דניאל כתב:
הנתונים בסקרמנטו עוד יותר משמעותיים:
- לפני ההגעה שלו - פלייאוף אחד ב-12 שנים
- ב-7 השנים שלו בקבוצה - הגיעו לפלייאוף בכל שנה
- אחרי שעזב - פלייאוף אחד ב-20 שנה (כולל 16 שנים רצופות בלי פלייאוף)
לא שאני מוריד מאדלמן, שמאד אהבתי אותו עוד מימי פורטלנד, אבל אדלמן מן הסתם זה לא כל הסיפור מבחינת סאקטאון ההיא ולטעמי אפילו לא הסיפור המרכזי. כשאדלמן הגיע לקינגס ב-98 הוא לא היה הפנים החדשות היחידות שהגיעו לקבוצה. איתו הגיעו לקבוצה גם ולדאה דיבאץ', הרוקיז ג'ייסון וויליאמס ופג'ה סטויאקוביץ' (נבחר ב-96, אבל נשאר שנתיים באירופה) וכמובן כריס וובר. הסגל עבר שדרוג משמעותי. אח"כ ג'ף פטרי הג'י.אם הצליח לשדרג עוד, להחליף את ג'יי-וויל במייק ביבי הפחות נוצץ, אבל גם עוזר יותר לנצח משחקים וגם לקח על עצמו אחריות בדקות הסיום (אוי כריס וובר, אם רק לא היית לוקח פסק זמן, מה היה קורה? האם ההחנקות בסוף זה רק הקוף של פסק הזמן או משהו יותר מובנה?). הגיעו גם האח הידו ובובי ג'קסון. בעונה האחרונה של אדלמן כבר סקרמנטו היו על אדים. וובר הועבר בטרייד בעונה הקודמת, פג'ה הוחלף ברון ארטסט והעוגנים היו בעיקר ביבי ובראד מילר. דיבאץ' עזב ב-2004 (שיחק עוד 15 משחקים ב-2005 דווקא בלייקרס מכל הקבוצות שבעולם ופרש) והקבוצה הגדולה נעלמה. זה הספיק ל-44 ניצ' ומקום 8 בפלייאוף. ידע מתי לעזוב אדלמן.