סל ניוז

בראיון הזה דיוויס נתן את התשובה הכי מדכאת שיכולה להיות. קימל שאל אותו באיזה קבוצה הוא ירצה לשחק. היו מלא תשובות שדיוויס יכול היה לתת. הוא היה יכול להיות נוסטלגי ולדבר על הקבוצה בעיר בה הוא גדל (שיקגו), הוא היה יכול לדבר על גיבורי נעוריו (ג'ורדן) והרצון להמשיך בדרכם, הוא היה יכול להיות פוליטקלי קורקט ולדבר על ההזדמנות שיש לו לשחק באן.בי.איי והוא יהיה אסיר תודה לכל קבוצה שתבחר בו, הוא היה יכול לתת לתחרותיות שבו לצאת החוצה ולהגיד שהוא ישמח להגיע למצב הכי טוב שייתן לו צ'אנס לזכות באליפות ברמת האן.בי.איי, אחרי שזכה כבר באליפות מכללות.

במקום זאת דיוויס הלך על התשובה הדוחה - אני אלך לקבוצה שתציע לי הכי הרבה כסף. אני לא תמים וברור לי שהשחקנים מחפשים את הכסף הגדול דבר ראשון. אבל הייתי מצפה לקצת יותר עמימות בנושא, בטח משחקן שעוד לא דרך בליגה. בכל זאת כדורסל זה ספורט שהמטרה העיקרית בו זה לנצח.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

על קיירי אכן נתתי שיפוט יחסית מוקדם מדי, ולכן גם זה השיפוט הכי פחות פסקני בכל ההודעה שלי. יכול מאד להיות שיפתיע אותי, כרגע אני רואה בו רכז משובח אבל אחד שצריך כוכב גדול יותר ממנו לידו.

על וול גם השיפוט מוקדם אבל פחות, משהו בהתנהלות שלו זה לא זה. אולי זה עניין של סיטואציה, אבל הוא לא נראה לי כשחקן שסוחב פרנצ'ייז על הגב. בוא נגיד שיפתיע אותי הרבה יותר מאירווינג אם זה יקרה.

מוק..הממ.
09 נתפס כדראפט חלש יחסית אחרי גריפין. טייריק וגם הארדן לא ממש נתפסו כפרנצ'ייז וגם היה דיון על מתי הם צריכים להבחר. לא היה שום ספק בקשר לגריפין.
ב-08 גם רוז וגם הביסלי נתפסו כשחקנים מצויינים שיכולים לתרום במיידית. אף אחד מהם לא נתפס בתור פרנצ'ייז, שחקן שסוחב מועדון איתו. הדיון אז היה בעיקר על איזה שחקן יכול לעזור יותר לוויד ומיאמי (שבחרה שנייה אחרי אחת מעונות הטנקינג היותר מזעזעות/משעשעות שנראו, ואז עסקה בקמפיין פסיכולוגיה הפוכה מעניין כלפי שיקגו, עד היום לא ברור במי מהם היא באמת היתה מעוניינת).
07 - נו בסיידר, לא ממש באתי פה להתווכח על הסמנטיקה של המילה באסט. הנקודה היא שלא יצא ממנו כלום.
06 - שוב פעם, לא אולרידג' ולא טיירוס ולא רוי נתפסו כפרנצ'ייז. אם אחד מהם היה נתפס ככזה טורונטו היתה לוקחת אותו ולא את ברניאני. לא ממש חושב שאתם מבינים כאן את הנקודה שלי - יש דראפטים שבהם יש שחקנים שהם בקונצנזוס כפרנצ'ייז. לפעמים גם הקונצזוס טועה בסוף אבל זה לא משנה את העובדה שיש קונצנזוס.
05 - כנ"ל. בוגוט נבחר אז על הטיקט הידוע "סנטרים טובים קשה למצוא אז צריך לבחור בהם גבוה" - לא היה מסביבו את הבאז שהיה מסביב לסנטרים כמו האקים, שאק, יואינג וגם אודן. מוק, עצם העובדה שהקבוצה שלך בחרה בבעל של קנדיס מצביעה על העובדה שגם פול ודרון גם לא נתפסו מראש כפרנצ'ייזים, אלא פשוט כרכזים מצויינים (וכאן כמובן נכנס הטמטום של ההוקס לפעולה, כי גם רכז סביר היה מביא אותם רחוק).
04 - אף אחד מהם לא נחשב כפרנצ'ייז בטוח וזה הסיבה שהיה הדיון. אוקאפור נחשב למוכשר הרבה יותר מהווארד ואילו הווארד נתפס כמפלצת פיזית שלא ברור אם תצליח לרכוש את הסקילס המתאימים. בלי קשר, לכתוב שאוקאפור "גם היה פרנצ'ייז" זה חתיכת משפח.

בכל אופן, בעונה הזו דייויס נתפס כפרנצ'ייז. אין קבוצה שתבחר ראשונה ולא תבחר אותו, אין GM שיבחר אחרת ולא יפוטר למחרת היום. יכול להיות שכולם טועים וזה קרה בעבר. אבל הקונצזוס שם.

ולטעמי עניין הכסף זה תשובה כנה ומרעננת . מזכיר לי את אנתוני הופקינס שכל פעם ששואלים אותו על מה המוטביציה שלך לעשות סרט X או לשחק שוב פעם את חניבעל או וואטאבר הוא אומר בשביל הכסף.

כנה היא כן, מרעננת ממש לא. היא המשך ישיר לדווייט הווארד שמספר שהוא רוצה ללכת למקום שיקדם את המותג "דווייט הווארד", המשך לברנדון ג'נינגס שכבר מודיע שהוא רוצה לעבור לשוק יותר גדול, לא לקבוצה יותר גדולה או יותר טובה, אלא שוק וכמובן המשך ישיר ללברון שלקח את הכשרונות שלו לסאות' ביץ'. בקיצר גישה שהשחקנים הם אנשי עסקים ולא שחקני כדורסל. ברור שזה נכון ואין לי טענות על כך, אבל אם זה השיקול היחידי של השחקנים ואם זה מוצג בכזאת פומביות, זה משהו שדוחה את האוהדים וגם אותי. אני בטוח שהאוהד של מיאמי היט באמת רוצה שהדבר שהכי יעניין את לברון ג'יימס זה לזכות לא באחת, לא בשתיים, לא ב.. לא בשבע אליפויות ולא בכמה כסף הוא ירוויח בשוק הפרסום של מיאמי, כשהכדורסל הוא עניין שולי.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

את האוהד של ההיט לא מעניינת המוטיבציה של ג'יימס כל עוד הוא אשכרה יקח את האליפויות האלו. אם דייויס יקח שבע אליפויות בשביל הכסף, יהיו לו הרבה יותר אוהדים מאשר ללברון אם יפסיד בשבעה גמרים וישחק בחינם.

אתה יודע, הגישה הזאת ממש לא חדשה. זאת בדיוק הייתה הגישה של דור הכוכבים של תחילת שנות התשעים. ראינו כמה האן.בי.איי היה במצב טוב וכמה האוהדים התחברו לכל הדרק קולמנים של העולם.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

לגבי 05', זכור לי טוב מאוד שכשדיברתי עם עמוס לב על כריס פול, הוא דיבר על רכז במימדים של ג'ייסון קיד חדש, אולאראונד שכזה. אם זה לא פרנצ'ייז, לא יודע מה כן. מצד שני, קיד היה פרנצ'ייז אמיתי רק בניו ג'רזי לכמה שנים.

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

בשביל זה המציאו את הרוקי סקייל. בצורה הזו כששחקנים עדיין צעירים אין להם הרבה על מה להתמקח, וכאשר הם נהיים פרי אייג'נטים הם (בתקווה) כבר בוגרים מספיק כדי להבין שאמנם משחקים בשביל הכסף, אבל כסף מגיע עם ההצלחה על המגרש.

זה ברור שהמציאו בדיוק בשביל זה את הרוקי סקייל, אבל אם המניע היחידי זה הכסף, אז מה הבעיה להתאמץ בשנה האחרונה של חוזה הרוקי, לפדות את הקופה ולחזור לנמנם והכי גרוע, האוהדים גם יודעים שמה שמעניין אותך זה הכסף. בקיצר, בעידן שבו הציבור מרגיש שמה שמעניין את השחקנים יותר מכל זה המותג, הם עצמם, ולא המשחק הכדורסל, תשובה שכזאת משחקן שאמור להיות פרנצ'ייז פלייר שמשנה את המשחק ממש לא מרעננת, למען האמת די מדכאה. תחשוב לדוגמא שדיוויס נופל לידיים של טורונטו. כמה מאושרים אוהדי טורונטו יהיו כשהם ידעו שדיוויס יברח בשניה הראשונה שהוא יכול, כי בעצם מה שמעניין אותו זה הקבוצה שיכולה לשלם לו הכי הרבה וטורונטו מעולם לא תהיה הקבוצה הזאת בגלל המס.

שישחקן את המשחק, ידבר יפה, יתן תקווה לאוהדים. בסופו של דבר הוא יעשה את מה שטוב לו וברוב המקרים כולם יודעים שזה עניין של כסף, אבל לפחות שזה לא יהיה מונח על השולחן בצורה שכזאת.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

לא הבנתי איך לברון נכנס לרשימות הדוגמאות. הוא הגיע למיאמי בגלל הכסף?

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

תלוי איך אתה מסתכל על זה, מצד אחד קליבלנד יכלו להציע לו יותר כסף בחוזה ממיאמי, כסף שהוא הסכים לוותר עליו, אז בהיבט הזה הוא הפסיד. מצד שני, פלורידה זה שוק משמעותית יותר גדול מקליבלנד והוא יכול לעשות יותר כסף מפרסומות ומרצ'נדייזינג.

_________________
כורסה נוחה זה התחלה של סוף

מצד שלישי, הוא וויתר על כמויות עצומות של כסף כשהחליט לוותר על ניו יורק.

_________________
אלון:
5 או 10 זה פשוט מדי. אני בעד שרוני יעשה חישוב של ממוצע כלשהו פר עמדה ונמצא מספר מעניין להכפיל אותו בוא נגיד pi או e. אח"כ כדי להוסיף אלמנט אקראי נבקש ממוק לחשוב על מספר נגיד 36D או 350CC ונראה כבר מה יצא.

מצד רביעי, הוא יעשה הכי הרבה כסף במקום שבו הוא יכול להשיג כמה שיותר אליפויות, ובמיאמי יש לו את הסיכוי הגבוה ביותר בשביל זה.

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

בקיצור, חזרנו לטיעוני אין כובע/יש כובע. גם כשלברון מוותר על כסף, זה כי הוא רוצה עוד כסף.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

לב, אשכרה הלכתי לראות את הראיון הזה עכשיו, לא מבין בכלל למה יצאת עליו. אפשר לחשוב שהוא יצא בנאום CTC כמו ראשיד בשעתו. הוא אמר את זה בחצי בדיחה (זו האמת, אז זה אף פעם לא יכול להיות בדיחה שלמה) ואחרי קו שאלות שלם של קימל שכיוון רק לחיים הטובים ולכסף. ובקשר לטענה שזה "דוחה את האוהדים" אתה פשוט מנכס לעצמך את התודעה הקולקטיבית. האוהדים בסופו של דבר לא נמשכים או נדחים למה ששחקן אומר, אלא למה שהוא עושה על המגרש ולכמה הוא מצליח. דייויס יכול מעכשיו כל יום ב10 בבוקר לעלות לשידור ברדיו ולומר לאוהדי העיר שבחרה אותו "אני שונא אותכם, אני שונא כדורסל, אני שונא את הקבוצה הזו, אני פה בשביל כסף להימורים וזונות" והם עדיין יריעו לו אם הוא ינצח ויביא אליפויות. הם ישימו את המשפט הזה על פאקינג טישרטים.

קשה לי להאמין שאתה מאמין במה שאתה אומר, עמוס.
ספורטאים מכל הענפים, הם כבר מזמנים אייקונים ונתפשים כדמויות ייצוגיות. הם כבר מזמן לא "שכנינו" ולא תפגוש אותם בסופר.
בגלל זה אתה גם לא צריך לדעת מה הם באמת חושבים על כל דבר. הם צריכים להתייצב מול המצלמות, לענות את התשובות הרגילות ולהמשיך לספק את הסחורה על המגרש. את מחשבותיו האמיתיות על כל העסק, שישמור לעצמו.
כשטיילר, ההוא מחיפה, אמר שהמטרה שלו זה להגיע ל-NBA, לעשות כמה עונות טובות ולפרוש עם הרבה הרבה כסף. אתה חושב שרף האהבה של אחד מאוהדי כדורסל בארצנו נסק?
באנגליה, שם יש תרבות ספורט, זה מקובל כי מועדוני כדורגל מחוברים לקהל וכדרך אגב עושים איתם המון מפגשים שנועדו להכיר לאוהדים את הכוכבים שהם מעריצים. המון אוהדים, אלו הרציניים שעברו את גיל העשרה וכנראה גם את העשרים, לא מגיעים. הם לא רוצים לדעת מה הכוכב שלהם אומר ולא רוצים להיות בסביבה אם הוא פולט איזו הערה שאינה תמצא חן בעיניהם ותהרוס להם את כל התדמית שיצרו בראשם לגביהם.

אם ג'רמי טיילר היה עושה 20+10 וסוחב את חיפה להצלחה, למישהו מאוהדי חיפה היה אכפת מה המטרה הארורה שלו ? לא אהבו אותו כי הוא היה רע. אם היה טוב היו אוהבים אותו. זה הכל. אוהדים הם יצורים צבועים כמעט כמו שחקנים. כשחקן מצליח האוהדים עושים כבר את ההתאמות בראש ללמה הם אוהבים אותו.

כבר היה לנו משהו דומה. עמוס, תקן אותי אם אני טועה. אני חושב שדיויס היה רוצה להיות רלף סמפסון כשהוא יהיה גדול.