ממשיך במסורת הדו-שנתית ומעדכן את הת'רדים הקודמים.
2024:
https://salnews.com/forum/viewtopic.php?f=1&t=204242022:
http://www.salnews.com/forum/viewtopic.php?f=1&t=19711 2020:
http://www.salnews.com/forum/viewtopic.php?f=1&t=18681 מקום לדבר בו על השחקנים הישראלים הצעירים – בנבחרות הצעירות, בליגת העל, בלאומית, במכללות, בגרמניה, או בליגות הנוער המקומיות. אלה שאולי בעוד כמה שנים יגיעו גם לבוגרת או עם פוטנציאל לפחות להפוך לשחקנים משמעותיים בליגת העל.
אותם כללים כמו בעבר -- שחקנים בני 20 ומטה (ילידי 2006, עם כמה חריגי גיל בחודש או חודשיים), כי הגיע הזמן להפסיק לקרוא לבני 23 ילדים. וגם 16 ומעלה (ילידי 2010), כי באמת אין טעם לדבר על כאלו שאפילו עוד לא גמרו לגבוה. ואמנם לא קל להשוות בני 20 לבני 16 מבחינת פוטנציאל, אבל ננסה.
הדירוג הוא הערכה סובייקטיבית שלי, שמשלבת יכולות עכשוויות, צפי לעתיד, רצפה/תקרה משוערת, קצת עמדה עתידית בנבחרת, אם וכאשר, וכמובן גם טעם אישי. קצת כמו שעושים כשבוחרים שחקנים בדראפט, רק שפה חלק מהשחקנים אפילו יותר צעירים, אז החיזוי עוד יותר בעירבון מוגבל. בקיצור, די בטוח שיש ברשימה גם כמה שחקנים עם פוטנציאל שלא הולך להתממש בסופו של דבר.
ברמת הכישרון הכללי, זה ממשיך להיראות בכלל לא רע, עם 6-8 שחקנים בני 26 ומטה שאמורים להיות שחקני נבא/יורוליג (אבדיה, מדר, וולף, שארפ, שרף, מוזס, ואחד/שניים או יותר מבין מאייר, אבייב, סלע וארונוב). זה בסיס לשלד חזק של הנבחרת הבוגרת ל-5 עד 10 השנים הקרובות אם רובם יישארו בריאים וירצו להגיע. ועם הפריצה הנוספת של אבדיה, הרשימה כוללת כרגע אול סטאר נבא, בנוסף לשלושה שחקני נבא נוספים (קצת גבוליים). מי יכל בכלל לחלום על זה לפני עשור? גם העומק משתפר בעיני. לפני 6 שנים, בדירוג הראשון שלי, היו שם אחרי אבדיה, מדר ושארפ שחקנים מוגבלים כמו יותם חנוכי (שהיה לפחות פוטנציאל סביר), יובל לוין, הראל רינסקי, גלעד לוי, דורי סהר, בן ממן ועידן אלבר. אף אחד מהם לא פרץ ורובם כרגע שחקנים גבוליים לליגת העל. בנוסף, חוץ מגור לביא, גם לא היו אחרים מהשנתונים של 2000 עד 2003 שהגיעו לרמות הגבוהות אז זה לא שפספסתי איזה כשרונות גדולים.
יצאו מהרשימה של לפני שנתייים: דני וולף (3), עמנואל שארפ (5), נועם יעקב (6), שחר דורון (9), איליי דולינסקי (10) ועופרי נווה (12) עברו את גיל הסף. ג'ול כראם (8), אמיתי עזריאל (13) וירון גולדמן (15) נדחקו מהרשימה על ידי כשרונות שהרשימו יותר בעיני.
10 אזכורים של כבוד (לפי גיל): אביב הנקין (20.3), אלון דניאלי (19.7), גבריאל ארטנמקו (19.0), אור פראן (18.9), אמיתי עזריאל (18.5), יהונתן זילברשטיין (17.6), אשל לוינטל (17.5), איתי קדם (16.6), עידו זיו (16.6), רותם בן דוד (16.5).
5 שכמעט נכנסו (לפי גיל):
ג'ול כראם (סנטר, 20.5, 2.10). לא התקדם כמו שקיוויתי במכללות, אבל אני עדיין לא מאבד תקווה.
יונתן קלר (שוטינג גארד, 19.2, 1.88). גארד מוכשר, אבל לא יציב ולא ממש פוינט גארד בגוף של אחד.
ליאור הרשקו (פאוור פורוורד, 18.1, 2.02). פורוורד מגוון שמראה ניצוצות, אבל נוטה להיעלם בהתקפה.
תום ארונוב (שוטינג גארד, 16.7, 1.90). יהיה מעניין לראות איך האח של אביב מתפתח בתיכון בארה"ב.
עילאי סרויה (פאוור פורוורד, 15.6, 2.00) השחקן הכי צעיר ברשימה והכי פחות מפותח, שכרגע הוא בעיקר תיאוריה.
הטופ-15 שלי נכון להיום:
15. תמיר גולד. פאוור פורוורד, 19.4, 2.05. ממשיך להראות התקדמות הדרגתית, למרות שלא ממש קיבל הזדמנויות בבוגרים השנה. גובה טוב לעמדה, טאץ' טוב בקליעה, ויכולות התקפיות מגוונות, כולל קליעה מחצי מרחק והתמצאות יפה בצבע. אוסף נקודות כתוצאה ממיקום טוב ותנועה לאזורים מתים. לא אתלט גדול, אבל מצליח להגיע לעמדות טובות גם מול שחקנים גדולים יותר. הסיבות העיקריות שהוא לא גבוה יותר בדירוג הן רכות הגנתית ויכולת לא מרשימה בריבאונד (בעיקר אם הוא מתופקד כסנטר). אם יפתח עוד את הקליעה משלוש, זה עדיין יכול להספיק כדי להפוך למין נמרוד לוי, שזו תוצאה לא רעה (שחקן נבחרת גבולי).
14. דניאל שרון. פאוור פורוורד, 20.8, 2.02. לא שם מוכר במיוחד לחובבי הכדורסל הישראלי, אבל אני מאמין בו. פורוורד מגוון עם עבודת רגליים יפה ויכולת טובה בריבאונד. אין לו את הקליעה של גולד, אבל נדמה לי שיש שם יותר קשיחות ובהחלט יותר ריבאונד. אהבתי את מה שהוא הראה בעתודה בקיץ שעבר והוא גם פרץ בחצי השני של העונה החולפת בלאומית עם רחובות, שכמעט עלתה ליגה, אבל עשתה במכנסיים ברגעים המכריעים. 9 נק' ו-8 ריב' אולי לא נשמע מאוד מרשים, אבל אחרי פתיחת עונה מהוססת הוא קלע בספרות כפולות ב-14 מתוך 20 המשחקים האחרונים של העונה, כשהוא מוסיף יותר מ-10 ריבאונדים למשחק. מזכיר קצת את הפריצה שתומר גינת עשה בליגה הלאומית לפני עשור, למרות שעדיין אין סימנים לקליעה יציבה אצל שרון. ישחק בשנה הבאה בקריית אתא בליגת העל ונקווה לראות עוד התקדמות.
13. אורן טרושקין. סמול פורוורד, 18.6, 2.00. שחקן עם נתונים פיזיים נהדרים. אתלט ברמה אירופאית גבוהה עם גובה וידיים ארוכות, תנועה מצויינת וחתוליות. ריבאונדר טוב ופוטנציאל הגנתי מעניין. רק שהוא מאוד מוגבל התקפית. מצד אחד, מסיים בשתי הידיים ונותן איזה דאנק מהדהד מדי פעם. מצד שני, לחלוטין נטול קליעה מכל טווח של יותר ממטר מהסל (ובמיוחד משלוש) ולא נראה שהוא השתפר בתחום הזה בכלל בשנתיים האחרונות. אז כמו שמישהו כתב אחרי אליפות הנוער, אם הוא מפתח קליעה סבירה, הוא יכול להגיע ליורוליג. אבל נראה לי שהסיכוי לזה קטן ביותר ובלי קליעה או משחק חצי מרחק הוא מאוד שבלוני וצפוי, כשקשה לי לראות אותו תורם התקפית אפילו בליגת העל. במידה מסויימת, אני יותר מאמין ברצפה של גולד ושרון כשחקני ליגת על עתידיים. אבל לטרושקין יש תקרה גבוהה יותר, גם אם לא מאוד סביר שהוא יגיע אליה.
12. רני בלגה. קומבו גארד, 20.2, 1.98. כמו טרושקין, לבלגה יש יופי של נתונים פיזיים לעמדת הרכז, בנוסף ללא מעט כישרון, יכולת מסירה טובה, סיומת בצבע עם שתי הידיים וגם פוטנציאל הגנתי לא רע. וכמו טרושקין, הקליעה היא עקב האכילס שמונע מהפוטנציאל להיות גבוה יותר משמעותית. הוא לא נון-שוטר ברמות של טרושקין, אבל כמו בן שרף, אחרי שבקדטים הראה יכולת קליעה יפה, משהו לא טוב קרה למכניקה ולביטחון. הוא קלעי עונשין לא רע אז יש תקווה שהוא עוד יכול להפוך לאיום סביר מחוץ לקשת, אבל כרגע זה ממש לא נראה מבטיח. גם בלי קליעה הוא נתן אליפות עתודה טובה (14, 7 ו-6) וגם עונה יפה בלאומית עם רמה"ש (ממוצעים של 15 נק' ו-4 אס' ב-13 המשחקים האחרונים של העונה). הוא בבירור שחקן ליגת על, אבל בלי שיפור משמעותי בקליעה התקרה לא גבוהה במיוחד, כי הוא לא אתלט ברמה של טרושקין.
11. מקסים פילוננקו. סנטר, 20.7, 2.08. עוד "חריג גיל" ברשימה (יליד דצמבר 2005), כמו דניאל שרון. יכול להיות שהמיקום הזה לא יזדקן היטב, כי עד היום פילוננקו לא הראה שהוא סנטר ליגת על לגיטימי ובשנה שעברה בנתניה הוא בקושי קיבל דקות משחק. מצד שני, כשהוא כן קיבל יותר מ-10 דקות בשני משחקים בסיום העונה הוא החזיר עם 9 נק', 12 ריב', -1.5 חסימות ו-65% מהשדה ב-20 דקות למשחק. אז כן, זה מדגם זניח ובאמת שקשה לבנות עליו תיאוריות. אבל יש גם את אליפות העתודה בקיץ שעבר, שבה הוא הרשים בדקות מוגבלות (17 למשחק מהספסל). אקסטרפולציות זה תמיד מסוכן, אבל סתם לשם המחשה, פר 40 דקות הייתה לו שם סטטיסטיקה של 23 נק', 15 ריב' ו-5 חס' למשחק, ב-88% אדירים מהשדה. כמובן שהוא לא שחקן של 40 דקות למשחק ואליפויות עתודה יכולות להיות מטעות (ד"ש לגלעד לוי). אבל אני כן מחזיק ממנו מישהו שיכול להפוך לסנטר משמעותי בליגת העל ואולי באיזה שהוא שלב גם בנבחרת. הוא נראה לי כמו לייט בלומר, שעדיין לומד את המשחק וידוע גם שסנטרים מתבגרים לאט יחסית. יהיה נחמד אם ייצא ממנו סוג של איתי שגב קצת יותר גבוה וקצת פחות מוגבל התקפית.
10. אלון מיכאלי. פאוור פורוורד, 20.7, 2.04. "חריג הגיל" האחרון ברשימה (יליד נובמבר 2005) נתן עונת בכורה סבירה בקולג'ים. הוא פתח לא רע, אבל החצי השני של העונה היה חלש יותר, כשהדקות, התפוקה וכנראה שגם הביטחון ירדו (חוץ ממשחק אחרון מצויין). עדיין, הוא היה הפרשמן היחיד חוץ ממאייר שקיבל דקות משחק עקביות (כולל שחקנים ותיקים ממנו כמו דברת, ציפר ובורג). באליפות העתודה בקיץ שעבר הוא היה מצויין עם 17 נק' (שלישי באליפות) ו-8 ריב' למשחק. כנראה שלא יהפוך לכוכב גדול וקצת מוגבל הגנתית, אבל הוא פורוורד דינאמי, עם חוש טוב לסקורינג, טאץ' טוב (מאמין שגם הקליעה משלוש תשתפר עם השנים) ומנטאליות חזקה. עובר לשחק בסיינט לואיס בשנה הבאה ומאמין שיקבל שם יותר הזדמנויות כטרנספר סופומור. רואה אותו מגיע לנבחרת הבוגרת בעתיד.
9. אורן סהר. שוטינג גארד, 19.7, 1.94. סהר הרשים מאוד באליפות העולם עד גיל 19 בשנה שעברה עם כמעט 18 נקודות למשחק (מקום שישי באליפות) באחוזים לא רעים, כשלא מעט מהן מייצור עצמי. זה אפילו יותר מרשים כשלוקחים בחשבון ששיחקו שם לא מעט שחקנים שנבחרו בדראפט האחרון (סהר קלע יותר מכולם), כולל הבחירה הראשונה, איי ג'יי דיבאנסה וגם 3 אמריקאים שאמורים להיבחר בטופ-5 בדראפט הבא (טיירן סטוקס, קיילב הולט וג'ורדן סמית'). אנקדוטות לנכדים בצד, במכבי העונה הוא לא קיבל יותר מדי הזדמנויות, אבל כששיחק קלע לא רע. בנבחרת העתודה הקיץ הוא קצת אכזב בעיני (רק 30% משלוש), אבל עדיין הוביל את הנבחרת בנקודות (16 למשחק) והוסיף 4.5 אסיסטים, שזה לא רע לשוטינג גארד. מייצר יפה מכדרור ולא מתבייש ליזום, אבל קצת מתקשה מול שחקנים אתלטיים, כי הוא עצמו לא אתלט גדול וגם לא נראה לי שארוך במיוחד. נקווה שיעשה צעד נוסף קדימה בקולג'ים בשנה הבאה. הבחירה בקולג' מיד מייג'ור כמו פפרדיין נראית לי נכונה (בניגוד לשחקנים שהלכו לקולג'ים גדולים כמו טנסי או אל אס יו) ונקווה שהוא יקבל זמן משחק כבר השנה. נראה כמו השחקן הכי מוכשר במשפחה, אז נקווה שלא יתקע בתקרה כמו האחים הגדולים דורי ונדב.
8. רום סטולר. סמול פורוורד, 16.6, 1.95. סטולר היה אחד השחקנים הצעירים באליפות אירופה לנוער (פספס בשלושה ימים את הזכאות לנבחרת הקדטים), אבל נתן יופי של אנרגיות מהספסל עם 10 נק' ו-4 ריב' למשחק. בשלב הזה הוא בעיקר אנרג'ייזר באני – נמצא בכל מקום, שומר טוב, ומתאבד על כדורים אבודים (כולל הריבאונדים שסידרו לנבחרת הארכה מול יוון). אבל יש לו אתלטיות טובה, משחק חתולי, הרבה ביצים, וגם הבנת משחק יפה. נקודת התורפה כרגע היא הקליעה, למרות שהוא לא מפחד לקחת את השלשות (בניגוד למשל לטרושקין ובלגה) והטאץ' והמכניקה לא נראים שבורים. אם זה לא ישתפר עם השנים, התקרה מוגבלת כמובן, אבל הוא בעיני יותר מגוון משחקן כמו טרושקין והגיל הצעיר נותן תקווה לשיפור בסקיל ובקליעה.
7. עמרי אורלנד. פוינט גארד, 17.0, 1.90. אורלנד מגיע ממשפחה עם ייחוס בכדורסל הישראלי (הבן של יהוא, הנכד של בארי לייבוביץ'). אבל הוא כאן בעיקר כי הוא מראה ניצוצות קטשיים בגיל צעיר, עם שילוב של קליעה ויכולת להגיע לטבעת ולסיים שם באופן יצירתי. זה עדיין רחוק ממובטח, כי הוא מאוד לא יציב גם בקליעה וגם בהשפעה על המשחק, אבל משחקים כמו מול דנמרק (21 נק', 4 שלשות, 4 אס' ו-3 חט') או מול טורקיה (20 נק' ו-10 אס') בטורניר הנוער האחרון, כשהוא צעיר ביותר משנה מרוב השחקנים, מראים את הפוטנציאל. כמו עודד בזמנו, הוא לא שחקן הגנה טוב, קצת בגלל מבנה הגוף הרזה וקצת בגלל שהוא לא מספיק מחוייב. לא יודע כמה זה יכול להשתפר לרמות הגבוהות, אז הוא יצטרך לחפות על זה עם יותר יציבות התקפית, אבל הפוטנציאל מעניין.
6. אביב ארונוב. פוינט גארד, 18.4, 1.95. לפני שנתיים שמתי אותו במקום ה-7 וכתבו לי שהגזמתי. אז עכשיו הוא מקום 6, ומשער שגם עם זה יהיה מי שיתווכח לאור הסנטימנט הדי שלילי כלפיו באתר. אבל אני נוטה באופן מסורתי לחבב שחקנים ישראלים עם "ביצים גדולות" יותר מהקונסנזוס כאן, גם אם הם לכאורה "בעייתיים". כדורסל זה לא מקום לביישנים ואביב בהחלט לא ביישן. כן אפשר להתווכח עם הוא באמת רכז (אני חושב שכן) ואם הכדורסל שלו, שכרגע מבוסס לא מעט על פיזיות ודומיננטיות עם הכדור ביד, יכול לעבוד טוב ברמות הגבוהות. גם כאן התשובה שלי היא שאני חושב שהוא ימצא את הדרך לעשות התאמות עם השנים (כבר בשנה הבאה בקולג'). לא רואה אותו כפוטנציאל נבא, אבל כן כשחקן מוביל בכדורסל הישראלי עם תקרה של יורוליג ונבחרת בוגרת.
5. מאור סלע. פאוור פורוורד, 15.8, 2.04. עוד שחקן שקיבל כאן קצת מקלחות קרות באופן מוגזם בעיני (נדמה לי שודים כתב באיזשהו שלב שהוא לא ווינר וסיכוי לא רע שלא ייצא ממנו שחקן). מבין את ההסתייגויות מהגישה הקצת נונשלנטית וההגנה הלא תמיד מחוייבת. אבל אצל שחקן שהוא עוד לא בן 16 אני לא נוטה לייחס לדברים כאלה הרבה מדי חשיבות. סלע מאוד מוכשר – פאוור פורוורד עם יכולת מסירה נהדרת, טאץ' טוב, ושליטה בכדור הרבה מעל לממוצע בעמדה שלו. וגם נותן תפוקה, כשהוא סיים במקום השני במדד באליפות הקדטים מאחורי ה-MVP הלטבי ברואט, למרות שהוא עשה את זה בעיקר במשחקים מול יריבות חלשות בהרבה. יכול להיות שהוא כבר סיים את ההתפתחות הגופנית, לפחות מבחינת גובה (בטוח שהוא עוד יכול להתחזק משמעותית ואולי גם להוסיף לאתלטיות הדי בינונית שלו). אבל גם מה שכבר יש שם עכשיו זה יופי. בעיני מוקדם מדי לשים עליו תקרה בגיל כל כך צעיר או להתרגש מהחסרונות. אמנם קצת קשה כרגע לדמיין נבא או שחקן יורוליג מוביל, אבל מי יודע. בכל מקרה, נראה לי שהרצפה גבוהה יחסית – לכל הפחות שחקן ליגת על טוב עם סבירות לא רעה גם לנבחרת בוגרים אם המשחק שלו ממשיך לגדול ולהתפתח. אם זה קורה, אז בדירוג הבא הוא יהיה גבוה יותר.
4. עומר מאייר. פוינט גארד, 19.9, 1.92. אחרי אליפות אירופה נהדרת לנוער לפני שנתיים ואליפות עולם עד גיל 19 מצויינת, מאייר קצת ירד לקרקע בפרדו, עם תפקיד ודקות מוגבלים מאחורי אחד הרכזים הכי דומיננטיים במכללות. מאייר עדיין קיבל 14 דקות למשחק מהספסל והראה ניצוצות פה ושם. אבל הסה"כ היה די אפור, למרות שדי קרוב למה שודים ואני צפינו בתחילת השנה. השנה הוא אמור לעבור לתפקיד משמעותי יותר ונראה אם הוא יכול להרים את היכולת אחרי שנת הסתגלות. הקליעה וראיית המשחק טובות, אבל הוא די מוגבל ביכולת להגיע לטבעת באופן עקבי (מה שדווקא הייתה נקודת חוזק שלו בגיל צעיר יותר), מה שהופך קריירת נבא לעניין לא סביר במיוחד. חזרה לאירופה לתפקיד משמעותי בקבוצת יורוליג או יורוקאפ (ישראלית?) נראה כמו יעד טוב והגיוני יותר. אם זה יקרה, הוא גם יוכל לעזור לנבחרת הבוגרת.
3. שון אבייב. סמול פורוורד, 20.5, 2.03. יליד ישראל (חדרה עד גיל 4), שגדל בארה"ב, ליד אח גדול (איליי) שמשחק בארץ. אכזב בשנה שעברה במכללות. היה סביבו קצת באז של וואן אנד דאן לפני העונה, אבל זה ממש לא היה בכיוון. בתיכון הוא הראה שהוא קלעי מצויין, עם גודל ושחרור כדור מהיר שקשה לחסום. אבל בסינסינטי הוא קלע באחוזים נמוכים מכל הטווחים (33% מהשדה, 25% משלוש ו-64% מהקו) וגם עשה מעט דברים חיוביים אחרים לפני שדי איבד מקום ברוטציה ואת הביטחון. הבעייה זה שאם הוא לא קולע המאמנים מאבדים בו אמון די מהר, כי כרגע הוא גם לא מגן מספיק טוב (אתלטיות בינונית וגישה לא מספיק מחוייבת). אני עדיין מאמין בכישרון שלו כסמול פורוורד גבוה עם קליעה ויכולות נוספות ומקווה שיהפוך תקליט בפלורידה סטייט בשנה הבאה. אבל כרגע הוא קצת פחות נראה כמו כישרון נבא. לנבחרת זה דווקא יכול להועיל אם הוא יבוא לשחק באירופה, בעיקר לאור זה שהוא לא נחשב למתאזרח.
2. דייויד מוזס. סנטר, 18.1, 2.13. הקפיצה הגדולה בדירוג לשחקן עם השם הכי יהודי שאפשר (בגרסה האמריקאית). לפני שנתיים הוא אפילו לא זכה לאזכור של כבוד ברשימה הזו (למרות שאולי הגיע לו). ועכשיו הוא פוטנציאל נבא לגיטימי. יש לו עוד דרך ארוכה להגיע לשם, כשהוא חייב לשפר את הקשיחות והמחוייבות בהגנה (וגם את הבנת המשחק), לעבוד על הגוף, להתחזק, ולשפר גם את קריאת המצבים בהתקפה והסיומת ליד הטבעת (גם זה קשור בין היתר לעבודה על הגוף והסיומת עם מגע). אבל יש כאן כישרון בעמדת הסנטר שגדל לנו פעם בדור, וכנראה שאפילו לא זה, עם גרף שיפור נהדר, שמצביע על פוטנציאל יוצא דופן. בעצם, קאם טו ת'ינק אוף איט, מעולם לא גדל בישראל סנטר שבגיל 18 נראה יותר מבטיח ממוזס. עושה רושם שהוא עשה בחירה טובה לקולג' (פלורידה אטלנטיק), בין הפנסיונרים היהודים של בוקה רטון. זה קולג' עם מסורת טובה, אבל כזה שמשחק במיד מייג'ור קונפרנס, עם רוסטר שלא נראה עמוק מדי בעמדות הפורוורד/סנטר ואמור לתת לו דקות משחק משמעותיות ואפשרות להמשיך את ההתקדמות בלי יותר מדי לחץ. אני כן מאמין שהוא יהיה הסנטר הפותח של הינשופים, כי המתחרים שלו על העמדה הם סנטר ניגרי מוגבל בשם פאווז איפאולה, ששיחק (בקושי) עם מיכאלי בשנה שעברה בקולורדו, וסופומור קנדי בשם קירן מולן, שגם הוא לא איזה שוס גדול.
1. בן שרף. פוינט גארד, 20, 2.00. שרף שומר על המקום הראשון ברשימה למרות עונת רוקי די מאכזבת ב-נבא. בדירוג של לפני שנתיים כתבתי שהקליעה היא הסווינג סקיל. אז בזמן שחלף מאז היא לא השתפרה ואולי אפילו הלכה אחורה. ובלי שיפור די מיידי בשנה הקרובה, קשה לי לראות אותו נשאר בליגה שלא מחכה לאף אחד, כשהנטס כבר בחרו רכז בלוטרי השנה אחרי ששרף וטראורה הצרפתי אכזבו והיו שניים מהשחקנים הכי גרועים בליגה בעונה שעברה. כמובן שאם שרף יחזור לאירופה ליורוליג זה לא אסון (ואפילו עדיף מנקודת מבט של הנבחרת). אבל גם אז הוא חייב קליעה סבירה כדי למצות את הפוטנציאל ולהיות שחקן מוביל.
התחבר
הרשמה
בלוגים
שאלות נפוצות
חיפוש
