רן כתב:
oren_80 כתב:
מול דיבאץ הוא נתן 2 משחקים נהדרים: בבית הגמר 88' 29 נק' ו-19 רב' ביד אליהו. את המשחק הזה אפשר לסייג ולומר שפרטיזן כבר הבטיחה עלייתה לפיינל פור אבל אחרי שבועיים, כמו שאמרת, הוא קלע עליו ועל יתר הגבוהים של פרטיזן 34 נק' ו-13 רב'
אמרתי כבר שהוא היה שחקן נהדר כשמדובר במשחקים רכים כגון עונה רגילה ומשחקי ביתאבל ולא במאני טיים היכן שהיינו הכי זקוקים לו.
ברגע שהתואר על הכף והמרפקים מתחילים היתה לו נטייה להיעלם ולהיגרר לעבירות ואילו ארל פרח בסיטואציות האלו.
עם קוווין מגי בשיאו בגמר היו לפחות עוד 2 גביעים בארון של שימון.
לצערי, גם בNBA. כל מי שהפסיד בגמר מתוייג אוטומאטית כלוזר.
בולשיט. מגי היה ווינר והיה שחקן דומיננטי והיה שחקן הפנים הכי אפקטיבי באירופה. ולא באירופה הרכה והדלילה של וויצ'יץ' אלא באירופה בשיאה ומול הקבוצה הכי גדולה בהיסטוריה של אירופה. קבוצה שהיום הייתה משחקת בכבוד בNBA- יוגופלסטיקה ספליט.
מגי אשכרה לא זוכה לכבוד שמגיע לו.
כמה פעמים שמעתי על בארקלי ומאלון ופייטון שהם לוזרים כי הם לא לקחו גמרים. אז אני מצטער אבל רוב הסופרסטארים האלו היו ווינרים ענקיים.
יש רק שני שחקנים שבאמת היו לוזרים ואחד מהם הצליח בסוף לקחת תואר בזכות שחקן אחר. כריס וובר ודיוויד רובינסון. ותאמין לי ששני אלו היו מתים לאופי של מגי.
ורן, אפשר להגיד על פארקר הרבה דברים ביחס למיקי אבל הרבה יותר דומיננטי? פארקר היה שחקן נפלא אבל לרוב הוא לא היה דומיננטי. בטח ובטח שלא כמו מיקי או מגי.
התחבר
הרשמה
בלוגים
שאלות נפוצות
חיפוש
