|
מדביק פה את ההספד של נטע רוזנבליט, חברו הטוב
נעם, חבר שלי, אח שלי, עצוב למות באמצע התמוז.
זכיתי בחיי שתהיה חבר שלי. זכיתי בחיי להיות חבר שלך.
נעם, אתה לא הגיבור הקלאסי. תמיד מאחורי הקלעים, לא רוצה להיות בפרונט, לא מתוך פחד מאחריות, שהרי לקחת אחריות בכל כך הרבה תחומים, אלא מתוך צניעות וענווה שכמותן לא הכרתי.
בקיץ של 23', רגעים לפני שהעולם התהפך עלינו, פגשת במרפסת שלי את בן דודי האהוב עמרם. לא נפגשתם מעולם אבל בעצם הכרתם - הוא היה kfir, ואתה הייתה beatla. שניכם הייתם פעילים מאוד בסלניוז - פורום הכדורסל של פעם. נפגשתם ולא ידעתם שגורלכם יהיה דומה. עמרם החלים אז בדרך נס מהמחלה, אבל היא שבה והכריעה אותו רק כמה חודשים מאוחר יותר. אתה נלחמת כמו הגיבור האמיתי שאתה, עם כל הכלים שאתה מכיר מהספורט, אבל בסוף, בדרך שלך - דרך של אמת, הכרת בהפסד.
הגבורה שלך הייתה גם בכך שתמיד היית כנה באופן כמעט בלתי נסבל. אני הייתי צועק פאול, ואתה היית אומר שלא היה כלום. אמרתי לך שזה לא משנה מה היה, כי גליל משחקת, אבל אתה בשלך. זכינו לחגוג ביחד את החזרה של גליל לליגת העל. איזה סיפור זה היה - הנער שגדל בקומץ והמשיך לאהוד גם כחייל ואחרי השירות, היה עוזר המאמן הראשון בעונת החזרה לליגת העל. גיבור? כן, אבל שוב בדרך שלך. יש תמונה מדהימה מאחד הסלים המכריעים שבה כולם שמחים! כולם, חוץ ממך, כי יש עוד מהלכים, והראש שלך כבר בפוזשן הבא. מעבר להכל היית עבורי חבר כמו אח, האח הגדול שלא היה לי. התייעצנו על הדרכים המקצועיות ועל קבלת החלטות, ותמיד היית חד ומדויק, גם במחלוקת. זו הייתה חברות שלא הייתה לי במקום אחר, חברות שיש בה המון מילים ויש בה גם שתיקה, ובעיקר שיש בה המון ביטחון. אני כל כך עצוב שלא אזכה לעוד כמה שיעורים על זוויות חסימה וסוגי הגנות, או לעצה טובה על כיוונים מקצועיים, ובעיקר אני עצוב שלא נלווה ביחד את רימון ונור לכיתה א' ולהמשך החיים שלהם. אני אתגעגע לחיוך שלך, להומור שלך, לעקיצות המופלאות שהיו מרימות תמיד, ואתגעגע לקפה שלנו.
זיכית אותי בהזדמנות להיפרד ממך בעולם הזה, וזכיתי להגיד לך מילים של אהבה וחברות. בעיקר זכיתי לומר לך שהאדם שאני היום, הוא הרבה בזכותך, ושאני אקח את הדברים שלימדת אותי ואת האישיות המיוחדת שלך לכל מקום שאלך. נשמור בשבילך על הגליל שכל כך אהבת, על הכדורסל בגליל שכל כך אהבת, ועל הדר ורימון משוש חייך.
הדר, רימון, נאוה, עופר, ליעד, איתי ועמית – אין לי מילים של נחמה, רק חיבוק חם ואוהב והבטחה לזכור ולהזכיר את נעם בכל מקום ובכל דרך.
נעם, אני נפרד באהבה וחברות, ובמילים שהיו לך למוטו – יאללה גליל.
_________________ נביא השבוע מחזור 5, עונת התשע"ו Ara ja em puc morir!!! ראובן כתב: צוד הוא עדיין העשב השוטה הרשמי של הפורום. נא לכבד את זה.
|