בשורה התחתונה יש תפיסה ביהדות (בכל דת, אני פשוט יהודי אז נתפס ליהדות) שלתפילות יש השפעה על ההשגחה עלינו ועל העם. נגיד עכשיו הייתה תפילה למען שחרור החטופים, האם יש צד ביהדות שמכיר/מאמין שתפילה כזאת יכולה לסייע להחזרת החטופים ואם כן אז למה בעצם? זו לא תפיסה קצת אנושית וקטנונית של האל שצריך שנתחנן אליו ונעבוד אותו?

3) אולי דומה קצת לסעיף 2, אבל מה מקור התפיסה שלימודי גמרא מגינים על עם ישראל? מה הרציונאל מאחורי זה בעצם? גם כאן זה שנלמד תורה ואז האל ישים לב לאנחנו מקיימים את רצונותיו ואז הוא יגן עלינו?

4) עדיין בגמרא - הגמרא בסופו של דבר היא פרשנות אנושית לטקסט אלוקי, מה בעצם הסיבה שדווקא האנשים האלו נחשבים כ"תחליף" לדברי האל? הרי בסופו של דבר זו ההבנה שלהם והפרשנות שלהם לטקסט מאוד מפורש ולמעשה (אם אני מבין נכון) הפרשנות שלהם מקבלת הרבה יותר משקל מאשר פרשנות מילולית של הטקסט "הישיר".

1. אין תירוץ לסתירה הזאת, נדמה לי שדתיים יגידו לך שיש הבדל בין ״ידיעה״ לבין ״עשייה״ וכי אלוהים נתן את ״העשייה״ לבני אדם, אבל תכל׳ס, זה חירטוט.
2. האמת היא שכל ראש השנה ויום כיפור, השאלה הזאת עלתה במוחי - אני עומד שעות, ומדבר על כמה אלוהים גדול. כאילו שאכפת לו שאיזה שמוק מפתח תקווה חושב שהוא גדול או לא. נדמה לי שדתיים יגידו לך שזה לא שאלוהים צריך את זה, אבל בני אדם צריכים לדעת מי הם, ולהיות ענווים וצנועים, והאמת היא שאני יכול להבין את זה ברמה הפסיכולוגית. אני בהחלט יכול להבין תפילה, כמו שאני יכול להבין את כוחה של מדיטציה, וצניעות וענווה, הם לא דברים רעים בסופו של דבר.
האם יש צד ביהדות שחושב שזה יעזור? כל דתי ודתי גדל על סיפורי צדיקים שמראה עד כמה כל הדברים האלה עוזרים. אז כן, אצל כל דתי כמעט מתגנבת המחשבה שזה יעזור. זה מגוחך, אבל זה המצב.
ג. ״הלוואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו״. מאז שהפכתי להיות אוכל נבלות ובועל נידות, היו לי שתי הזדמנויות בחיים לעשות חברותא בגמרא עם הרב המקומי (גם כי זה נוסטלגי עבורי, וגם כי גמרא במידה מסוימת זה די כיף, אם אתה בקטע). בוא נגיד שלא הפכתי להיות פחות אוכל נבלות או בועל נידות בשל כך.
ד. אני חושב שזה בגלל שבטקסט הישיר יש הרבה סתירות לכאורה וגם המון redundancies. (יש מילה לזה בעברית בכלל?, נו, דברים שחוזרים על עצמם וכאלה). בינינו, סיבת הכוח של הרבנים היא, חלק גדול מהסיבה שהיהודים נותרו יהודים. כל אחד צריך מנהיג, והיהודים הגדילו לעשות ויצרו מנהיג שהוא אפילו לא מנהיג גשמי אלא תורני, ועדיין ברמה הפסיכולוגית זה נותן מידה רבה מאד של שייכות למאמינים. אין יהדות יציבה (sustinable) בלי רבנים לדורותיהם. זאת האמת.

_________________
תודה לאלוהי הבירה

סעיף 4 לא מוסבר ע"י סיפור תנורו של עכנאי? כלומר, שברגע שניתנה התורה בהר סיני, הפרשנות שלה יוצאת מידי אלוהים ועוברת לידי העם (דרך הרבנים)?

_________________
כורסה נוחה זה התחלה של סוף

לא מעניינת אותך שאלת הרוע, הסתירה בין התורה למדע ובכלל - האם אלהים יכול לברוא אבן שהוא לא יכול להרים?

האמת שלא... לא יודע למה, תמיד השאלה הזאת נראית לי קנטרנית, אבל איפשהו היא מתחברת בעקיפין לשאלה הראשונה שלי האם האל הוא כל יכול או לא.

תודה על התשובות! בקשר למה שרשמת.
1. מה הכוונה יש הבדל בין ידיעה לעשייה? אם אני נותן לך לבחור בין א' לב' אבל אני יודע ב100 אחוז שתמיד תבחר בא' אז לא באמת נתתי לך לבחור, נתתי לך את האשליה שאתה בוחר.
2. לזה התכוונתי ב"צד המיינפולדנסי", ברורה לי ההשפעה המדדיטיבית ובאופן כללי הפרופורציה שזה נותן למאמינים. אני דווקא מתעניין איך האדם המאמין תופס את הצורך בתפילה כמשהו שהאל "דורש".
4. המילה בעברית של Redundancies זה יתירות אני מבין את הצורך ברבנים, כמו שרשמתי מעל זה קיים בכל דת, אבל זה בסוף זה לא קצת לתת לבני אדם מעמד "קדוש" או משהו אחר שקצת חורג מגבולות המונוטאיזם?