סל ניוז

ננסה לעשות את זה קצר, נראה אם יצליח. בסוף חמש הרשימות, כמו שנה שעברה אעשה גם את רשימת המאה שלי.
כמו בפעם הקודמת, הרשימות שאני מסתמך עליהן מבחינת העמדות הן espn ובסקטבול רפרנס, ואשתמש בשתיהן. כלומר, שחקן שנמצא כסקנד גארד בשניהם לא יהיה מדורג כאן. שחקן שנמצא ברשימה אחת בפוינט וברשימה אחרת בסקנד גארד (למשל, ג׳יימס הארדן או קיונטה ג׳ורג׳ או טיילר הירו או ג׳יילן סאגס שמבחינתי הם 2), יישאר לשיקול דעתו של נורטון.

מה שכן, אחלה עמדה, המון עומק, ויופי של צמרת. באמת שעמדת הפוינט גארד הופכת להיות עשירה יותר ויותר בליגה, לפעמים על חשבון עמדות אחרות.

נתחיל:

נעדרים שצריך להזכיר:
הליבורטן לא ישחק העונה, מיצב את עצמו כאחד משחקני הקלאץ׳ הגדולים בכל הזמנים עם מה שהיתה תצוגת הקלאץ׳ פלייאוף הגדולה בכל הזמנים (כן, יותר מכל תצוגה של ג׳ורדן אי פעם לאורך עונת פלייאוף שלמה), והיה מדורג כאן במקום השלישי כנראה אם לא אותו משחק שבע, אבל לא יהיה זמין העונה.
דמיאן לילארד … לא יודע, נראה לי שקצת גמר את הקריירה. אולי לא. בכל מקרה, לא רלוונטי לעונה הנוכחית, אבל יש מצב שכן היה מדורג ב-15 אם היה בריא. ״אם״
דג׳ונטה מורי - נעדר כמעט שנה, ייעדר בטח עוד כמה חודשים. נראה איך יחזור, וחבל - כי היה לו פוטנציאל להיות שחקן מיוחד.

לא נעדרים שצריך להזכיר:
למלו בול (שרלוט) - קצת נמאס לי, אטרקטיבי בטירוף, אבל פצוע חצי מהזמן, ובחצי השני של הזמן לא משחק הגנה. לא שווה מקום ב-15. בכל מקרה, ״לא נעדרים״ בשבילו זה לגמרי בסט קייס סצנריו.
פרד ון וליט (יוסטון) - זקן שבט הילדים, היה ממש בסדר שנה שעברה. יהיה ממש בסדר השנה/. אני בטוח שהוא עדיין ייתן משחקי התפוצצות של 30+ נקודות ו 5-6 שלשות, וגם הרבה משחקים שבהם הוא לא יתפוצץ. שחקן טוב.
טי.ג׳יי מקונל (אינדיאנה) - מעולה כחלק משטף קבוצתי וכאנרג׳ייזר של ממש. מעצבן כשהוא גו-טו-גאי (כמו באותו משחק 7) כי הוא פשוט לא טוב מספיק ככזה. ועדיין, שחקן שקשה שלא לאהוב.
פייטון פריצ׳רד (בוסטון) - הבחור קולע הרבה מאד מהשלוש. אבל אני לא בטוח שהוא הרבה יותר משחקן שישי מאד מאד יעיל.
סטפון קאסל (סן אנטוניו) - רוקי העונה נתן עונה יעילה מאד. השנה הוא אחד משלושה בספרס, אבל אם ייתן עוד חצי שיפור, זה יהיה מקסים.
ג׳וש גידי (שיקגו?) - אול אראונדר שבהחלט שיפר את היכולת שלו לקלוע מהשלוש. כן שחקן שצריך את הכדור ביד, אבל בעיניי בכל זאת מדובר בשחקן הטוב ביותר מבין אלו שלא נמצאים ברשימה הראשית. עדיין צריך לחתום על חוזה מתישהו.

הרשימה העיקרית:
15. ג׳רו הולידיי (עבר לפורטלנד מבוסטון, 11 שנה שעברה/. 11 נק׳ ,4 ריב׳, 4 אס׳) - מקום הכבוד לזקנים שלי רשום לאיש הזה שיום אחד ידברו על מקומו בהיסטוריה, כי בכל זאת - פעמיים אלוף נ.ב.א, וגם בכל זאת - בגיל 35 הוא נתן את העונה הגרועה ביותר שלו בקריירה פחות או יותר למרות אחוזים סבירים ולמרות שהוא עדיין שחקן הגנה טוב מאד. האם הוא יוליך את חבורת הצעירים של פורטלנד למשהו השנה? יש מצב. אני מחזיק לו אצבעות.

14. אנדרו נמבהארד (אינדיאנה, 10 נק׳, 5 אס׳ , פחות משלושים אחוז מהשלוש) - לכאורה אחוזים לא משהו בכלל. למעשה, אחד משני גארדים שהפכו את אינדיאנה לסנסציה שהיא היתה בפלייאוף האחרון, וגם שחקן הגנה מעולה שבמעולים. המספרים למעלה הם רק מספרי העונה הרגילה, כי בפלייאוף עם 12.5 נק׳ ו 47 אחוז (!!) מהשלוש, הוא לפחות הוכיח שיש לו ביצים. השנה הוא יצטרך לקחת מהליבורטן הפצוע את עמדת הפוינט הפותח. ונדמה לי שהאיש אליו הוא צריך לשאוף לדמות הוא האיש במקום מתחתיו (הולידיי) - כלומר, שחקן שעושה את מה שצריך, קולע את מה שצריך. מנהל משחק טוב ופלור ג׳נרל גם אם לא המוסר הכי מדהי םבהיסטוריה , ובכל מקרה שומר אדיר ו-ווינר של ממש.

13. טיריס מקסי (פילדלפיה. 8 אשתקד. 26.5 נק׳, 6 אס׳ ,1.8 חטיפות. רק 34 אחוז מהשלוש) - ובעיקר היה פצוע לקראת החצי השני של העונה, ונראה איך יחזור .בחצי הראשון נראה היה מצד אחד שהוא הגו-טו-גאי המובהק של הקבוצה החלשה הזאת בהיעדרו של אמביד, אבל שקצת קשה לו עם ההגנה ,ולראיה - אחוז אפקטיבי חלש. עדיין פוינט גארד חזק שיודע לתקוף את הסל ולקלוע בצרורות, אבל גם עדיין לא באמת הרבה יותר מאשר סקנד גארד בגוף של פוינט גארד. פילדלפיה היתה חלשה מאד איתו (ובלעדיו) שנה שעברה, והוא עדיין צריך להוכיח שהוא יכול לשחק בקבוצה טובה.

12. ג׳ה מוראנט (ממפיס, 15 בדירוג הקודם, 23 נק׳, 7.5 אס׳, 4 ריב׳, 31 אחוז חלשים מהשלוש, וגם 50 אחוז אפקטיבי חלש) - כמו מקסי ונמבהארד (בעונה הרגילה), גם האקספלוסיבי שבשחקני היקום לא יכול להתהדר באחוזים טובים מהשלוש, אבל בניגוד לשנה הקודמת לה, לפחות בשנה האחרונה הוא שיחק, נפצע קצת פחות (ועדיין שיחק רק 50 משחקים), והושעה קצת פחות, ואולי בגיל 26 הוא יתבגר טיפה יותר. אצל מוראנט יש מתח של ממש בין ההתבגרות המנטלית שלו שהיא חשובה, להתבגרות (או הזדקנות) הפיזית שלו שעשויה להיות בעייתית, כי אם תקחו ממנו את האתלטיות, לא יישאר שם המון. למרות הפציעות, אני מאמין שהאתלטיות עדיין תהיה שם גם השנה. נראה לאן זה ייקח את ממפיס שהיתה לפני שנתיים או שלוש המרעננת הרשמית של הליגה, ועכשיו הרבה פחות.

11. טריי יאנג (אטלנטה' . 13 אשתקד, 24 נק׳, מלך האסיסטים עם 11.5 כאלה. 34 אחוז מהשלוש זה לא טוב. 49 אחוז אפקטיבי זה אפילו די גרוע) - ועדיין כשהוא עם הכדור ביד, הוא מהטובים במשחק. חודר חתולי, יודע לקלוע שלשות מקילומטרים (אבל כן, גם להחטיא אותם רבות. שחקן מאד סטריקי), ואחד המוסרים הטובים והמרהיבים בתולדות המשחק. לעולם לא ילמד לשחק הגנה, לעולם לא ילמד לשחק בלי הכדור. זה מה יש, ואטלנטה שיחקה כדורסל לא רע איתו לפרקים. השנה נראה איך פורזינגיס ישתלב (הימור שלי - ישחק 17 משחקים) ואיך ג׳יילן ג׳ונסון יחזור (מקווה שטוב). אטלנטה שווה פלייאוף במזרח, אבל כבר די ברור שיאנג לא ייקח אותה הרבה יותר רחוק מזה

10 . קיירי אירווינג (דאלאס, 9 אשתקד, 24.5 נק׳, 4.5 אס׳, 5 ריב׳. 40 אחוז מהשלוש) השחקן השלישי הרצוף ברשימה הזאת, ששיחק רק כחמישים משחקים בעונה האחרונה. אין מה לעשות, הפציעות גומרות את כולם. אחד ה״הנדלים״ הגדולים בתולדות המשחק , בגיל 30+ הוא סוף סוף התבגר עם קבוצה והוא כבר לא הרעל שלה, אלא המנהיג שלה. בדאלאס של השנה הקרובה עם הגבה, קליי ובעיקר עם קופר פלאג, זה יהיה מאד חשוב. אם קופר פלאג הוא all that וכולם בריאים, דאלאס היא מהבודדות שבאמת יכולה ללכת רחוק. וקיירי צריך להיות המנהיג שלה אם וכאשר.

9. דאריוס גארלנד (קליבלנד, 14 בדירוג הקודם, 20.5 נק׳, 6.5 אס׳, 40 אחוז מהשלוש). קליבלנד היתה הקבוצה השניה הכי חזקה בליגה בעונה הרגילה ועשתה לפחות שני רצפים של 15+ בנצחונות (כבר לא זוכר בדיוק כמה, אבל הרבה). גארלנד היה מנהל המשחק שלה, הוא בוודאי המוסר הטוב ביותר שלה, שחקן הגנה טוב, קלעי שלשות מחונן. אבל צריך להיות חודר יעיל יותר, בשביל לשפר את היעילות ולהפוך ליותר מאשר מוסר שקולע שלשות. בכל מקרה, בפלייאוף היה קצת פצוע אז לא יכול היה להראות את כל הארסנל, וקליבלנד בכלל נכשלה לחלוטין, גם בגלל (אבל בהחלט לא רק) ההיעדרות שלו. אבל הוא בסופו של דבר בהחלט שחקן שיכול לראות את עצמו בתור הפוינט גארד הפותח המאד מאד לגיטימי של קבוצת צמרת של ממש, וזה לא רע בכלל.

8. דרק וויט (בוסטון, עשירי אשתקד. 16.5 נק׳, 5 אס׳, 4.5 ריב׳, 38 אחוז מהשלוש, 58 אחוז אפקטיבי). אני לא יודע אם הוא באמת השתפר מהשנה הקודמת, כמו שהוא הוכיח שוב והפעם סופית שהוא פשוט שחקן טוב. אחד משחקני ההגנה הטובים בביזנס. קלעי מעולה שעושה רק מה שהוא יודע, ולמרות שיש הרבה דברים שהוא לא יודע (סקורר הוא אף פעם לא היה או יהיה, וגם לא מנהל המשחק היחיד של קבוצה), הוא יודע לעשות המון דברים (החלטות נכונות תמיד, הגנה קשוחה תמיד, שלשות מעולות תמיד). לא במקרה שמתי כאן את האחוז האפקטיבי שלו שהוא מהטובים בעמדה. וגם אם נכון לומר שבוסטון נכשלה שנה שעברה, קשה מאד להגיד שזה היה בגללו (19 נקודות ובעיקר 60 אחוז אפקטיבי ! ב-11 משחקי פלייאוף).

7. ד׳ארון פוקס (ספרס, 4 בדירוג הקודם, 23.5 נק׳, 6.5 אס׳, 5 ריב׳, חטיפה וחצי, רק 31 אחוז מהשלוש). אני צריך לומר את האמת, יש לי בעיה עם שחקנים ששיחקו כל הקריירה שלהם בקבוצה אחת ונראו בה מעולה (במיוחד אם זו סקרמנטו, ע״ע דמרקוס קאזינס) ופתאום מגיעים לקבוצה אחרת ונראים שם פחות מעולה. בספרס, ב 17 משחקים אמנם, הוא קלע פחות 20 נקודות למשחק. ותעשו עם זה מה שאתם רוצים, אבל כנראה שסן אנטוניו כן היו מבסוטים לאור החוזה שהוא קיבל. אבל אם אני הם, אני בהחלט כן הייתי עושה חושבים. כי שחקן שנראה לא טוב במיוחד ברגע שהוא עבר אליכם, שחקן שמסתמך על מהירות אבל לא קולע שלשות והאחוז האפקטיבי שלו קצת מכוער, ולכן תדעו אם הוא תמיד יהיה כל כך אתלטי , הוא שחקן בעייתי. ולכן, גם אני חושב שמדובר בחוזה שהיה טוב לו היה נחתם רק שנה מאוחר יותר . אני לא אומר שזה לא חוזה טוב (למרות שהתחושה שלי היא שלא), אני כן אומר שבהחלט היה אפשר לחכות עם זה עוד קצת. לי אישית, יש הרבה ספקות לגביו.

6. ג׳מאל מורי (דנבר, 7 בדירוג הקודם. 21.5 נק׳, 6 אס׳, 4 ריב׳. 39 אחוז מהשלוש) - לפרקים היה נראה בשנה האחרונה כמו has been של ממש. כבד, לא מסוגל להתרומם, לא קולע, לא עושה כלום. אבל בפלייאוף איכשהו נראה שהוא סוף סוף השיר מעצמו את הנסורת שהיתה עליו כל השנה, התפוצץ עם 43 נק׳ במשחק מס׳ 5 בסדרה הההיסטורית (7 משחקים) מול הקליפרס, והיה גם טוב מאד בסדרה העוד יותר היסטורית (7 משחקים) מול הת׳אנדר, פרט אולי למשחק שבע חלש אבל שם אוקלהומה אכלה באמת את כל דנבר בלי מלח. אני אוהב שחקנים שלאורך כל הקריירה מוכיחים שהם פשוט שחקני מאני טיים ונראים הרבה יותר טוב בפליאוף מאשר בעונה הרגילה, ומארי הוא לגמרי כזה עם כמה וכמה פלייאופים מדהימים (עונת הקורונה, וכמובן עונת האליפות). מקווה מאד שגם השנה הוא ימשיך להיות בריא. לדנבר יש עומק, ולמרות מה שאמרתי על דאלאס, הקבוצה עם הסיכוי היותר רציני לעשות משהו מול אוקייסי השנה, זאת דנבר (טוב, ואולי גם יוסטון). ומארי צריך להיות חלק מכריע מזה. בטח ובטח שבפלייאוף.

5. סטף קרי (גולדן סטייט, 5 גם בדירוג הקודם'. 24.5 נק׳, 6 אס׳, 4.5 ריב׳, 57 אחוז אפקטיבי, 40 אחוז מהשלוש. עדיין השלשן הטוב ביקום גם בגיל 36+). אבל כן , הוא בגיל 37, ולמרות שחשבתי שהשנה הוא יירד עוד קצת בדירוג, קשה לי, בטח בהיעדרו של הליבורטן, להוריד אותו מהמקום הזה למרות שלכו תדעו עד כמה באמת הוא עוד יותר יתבגר השנה, ובאיזשהו שלב באמת שייגמר כל הקסם הזה. כבר עכשיו ברור שהוא כבר לא יכול לסחוב את הקבוצה שלו עמוק מדי בפלייאוף. בפלייאוף האחרון עדיין היה קסם של ממש בסיבוב הראשון עם ניצחון על קבוצת העתיד של יוסטון. אבל הפציעה שלו (תעשו כאילו שאתם מופתעים) בסיבוב השני גמרה להם את הסיכוי. גם השנה, לכו תדעו אם יהיה בריא וכמה, וגם אם כן - הוא משחק בקבוצה זקנה מאד, גם הוא וגם באטלר ואפילו דריימונד הם ווינרים מוכחים, אבל הם ווינרים מוכחים שצריכים להוכיח את זה בבית אבות. למרות שאולי, לכו תדעו, והלוואי. נראה אם דאנליבי יכול לעשות כאן בוב מאיירס ולעשות טרייד מבריק באמת על קומינגה, רגע לפני אחת מהעונות האחרונות בקריירה של השחקן האהוב עליי מכולם.

4. קייד קאנינגהם (דטרויט, 26 נק׳, 9 אס׳, 6 ריב׳, 36 אחוז מהשלוש) . קפיצה מה hm של שנה שעברה היישר למקום הרביעי השנה זה מרשים, אבל מרשימה לא פחות היתה הקפיצה של דטרויט מהבדיחה של הליגה, ל 44 נצחונות ומקום ראוי מאד בפלייאוף בלי להזדקק לפליי-אין (שם הפסידה לניקס בסיבוב הראשון שהיה כולו כבוד). בהתקפה הוא סוג של דונצ׳יץ׳, קצת פחות חתולי וגאוני, אבל גם טיפה יותר אתלטי ובטח ששחקן הגנה טוב יותר. גארד גדול מאד וחזק מאד שמנצל את שניהם יחד עם העובדה שהוא בדרך כלל לא עושה שטויות וכן עובד קשה. לעוכריו צריך להזכיר את העובדה שהוא החטיא כמעט את כל השלשות שלו בפלייאוף, ולמרות שבעונה הרגילה, האחוז שלו היה סביר, הוא כן יצטרך לקפוץ מעט בקטגוריה הזאת (קצת כמו ששג״א עשה בשנה האחרונה), כדי לעלות עוד מדרגה. אבל אני מנטפק, בסופו של דבר, מדובר בפוינט גארד העתיד של קבוצה עם עתיד, ובשחקן מאד מיוחד.

3. ג׳יילן ברנסון (ניקס, שלישי גם שנה שעברה. 26 נק׳, 7.5 אס׳, 38 אחוז מהשלוש). אני אומר זאת כך - יש מצב שהוא הניקס הכי גדול, ובטח ובטח שהכי הישגי מאז פטריק יואינג. שלוש עונות רצופות בהן הוא עבר לפחות סיבוב פלייאוף אחד (ובעונה האחרונה ,שתיים) עם קבוצה שכבר התרגלה להיות אחת הלוזריות הגדולות של הליגה (גם בשנים של מלו, בטח ובטח שבשנים בלעדיו) זה חתיכת הישג. כבר עכשיו אפשר לדבר עליו כעל אחד מיקירי התפוח הגדול, שועי המדיסון סקוור. עם הישגים קשה להתעלם ועם העובדה שמאז שדאלאס העבירה אותו לניקס הוא פורח בתור סקורר חסר מצפון אי אפשר להתווכח. אבל כן - אני לא סובל את המשחק הסוליסטי, הכוחני וחסר האסתטיות שלו. אבל אני רק נורטון שכותב בסלניוז, ואילו ברנסון מוכיח את עצמו איכשהו שנה אחר שנה, משחק אחרי משחק על המגרש. אמת, הרבה פעמים זה קורה בגלל הטיות ראש שמשכנעות את השופטים לתת לו עוד שתי זריקות מקו הצדקה, אבל כששחקן נותן 10 משחקי 30+ (ושני משחקי 40+) בפלייאוף אחד , אי אפשר לומר שהוא לא אחד מהטובים בביזנס וות׳ר איי לייק איט אור נוט.

2. לוקה דונצ׳יץ׳ (לייקרס, ראשון בעונה הקודמת, 28 נק׳, 7.5 אס׳, 8 ריב׳. 37 אחוז מהשלוש). האיש והטרייד המתוקשר בהיסטוריה.. צריך לראות אותו בלייקרס (שם ראיתי אותו בלייב כמה וכמה פעמים בשנה האחרונה) כדי להבין עד כמה הוא תופעה. אני לא זוכר שחקן שקליעות האימונים שלו לפני המשחק תפסו כל כך הרבה יחס וקריאות מהקהל, פרט לאחד בשם סטף קרי. דונצ׳יץ׳ הוא שואו מן של ממש. אחד מהשחקנים עם השליטה הטובה ביותר בגוף שלהם ובכדור מאז ומעולם (למרות שלאיש במקום הראשון ברשימה יש כנראה יתרון שם עליו), היתרון של לוקה על שג״א לעומת זאת, הוא בעובדה שהוא פשוט הרבה יותר גדול והרבה יותר חזק (וגם הרבה יותר איטי). אומרים שהוא יחזור רזה יותר, אם כי הפציעה במדי סלובניה עשויה להיות מדאיגה. כשהוא עבר ללייקרס הוא שיחק משחק כן, שניים לא, והיה קצת פצוע. מקווה שהשנה הוא ישחק באופן קונסיסטנטי יותר, ויראה מה הוא יכול לעשות. לוס אנג׳לס משוועת לאיש עם הכריזמה שלו, עכשיו כשלברון כבר בגיל בית אבות. האם לוקה יהיה מג׳יק? אולי. אישית, אני מהמר על כך שאם הוא יישאר בלייקרס בשנים הקרובות, הם כן יקחו אליפות אחת. לא רק בגלל שזה לוקה, אלא בעיקר בגלל שזה הלייקרס, וזה מה שהלייקרס עושים לפחות מאז שנות השמונים. השנה? נראה…

1. שג״א - (אוקלהומה, 2 אשתקד. 33 נק׳ (מלך הסלים), 6.5 אס׳, 5 ריב׳, 57 אחוז אפקטיבי מקסים, 37.5 מהשלוש שזה ממש בסדר עם קצת יותר משתי שלשות למשחק.) - אולי לא פוינט קלאסי אבל כן השחקן הטוב בעולם. טים דאנקן גרסת הגארד, משעמם כמוהו ויעיל כמוהו, בשני צדי המגרש (קצת יותר מדאנקן בהתקפה, קצת פחות בהגנה). למרות שגם לשחקן במקום השני כאן יש הרבה מה להגיד בנושא, יש מצב שברמת ה foot work וההטעיות הקטנות האלה הוא הטוב אי פעם. רחוק מלהיות פוינט קלאסי כי הוא באמת משחק לפעמים קצת לבד, אבל עם היכולות ההתקפיות שלו, מותר לו (והוא כן יודע לשחרר כשצריך). יכול להיות שמנצל קצת יותר מדי את קו העונשין. אבל בסדר, זאת זכותו. שחקן על. אלוף. נראה אם הוא יצליח לעשות גם שושלת.

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

עוד לפני שאני קורא, איזה כיף שחזרת עם הרשימה, נורטון. אחת המסורות הכי כיפיות בסל ניוז כבר שנים ויופי של מרענן בימי הקיץ השחונים.

טוב נתחיל מהתלונה הצפויה. זה שהארדן וסאגס לא כאן זה בהחלט מוזר לי. לא רק כי הם לגמרי פוינט גארדים מבחינת כישורים (סאגס הוא לגמרי לא שוטינג גארד והארדן אחד מהמוסרים המובילים בליגה כבר כמה שנים), אלא גם כי זה התפקיד שלהם בקבוצות. אם הארדן הוא לא רכז, אז או שהקליפרס שיחקו בלי רכז או שנורמן פאוול היה הרכז שלהם (כלומר אין כאן אפילו שחקן נוסף שהיה "יותר רכז" מהארדן, כמו שנגיד האליברטון היה באינדיאנה כשנמבהארד משחק בד"כ אוף בול). כנ"ל אורלנדו עם החמישייה של סאגס, קיי סי פי, ואגנר, באנקרו וקארטר.

אז אוקיי, נורטון הוא המדרג אז זכותו לעשות את ההחלטות הללו. וגם נכון שיש בויכוח על העמדות בכדורסל של ימינו משהו קצת מאוס. אבל מכיוון שבסופו של דבר זה דירוג של עמדות, אז רק מציין שבעיני השניים הללו חסרים.

מעבר לזה, אם האליברטון ולילארד בחוץ כי לא ישחקו שנה הבאה (לגיטימי), אז זה לא צריך להיות תקף גם לקיירי, עם פציעה שלהרבה שחקנים (בטח בגילו) לוקח בערך שנה להתאושש ממנה? גם אם קיירי יחזור לפני הפלייאוף, קשה להאמין שנראה ממנו ישר יכולת של רכז טופ-10 בליגה.

לגבי שאר הדירוג -- בעיני מצויין וגם הנימוקים משכנעים. כיף לקרוא.

היחידים שמרגישים לי קצת גבוהים מדי הם פוקס ואולי ג'ה בהתחשב במג'נונה ובעיקר בפציעות הלא נגמרות, שכמעט שמות אותו בלבל של לאמלו. הייתי אולי גם מחליף את בין נמבהארד לגידי, אבל לגיטימי לטעון שבעוד שהראשון היה סופר משמעותי בקבוצה שכמעט לקחה אליפות, השני לא הצליח להישאר ברוטציה בפלייאוף בשנה שעברה, אז אולי יש לו עוד מה להוכיח בפוסט סיזן בשביל להתרומם ברשימה.

אתה בטוח לגבי קיירי? כי ממה שאני רואה הוא אמור לחזור באיזור ינואר.

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

כן, קשה לי עם הארדן בעמדה 2
אני פחות נחרץ לגבי סגס
אבל לא נפתח על דיון
כל הכבוד על הקרדיט לקייד
מגיע לו

סאגס בעיניי הוא לא פוינט גארד. הוא לא מחזיק בכדור כל כך הרבה ,הוא לא מוסר טוב במיוחד. הוא פשוט לא פוינט גארד, וזה בסדר - אפשר לומר שאורלנדו היא קבוצה שמשחקת בלי פוינט גארד (לפחות כשהוא הגארד הנמוך יותר על המגרש) ואני מעדיף את זה, מאשר להכריח הגדרה על קבוצה.

אני דווקא כן מסכים בגדול, שהארדן כבר הרבה שנים הוא די פוינט גארד דה פאקטו, אבל הוא מסורתית אצלי סקנד גארד וקשה לי לשנות לו את ההגדרה.

וסבוניס, מעניין שאתה חושב שפוקס גבוה מדי. דווקא התחושה שלי היא שהקונצנזוס לגביו היא שהוא יהיה נמוך מדי אצלי ברשימה.

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

נחמד. באמת עמדה עמוסה. 2 הדברים שהפריעו לי?
סטף עדיין צריך להיות מעל קייד. עם ברונסון אני קצת בדילמה, כנראה שהניו יורקי צריך להיות לפניו.
נמבהארד זוכה מההפקר של הריצה הקוסמית של הפייסרס. קודם כל, הוא לא טוב כמו שהוא היה בפלייאוף. דבר שני בפלייאוף הוא תפקד בעיקר כשוטינג גארד. איך הוא יהיה כרכז? אני לא יודע, הוא לא ממש תפקד ככזה מאז שהוא באן.בי.איי. בעיני קצת אובר ריאקציה. גידי בהחלט צריך להיות מקודם לטופ 15 אצלי. אני חושב שגם ון וליט על חשבון ג'רו (ונמבהארד), אם כל הרצון לתת כבוד לשחקן מתבגר.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

אחלה דירוג, יכול להסכים עם חלק מההערות כמו סטף, ראינו כמה אימפקט עדיין יש לו בפלייאוף הזה (שבלט כשלא שיחק), ותמיד אפשר להתווכח על פאתי הרשימה וזה יהיה לכאן או לכאן.
שני דברים שכן בולטים אצלי:
לא הגיוני לא לשים את הארדן במודל הזה שלו כרכז, זה שם גם מבחינת סגנון משחק אישי וגם באופן מובהק מבחינת התפקיד שלו בקליפרס.
טריי יאנג זה זה חוסר כבוד כללי בשלב הזה בקריירה שלו, האחוזים לא משהו אבל מנגד הוא מנצח משחקים ותמיד שם בקלאץ׳ אז יש גם עיניין של איזה זריקות אתה קולע.
הוא משחק ללא שום כוכב לידו רוב הקריירה אם לא כולה, זה אמור לשחק תפקיד, ולשים את דרק ווייט לפניו נראה לי חוטא לעיניין הדירוג האישי.
שים את טריי ליד יאניס, או בקבוצת הגנה כמו דאלאס במקום קיירי והוא עף, נראה מה יהיה השנה אני עדיין חושב שהוא פשוט שחקן שצריך כוכב לידו והוא מתבזבז בלי זה.

לדעתי גארלנד גבוה מדי בדירוג. קודם כל, הוא לא שחקן הגנה טוב, ושנית, בפלייאוף באופן קבוע הוא פחות טוב מבעונה הרגילה.

אני מבין את הדירוג ככזה שמתייחס להוביל קבוצה בפלייאוף כמדד העיקרי, כלומר יש כאן שני חלקים- להוביל קבוצה ולהיות יעיל, ושניהם מתייחסים לפלייאוף. לכן אני יכול להבין למה גידי לא ב15. אבל ע"פ העיקרון הזה יאנג חייב להיות מדורג גבוה יותר, בטח לפני דרג וואיט, שאף אחד לא היה בוחר בו לפני יאנג להובלת קבוצת פלייאוף

איזה כיף שהגיע התקופה של הרשימות, תודה נורטון



ההוקס סיימו עם מאזן שלילי של 40-42 במזרח החלש וזה עוד שיפור אחרי ה36-46 השלילי מעונה לפני כן.
אולי הוא שם בקלאץ' (לא רואה מספיק את אטלנטה), אבל הכדורסל שהוא משחק בתור הכוכב שלהם זה לא בדיוק כדרוסל מנצח.

כיף גדול. שני שהמסורת הזאת נשמרת ומספקת לנו בכל שנה תירוץ לדבר קצת על כדורסל בזמן שאין כדורסל לדבר עליו.
מסכים עם כל מי שתהה למה הארדן לא כאן ונוטה להסכים עם סבוניס לגבי סאגס.

מבחינת הדירוגים עצמם, אני מסכים בגדול עם רוב מה שכתבת. אני חושב שאתה כן מתעדף קצת יותר מדי רול פליירס מעולים על פני גארדים מובילים, אבל זה לא משהו שיש לו תשובה מובהקת באמת.
ג׳רו כבר לא צריך להיות ב15 לצערי, את גידי כן הייתי שם בפנים, וטריי יאנג קצת נמוך מדי.

אבל כרגיל - כיף לקרוא ותודה על המאמץ.
אולי אנסה לכתוב מאוחר יותר איך אני הייתי מדרג.

גם לא ראיתי יותר מידי בשנים האחרונות, אבל הוא גם לקח אותם לגמר מזרח לפני כמה שנים אז אני חושב שזה לפחות מעיד שהוא יכול לשחק כדורסל מנצח בתור כוכב.
בחיים לא אשכח את הניצחון במשחק הראשון של גמר המזרח מול האלופה שבדרך מילווקי עם דאבל דאבל של איזה 50נק׳ וקלאץ׳... הוא אגב נפצע והחמיץ משחקים בסדרה הזו, אין לדעת מה היה קורה אחרת.
אגב את כל הפלייאוף הזה עשו בלי ביתיות וניצחו שתי סדרות, והשחקנים סביבו היו באמת לא משהו (זוכר כל מיני סלמון היל וקאם רדיש לצד ה״כוכבים״ קפלה ובוגדאנוביץ׳), אז זה בהחלט היה שלו.
חוץ מזה שכבר תקופה שהליגה לא בדיוק מאפשרת לגארד קטן ככוכב יחיד להוביל קבוצות עמוק בפלייאוף, החריג היחיד שאני יכול לחשוב עליו זה סטף ובוא, היו לידו דריימונד, קליי ואח״כ מישהו כמו וויגינס בשיאו, אה ואחד, קווין דוראנט.
הוא עדיין צעיר, בוא נראה איך הוא סוחב סגל טוב יותר העונה אבל גם אז, אני חושב שיהיה לו סיכוי אמיתי רק לצד איזה יאניס או משהו באזור חיוג הזה.

ראשית כל תודה רבה, ממש כיף לקרוא (כתמיד).

אין לי יותר מדי מה להעיר, רק בקטנה לגבי דונצ'יץ' ומעלליו בימים אלו, אפרופו הפסקה הבאה:

אז הפציעה התבררה כמשהו שנופח (אפרופו כל דבר סביב דונצ'יץ'...) והוא כבר חזר לשחק (אחרי כמה? 4 ימים?!) אתמול - 28 דקות במשחק אימון.
לכאורה אפשר לצפות שדווקא קיץ שכזה - הקפדה על תזונה ועבודה על פי הדיווחים, "חווייה" עם הנבחרת", טורניר של 5-9 משחקים בחצי הראשון של ספטמבר ששומר אותו חד ומפוקס - יכולים לעשות יותר טוב מרע לשחקן כמו דונצ'יץ' (כמובן בהנחה שהוא צולח הכל בלי פציעה חמורה).
לא יודע אם מישהו בדק זאת אי פעם, אבל מעניין האם מוצאים דפוסים לחיוב/לשלילה בעונות (או אפילו רק פתיחת עונות) של כוכבי NBA לאחר טורניר נבחרות בקיץ (אם כי קשה לנטרל השפעה מצרפית - כי ברור שלשחק נניח 3 קייצים רצופים - זה כבר משהו שיכול להצטבר כעומס פיזי ומנטלי מוגזם, בפרט עבור שחקנים שמגיעים לרוב רחוק בפלייאוף - הערה כללית, לא לגבי דונצ'יץ').

_________________
קצת אחרי הסידרה של מכבי מול פאו' , דיוויד פרדמן מנסה לדרבן את האוהדים להגיע לפיינל פור הליגה האדריאטית:
"זו גם ההזדמנות לכל מי שיצא לפני הסיום של משחק 4 להודות לקבוצה, וגם ליהנות מהפיינל פור".

24.4.2012

מעניין להשוות לרשימה של האתלטיק (זק הארפר), שמדרגת את הטופ-40 בעמדה.

* הארדן (10) וסאגס (לא ב-15 הראשונים) מוחשבים כרכזים. גידי לעומת זאת דווקא לא.
* סטף במקום השלישי.
* קאנינגהם רק שמיני ומוראנט שישי
* טייריס, קיירי ודיים בדירוג למרות הפציעות וכולם בין ה-15
* ווייט נמוך משמעותית מהדירוג אצל נורטון (ב-17)
* גם פריצ'ארד (34), נמבהארד (36) ומקונול (39)

אני יותר אוהב את הרשימה של נורטון, גם אם היא קצרה יותר.

תודה! גם אני אוהב יותר את הרשימה שלי. (הנה לינק לשם אגב: https://www.nytimes.com/athletic/656249 ... -sga-luka/)
כאמור, אני יכול בהחלט לקבל את זה שהארדן רכז כמו שכולם אומרים (הוא בוודאי מנהל המשחק של הקבוצה) אבל היה לי קשה לשים מישהו שהוא 2 מסורתי בעמדה הזאת. יצויין, שאם כן הייתי שם אותו, אז כנראה במקום השמיני, ובעיקר בגלל שבגיל 36 הוא כבר לא יהפוך לשחקן פלייאוף (במיוחד משחקי 4-7) טוב.

לגבי ווייט מול יאנג וכו׳. אגיד זאת על יאנג - רוב השחקנים בנ.ב.א מביאים משהו חיובי ברמה שהיא בין 0-10 (נניח, כלומר, נניח ששג״א הוא 10, ואילו שחקן קצה ספסל בקבוצת תחתית הוא 0.1). יאנג מביא דברים חיוביים ברמה של 8..
אבל רוב שחקני הכדורסל בנ.ב.א לא מביאים דברים שליליים ברמה של 0-10, אלא נניח ברמה של 0-5 (שחקנים שמאבדים המון, לא שומרים היטב וכו׳). וזה כולל גם את השחקנים הטובים ביותר. למשל, סטף קרי מאבד יחסית הרבה, אז יש לו שלילי מסוים אבל כאמור חיובי הרבה יותר.
יאנג בעיניי הוא אולי חיובי ברמה של 8, אבל בצמרת של הצמרת של השחקנים עם האספקטים השליליים וזה כולל גם את חוסר ההגנה, וגם את העובדה שכשהוא בלי הכדור, הקבוצה משחקת ממש 4 על 5.
ווייט הוא פחות חיובי, כי ברמת המקסימום הוא תורם הרבה פחות מאשר יאנג. אבל הוא בעיקר הרבה הרבה פחות שלילי. כל ההחלטות שלו נכונות, ההגנה היא הגנת ברזל. הוא נכס.

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

קראתי לאחרונה פוסט על הנתונים הייחודיים (גם ברמה היסטורית, לטוב ולרע) של יאנג:
https://www.statitudes.com/p/only-the-young

בפרט:


בתור שחקן שגם ככה לא תורם בפרמטרים רבים של המשחק, וגם מאבד הרבה כדורים (ראו פיסקה נוספת בלינק) - אחוזי הקליעה האלו זה לא משהו שיכולים לשקף שחקן צמרת בליגה לטעמי.

_________________
קצת אחרי הסידרה של מכבי מול פאו' , דיוויד פרדמן מנסה לדרבן את האוהדים להגיע לפיינל פור הליגה האדריאטית:
"זו גם ההזדמנות לכל מי שיצא לפני הסיום של משחק 4 להודות לקבוצה, וגם ליהנות מהפיינל פור".

24.4.2012

בדיוק.
באמת ובתמים, אני לא חושב שיש לו קייס מעל האנשים שמעליו ברשימה, בתור שחקן שמייצר פלוסים בטור הנצחונות. המינוס שלו פשוט גדול מדי.

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).