Avishai אני מבין לגמרי את העובדה שמקל פורמלית בעלים ולא שכיר. זה פשוט סתם details לדעתי וניסיתי לתהפקס במשהו אחר.
בסוף בסוף, חבורת האנשים האלו מיונתן אלון ועד אדלסון זוכים לשליטה מלאה באלמנט קריטי בחיים של עשרות אלפי אנשים. כמה קריטי? ברמה שאנשים בוגרים עם עבודות מכובדות לא נרדמים בלילה מהתרגשות מניצחון או כעס על הפסד ומוצאים את עצמם חופרים לחברי הקבוצה פה

..
השליטה הזאת היא זכות גדולה שבאה עם מחויבות גדולה. הרי בסוף לא חסרים אוהדי הפועל בני 25 שהיו מוכנים לעזוב הכל ולנהל את הקבוצה פול טיים...
איך "מרוויחים" את הזכות הזאת לשלוט בנכס שקריטי לכל כך הרבה אנשים (מעבר לצד החוקי של החזקת המניות)?
- בעלים מרוויח את הזכות הזאת קודם כל ולפני הכל בזכות היכולת שלו להביא כסף מהבית. כל השאר משני מול זה. זאת הסיבה היחידה שאנחנו מוכנים לסבול ילד כמו אדלסון שבא לפה אתמול ויחליט החלטות שפוגעות בבייבי שלנו או טיפוסים גבוליים כמו גאידמק/אגייאר/מנבר/ינאי. יש מקרים נדירים של בעלים-מנהל שמרוויח את הזכות הזאת בזכות יכולות ניהול, קשרים וניסיון באמת יוצאי דופן (נגיד שמעון מזרחי, יעקוב שחר) שמביאות ערך מוסף כל כך משמעותי שמצדיק לתת לו את המושכות גם בלי שהוא מזרים הכי הרבה מכיסו. אבל זה היוצא דופן הקיצוני ובכל מקרה לא רלוונטי לאף אחד בהנהלה שלנו.
- מנהל בארגון מרוויח את הזכות הזאת בזה שהוא בטופ של התפקיד הספציפי שלו. בין אם זה מאמן, מנהל מקצועי, מנהל שיווק, מנכ"ל וכו'.
בראייה הזאת -
- לא אכפת לי מה מצב המניות של מקל. ערך של בעלים הוא לא מביא כי הוא כמעט/בכלל לא מזרים כסף ולכן מבחינתי הוא לא מרוויח את הזכות שלו לעמדת ההשפעה הזאת. כמובן שגם ערך של בעלים-מנהל הוא לא מביא ולכן המקסימום שנותר לקוות הוא שהוא יתערב ויזיק כמה שפחות.
- אדלסון הוא הבעלים הכי טוב שהיה לנו. יותר טוב מאורי אלון והרבה יותר טוב מחומסקי (שהיכולות שלו להביא כסף מהבית בכמה רמות מתחת). אנשים לא מבינים איך היינו נראים היום אם היינו עדיין תחת חומסקי בתקציבים שלו כשינאי פה עם התקציבים הנוכחיים (איפושהו כמו חולון. לא תחרותיים בכלל מול התל אביביות ובאירופה).
- השאיפה של הרוצים בטובת הקבוצה היא להביא למינימום את ההחלטות שמערבות את הבעלים (שבסוף הערך העיקרי שלו הוא הזרמת הכסף) למהשאיר כמה שיותר אצל אנשי ההנהלה (שאשכרה אמורים להרוויח את מקומם בזכות זה שהם טובים במקצוע שלהם). זה כמובן ריקוד רגיש ומורכב להנהלה כי רוב הבעלים תופסים את עצמם (שלא בצדק) ככאלו שמביאים ערך מתוך יכולות הניהול שלהם ורוצים להתערב ולהתוות דרך ולא רק לממן.. הדוגמא הכי קרובה לאידיאל הזה שאני מכיר זה מיטש גולדהאר (שם המון כסף, נמצא רחוק ולא פנוי להתערב בשיקולים יומיום ומקצועי ולכן ממנה אנשי מקצוע).
- התקווה היא שהבעלים ישכיל למנות הנהלה שבאמת ראויה, יכולה להוות משקל כנגדו ומביאה ערך מוסף. פה אדלסון נפל עד כה למרות שההחתמה של אובראדוביץ' היא בדיוק צעד לכיוון הנכון.