סל ניוז

מאוד מרשים, כמעט כל שחקן בסגל נתן את התרומה שלו, כמובן שמוזס וארונוב בראש.
ארונוב מאוד מרשים, קלע באחוזים גבוהים זריקות ברמת קושי גבוהה ומול האתלטיות הצרפתית זה מאוד יפה.
אורלנד עם משחק הרבה יותר טוב, ניהל את המשחק בצורה טובה, גם אקשטיין כמו שסאבוניס ציין שחבל שלא קיבל יותר הזדמנויות.
כמה חבל שאצל הצרפתים יש שחקן שכבר קולע 9 נקודות בממוצע למשחק בליגה הראשונה ורק אצלנו שחקן כמו מוזס שישראלי עם נתונים כאלה גדל פעם בדור אולי מקבל רק הזדמנות בכמה משחקים האחרונים של העונה בליגה הלאומית, והשאר אפילו לא קרוב.

לגמרי שמרנות מאכזבת של המאמנים הישראלים. למרות שצריך גם לומר שמוזס עשה התקדמות ענקית במהלך החודשים האחרונים, ממש מחודש לחודש.

סאבוניס, אני מחכה בקוצר רוח לרשימת הכישרונות שלך, בתקוה שתהיה.
חשבתי שיהיה יבול דל יותר השנה, אבל לא נראה שיהיה במה להתבייש.

אגב, נראה שהפתרון של הפועל לעמדת הגבוה הישראלי הנוסף לעןנה האחרונה היה לה מתחת לגשר והיא חיפשה כל מיני פתרונות נחוצים בהרבה.

חפש מה גלעד לוי עשה באליפות העתודה ההיא (כמבוגר בשנתיים ממוזס)

_________________
Never trust a black guy wearing a Dirk Nowitzki jersey

בפרט זכור משחק ממש לא רע מול אדם בונה מטורקיה

_________________
קצת אחרי הסידרה של מכבי מול פאו' , דיוויד פרדמן מנסה לדרבן את האוהדים להגיע לפיינל פור הליגה האדריאטית:
"זו גם ההזדמנות לכל מי שיצא לפני הסיום של משחק 4 להודות לקבוצה, וגם ליהנות מהפיינל פור".

24.4.2012

כן, עברו כבר שנתיים מאז הפעם האחרונה. אולי נעדכן אחרי הקיץ של הנבחרות.

קצת סטטיסטיקות אחרי שני משחקים:

ארונוב (30.5) ומוזס (25.5) מובילים כרגע את האליפות בנקודות והם שניים מבין חמישה שחקנים בלבד שקולעים 20 פלוס למשחק. ארונוב גם מוביל בשלשות שנקלעו (9) ומוזס מקום חמישי באחוזים משלוש (50%).

מוזס מוביל גם בריבאונדים ובמדד היעילות, אבל יהיה קשה לשמור על ההובלה, כי זה ממש צמוד ומושפע ממשחק ה-19 ריב' שלו.

זה נראה כאילו קצת ירדתי למחתרת בעניין הביקורות על ארונוב אחרי שניה המשחקים האלה (או יותר נכון משחק וחצי אחרונים), אבל לא. הביקורת שלי עומדת בעינה.
זה מה שחבר מאמן כתב לי ואני לא יכלתי לנסח זאת יותר טוב:

אני איתך אני לא אוהב אותו, לא אהבתי שאחרי השלשה השניה הוא עשה תנועה של השתק לקהל+לשומר והשופט העיר לו(היה צריך לתת לו טכני).
אני לא אוהב את זה שהוא מכריח ומנפח סטטיסטיקה(למשל סוף משחק היה צריך למסור אבל המשיך לכדרר גם במחיר של להמר על איבוד רק כדי שיעשו עבירה מכוונת ויקלע עוד קצת מהעונשין).
זורק זריקות הזויות, הנבחרת הרבה פעמים נראית רע איתו, ובדקות שאורלנד היה המוביל כדור הבלעדי היה תענוג!
אבל....הוא ווינר, וחצוף, וילד חרא וצריך מישהו כזה בנבחרת אז כרגע הוא על המשבצת הזאת ובסך הכל הוא זה שצריך לזרוק בסוף שעון, אבל לא לכדרר ולהביא אותנו לשם. וזה התפקיד של המאמן, גם אם יקלע 50 אני לא אסתנוור כי אני מכיר את הטיפוס. זה נחמד לעכשיו ואולי יביא מדליה באליפות ואיזו כתבה בספורט 5, אבל ממש לא מדובר על כוכב ישראלי עתידי.

בשנה שעברה הוא היה בנערים, לא בקדטים.
זה מה שכתבתי אז על הנבחרת המאכזבת* ההיא:
מוזס הוא נקודת האור: כחוש ובוסרי אבל עם יד רכה מחצי מרחק ואורך אירופאי.

*נבחרת שלא היו לה כמעט משחקי הכנה בגלל עם כלביא.

את המשחק מול יוןן לא ראיתי, את המשחק מול צרפת ראיתי, ולא זיהיתי כדררת יוצאת דופן של ארונוב.
כן ראיתי סקורר שלוקח את המשחק על עצמו במגוון דרכים, ובניגוד לאורלנד, הוא גם שחקן הגנה טוב עם סייז טוב.
בקיצור, ימים יגידו.

לגבי אורלנד- המסירה והשליטה בקצב פנטסטיים ואני מאמין שבהמשך הוא גם ימצא את היד ל3,
אבל ההגנה היא חתיכת נק' תורפה שעשויה לפגוע בו ברמות הגבוהות.

קיבלנו היום צוות שידור זוועה. עידו גור + אלי סהר.
ואומנם עידו גור לא קורא פה, אבל לא, מוזס ממש לא משחק רק 4 שנים. למעשה הוא בליגות של איגוד הכדורסל כבר מכיתה ד'!! וכנראה שהיה בחוג כדורסל עוד מלפני זה. פשוט לא היה מקבל הרבה דק' עד כיתה י'. לא כזה נדיר לגבי לייט בלומרס, בטח לגבוהים.

האח המצחיקול של סטולר עושה ולוג יומי מהאליפות, בינתיים נראה שלא מרשים לו להתקרב לנבחרת אבל לחובבי הז'אנר מה שנקרא

https://www.youtube.com/watch?v=5RQPov5Uh1w

_________________
Never trust a black guy wearing a Dirk Nowitzki jersey

משחק של ירידת מתח מול האוסטרים וניצחון דחוק. זה בסדר באליפות כזו -- בדיוק המשחק לקחת בו קצת אוויר.

מוזס עם 21, 9 ו-2 חסימות. אבל גם הראה את האספקטים שהוא חייב לשפר. אחד מהם הוא כמובן כח, כי הוא החטיא כמה לייאפים כשנכנסים לו לגוף. אבל גם ההגנה -- ה"גבוהים" האוסטרים די עשו לו בית ספר מתחת לטבעת עם הטעיות וכניסה לתוך הגוף שלו. והגארדים לקחו אותו כמה פעמים לטיול לטבעת. הוא מאוד נייד ולא עצלן, אבל יש גם המון על מה לעבוד בקריאת מצבים, קשיחות מתחת לטבעת, תזמון לריבאונד ולהיות יותר חזק עם הידיים בריבאונד הגנה.

ארונוב עם משחק שמדגים על מה ודים והמאמן האלמוני שלו מדברים עליו. הרבה ראש בקיר, זריקות לא כל כך טובות, איבודים ולא מספיק מסירות. אבל גם במשחק כזה הוא לא מוריד ראש, מתאושש ברבע הרביעי עם 11 נקודות ומסיים את המשחק עם 19. מאוד אוהב את התכונה הזו אצל שחקנים. בסוף הוא אולי לא יהיה שחקן יורוליג (עוד נראה). אבל כמו עבו בזמנו (ועם הבדל של איזה 15 סנטים, שנותנים תקרה שונה לגמרי), אני רואה בעיקר את החיובי בשחקנים עם ביטחון עצמי וחוצפה בגיל הזה. הם עוד ילמדו את המגבלות שלהם ואיך להשתלב בקבוצה עם שחקנים לא פחות או יותר טובים מהם. אבל זה מרגיש לי שיש לנו בכדורסל הישראלי (או לפחות כאן באתר) נטייה מובנית לחבב יותר שחקנים כמו זוסמן, בורשטיין, פלטין, מתן נאור, והנפלד (רמות כישרון שונות כמובן), מאשר שחקנים כמו ליאור אליהו, יובל נעימי, עבו, בלאט, או ארונוב. באופן כללי, כאלה שישחקו הגנה ויחכו שימסרו להם ולא חלילה "ירימו את האף" וינסו להוביל קבוצות.

בחזרה לנבחרת, אני אוהב את הגיוון ההגנתי וההתקפי של הרשקו. לפני שנתיים לא התרשמתי, אבל עכשיו אני יכול לראות איך יוצא ממנו שחקן (בעיקר כשהוא קולע את השלשות כמו היום). לטרושקין היה לכאורה משחק טוב. הוא סמול פורוורד גבוה, אתלטי וחתולי. אבל הוא גם כרגע שחקן מאוד מוגבל, בלי קליעה בכלל או משחק ביניים. לסיום, לא ברור לי למה אקשטיין מקבל הכי מעט דקות גם במשחק כזה (חוץ מסוקולוב שלא קשור לרמה). נראה כמו שחקן יותר מעניין מאגמי, אשכנזי ולחמנוביץ'.

זו נקודה מעניינת, אבל אני לא בטוח שאני מסכים להכל.
כן, לשחקנים כמו זוסמן ושות' יש יתרון ביכולת שלהם להשתלב בכדורסל הנוכחי שבו גארדים אמריקאיים נוטים להיות סופר דומיננטיים. אז אני רואה הרבה היגיון ברשימה הראשונה שיצרת.
אבל אני לא בטוח שאני מבין את הרשימה השנייה. נראה לי שיש את נעימי, עבו, בלאט וקצת נעם יעקב עד בלגיה, שהיתרון שלהם בגיל הצעיר היה הבטחון העצמי, אבל זה שם להם תקרה יחסית נמוכה כי לכולם יש חסרון פיזי שבא לידי ביטוי בצורה חזקה בבוגרים. אבל יש שחקנים כמו שרף או ים מדר שהיו דומיננטיים בגילאים הצעירים אבל היה להם את הכישרון לתרגם את הדומיננטיות הזו גם לבוגרים. השאלה אם ארונוב שייך לקבוצה הראשונה או לקבוצה השנייה. אבל בסוף בשביל להשתייך לקבוצה השנייה אתה צריך רמה גבוהה יותר של כשרון גולמי. לטעמי למדר יש כשרון גולמי הרבה יותר גדול משל בלאט, ולכן בלאט יכול להיות רק בתפקיד משני ביורוליג בעוד שמדר (אולי) יהיה שחקן מוביל ביורוליג.
אגב, נעם יעקב היה בקבוצה הראשונה וחששתי מאד לקריירה שלו, אבל לפחות לפי התקצירים והמספרים בבלגיה הוא הצליח לפתח סט כלים מרשים של חדירות ועלייה חזקה לזריקה מהמקום, ובאופן מפתיע פיצח את עניין הסייז, רק לרוחב ולא לגובה. עוד לא ראיתי את זה קורה מחוץ לבלגיה (בנבחרת הוא לא היה יותר מסביר), זה בהחלט התפתחות חיובית של שחקן.
ליאור אליהו לדעתי הוא חיה אחרת, דווקא אם הוא היה מנסה להיות יותר במוד של הובלת קבוצה אולי היו מפיקים ממנו יותר, בסוף הוא סוג של זוסמן - מחכה לקבל כדור על הקו ולנצל את המהירות שלו לעשות סל (אבל חלש מאד בהגנה).

לכן בסוף לגבי ארונוב זו מבחינתי בעיקר שאלה של כישרון והיכולת שלו לתרגם את הכישרון הזה לדומיננטיות גם בבוגרים.

בעיני יש שתי שאלות, האחת היא רמת כישרון גולמי, השניה היא הגנה,
הרשימות של סאבוניס הן כמעט שחור לבן בהקשר הזה, וארונוב משלב כשרון עם סייז והגנה.
עוד נראה לאן זה יוביל אותו, לא בטוח שלרמות של מדר וכד', אבל לדעתי הוא שחקן עם פוטנציאל יותר גבוה מיעקב,
בעיקר בגלל הסייז והקליעה.

הסייז בהחלט משחק לטובתו של ארונוב. אני עוד לא סגור על האם זה מספיק לו בשביל לעשות סלים מול רמה גבוה יותר כמו שהוא עושה בטורניר.

אבל זה בדיוק העניין עם בלאט, עבו ונעימי. זוכר פוסטים כאן ובמקומות אחרים כשהם שיחקו בנבחרות הצעירות על כמה הם שחצנים בלתי נסבלים ואיך אין סיכוי שיהיו יותר משחקני ליגה לאומית כשיגדלו (אוקיי, על בלאט אמרו שאולי יוכל להוביל קבוצת תחתית בליגת העל). ובפועל? בלאט הפך לשחקן יורוליג לגיטימי (לא רע למישהו עם תקרה נמוכה). עבו רשם 16.5 נק' ו-8.5 אסיסטים בליגה הליטאית וגם הוביל קבוצה בליגה הצרפתית. עכשיו הוא גם רשמית שחקן בקבוצת יורוליג, אבל לא חושב שלגיטימי. נעימי היה שחקן של 12 נק' למשחק במשך כמה עונות בירושלים (הקבוצה מס' 2 בישראל) ואח"כ נתן עונות מוצלחות גם בליגה הרוסית. אגב, גם במדר זלזלו כאן לא מעט, אבל הוא פרץ בגיל מאוחר יותר, אז פחות.

לא יודע לאן הכישרון של ארונוב יוביל אותו. נוטה לחשוב שהיורוליג זה התקרה. אבל אני כן מרגיש שיש איזה אנטיפטיה כלפיו שחורגת מביקורת לגיטימית על האספקטים החלשים במשחק שלו, שגם אני ציינתי. חלקה נעוץ בהחלטות שהוא או המשפחה שלו לקחו בגיל 15. ואולי חלק גם קשור לנטייה הזו לא לאהוב שחקנים ישראלים (בעיקר) שמחזיקים מעצמם ויש להם חוצפה לקחת על עצמם (ע"ע בלאט ועבו).

גם פה אני לא חושב ששלושת השמות שהזכר דומים. נעימי בכלל לא היה שחקן משמעותי בנבחרות הצעירות. היה נער פוסטר בירושלים, פרץ בעונה אחת באשקלון והמשיך ל-3-4 עונות מרשימות בירושלים, שכנראה הייתה באמת פיט מעולה בשבילו. אבל משם הקריירה שלו די דעכה, שיחק עונה אחת ברוסיה, עוד אפיזודה קצרה מאד במכבי ואז בקבוצות תחתית בישראל או ליגה שנייה באיטליה. גם בנבחרת הבוגרת הוא לא ממש היה שחקן משמעותי. אז כישרון די מוגבל שברוב הקריירה שלו היה ברמה של שחקן ליגה סביר, לבל מתחת לשחקן נבחרת. אגב, חלק גדול מהפריצה שלו היה באמת בזכות החוצפה שלו ועזר מאד שירושלים הייתה הקבוצה "שלו" (כולל הקשר המשפחתי לדני קליין).
עבו נחשב היה לכישרון גדול בנבחרות הצעירות, אבל אף פעם לא הצליח להיות שחקן משמעותי בליגה. המספרים שלו בליטא מסקרנים אבל לא ראינו אותו מביא את זה לליגה שלנו או לנבחרת. על המשבצת שלו היו בשנים קודמות שחקנים כמו עודד ברנדויין.
בלאט גם לא דוגמא רלוונטית כי הוא דווקא הדוגמא המושלמת של כשרון (וסייז) מוגבלים שהוא מקסם לתפקיד של רול פלייר מעולה.

אבל מה שאני מדבר עליו הוא השיח סביבם, לפחות כאן בסל ניוז, אבל לא רק. כשאתה אומר שעבו נחשב לכישרון גדול בנבחרות הצעירות, אז נחשב על ידי מי? כי אני כאמור זוכר קביעות נחרצות כאן שאין סיכוי שיהיה יותר משחקן ליגה לאומית וזה גם היה הסנטימנט סביבו בין לא מעט אנשי מקצוע בכדורסל הישראלי. הוא אכן לא היה שחקן משמעותי בליגת העל, אבל זה חלק מהעניין -- מאמנים לא ממש רצו לתת לו צ'אנס כי כבר הייתה עליו תגית של שחקן פרוע, לא אחראי, אגואיסט, וכו'. בלאט בהחלט דוגמא רלוונטית אם מה שמדברים עליו זה ירידות על האופי של שחקן שמעז להוביל ולהחזיק מעצמו וניבויים החלטיים על התקרה של השחקן כשהוא מצטיין בנבחרות הצעירות.

השיח הזה הוא מה שרלוונטי לעניינינו, כי הוא מלווה גם את ארונוב (גם אם בצורה שונה והוא שחקן אחר). והוא היה שם אגב גם סביב שחקן כמו אבדיה בתקופות מסויימות (כמובן עם הכרה שהתקרה גבוהה יותר משל האחרים).

לא סגור על השיח בסלניוז, אבל עבו היה השחקן המוביל גם בקדטים וגם בנוער (שתי נבחרות שלא ממש הצליחו), אז אני מניח שהייתה סוג של ציפייה שהוא יהיה יותר.
על בלאט היה המון דיבור גם בגלל אבא שלו, וגם בגלל שמגיל די צעיר הוא ניפץ את התקרות שהוא הגיע אליהן.
אבדיה זה דוגמא מעולה - עדיף ששחקן יהיה בעל אופי דומיננטי ורצון להוביל - השאלה אם יש לו את הכישרון כדי לתמוך בזה. וזו השאלה המעניינת מבחינתי אצל ארונוב - האם הכישרון שלו מצדיק את הציפיות שהוא מייצר.
עם פחות כישרון, הסיכוי שלך להיות שחקן מוביל הוא בתפקיד של רול פלייר פחות דומיננטי. כלומר לפתח סגנון דומיננטי זה סוג של הימור, אבל אם זה מצליח זה אפסייד רציני.

מתי ונגד מי המשחק הבא?

מחר ב-14:00 שמינית גמר מול דנמרק.
אם עולים אז מחרתיים מול סלובניה או לטביה.
אם היינו מפסידים לצרפת, אז אולי בשמינית זה היה מול סלובקיה שגם חלשים, אבל ברבע כבר מול הגרמנים שמועמדים למדליה.

אם מנסים להעריך את הרמה לפי הפרשי סלים: אז גרמניה (שניצחו ב-10 הפרש את סלובניה) סיימו את הבית המוקדם עם פלוס 73, והסלובנים רק עם פלוס 19.
הטורקים סיימו עם פלוס 60, בעוד הסרבים עם פלוס 28 (סלובקיה אפילו עם מינוס גדול משל דנמרק, אז לא בטוח שיש הבדל פה...).

_________________
קצת אחרי הסידרה של מכבי מול פאו' , דיוויד פרדמן מנסה לדרבן את האוהדים להגיע לפיינל פור הליגה האדריאטית:
"זו גם ההזדמנות לכל מי שיצא לפני הסיום של משחק 4 להודות לקבוצה, וגם ליהנות מהפיינל פור".

24.4.2012