סל ניוז

סתם כי כיף לפעמים לפנטז. בהנחה שהצעירים ממשיכים להתפתח בכיוון הנכון והמבוגרים יותר שומרים על היכולת, בלי פציעות, ומראים נכונות מקסימלית לבוא לנבחרת:

חמישייה:
בן שרף (יהיה בן 23 ב-2029; שחקן רוטציה ב-נבא)
שון אבייב (23; רוטציה ב-נבא)
דני אבדיה (28; חמישייה/אול סטאר ב-נבא)
דני וולף (25; רוטציה ב-נבא)
אובי טופין (31; רוטציה ב-נבא)

ספסל:
ים מדר (28; חמישייה ביורוליג)
עומר מאייר (22; רוטציה/חמישייה ביורוליג)
עמנואל שארפ (25; רוטציה ביורוליג)
יובל זוסמן (31; רוטציה ביורוליג)
טי ג'יי ליף (32; רוטציה ביורוליג)
תומר גינת (34; רוטציה ביורוליג)
רומן סורקין (33; חמישייה ביורוליג)

לא סגור על זה ששארפ וטופין יכולים לשחק ביחד בנבחרת

המתאזרחים היחידים בסגל מעלה זה וולף ואם וכאשר אובי טופין.

נכון. יש כאן הנחה שפיב"א מאשרת לוולף מעמד חריג של לא מתאזרח, כמו שעשו לג'ייק כהן. אולי לא הנחה מציאותית, בעיקר אם הוא נשאר ב-נבא.

בעיקרון כרגע מדובר שגם לליף צריך להוציא אישורים בשביל שלא יחשב מתאזרח- מניח שיהיה דומה עם אבייב ושארפ.
עם כל זה שאפשר לנצל את הפרצה ששחקנים נולדו פה וכעבור יום בורחים לארהב לא יחשבו למתזארחים, לי קצת חורה שמתוך 12 שחקנים בסגל 5 יהיו פרקטיקלי אמריקאים שאפילו לא דוברים עברית. אישית מעדיף להגיע לרבע גמר(הלוואי) עם נבחרת ישראלית באמת מאשר חצי גמר נניח עם נבחרת שברובה אמריקאים.
מעבר לזה שאני לא מאמין שזה יקרה כי רואים את הזיקה של כל האמריקאים האלה לנבחרת,אבייב לא הגיע לנוער,שארפ גם כן,טיגיי ליף גם כן אמר בראיון שכנראה הקיץ לא יסתדר.

אמממ... לא יודע מה באמת היו הקריטריונים בוועדת החריגים של כהן, אבל איכשהו קשה לי להאמין שיאשרו את וולף כאשר הוא בכלל לא גר פה ולא משחק פה.

כבר ענו לך (או למישהו אחר שהעלה את זה לא מזמן) שבשום מקום לא נכתב שיש בעיה עם היותו של ליף מתאזרח. היה באחת הכתבות ניסוח לא ברור שהכוונה מאחוריו היא שבודקים התאמה כללית שלו לנבחרת, בלי קשר למעמד.
מבחינת חוקי פיב"א ליף לא אמור להיות מתאזרח בכלל. מתאזרח הוא רק מי שקיבל ת"ז/דרכון אחרי גיל 16.

מבחינת זהות, את וולף אני אקבל בזרועות פתוחות, על אבייב אני עוד לא יודע לומר, אבל בעיקרון יש מצב שגם הוא עוד יתברר כבעל מחויבות מסוימת.
שארפ וליף זה מאוד תלוי איפה ישחקו, בעיקרון, אם ישחקו בישראל, אז זה יהיה סוג של עלבון אם הם יסרבו לנבחרת. אם לא ישחקו בארץ, אין סיבה שישחקו בנבחרת.
טופין זו פנטזיה פרועה ולא מציאותית.

אגב, לא כל כך מפריעה לי העברית של השחקנים כמו הזהות עם הנבחרת והמחויבות אליה.

לא לשכוח שהצפי הוא כעת ששחקני יורוליג יוכלו להגיע לנבחרת רק בקייצים, שזה בגדול לאליפות אירופה כל 4 שנים ואיזה טורניר קדם-קדם אולימפי שנה לפני האולימפיאדה (שבפעם הקודמת כמעט כל הסגל הבכיר הבריז ממנו).
רוצה לומר - כל מי שלא נולד פה וישחק כמה שנים רצופות ביורוליג (למשל ליף), אני מאוד בספק אם ישתלב אי פעם.
כנ"ל במובן מסוים וולף.

_________________
קצת אחרי הסידרה של מכבי מול פאו' , דיוויד פרדמן מנסה לדרבן את האוהדים להגיע לפיינל פור הליגה האדריאטית:
"זו גם ההזדמנות לכל מי שיצא לפני הסיום של משחק 4 להודות לקבוצה, וגם ליהנות מהפיינל פור".

24.4.2012

בעיני היה טורניר סביר של הנבחרת, שעמדה בציפיות. משחק צמוד מאוד מול פולין, שהגיעה לרבע ניצחון יפה על צרפת, הפסד ללוקה שגם הגיע לרבע ומשחק תחרותי (בערך) מול יוון בשמינית. אם חוזרים לציפיות של רובנו לפני הטורניר, לא חושב שזו הופעה שנופלת מהן. היה אפשר גם יותר, אבל זו הרמה של הנבחרת הזו.

לגבי 4 שנים מעכשיו, יש לדעתי לא מעט סיבות לאופטימיות. חלקן קשורות להרכב האפשרי של הנבחרת שפירטתי למעלה, כולל דני וים בשיאם (בני 28), וולף ושארפ נכנסים לשיא (25), וזוסמן, ליף, בלאט, סורקין, גינת ושגב בשאיפה עדיין בשיא או רק קצת מעבר (גילאי 31 עד 34) אבל עם הרבה ניסיון. גם הצעירים (שרף, אבייב ומאייר) כבר לא יהיו צעירים מכדי לתרום משמעותית (23). כמובן, לא בטוח שכולם יהיו זמינים או ירצו לבוא, אבל זה יופי של בסיס, גם בלי פנטזיות על טופין, אייזיק, או איזה מתאזרח אחר בסנטר.

אבל האופטימיות היא גם מזה שהשחקנים המובילים של לא מעט נבחרות אחרות כבר יהיו מעבר לשיא. נתחיל מאלו שהגיעו לרבע הגמר, תוך התמקדות ב-5 עד 7 שחקנים שקיבלו הכי הרבה דקות:

* בפולין, שלושת השחקנים המובילים (בדקות ותפוקה), פוניטקה, לויד וסוקולובסקי יהיו כולם בני 36
* בגאורגיה, שנגליה, שניצח את צרפת, יהיה בן 38, סנדזה בן 37 ושרמדיני בן 40
* בסלובניה, לוקה (30) יהיה עדיין בשיא אבל חמשת השחקנים האחרים שהובילו את הנבחרת בדקות יהיו בני 34 (ניקוליץ'), 35 (הורבאט) ו-37 (פרפליץ', מוריץ' ואומיץ'). גם צ'נצ'אר ונבו, שלא הגיעו הפעם, יהיו בני 32 עם קריירה של הרבה פציעות.
* בפינלנד, רוב השחקנים המובילים צעירים יחסית, כולל מרקאנן שעדיין אמור להיות בשיאו (32), אבל סאלין יהיה בן 38
* בתורכיה, שנגון ובונה צעירים ואמורים להשתפר, אבל לארקין (37), אוסמן (34) וסיפחי (34) יהיו מעבר לשיא
* ביוון, יאניס יהיה בן כמעט 35 אחרי קריירה עם הרבה מאוד עומס. סלוקאס (39), פאפאניקולאו (39) ותנאסיס (37) כבר כנראה יהיו שחקני עבר וגם דורסי, מיטוגלו ותוליופולוס (כולם בני 33) כבר לא יהיו צעירים.
* לגרמניה יש הרבה עומק, אבל שרודר, שהופך לסופרמן בפיבא, יהיה כבר בן 36, אובסט בן 33, ולו ותייס בני 37
* בליטא, רוב השחקנים המובילים עדיין לא יהיו בני 30, אבל שחקני הנבא שלהם, ולנצ'ונאס (37) וסאבוניס (33) יהיו כבר מעבר לשיא.

יש גם נבחרות שלא הגיעו לרבע הגמר ונמצאות בשקיעה אחרי תור זהב שהגיע להישגים (לטביה וצ'כיה), וגם בוסניה אחרי הפרישה של נורקיץ' אמורה להיחלש (למרות שגרזה ומוסה עדיין יהיו בשיא).

בקיצור, ישראל אחת הנבחרות היחידות שבבירור אמורות להיות טובות יותר באליפות הבאה ולהגיע לשם עם השלד הנוכחי כמעט במלואו פלוס חיזוק משמעותי, בעוד שבלא מעט נבחרות אחרות יהיו לכל הפחות חילופי דורות ובלא מעט מקרים גם נפילה משמעותית בכישרון.

בית הלחמי מאמן מאוד בינוני ולא ברמות האלו. חוץ מההבלחה נגד צרפת, ישראל היתה מאוד בינונית ולא הראתה שום דבר מיוחד. לא נראתה מאומנת, לא הראתה תרגילים או שיטה בהתקפה.
אני חושב שקטש היה עושה מחומר השחקנים האלו הרבה הרבה יותר

סאבו, למה לא להיות אופטימיים ולפתוח ת'רד על המונדובאסקט? או אם לחשוש מניחוס, לפחות להתחיל בת'רד של המוקדמות לחשוב על הסגל למונדובסקט אם וכאשר? אגב, אני מניח שיהיה יותר קל להביא שחקנים גבוליים, או מתאזרחים כמו טופין ואייזיק לאליפות הולם מאשר ליורו.

מבחינת השחקנים שמשחקים או שיחקו בארה"ב:
הדבר החיובי הוא שרובם לא נחשבים למתאזרחים - שארפ, ליף (לפי הפרסומים בקיץ), אבייב. הדבר הפחות חיובי הוא שכולם נעלם כזה או אחר - את ליף נראה השנה, לגבי שארפ צריך לבחון את הרמה שלו באירופה ואבייב זה בכלל פנטזיה, הבנאדם שחקן תיכונים ולא שיחק בנבחרות בארץ. מזכיר לי את הדיבור על קולשוב בזמנו, שכחו שהוא היה המחליף של מנקו. אני לא אומר שזה המצב לגבי אבייב, אני רק אומר שלא ראינו ממנו כלום. אחרי שנבין את הרמה, עדיין צריך לבחון את המוטיבציה והנכונות לבוא לשחק בנבחרת.

אחרי שאמרנו שכל הרשימה לעיל יכולים לשחק כישראלים ולא כמתאזרחים, אני חושב שעם וולף הסיפור אחר. הוא כרגע מתאזרח, וכל עוד לא ישחק בארץ הוא יישאר כזה. ג'ייק כהן קיבל את המעמד אחרי ששיחק הרבה שנים בארץ. אגב, בוסניה לא הביאה את לוקה גרזה ליורובסקט מהסיבה הזו בדיוק (הוא נחשב מתאזרח והם העדיפו את רוברסון).

לגבי הישראלים שגדלו פה ועברו לארה"ב, בראשות עומר מאייר - יש אולי תקווה שהמהלך של המעבר למכללות ישדרג אותם מקצועית ונקבל שחקנים יותר מוכנים לנבחרת - מאייר, מיכאלי, נועם יעקב, ציפר. זה יכול להיות מעניין, רק צריך לקחת בחשבון שגם נבחרות אחרות יהנו מהטרנד הזה.

נדמה לי שכבר יש ת'רד על המונדובאסקט. אבל העניין עם אליפות העולם הוא שהרבה יותר קשה להגיע לשם (נזכיר שאנחנו כבר 40 שנה במדבר). ועד שלא מגיעים, שחקנים כמו אבדיה, שרף, וולף, טופין/אייזיק (ואולי גם שחקני היורוליג) פחות רלוונטיים. לעומת זה, לאליפות אירופה עוד 4 שנים אנחנו לפחות יודעים שיש סיכוי מצויין שנהיה שם. וגם יותר ברור (לי לפחות) מה המגמה של הנבחרות האירופאיות ומי כנראה יהיה שם עוד 4 שנים מאשר מה שקורה עם שאר העולם.

לגבי אופטימיות, אני כאמור בהחלט אופטימי לגבי הנבחרת של עוד 4 שנים. אבל לגבי הסיכויים לעלות לאליפות העולם קצת פחות. בעיקר בגלל שנראה לי שאין לנו עומק מרשים אם מורידים את שחקני ה-נבא והיורוליג (למשל בהשוואה לקרואטיה או גרמניה שאיתן נתמודד).

טכנית יש כבר 2 נושאים על גביע העולם 2027...

זה יותר מנקודת המבט של ישראל - viewtopic.php?f=1&t=20728
ואת זה אני פתחתי עם רעיון לסקור יותר נבחרות הצמרת וכו' (אבל הדיון התגלגל גם לישראל...) - viewtopic.php?f=1&t=20785

אולי כדאי לאחד לאור הביקוש לדיון כעת, לשיקול המנהלים.

_________________
קצת אחרי הסידרה של מכבי מול פאו' , דיוויד פרדמן מנסה לדרבן את האוהדים להגיע לפיינל פור הליגה האדריאטית:
"זו גם ההזדמנות לכל מי שיצא לפני הסיום של משחק 4 להודות לקבוצה, וגם ליהנות מהפיינל פור".

24.4.2012

נראה לי שמול גרמניה הפער דווקא יכול להצטמצם אם מתחילים חיסורים בשתי הקבוצות. קרואטיה לא הייתה מאד חזקה בשנים האחרונות. אני לא יודע מה יהיו ההרכבים, אבל אני לא בטוח שאין לנו עומק מול שתיהן. צריך לזכור גם שעקרונית מספיק לעבור אחת משתיהן ואז אחת מבין פולין ולטביה, שגם מולן אני לא חושב שיש לנו פער משמעותי בעומק.
בכל מקרה, לדעתי אין איזה פער מטורף בעומק בין 4 הקבוצות האלה, והרבה יקום ויפול על כמה ראשי כל נבחרת מצליחים להביא שחקני יורוליג לחלונות בעונה ושחקני יורוליג NBA לחלונות בקיץ. חלון בנובמבר עם סורקין מדר וגינת יכול לתת יתרון משמעותי להמשך.
מאד יכול להיות שהערך של קרינגטון יתגלה כמשמעותי מאד בחלונות האלה, בעיקר אם הנבחרת תדע גם לעבוד בשבילו.

אני משתגע מה חלמאות של איגוד הכדורסל הישראלי.
כאילו, לא מספיק שיש מלחמה שלא נגמרת והמצב רק מחמיר,
לא מספיק שאנחנו מארחים בחוץ,
לא מספיק שנבחרת ישראל היא לא ממש מעצמה אירופאית בכדורסל,
אתם מתעסקים בפוליטיקות מטומטמות שפוגעות בכדורסל בלי סוף.
היסטוריה של חלמאות.
דיויד בלאט, מאמן טופ אירופאי שלקח אליפות אירופה, לא הורשה לאמן את הנבחרת בגלל שלא היתה לו תעודה.
עודד קטש, המאמן הכי טוב בישראל כיום, שחיבר את הנבחרת והתחיל לבנות הרכב טוב ומנצח,
לא מקבל משכורת במשך הקורונה ועל כן מסיים את תפקידו.
ממנים את בית הלחמי, מאמן בינוני של קבוצות אמצע טבלה בישראל, לאמן את הנבחרת....
ומאזרחים מתאזרח שלא משדרג את הנבחרת בכלום.
כאילו מה? הם לא רוצים להצליח שם באיגוד?
למה קבוצה כמו תורקיה שגם ככה משופעת בכוכבים, מאזרחת טופ כוכב כמו לרקין ונותנת לטופ מאמן יורוליג לאמן אותה למה יוון יכולה לתת למאמן יורוליג כמו ספנוליס ולהביא מתאזרח כח דורסי? טופ יורוליג שניהם.
למה אנחנו לא יכולים להתנהל כמו כל הנבחרות המובילות באירופה?

כי עסקני הכדורסל בישראל גרועים

_________________
נערך יותר מפעם אחת

קצת פרופורציות על הטורניר ה"מאכזב" של הנבחרת:

ישראל הפסידה לפולין בשתי נקודות, ליוון ב-5 ולסלובניה בעשר.

כל השלוש הגיעו לרבע הגמר. יוון גם המשיכה לחצי ועוד היד נטוייה. וסלובניה הובילה רוב המשחק מול גרמניה, הפייבוריטית לזכייה בטורניר ורק בשלוש הדקות האחרונות של המשחק הגרמנים הצליחו להפוך את התוצאה.

זאת בדיוק ההגדרה ל"אכזבה". תחושה של פספוס.

בדיוק בדיוק
נקודה שמדגישה כמה הטורניר הזה פספוס ואכזבה מכיוון שעם סגל יותר נכון ועמוק ומאמן יותר טוב היינו לפחות ברבע.

או שלא. בשום שלב לא חשבתי שננצח את יוון או סלובניה. למרות ההפרש הזעום

_________________
נערך יותר מפעם אחת

אז תמיר בלאט נפגש היום עם בית הלחמי, שזה מעודד. אבל... התוצאות של הפגישה היא שהוא לא חוזר לנבחרת.
אני מנסה לחשוב מה בפגישה כזו מביא לתוצאה עגומה. הוא ביקש הבטחה להיות רכז ראשון? בית הלחמי דרש ממנו להתנצל בפומבי על ההתנהגות?
הוא נענש (הפסיד אליפות אירופה, חטף הרבה בתקשורת), הנבחרת ניזוקה (קיצור הרוטציה) - אי אפשר היה לסגור משהו בשקט ושהוא יחזור?!

מבחינתי (בהינתן שבית הלחמי ממשיך כמאמן עוד שנה וחצי לפחות, ומניח שזו עובדה מוגמרת) זה בסדר גמור שבלאט לא יהיה בנבחרת (אחרת כל חלון תהיה פה סאגה שלו אל מול מדר וכו' וכו').
באותו עניין, חייבים לטעמי סופר ללחוץ על מכבי ולקבל דווקא את לביא וליף. לטעמי הם יותר חשובים כרגע מסורקין, כי הוא "באנקר בנבחרת בבוא היום", ואילו את לביא צריך "לפתח" כשחקן מרכזי בעמדות 3-4 (זוכרים שנמרוד לוי היה כזה באליפות אירופה בקיץ? ועוד אנחנו בלי אבדיה...) - לא בטוח שיעבוד, אבל צריך לנסות, ולטעמי אם ליף לא יגיע לחלון הזה (שעוד לא חופף למשחקי יורוליג, בניגוד לחלון הבא) - זה כבר לא יקרה לעולם.

מדר צפוי על פי דיווחים לחזור עוד שבוע-שבועיים לשחק, ואיטודיס (בצדק מבחינתו) לא רוצה לשחררו לנבחרת. רכזים זאת (באופן יחסי) לא הבעיה שלנו (הובר, משגב, יעקב) וגם כאן צריך ללחוץ על הפועל ת"א (לא חושב שתהיה בעיה, לאור העובדה שהישראלים לא משחקים ביורוליג) לקבל את שאר השחקנים, גם אם נקודתית יהיו פתאום כמה פציעות של זרים (ואז הישראלים כן יהיו יותר נחוצים).

_________________
קצת אחרי הסידרה של מכבי מול פאו' , דיוויד פרדמן מנסה לדרבן את האוהדים להגיע לפיינל פור הליגה האדריאטית:
"זו גם ההזדמנות לכל מי שיצא לפני הסיום של משחק 4 להודות לקבוצה, וגם ליהנות מהפיינל פור".

24.4.2012

אני לא בטוח שאני מסכים.
בלאט חייב להיות בנבחרת כי הנבחרת צריכה את השחקנים הכי טובים, ונכון להיום בלאט הוא ביי פאר הרכז הבכיר. כל עוד שרף (ומאייר) בארה"ב ומדר לא כשיר / לא בכושר, הנפילה מבלאט לחלופות (משגב? באמת?) היא משמעותית. בלאט הוא שחקן יורוליג לגיטימי לגמרי, בדברים מסויימים הוא מהטובים בעמדה שלו. גם אם מדר כשיר, בלאט חייב לעמוד לרשות הנבחרת. וכרגע מדר רחוק מלהיות כשיר.
אני בכלל לא בטוח שמול מכבי יש מקום למו"מ הזה, שאחד הוא במקום השני. גם אם כן, סורקין הרבה יותר חשוב. צריך להביא את הסגל הכי בכיר לחלונות הקרובים בשביל למקסם את הסיכוי לעלות למונדובסקט. את אבדיה ושרף אי אפשר להביא, לוותר על סורקין בשביל לפתח אחרים זה טעות אם זה מקטין את הסיכוי לעלות. לביא בהחלט אחת מאבני הבניין של נבחרת עתידית, אבל זה לא שדקות בנבחרת יפתחו אותי. מה שיפתח אותו זה דקות במכבי. ליף צריך להחליט אם הוא רוצה להיות בנבחרת או לא. בקיצור, שלושה שחקנים שהם שלוש שאלות נפרדות.
לגבי מדר - אם הכוונה לחלון הקרוב, אז בוודאי שהוא לא צריך להיות בנבחרת, וצריך לאפשר לו חזרה הדרגתית וסופר זהירה. זה נכון לכל שחקן, בטח לשחקן שאולי סיכן את הקריירה שלו בשביל לשחק ביורובסקט. גם מהצד של הנבחרת, אני הייתי מחכה לראות מה הכושר של מדר לפני שהוא מזומן. בכל מקרה, לפני שהוא משחק 2-3 חודשים באופן סדיר ותקין לא הייתי חושב בכלל לזמן אותו לנבחרת.
בחלון הנוכחי (של נובמבר) צריך לבנות הרכב שיתבסס על קו הפנים שעבד מעולה בקיץ (סורקין וגינת) ולנסות לתת לקרינגטון תפקיד יותר מרכזי כיוצר בקו האחורי, לאור ההעדרות של מדר ואבדיה (כיוצר). הייתי אומר שבלאט צריך להוביל את הקו האחורי, אבל לצערי זה לא נראה חיובי. אם נרוויח גם את זוסמן בכושר יותר טוב זה בונוס, ושחקנים כמו ליף ולביא בהחלט צריכים להשתלב.

סגל אידיאלי לחלון הקרוב:
1 - בלאט, הובר, יעקב
2 - קרינגטון, פלטין
3 - זוסמן, לביא, מנקו
4 - גינת, ליף
5 - סורקין, שגב

צריך לחשוב על מישהו במקום בלאט. אולי יפתח זיו, אולי קרביץ.