ido כתב:
אני לא חושב שאלה תופעות שנופחו. הן פשוט מבוססות על השנים האחרונות (מתחילת העשור, בגדול), שבהן באטלר היה אובר אצ'יבר מדהים עם ההיט, בעוד שהארדן מתחזק ממוצעים נמוכים ממוצעי העונה הסדירה, כולל אחוזים ירודים. בתכל'ס, גם כולל פלייאוף הבועה, שבו הארדן עוד נתן מספרים אבל ניגף מול האלופה הנכנסת, לעומת באטלר שסחב את מיאמי לגמר.
בסוף, בתווך של 4 שנים, באטלר השיג יותר הצלחה בפלייאוף (2 גמרים + גמר מזרח) ממה שהארדן השיג כל הקריירה. וזו הצלחה שהוא בלי עוררין בעל המניות הראשי בה, נתן הצגות רבות בדרך אליה, וגם הגיע לשני הגמרים שלו בלי סדרה ביתית אחת.
הארדן, גם כשנתן מספרים אדירים בפלייאוף, התקבע כאנדר אצ'יבר, והרוויח את המעמד הזה בזכות. השנים האחרונות כבר ממש העצימו את העניין.
הבעיה העיקרית עם באטלר היא שהוא נאחס לא נורמלי לרכזים שאיתו. רוז, רונדו (כשהבולס מהמקום השמיני ביתרון 0-2 על הסלטיקס הפייבוריטים), דראגיץ', סטף - כולם נפלו בסוף.
נכון, ובאמת שתי הרצות שלו לגמר היו מרשימות מאוד (לא חושב שמישהי מהן הייתה מרשימה יותר ממשחק 7 מול הווריורס ב2018, דרך אגב. סתם חוסר מזל של הארדן להיות בקונפרנס הלא נכון),
אבל גם בהן לבאטלר היו לא פחות משחקי נפל משיש להארדן בפלייאוף ממוצע.
מעבר להן, לא ראינו ממנו כל כך הרבה בפלייאוף - כמה הצגות יפות פה ושם לצד סדרות שלמות בינוניות ומטה.
אפילו בריצות עם מיאמי - ספציפית ב2023 הוא נתן סדרה עצומה מול מילווקי ואז פלייאוף בינוני מאוד אחריה, אבל אנחנו זוכרים את זה כאילו הוא היה אדיר למשך כל הפלייאוף. הזכרון של הפיק של באטלר משליך הרבה על איך כל קריירת הפלייאוף שלו נתפסת כמו שהזכרון מהנפילות של הארדן משליך על שלו. בפועל - מדובר בקריירת פלייאוף מאוד מאוד דומה אצל שניהם.
התחבר
הרשמה
בלוגים
שאלות נפוצות
חיפוש
