|
בעמדת הסנטר, יותר מכל עמדה פרט לעמדת הפוינט גארד, יש טירים ברורים (וגם, כמו רק בעמדת הפוינט גארד, סופרסטארים מובהקים). אני חייב לציין שהיה לי קשה לדרג את חמשת האחרונים, כי תכל׳ס, אף אחד מהם לא משהו, ובקלות אפשר להחליף אותם בכמעט כל שחקן ב HM ועדיין אדג׳ מסוים צריך לתת, אז נתנו. אציין גם שגם אם יש מעט מאד שחקנים טובים בעמדה, יש המון המון שחקנים לא רעים בכלל (למעשה, כמעט לכ לקבוצה יש לפחות סנטר סביר אחד, הרבה פעמים שניים) ונתחיל.
אז כאמור, HM תחילה, ויש הרבה.
קריספס פורזינגיס [12] (גולדן סטייט) - כבר לא גיים צ׳יינג׳ר אפילו ברגעים הבודדים בהם הוא בריא, אבל כן עדיין שחקן סבבה (כשהוא בריא, לפעמים)
זאק אידי (ממפיס) - אז יש פה אנשים שמעריכים אותו הרבה יותר ממני בפורום, אני חושב שהוא פציע ואיטי גם אם במשך 12 דקות פעם בארבעה משחקים, הוא נראה כמו שאקיל.
דאנדרה אייטון (עבר לוושינגטון מהלייקרס) - הבטחה גדולה שכבר לא תתממש. יש משחקים בהם הוא לא שחיק. יש משחקים בהם הוא נראה כמו יואינג, האמת היא באמצע.
מקסים ריינו (סקרמנטו) - נתן עונת רוקי חביבה מאד.
דריק קווין (ניו אורלינס) - הפוינט סנטר הזה נתן אף הוא עונת רוקי חביבה למדי.
דונובן קלינגן (פורטלנד) - בחור גדול במיוחד, נתן עונת סופומור חביבה מאד.
וונדל קרטר (אורלנדו) - נראה איך יחלוק את הדקות עם ווצ׳ביץ׳ שגם בגילו, נדמה לי שהוא שחקן טוב יותר.
ניק קלקסטון (עובר לשיקגו מברוקלין) - למד קצת למסור בעונה האחרונה שזה נחמד. עדיין גולמי, וכבר לא יהיה טוב יותר ממה שהוא. אבל רכש טוב של הבולס.
יקוב פולטל (טורונטו) - נדמה לי שפעם קראתי לשחקנים כאלה ״טראלצ׳ים״ אתם יודעים מה, אפשר גם ״רברצ׳הים״.
נחמיאס קווטה (בוסטון) - הפתיע בתור הסנטר המוביל של אחת הקבוצות הטובות במזרח , לפחות בעונה הרגילה
אייזיאה סטיוארט (עבר לממפיס מדטרויט) - העגלגל הזה הוא שחקן הגנה מעולה באופן מפתיע, וקלעי שלשות סביר. יהיה נחמד לראות אותו ליד אידי.
ברוק לופז (קליפרס) [14] - יוצא מהרשימה העיקרית אחרי שנים. כרגע תפקידו הוא בעיקר לקלוע שלשות ולהוות איום חסימה מסוים (לא כמו בימים הגדולים). בעיניי, סנטר חשוב ב 15 השנים האחרונות.
רוברט ווליאמס (פורטלנד) - אם רק היה בריא יותר, הטיים לורד היה נחשב לבן וואלאס 2.0 (פלוס שלשות) אבל הוא לא, אז לא.
נאז ריד (שרלוט ממינסוטה) - אז הוא יקלע שלשות. לא מחבב אותו במיוחד, אבל הוא כן יודע לקלוע.
ואלו שכמעט שייכים לרשימה העיקרית (או במילים אחרות, שחקנים בטיר 5)
גג״ג (יוטה) - מי שתמיד דורג אצלי בפאוור, הוא סנטר בבסקטבול רפרנס. היה פצוע רוב העונה הקודמת, וגם בעונה לפני כן נרשמה דעיכונת.
אלכס סאר (וושינגטון) - עונת סופומור ממש חביבה, נראה בדרך למימוש הפוטנציאל.
ניקולה ווצ׳ביץ׳ (חוזר לאורלנדו) - אחרי איזה עשור ברשימה העיקרית שלי, נדמה לי שצריך להוציא אותו, בקטנה. עדיין אחד הסקוררים המשובחים בעמדה אבל קצת נעלם בבוסטון בגלל ההגנה הנעלמת כשלעצמה.
מיץ׳ רובינסון (עבר לבוסטון מהניקס) - שחקן הגנה משובח שקולע באחוזים מעולים, כי הוא רק זורק מתחת לסל. נגר בן נגרים, אבל שחקן רוטציה של ממש באלופה שעבורה זה אובדן גדול.
תארו לכם שחקן שהוא ווצ׳ביץ׳ בהתקפה ורובינסון בהגנה… איזה תותח זה היה יכול להיות.
ולרשימה העיקרית:
טיר 5: היו יכולים להיות גם ב HM
15. מיילס טרנר [11] (מילווקי', 11.9 נק׳, 5.3 ריב׳, 1.6 חס׳, 55.3% אפקטיבי, 38.3% מהשלוש) - אחרי שנים באינדיאנה, טרנר הצטרף ליאניס במילווקי, וזה נראה… לא טוב. ירידה בכל המספרים (פרט אולי לאחוזים מהשלוש) ואנמיות כללית שהצטרפה לאנמיות של הקבוצה. אבל הוא עדיין צעיר, ואם לא הוא יחזיק את עמדות הפנים של הקבוצה, מי כבר יחזיק אותה, עכשיו שיאניס לא שם (לא שהוא שיחק כ״כ הרבה שנה שעברה). עדיין שחקן הגנה קשוח.
14. חליל וור (מילווקי, שנה שעברה מיאמי' 11.1 נק׳, 9 ריב׳, 60% אפקטיבי, 39.5% מהשלוש) והתשובה לשאלה מהפסקה הקודמת - מי יחזיק את עמדות הפנים של מילווקי אם לא טרנר, היא וור הצעיר בהרבה. אחרי שנים בצל של אדביו, הגיע הזמן שהוא יוביל בעצמו, ולא נראה לי שטרנר הוא השחקן שבהכרח יבלוט מעליו. ההזדמנות שם לגמרי, השאלה היא רק האם וור ייקח אותה.
13. אונייקה אוקונוגוו (אטלנטה', 15.2 נק׳, 7.6 ריב׳, 3.1 אס׳, 55.6% אפקטיבי, 37.6% מהשלוש) - סנטר של קבוצת פלייאוף זה לא דבר רע. קצת קטן, לא הריבאונדר הכי טוב בעולם, ויותר מדי פעמים מסתפק בזריקה מהשלוש (למעלה מ 5 הטחות למשחק, אבל באחוזים סבירים). לא מדהים, לא רע, ובסך הכל עושה את העבודה, בעיקר בצד ההתקפי.
12. איביצה זובאץ׳ [7] (אינדיאנה, 14.1 נק׳, 10.6 ריב׳, 2.2 אס׳, 59.8% אפקטיבי) - וצריך לומר את האמת, הוא נמצא במקום ה-12 הגבוה יחסית בגלל עונת 24-25. לא בגלל עונת 25-26, בה ברגע שהוא הועבר לאינדיאנה הוא בעיקר לא שיחק. אבל רק עונה קודם לכן הוא היה מהטובים בליגה בשני צדי המגרש, וכמעט ה״טרלאץ׳״ המושלם ובגיל 29, נזכור לו חסר נעורים ונגיד שיחד עם הליבורטן בריא, וסיאקם בריא, הוא יהיה חתיכת סנטר, ואינדיאנה אינשאללה תיקח אליפות.
טיר 4 - שווים 15 בכל רשימה
11. אייזיאה הרטנשטיין [10] (אוקלהומה, 9.2 נק׳, 9.4 ריב׳, 3.5 אס׳, 62.2% אפקטיבי) - אחד הסקרינרים הטובים בליגה, ואולי גם אחד הסקרינרים הטובים בתולדות המשחק. מוסר מצוין לעמדה. זורק רק מה שצריך לזרוק. הסיבה היחידה שבגלל הכדורסל של אוקלהומה לא מגעיל לגמרי, אלא כשהוא משחק אפילו קצת יפה. הסנטר המשלים המושלם. וכמו שקלטתם, אני מאד אוהב אותו.
10. ג׳יילן דורן [13] (דטרויט?? 19.5 נק׳, 10.5 ריב׳, 65% אפקטיבי ). בא בחור, נתן חתיכת עונה מדהימה ולקח יחד עם קנינגהם את דטרויט למקום הראשון במזרח. ואז הגיע הפלייאוף ואותו בחור נעלם לגמרי. מה עושים? לא יודע. אולי מניחים שהפלייאוף הראשון שלו היה השיעורי בית, ובעתיד הוא ילמד איך לשחק בפלייאוף. ואולי לא. אולי נתאר לעצמנו שהעונה הסדירה היתה פיקציה, והפלייאוף הוא הסיפור האמיתי. לא יודע ,הרבה סימני שאלה. ועדיין, תארו לכם שדורן היה נותן 20 ו 10 ולא מגיע לפלייאוף. לא היה לנו נקודה לרעתו, אז למה יש לנו נקודה לרעתו דווקא בגלל שהוא הגיע לפלייאוף והיה חרא שם? שוב, לא יודע. נראה לי שהמקום העשירי משקלל את כל הסיפור הזה. השאלה היא רק האם דטרויט תיתן לו יותר או פחות כסף ממה שהוא שווה.
9. דומנטס סבוניס [6] (סקרמנטו, 15.3 נק׳, 11.4 ריב׳, 4.1 אס׳, 55.4% אפקטיבי. עזבו שלשות, חבל) - זוכרים שפעם ווסטברוק היה משתמש בו בתור שלשן? אז כבר לא. זוכרים שפעם הוא היה מכונת אסיסטים בריאה ,אז השנה כבר לא, שיחק רק 15 משחקים. זוכרים שפעם הוא היה שחקן הגנה מזעזע, כנראה שעדיין. אבל הוא עדיין כנראה גם הריבאונדר הטוב בעולם, וכנראה המוסר השני בטיבו מבין הסנטרים. קשה לדבר אחרי שנה כל כך פצועה, ובשיאו הוא שווה הרבה יותר מהמקום התשיעי. מקווה שהבחור הזה (בכל זאת משלנו) יחזור לעצמו בשנה הקרובה.
8. רודי גובר [9] (מינסוטה, 10.9 נק׳ , 11.5 ריב׳, 1.6 חס׳, 68.2 אחוז אפקטיבי , שזה הכי טוב בליגה) - עוד עונה לאיש שהפך את חמש השנים האחרונות של מינסוטה לחמש שנים ווינריות במיוחד. כרגיל, אחד משחקני ההגנה הטובים בליגה. שלא כרגיל, וומבי עקף אותו בסיבוב. אבל צריך לזכור שבפלייאוף הוא נתן הגנה אדירה במיוחד על יוקיץ׳, והוא גם היחיד שהצליח להגביל את וומבי לפחות מ 20 נקודות למשחק בסדרה ביניהם. כן חלה אצלו ירידה התקפית מסוימת בעונה האחרונה, אבל נדמה לי שלפחות את מוטומבו הוא כבר עקף בסיבוב.
7. ג׳ארט אלן [8] (קליבלנד, 15.4 נק׳ , 8.5 ריב׳, 63.9% אפקטיבי). סנטר כמו של פעם. לא זורק מהשלוש, אבל שומר חזק, מוריד ריבאונדים, קולע כדורי זבל (הפוסט אפ לא משהו) , לא זורק שטויות, ובסך הכל, עושה את הכל כמו שצריך בשביל לעזור לקבוצה שלו להיות בצמרת שנה אחר שנה. היה טוב מאד בפלייאוף האחרון במיוחד בצמד משחקי השבע שלו מול טורונטו (22 ו-19) ודטרויט (23 נק׳). צעיר וימשיך להיות חלק מאחת החמישיות המעולות בליגה (שכאמור התאזנה בזכות הצירוף של ווטסון, העמדה האחת ה״חסרה״) שבה הוא כנראה הדמות הכי יציבה.
טיר 3 - ממש טובים. לא שחקנים שאפשר לסמוך עליהם ככוכבים.
6. אלפרן שנגון [5] (יוסטון, 20.4 נק׳, 8.9 ריב׳, 6.2 אס׳, 53.7% אפקטיבי, 30.5% מהשלוש) - אני מאד אוהב את איך שהוא נראה על המגרש. מזכיר לי בעיקר את דין תומשביץ׳, משהו מאד אלגנטי בצורה שבה הוא מתנהל ומשחק. כאילו שמשחק הכדורסל הוא בעצם קונצרט מעונב. מנהל משחק מעולה מעמדת הסנטר (לא יוקיץ׳ ואפילו לא סבוניס, אבל מעולה), חופר שאין דברים כאלה, והשחקן הכי חשוב של קבוצה טובה יחסית. לחובתו - שני פלייאופים רצופים בהם יוסטון היתה אמורה לעשות יותר מאשר להפסיד בסיבוב הראשון, בטח לא מול גולדן סטייט זקנה (לפני שנתיים) ולייקרס בלי דונצ׳יץ׳ (השנה). יש לו קוף על הכתף והוא עדיין צריך להוכיח את עצמו.
5. באם אדביו [4] (מיאמי, 20.1 נק׳, 10 ריב׳, 3.2 אס׳, 49.7% אפקטיבי, 31.8% מהשלוש). 83 נקודות במיליון זריקות, זה מספר שעוד יזכרו לאדביו. בכל זאת, המשחק עם מספר הנקודות השני בגובהו בכל הזמנים, משחקן שלא ידוע בהכרח כסקורר על. המספר שאני זוכר לו הוא בעיקר 5.5 זריקות מהשלוש למשחק, פי שניים מהעונה הקודמת, ופי 10 מהעונה הקודמת לה (כלומר 24-25) ובאחוזים לא משהו. בניגוד ללופז, אני לא חושב שההטחות שלו הן דבר חיובי עם אחוזים לא משהו. אבל קשה לקחת ממנו את העובדה שהוא שומר חזק מאד, שכן יודע לקלוע. והשנה? השנה הוא יהיה צמד ממגדל תאומים מתוקשר במיוחד ,ביחד עם יאניס. צריך גם לזכור ,שבאם, בניגוד לשנגון שאחריו למשל - בהחלט כן מוכח בפלייאוף (עם שני גמרי ליגה).
4. ג׳ואל אמביד [15] (פילדלפיה, 26.9 נק׳ ,7.7 ריב׳, 3.9 אס׳, 52.7% אפקטיבי, 33.3% מהשלוש). שנה אחרי ששמתי אותו במקום האחרון ברשימה כי כבר לא האמנתי בבריאות שלו, בא אמביד, ללא ספק מהמוכשרים בעשור האחרון ובכלל, בעמדה, ונתן עונה… נכון, עדיין לא עונה בריאה כשזה לא קובע (38 משחקי ליגה רגילה) אבל מה שחשוב יותר - הוא אשכרה שינה משהו בפלייאוף, כשהוא משחק 4 משחקים בריאים מול בוסטון בהפתעה הגדולה של הסיבוב הראשון, ומנצח שלושה מהמשחקים עם מספרים מעולים (אבל אז גם 3 משחקים פחות בריאים מול הניקס, בסוויפ הפסדי). שנה הבאה, אני מניח שישביתו אותו המון. לברון, וגם בונה וויד ובארלו ינסו להחזיק את עמדות הפנים, ולהבטיח שאמביד ישחק בפלייאוף, ואמביד בריא בפלייאוף הוא עדיין גיים צ׳יינג׳ר, וכנראה השחקן הכי טוב (כשהוא בריא) מבין אחת החמישיות הכי אדירות בליגה.
טיר 2 - אולסטאר מובהק.
3. קאט [2] (ניקס, 20.1 נק׳, 11.9 ריב׳, 3 אס׳, 55.6% אפקטיבי, 36.8% מהשלוש) - כמו קנינגהם בעמדת הפוינט, כך גם קאט בעמדת הסנטר נמצא בטיר משלו, ובצדק. אלוף נ.ב.א ותמיד אחד השחקנים האהובים עליי בליגה. למד עם הניקס, את מה שהוא לא למד עם מינסוטה - לשחק קשוח, לתת הגנה וגוף, גם כשבהתקפה לא הולך לו, למסור משל היה איזה יוקיץ׳ ולהוות פוינט סנטר של ממש ברגעים החשובים ולשחק בפלייאוף כמו שצריך, גם אם לא להבריק שם. אז נכון, באף אחת מארבע סדרות הפלייאוף הוא לא הגיע ל 20 נקודות בממוצע, ועם זאת, את כולן הוא ניצח. האחוז האפקטיבי שלו בשלוש סדרות המזרח שלו היה 63%, 70% ו 60% בהתאמה שזה פסיכי, והוא גם קלע כמעט חצי מהשלשות שלו באותן סדרות. שלא לדבר על המון אסיסטים. אז גם אם הוא לא הבריק התקפית וגם אם לא היו לו משחקי 70 נקודות, וגם אם המשחק היחיד בכל הפלייאוף בו הוא קלע יות מ 21 נקודות, היה הראשון ראשון מול אטלנטה, זה לא חשוב - הוא הוכיח את עצמו כמשהו שבמשך עשור בליגה הוא לא הוכיח - הוא חתיכת שחקן מנצח.
טיר 1 - סופרסטארים היסטוריים.
2. ניקולה יוקיץ׳ [1] (דנבר, 27.7 נק׳, מלך הריב׳ של הליגה עם 12.9, מלך האס׳ של הליגה עם 10.7, 1.4 חט׳, 61.8% אפקטיבי, 38% מהשלוש). וכך, דווקא בעונה בה הוא לוקח גם את מלכות הריבאונדים וגם את מלכות האסיסטים, הוא יורד אחרי שנים אל המקום השני ברשימה שלי, וזה לאו דווקא בגלל האיש במקום הראשון, כמו גם בגללו - קודם כל בגלל שהחצי השני של העונה היה בהחלט טוב פחות מאשר החצי הראשון והבאמת פסיכי שלו, אבל גם ובעיקר בגלל שבפלייאוף הוא נראה הרבה פחות טוב, ואפילו לא מול וומבי. כולה מול גובר. ושנדמה, לפחות החל ממחצית העונה, שהוא טיפ טיפה פחות טוב מאשר בשיאו, וזה לא ישתפר מכאן (כנראה). ההגנה חלשה מתמיד, אבל כשהוא לא מצליח לנצח אפילו סדרת פלייאוף אחת, ומול מינסוטה פצועה לחלוטין - זאת בטח לא נקודה לטובתו. וחבל. כתבתי בעבר ואכתוב שוב, ללא עוד אליפות הוא לעולם לא יירשם לצד בירד כלבן חסר האתלטיות הטוב בהיסטוריה, אלא יותר לצד מוזס מאלון, כצד סנטר ממש ממש טוב, אבל דרגה פחות מהצמרת ההיסטורית של העמדה.
1. ויקטור וומבניאמה [3] (ספרס, 25 נק׳, 11.5 ריב׳, 3.1 אס׳, 3.1 חס׳ ומלכות החסימות של הליגה, 56.9% אפקטיבי, 34.9% מהשלוש). וזה אומר שהסנטר הטוב בעולם היום הוא הצרפתי המסריח (סליחה, אבל האיש באמת הצליח להשניא את עצמו על רבים בפלייאוף האחרון. דוש מארץ הדושים). אז כמו שקלטתם אני לא סובל אותו, אבל האיש הוא קבוצת הגנה באיש אחד, שכשנחה עליו הרוח הוא גם סקורר מטורף, וגרוע מכך - הוא אשכרה בריא יחסית, לפחות בעונה האחרונה, ובעיקר בפלייאוף. חבל. האיש השמיד את אוקלהומה באחת מסדרות הסנטר הדומיננטיות בכל הזמנים, נתן משחק של 12 חסימות מול מינסוטה וגובר ואפילו נתן סדרת גמר סבירה ברמה האישית (אחוזי קוטג׳, והפסד 1-4 אבל עם מספרים נאים בסך הכל, והוא עוד ילמד) - אז כן, אם הוא יישאר בריא, הוא יהיה סנטר היסטורי, כי את האופי המניאקי כבר יש לו. והוא הסנטר הטוב בעולם היום, בטח ובטח אם זוכרים שיש למגרש שני צדדים.
_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).
|
התחבר
הרשמה
בלוגים
שאלות נפוצות
חיפוש
