סל ניוז

זה נכון, אבל הוא שיחק מצוין. 6 אס' על איבוד אחד ב-15 דקות.

https://www.ynet.co.il/sport/israelibas ... rjzmgebskg
כתבה מענייננת בשער של ידיעות ספורט על הנבחרת. אבל כשקוראים אותה, ההתייחסות די מאכזבת. יש פער עצום בין שחקני נבא ישראלים לבין ההצלחה של הנבחרת, והכתבה בכלל לא מתייחסת לזה. מדברים עם על אליפות העולם ב-2027 בקטאר, שזה יעד מעולה. אבל השחקנים שצויינו בכתבה כנראה יהיו לא רלוונטיים, כל אחד ואחד מהם, למאמץ הזה. שרף אדיר אבל גם אם יגיע לנבחרת (בגלל מגבלות לו"ז של החלונות), ראינו בחלון האחרון שהוא לא איזה שדרוג ענק על הסגל הקיים. נכון, הוא סופר צעיר ויהיה מנהיג ענק לנבחרת, אבל לא יודע כמה הוא יעזור לעלות לאליפות שתהיה בעוד שנתיים. וולף כנראה עוד יותר מבטיח, אבל נדרש לעשות הרבה כדי שהוא יהיה שחקן נבחרת בוגרת, על אחת כמה וכמה בשנתיים הקרובות, וזה עוד לפני הבעיה שהוא תופס משבצת של מתאזרח. שארפ עדיין לא מופיע בשום מוק, אבייב מאד צעיר.

אז אף אחד מהשחקנים האלה לא רלוונטי למאמץ בשנתיים הקרובות, לא מבחינת זמינות ולא מבחינת רמה. אם רוצים להביא את הנבחרת למונדובסקט צריך לעבוד קשה על זמינות מלאה של סורקין, גינת, זוסמן, ים מדר ובלאט.אלו השחקנים שיסחבו את הנבחרת, לטובה ולרעה. אפשר היה בהחלט לשקול מתאזרח יותר בכיר ומאמן מהטופ האירופאי. קרינגטון זה אחלה, ובית הלחמי זה נחמד, אבל למה להסתפק בהם ולא להביא מתאזרח כמו ג'וש ניבו ומאמן כמו קטש? אם נגיע לטורניר גדול, אבדיה בוודאי יצטרף, ואולי עוד 2 מתוך הרשימה יוכלו להיות שחקנים תורמים. אבל קודם כל צריך להגיע לטורניר גדול.

מסכים. בהחלט לא צריך לוותר מראש על אליפות העולם של 2027. לא יהיה קל להגיע לשם, אבל זה כן אפשרי.

אבל היעד היותר ריאלי לעשות בו רעש הוא אליפות אירופה של 2029. דני וים יהיו בשיא הקריירה, בגיל 28, עם שילוב אופטימלי של שיא פיזי ומנטאלי. בלאט, סורקין, זוס, גינת ושגב יהיו בגילאי 31-34, עם הרבה ניסיון ובשאיפה עדיין בלי ירידה פיזית משמעותית. והצעירים כבר לא יהיו כאלו צעירים (גילאי 23-25 לוולף, שארפ, שרף, מאייר, יעקב, ואבייב). חלקם (שארפ, מאייר ויעקב?) לא יגיעו לנבא בכלל ואולי עד אז גם יוותרו על החלום, יקבלו ניסיון נוסף במשחק של פיב"א, ויהיו זמינים לנבחרת בחלונות כדי ליצור גיבוש משופר. מי מהם שכן יצליח ב-נבא יהיה אחרי הארכת חוזה ראשונה (חוץ מאבייב אם יהיה מספיק טוב), וזה השלב שבו יותר סביר שיהיו זמינים לנבחרת. ואולי גם נראה כמה שחקנים אחרים שיעשו פריצה ויגיעו לרמות הגבוהות עד אז (כמו גור לביא, רון ציפר, דולינסקי ועופרי נווה).

הכתבה טובה עקב הפירוט המקיף יחסית על השחקנים.
מסכים שסביר שמרבית הנ"ל לא ממש יהיו רלוונטיים לקיץ 2027 (וזה גם יתגשמו כל הדברים שבספק - שנעפיל לאליפות, שוולף, שארפ ואבייב יירצו להגיע ויהיו במעמד המתאים מבחינת פיב"א וכו').

על המוקדמות לאליפות העולם 2027:
https://en.wikipedia.org/wiki/2027_FIBA ... on_(Europe)
12 עולות מאירופה מתוך 32 (גם קרואטיה שלא עלתה לאליפות אירופה הנוכחית תקבל הזדמנות שווה, באם תעבור שלב מוקדמות נוסף כעת...).
השלב הראשון דומה למה שהיה כעת - 8 בתים של 4 נבחרות, 3 מכל בית עוברות קדימה (צפוי להיות אפילו קל יותר מכעת, כי נבחרות כמו קפריסין לא יקבלו שיריון...).
בשלב השני יהיו 4 בתים של 6 נבחרות. 3 מכל בית עולות לאליפות העולם. פה זה כבר משוכה די גבוהה.
סך הכל זה 16 משחקים תוך פחות משנתיים - כך שנשמע שהרוב המוחלט יהיה בחלונות אמצע העונה, ונצטרך להסתדר מטבע הדברים ללא כל השחקנים שבמסגרות כאלו ואחרות בארה"ב.

_________________
קצת אחרי הסידרה של מכבי מול פאו' , דיוויד פרדמן מנסה לדרבן את האוהדים להגיע לפיינל פור הליגה האדריאטית:
"זו גם ההזדמנות לכל מי שיצא לפני הסיום של משחק 4 להודות לקבוצה, וגם ליהנות מהפיינל פור".

24.4.2012

12 נבחרות שעולות מאירופה. ישראל ביורובסקט הנוכחי בדרג 4, וכנראה שבקצה שלו, כלומר בערך מקום 16 באירופה, וזה בלי קרואטיה. מצד שני, כבר היו לא מעט שנים שהסתובבנו סביב מקומות 10-12, ועם הגרלה טובה ואופטימיזציה של סגל מול חלונות, זה אמור להיות אפשרי.
מבין 15 הנבחרות שאיתנו או מעלינו ביורובסקט, ביום טוב אנחנו יכולים לעבור 5-6 - פינלנד, גיאורגיה, פולין, צ'כיה, מונטנגרו, אולי גם לטביה בהרכבים מסויימים.
כלומר זה לגמרי צריך להיות יעד של האיגוד לראשי הנבחרת, שיתחילו לבנות תכנית מעכשיו - סגל אל מול החלונות, מאמן, משחקי אימון וכו'

אם כבר מדברים על דור העתיד, אין כמעט שחקנים ילידי ישראל מבוגרים בליגה. ביורוליג מככבים כל מיני מירוטיץ', קמפאצו, מלי, דה קולו, יול, איבקה, פאפאניקולאו, סלוקאס, קלאתס, וסלי - ועוד הרבה טובים, כמעט כולם בגילאי 35+
בארץ אין כמעט שחקנים מובילים מעל לגיל 30. יש את טימור ובלייזר ילידי 92, את משעור (לא ממש מוביל) יליד 91. זהו בערך.
זה שילוב של:
(1) פרישה מוקדמת מאד של השנתונים החזקים של 87-88 - מקל, כספי, אוחיון וכדיר שירדו ללאומית - כולם קצת אחרי גיל 30. לא לגמרי ברור לי למה
(2) שנתונים מאד חלשים - בין 88 ל-94/95 כמעט ואין שחקנים ברמה, כנראה שלא סתם העתודה בשנים האלה הייתה בדרג ב' - כל מיני שחקנים שחשבו שיהיו מובילים ולא התפתחו, מסיבות שונות - בן רייס, שון דניאל, כרמל בוכמן, נמרוד טישמן, יותם שירן, בן אלטיט, שון דאוסון, אור סולומון. הרבה פציעות, לא פחות בעיות חוסן מנטלי כנראה

עומר מאייר נבחר לייצג את נבחרת העולם בנייק הופס סאמיט. נחמד.

אני ממשיך במעקב שלי אחרי אביב ארונוב. פיתחתי אליו אובססיה קלה, כי כשיש הורים כמו אבא שלו שמתעסקים כל כך הרבה בלשווק אותו ולהעביר אותו כל פעם מקבוצה לקבוצה, אז זה יוצר אצלי אוט' אנטי.

אז מסתבר שעכשיו, אחרי חצי עונה בנוער של רמה"ש ודק' במשחקי הגארבג' מול עוטף דרום בלאומית, הוא הולך לנסות לעבור לפרטיזן בלגרד.
https://www.israelhayom.co.il/sport/isr ... e/17337430

מה נסגר איתו?! בניגוד למה שרשום בכתבה, 17 נק' למשחק בנוער זה לא משהו יוצא דופן. בבוגרים הוא בעצם לא באמת שיחק, למעט מול עוטף דרום שזה לא חוכמה.

קבוצת הנוער של מכבי ת"א יצאה השבוע לטורניר הנוער ליורוליג וחזרה עם 4 הפסדים מ-4 משחקים. חטפו 3 תבוסות לא עוד הפסד אחד צמוד מול טרנטו. אף אחד לא באמת בלט. ארבל לחמנוביץ' הוביל עם 9.8 נק' למשחק.
הגבוהים המובילים של נבחרת הנוער - ארטמנקו וגולד, קלעו 7.5 ו-6.7 נק' בהתאמה. עם מס' ריב' דיי נמוכים.

זה מפתיע/צפוי?
שנתון חלש במיוחד שלהם?

_________________
קצת אחרי הסידרה של מכבי מול פאו' , דיוויד פרדמן מנסה לדרבן את האוהדים להגיע לפיינל פור הליגה האדריאטית:
"זו גם ההזדמנות לכל מי שיצא לפני הסיום של משחק 4 להודות לקבוצה, וגם ליהנות מהפיינל פור".

24.4.2012

האמת זה לא מפתיע. רוב העונות האחרונות הם חוטפים שם בראש.
בכללי מדובר בקבוצה חלשה יחסית שלהם. יש להם את שני הגבוהים המובילים של השנתון ואולי בשלבי הגמר זה יהיה משמעותי, אבל אין להם אף גארד נבחרת ובכללי שנתון יב' חלש יחסית.

עד כמה שאני מכיר את סגל נבחרת איטליה, גם היא נראית לי משוכה עבירה ביום טוב של הנבחרת.

אם מדברים על משחק טוב של ישראל ופחות טוב של הנבחרת ממול, אז אין הרבה נבחרות באירופה שהן "לא עבירות", בתלות בין השאר בשחקנים שיגיעו לאליפות. מן הסתם, יוון, סרביה, ליטא, סלובניה, טורקיה ופינלנד הן נבחרות שונות מאוד עם/בלי יאניס, יוקיץ', סאבוניס, לוקה, שנגון ומרקונן. בלעדיהם, אין סיבה לראות בהן משוכות בלתי עבירות ביום טוב של אבדיה, מדר, סורקין והאחרים (אולי חוץ מסרביה). את פינלנד ניצחנו באליפות הקודמת גם כשמרקאנן שיחק. ספרד תמיד משוכה קשה, אבל אלה כבר לא הימים של האחרים גאסול ורוביו. צרפת, גרמניה וסרביה (גם בלי יוקיץ') הן לדעתי רמה מעל התחרות, אבל גם שם לא מעט תלוי בשחקנים שיופיעו לאליפות.

עמנואל שארפ התחיל טוב את העונה אבל לקראת סוף ינואר נפצע ברגל ונתן רצף משחקים לא טוב בחודש וחצי שאחרי, עם 8 נקודות למשחק ב-30% משלוש. כנראה שזה עלה לו במקום בדראפט הקרוב. אבל עכשיו נראה שהוא חוזר לכושר בדיוק בזמן לטורניר הקונפרנס. בשני הניצחונות של יוסטון אתמול והיום (עלו לגמר הביג 12) הוא קלע 45 נקודות ו-9 מ-14 משלוש. למרות התקופה החלשה, הוא עומד העונה על כמעט 44% משלוש (קרוב ל-6 זריקות למשחק) ו-90% מהעונשין. וכמו שציינתי קודם, הוא מוסיף על זה הגנה מצויינת. מספר האסיסטים שלו נמוך (אחד למשחק), אבל לא הייתי אומר שזה בגלל אנוכיות. הוא פשוט משחק ליד שני רכזים (אל ג'יי קרייר ומילוס אוזן) והתפקיד שלו הוא בעיקר לסיים התקפות ולא ליצור לאחרים.

בכלל, הוא שחקן שונה לגמרי מהפרחח ששיחק עם נבחרת הקדטים לפני כמה שנים. גם מבחינת הגוף (הוריד את המשקל העודף), אבל גם מבחינת סגנון המשחק. בקדטים, גם בגלל היעדר מוחלט של כישרון סביבו, הכדור היה ביד שלו כל הזמן והוא כמעט לא מסר, כשהוא מסתמך בעיקר על כח, עבודת רגליים יפה וסיומת חזקה בצבע. בצד השני של המגרש, רוב הזמןהוא לא ממש נראה מעוניין לשמור. עכשיו הוא לגמרי 3-אנד-D, יוצר הרבה פחות, קלעי, מסיים בינוני בצבע, ושומר מחוייב ומצויין, למרות נטייה מסויימת לעבירות מיותרות. עוד דוגמא לכמה ששחקנים יכולים להשתנות עם השנים.

ובינתיים, גם הזאב עם משחק מצויין בניצחון של מישיגן על פרדו, בעיקר במחצית השנייה -- 18 נקודות (2 מ-4 משלוש), 11 ריבאונדים ו-6 אסיסטים.

כתבתי פעם, אבל למרות שמעולם לא ראיתי את עמנואל הנ״ל, התיאור שלו הוא בדיוק כמו אבא שלו. קלעי שלשות מצוין שהוא גם שומר אדיר (די אנד 3 אמיתי היה דרק), שלא מסוגל לנהל משחק גם אם החיים שלו היו תלויים בכך.

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

מצד אחד, נכון. מצד שני, הם לא מרגישים כמו שני שחקנים דומים כשרואים אותם משחקים. דרק היה נמוך ורזה יותר, ופצצת אנרגיה בלתי נגמרת, וכמובן גם ווינר אדיר. עמנואל יותר גבוה, סטוקי וחזק, פחות אתלטי, ואין לו את האנרגיות והכריזמה של אבא במשחק (וכרגע כמובן גם לא את הווינריות).

עוד משחק מצויין לזאב, עם 21 נקודות, 14 ריבאונדים ו-4 אסיסטים בניצחון באזר ביטר של מישיגן על מרילנד בחצי הגמר של טורניר הביג-10. אבל גם החטאה גורלית מהקו 10 שניות לסיום שכמעט עלתה לווברינס במשחק.

וקצת סטטיסטיקות מתקדמות מהמכללות. עשרת המובילים ב-BPM נגד יריבות טופ-50 השנה (כולם עם לפחות 10 משחקים):

1. דני וולף ( 12.8 )
2. אלכס קונדון (11.5)
3. קופר פלאג (11.2)
4. זובי אג'יופור (10.4)
5. קולין מרי בוילס (10.0)
6. אסא נואל (9.6)
7. עמנואל שארפ (9.3)
8. אדו טיירו (9.3)
9. אן-אלן לובין (9.3)
10. טאהאד פטיפורד (9.2)

חצי מהשחקנים ברשימה הזו ייבחרו כנראה בסיבוב הראשון של הדראפט (פלאג, מרי בוילס ונואל כנראה בלוטרי).

לא ראיתי כל כך שדיברו על זה אבל פרישמן השתתף בפודקאסט של one וציין שם שאבייב לא יגיע לאליפות העולם בטענה שלא נעשו מאמצים כנים מהצד השני", גם לגבי וולף הוא מציין שלדעתו אין לו כל כך רצון או מוטיבציה לשחק בנבחרת.
כלל לא מפתיע, לדעתי ישחקו בנבחרת רק אם זה משהו שיתרום להם משמעותית לקריירה.

חבל, אבל כמו שאתה כותב לא ממש מפתיע וגם לא נדיר עבור שחקנים בשלב הזה של הקריירה שלהם. וולף כרגע זה בכלל לא רלוונטי. אף אחד לא משחק בנבחרת מיד אחרי שנבחר בדראפט, כולל שחקנים כמו כספי ואבדיה, וומבי בצרפת, או אידי ונמבהרד הקנדים.

אבייב דווקא היה אולי אופציה ריאלית כי זה באמת יכל בסיטואציה מסויימת לתרום למנייה שלו וכמובן גם לעזור לנבחרת. אבל זה עומד מול האימונים עם סינסינטי וההשתלבות החלקה שלו שם, ככה שיש פוטנציאלית גם מה להפסיד. ובסופו של דבר הוא ייבחר (או לא ייבחר) בדראפט בעיקר על סמך מה שהוא יראה בשנה שלו בקולג' (בדומה לשרף ויקוצ'ונס או שחקנים אחרים כמו אלמנסה ומארה הספרדים, שהרשימו עם הנבחרות הצעירות של ספרד אבל לא בקולג' ובג'י ליג).

יש נבחרות שיש להן עומק שגם בלי השחקנים המובילים הם לא ממש עבירות. סרביה בלי יוקיץ׳ עשתה מדלית כסף במונדובסקט. לצרפת יש סגל רחב ובלתי נגמר, גרמניה רמה מעל גם בלי ווגנר ומול היוונים תמיד התקשינו, גם בלי יאניס. רמת אינטנסיביות שאנחנו לא רגילים אליה. הליטאים תמיד בצמרת, גם ספרד (גם בלי הגאסולים).

כאמור, אני מסכים לגבי גרמניה, צרפת וסרביה. את היוונים לא פגשנו לדעתי באליפות אירופה כבר איזה 20 שנה. אבל ממה שזכור לי משנות ה-90 וה-00, ההתמודדויות מולם היו דווקא די שקולות לאורך השנים, גם אם ברובן הפסדנו בסוף. בלי יאניס, זו נבחרת מזדקנת ודי בינונית. כנ"ל ספרד, טורקיה בלי שנגון וסלובניה בלי דונצ'יץ'. שלא יהיו אי הבנות, אני עדיין חושב שכולן פייבוריטיות מול ישראל. אבל כאמור, עם משחק טוב של שחקנים כמו אבדיה, מדר, סורקין, קרינגטון, בלאט וזוס (ויום בינוני או חלש של הנבחרת שממול) ניצחון הוא בהחלט בר השגה מולן.

צריך לראות גם מי יהיו המתאזרחים של הנבחרות האחרות. חלקם יכולים להיות בקליבר גבוה משמעותית מקרינגטון (בפרט רכזים במדינות כאלו ואחרות, המשפיעים רבות על המשחק).
מסכים מאוד לגבי גרמניה, צרפת וסרביה, שפרט לרמת גבוהה מאוד של כוכבי NBA, יש להן גם חיבור, עומק וסייז שגדול (תרתי משמע) עלינו בכל תרחיש.
מול סלובניה נטולת דונצ'יץ' כבר למעשה שיחקנו...
דווקא היוונים בלי יאניס מאוד מאוד אפורים. אפשר לטעון שגם איתו באופן יחסי הם בינוניים (כמובן לא ביחס לישראל, אלא ביחס לגדולות האחרות, ומה שהם הראו למשל באולימפיאדה), אבל תיאורטית בלעדיו אני בהחלט יכול לדמיין משחק צמוד שלנו מולם (מה שיותר קשה לי לראות מול נבחרות מובילות אחרות, חרף שתמיד יש סיכוי כלשהו במשחק בודד וכו' וכו').

חוץ מהיעדרויות די צפויות בעיניי של שרף ובלאט, "סטטיסטית" סביר שנחסר בגלל פציעה שחקן מרכזי נוסף, שאנחנו לא לוקחים בחשבון כרגע. במצב הנוכחי של נבחרתנו (כלומר גם עקב ההיעדרויות ממילא בגזרת הגארדים) - כל אחד מבין מדר, קרינגטון, סורקין וכמובן אבדיה שייחסר - זה הרסני.
לטעמי אפשר יהיה להסתדר בלי מישהו אחד מבין טימור, זוסמן, מנקו, גינת בעמדות 2-4 (גם בגלל הורסטיליות של אבדיה) אבל לא הרבה יותר מזה.

_________________
קצת אחרי הסידרה של מכבי מול פאו' , דיוויד פרדמן מנסה לדרבן את האוהדים להגיע לפיינל פור הליגה האדריאטית:
"זו גם ההזדמנות לכל מי שיצא לפני הסיום של משחק 4 להודות לקבוצה, וגם ליהנות מהפיינל פור".

24.4.2012

החוזה של בית הלחמי מוארך עד אחרי המונדובסקט. כלומר גם היורובסקט וגם מוקדמות המונדובסקט.
https://sports.walla.co.il/item/3736677

אני מבין את הרצון לתת אמון במי שעושה בינתיים עבודה לא רעה, אבל אני באמת חושב שדור כזה מוכשר של שחקנים צריך לקבל מאמן מהלבל הגבוה ביותר באירופה, אפילו זר. הרבה שנים לא היה לנו סגל כזה - שחקן נבא מוביל, ישראלים בלבל של יורוליג, מתאזרח ברמה, ישראלים משלימים טובים.
יש פה על הפרק שני דברים - גם הישג משמעותי ביורובסקט וגם העפלה למונדובסקט (12 נבחרות). מבין שמוכנים לתת לבית הלחמי את הצאנס להביא את הראשון, אבל אם הוא לא מצליח אני לא מבין למה לכבול את עצמנו אליו ולפספס גם את השני.

פרט לנקודת המבט שציין דניאל
מה התמריץ להארכת החוזה דווקא עכשיו?
בית-הלחמי היה עובר לחוזה טוב יותר באם תהיה אליפות אירופה מוצלחת?!
הרי אם ניתן טורניר לא טוב (נניח ניצחון או שניים מתוך 5 משחקים, והדחה בשלב הבתים - לא מדע בדיוני, ככה זה כמעט תמיד...), מה יעשו אז?

_________________
קצת אחרי הסידרה של מכבי מול פאו' , דיוויד פרדמן מנסה לדרבן את האוהדים להגיע לפיינל פור הליגה האדריאטית:
"זו גם ההזדמנות לכל מי שיצא לפני הסיום של משחק 4 להודות לקבוצה, וגם ליהנות מהפיינל פור".

24.4.2012

מסכים עם זה. אפשר אולי להגיד שזה יכול תרום לשקט הנפשי של המאמן והנבחרת ולהפחית מהלחץ של הלחמי כשהוא מנהל את הקבוצה באליפות, כי יש לו ביטחון תעסוקתי והשחקנים יודעים שהוא שם לטווח ארוך אז אין לשש לסבוטג'. אבל בפועל, ברגע שמגיעים כשלונות, כולנו כבר ראינו שהמעמד לא באמת מובטח והפיטורים יכולים להגיע.

דבר אחד שצריך לציין שעומד לזכותו של בית הלחמי ומקנה לו יתרון מסויים על כל מאמן זר שיגיע זה מערכת היחסים ארוכת השנים עם דני, ים, זוס וגינת (בעיקר השניים הראשונים נראה לי), שאמורים להיות הבסיס של הנבחרת הזו יחד עם סורקין. הזכיות עם העתודה בהובלת אבדיה, זוסמן ומדר הניחו תשתית של היכרות הדדית, נינוחות, כבוד, הצלחות משותפות, וקשרים רגשיים. בהחלט עניין משמעותי כשמדובר על טורניר קצר, עם שחקנים כמו אבדיה שלא שיחקו בנבחרת כבר כמה שנים וצריך לחבר אותם לקבוצה במהירות.