עמוס לב כתב:
אני דווקא חושב שטל בורשטיין הוא אחד השחקנים הישראלים הבודדים שמיצו 100% מהיכולות שלהם. הפנטזיה על הכישרון הגדול של בורשטיין הייתה על רכז בגובה 1.98. מג'יק ג'ונסון הישראלי. למרבה הצער זאת הייתה פנטזיה. לבורשטיין הייתה חולשה אחת שגמרה את הסיכוי שהוא יהיה באמת כוכב גדול והיא רגליים איטיות. הרגליים האיטיות עם יכולת שליטה בכדור לא מספקת בשביל רכז חיסלו את הסיכוי שלו להיות השחקן שדמיינו שהוא יכול להיות. גם בתור שחקן מעמדה מספר 2 הוא התקשה לחדור מול שחקנים ברמת היורוליג. מה שכן, בורשטיין עבד על עצמו ועל המשחק שלו. בתור ילד בהרצליה הוא היה שחקן רזה ללא קליעה כמעט מבחוץ וגם האתלטיות לא הייתה מדהימה. הוא אחד הישראלים הבודדים שהתחזקו פיזית, שיפרו מאד את הקליעה מבחוץ וגם את האתלטיות. העבודה הקשה שלו הפכה אותו לשחקן בינוני ברמת יורוליג ועל זה כל הכבוד לו.
הוא היה השחקן הישראלי הכי טוב בתקופתו הכי לא מרגש שהיה לנו. הוא עשה הכול ברמה סבירה עד טובה, שום דבר לא ברמה מצויינת. חבל שאי אפשר היה להלביש את האופי של בורשטיין על שחקנים יותר מוכשרים.
עמוס, אמנם בורשטיין מעולם לא היה סרגיי באזרביץ' מבחינת המהירות... אבל הוא לא היה איטי כפי שאתה מתאר אותו, הוא הפך לכזה אחרי הפציעות.
בורשטיין הצעיר בהחלט הצית את הדמיון כפויינט-פורוורד. ואני אישית מאוד אהבתי אותו כפויינט כי בניגוד להמון שחקנים צעירים הוא שלט יפה בקצב המשחק והשתמש בגובה שלו בכדי למסור פנימה לשחקן נע עם ידיים מעל הראש.
הוא גם היה מנהיג וטיפוס חזק ודומיננטי על המגרש. טרם הפציעות בסה"כ היה מדובר בשחקן הישראלי הכי משמעותי שהיה למכבי בשנים האחרונות, בעיניי אף יותר משפר (את שלף אני לא סופר בכלל).
הוא היה שומר טוב וחודר לא רע בכלל וידע להשתמש בגובה שלו מול גארדים נמוכים ממנו. אצלנו אוהבים לזכור בעיקר את הסוף ובורשטיין הוא בהחלט שחקן שהקריב את עצמו למען הקבוצה.
אבל אני כן מסכים שלכשרון שלו היה גג ברור, מצד שני גם להרבה כשרונות אירופאיים בכירים היה גג דומה למדי.
זה מזכיר לי (להבדיל) אנשים שמדברים היום בכדורגל על האיטיות של יניב קטן. שהוא אכן איטי (אך בדומה לוובר שעבר פציעה שחיסלה לו את האתלטיות, הוא בנה יכולת מסירה יוצאת מין הכלל וחכמת משחק) אנשים קצת שוכחים שטרם הפציעה, קטן היה שחקן הכנף הכי מהיר בארץ.
מה לעשות שגוף של שחקן, כשרוני ככל שיהיה, בוגד בו.
במקרה של בורשטיין, אני מעדיף לזכור את הטוב וגם לעשות לו לא מעט הנחות מכיוון שהוא הצליח לשחק בסגלים נוצצים שהיו למכבי ואני לא מכיר הרבה ישראלים שהיו יכולים לעשות את זה.
אגב, הדלגיטימציה שעושים לבורשטיין וגרין בסוף הקריירה שלהם מאוד עצובה בעיניי. מדוע הזכרון הקולקטיבי הישראלי נוטה להיות כ"כ אכזר?