סל ניוז

כן, אבל מצד שני הקושי האמיתי של הלייקרס היה לעבור קבוצות כמו פורטלנד סן אנטוניו וסקרמנטו כדי להגיע לגמר.

_________________
" if you want to have fun, like I did with Bill Walton, play with LeBron. but if you want to win and win and win, it's Kobe"
LARRY LEGEND

לעשות את התצוגות האלה מול סמיתס והדיוויסים וגם מול דיקמבה מוטומבו (שחקן ההגנה של אותה שנה, להזכירכם) היה מרשים. מול ניו ג'רזי זה היה פחות מרשים, ולא, המצ'אפ שלו לא היה קניון מרטין אלא אארון ויליאמס, טוד מקאלו וג'ייסון קולינס.

ההישגים של לברון (כולל MVP, חמישית עונה וחמישית הגנה שהוא יקבל השנה): 4 תארי MVP, אליפות ו-MVP גמר, מלך סלים, 5 פעמים חמישית הגנה, 7 פעמים חמישית העונה, 9 פעמים אולסטאר. אם זה לא אזור חיוג של שאקיל לא יודע מה כן.

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

שאקיל הוא שאקיל ואחד הגדולים אי פעם, אבל מה שאין לו שיש ללברון (וחוץ ממנו רק לג'ורדן, ראסל, אלג'ואן וביל וולטון בשיאם) זה השליטה האבסלוטית בהגנה כמו גם בהתקפה.

הרבה מדברים על כך שלברון יכול לשמור על 4 עמדות, אבל אנשים קצת מתעלמים מזה כשמדברים עליו בתור שחקן. אני לא חושב שאני צריך לציין כמה משמעותי זה שלברון יכול לשמור על קרלוס בוזר, ואז להחליף לדרק רוז או ללואל דנג. או לתת דקות על קובי, להחליף לנאש ולסיים על גאסול.
יש היום בליגה אולי 4-5 שחקנים שלברון לא יכול לשמור עליהם (דאנקן, ביינום, מרק גאסול והווארד), חוץ מזה, בפלייאוף מי שבא בא. וכשחושבים על כך שהוא לא נכנס לבעיית עבירות ושהוא יכול לכסות חצי מגרש בשניה ולשחק כמן איזורית של שחקן אחד, הוא די השומר האולטימטיבי.

שאקיל שלט התקפית (ואם לא בעיית העונשין, וכתוצאה מכך ההעימנעות מללכת אליו במשחקים צמודים - הייתי אומר שזה לא תחרות), אבל היכולת של לברון בהגנה נותנת לו את היתרון במבחן התוצאה ההסטורי לפי דעתי.

לשאק יש ברזומה שלושה גמרים סופר-דומיננטים ברמה שלברון לא התקרב אליה פעם אחת. שליטה אבסולוטית בהגנה כן או לא, זה לא מקנה את הדומיננטיות של שאק באותם גמרים-ראה המספרים. 4 אליפויות ו3 MVP גמר שזה פשוט אזור חיוג אחר מלברון, כך שזו השוואה די מצחיקה.

_________________
" if you want to have fun, like I did with Bill Walton, play with LeBron. but if you want to win and win and win, it's Kobe"
LARRY LEGEND

זו הצהרה די נועזת.

הגמר של שאק מול הפייסרס מ2000:
38 נק' (61% מהשדה, 38% מהעונשין), 16.7 ריב', 2.3 אסיסטים, 2.7 חסימות

שאק קלע 38 נקודות למשחק ויחד עם 2 האסיסטים היה אחראי על בערך 44 נקודות של הלייקרס כל משחק.
אבל המספר הזה מנופח לחלוטין בגלל האק-אה-שאק שהנטס עשו ללייקרס, ו15 זריקות העונשין שלו בממוצע ללילה.

לברון ב2012:
28.6 נק' (47% מהשדה, 82% מהעונשין) 10 ריב', 7.6 אס', 1.6 חט'
גם אם לא נחשיב את ההגנה בשכלול, לברון אחראי כאן על בערך 45 נקודות בממוצע למשחק. שאק היה יותר דומיננטי בריבאונד, לברון עזר בהובלת הכדור, והיה גואו טו גאי בקלאץ'.

בקיצור, להגיד שהוא לא התקרב לתפוקה של שאק זה קצת הזוי.

לא יודע.
מצד שני הוא נכנס 2 בהרבה רשימות ראויות.
בוודאי שמג'יק ולארי בירד הם לא קונצנזוס במקומות 2-3 ברמה שבה ג'ורדן קונצנזוס כמספר 1.

_________________
לאמא שלך היו גם רגעים שבהם היתה לה פחות נחת. הגענו למשחק חוץ בחולון, וכל הקהל שם התחיל לשיר 'מוכתרי ההומו, מוכתרי ההומו'. רצתי אליה וצעקתי לה 'אסתר, אני נשבע לך שזה לא נכון, עם חצי מהבנות בקיבוץ הוא כבר היה'"
(עמית גל לאמיר מוכתרי)

אזהו, שלדרג שחקנים שלא ראית זה קצת, אה... מטופש. כי חוץ מלשלוף את הסטט' שלהם בפעם ה-1001 אין יותר מדי מה להגיד עליהם. הדבר היחיד שאפשר להגיד עליו לדעתי שהוא היה הסבן פוטר המוכשר הראשון בליגה והקבוצה שלו הייתה מספיק חכמה לשחק עליו בכל התקפה אפשרית מתוך הבנה שאין אף אחד שיכול לעצור אותו חוץ מביל ראסל. לתפוס 22 ריבאונדים למשחק כשיש לך מינימום יתרון של 3 אינצ'ים על היריבים שלך זה לא חוכמה כזו גדולה.

לפחות ברמת העונה הסדירה, לברון ועוד איך באזור החיוג של שאקיל. בפלייאוף, ברור שיש לו עוד זמן, אבל עוד שתי אליפויות עם דומיננטיות שלו, ואני חושב שהוא ישאיר את שאקיל לאכול אבק.

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

באופן כללי יותר קל לנו להעריך שחקני כדורסל שהם לא 2.15 שמשיגים את רוב היתרון שלהם מהגודל הפיזי אלא מפעולות כדורסל נטו.

שליטה כמו ששאקיל שלט בגמרים של 2000-2003 לא הייתה גם לג'ורדן.
אני גם בספק אם שיקגו של ג'ורדן הייתה מסוגלת לעצור את שאק (אם כי בסוף כנראה הייתה מוצאת דרך לנצח את הלייקרס)
צריך גם לזכור שהיה הרבה יותר קשה לשמור את ג'ורדן מאשר היום את לברון כי היה אסור אזורית וכל משחק קבוצות היו נענשות כשהיו מביאות יותר מידי עזרה עליו.

אבל לכל תקופה יש את הקסם שלה והחוקים שלה ובהשוואה המראש די בעייתית בין שחקנים שונים מתקופות שונות לברון יצטרך לעשות משהו מאד מיוחד כדי להפוך למספר 2-3 של כל הזמנים.
למספר 1 אין לו סיכוי לדעתי ולו משתי הסיבות שכבר אי אפשר לשנות אותן (2 הפסדים בגמר , כשלון להפוך את קליבלנד לאלופה והצלחה רק אחרי מעבר קבוצה) מה לעשות שג'ורדן היה על סף המושלם והעמיד רף כזה.

_________________
לאמא שלך היו גם רגעים שבהם היתה לה פחות נחת. הגענו למשחק חוץ בחולון, וכל הקהל שם התחיל לשיר 'מוכתרי ההומו, מוכתרי ההומו'. רצתי אליה וצעקתי לה 'אסתר, אני נשבע לך שזה לא נכון, עם חצי מהבנות בקיבוץ הוא כבר היה'"
(עמית גל לאמיר מוכתרי)

אני לא חושב שללברון אין שום סיכוי למספר אחד, אני כן יכול להגיד שהסיכוי שלו מזערי, אני כן חושב שאם הוא לוקח עכשיו 6 אליפויות ברצף ומגיע בסוף הקריירה ל-8 MVP (פלוס 6 MVP של הגמר) אז הוא בהחלט מעמיד לעצמו קייס ראוי מול ג'ורדן, שיוויון באליפויות וב-MVP של הגמר מצד אחד, ויתרון שלו בכמות MVP לעומת יתרון של ג'ורדן במאזן של סדרות גמר בהחלט יתנו לו קייס טוב מאוד. אבל כל עוד הוא עומד על אליפות אחת זה כמובן תיאורטי לגמרי, כרגע הוא פלוס מינוס באיזור של האקים לדעתי ולא רק שאין לו קייס מול מג'יק ובירד, הוא גם בפירוש מתחת לטייר של קובי, שאק ודאנקן, עוד אליפות אחת ו-MVP אחד וכבר אפשר יהיה להכניס אותו לתוך טייר הזה ועוד שתיים, אם הן גם יבואו עם תארי MVP ו-MVP של הגמר והוא כבר יהיה בחלק העליון שלו, על גבול טריטוריית מג'יק-בירד לטעמי.

_________________
כורסה נוחה זה התחלה של סוף

לג'ורדן יש עוד משהו יקר ערך שלשאר החבר'ה אין. לא פחות מעשר סקורינג טייטלז. שזה אולי לא מספיק לבד, אבל זה בהחלט תוספת מרשימה מאד לרזומה.

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

זה יפה וטוב אבל אני לא חושב שזה משהו ששווה ערך במאבק על תואר השחקן הטוב בכל הזמנים.

קובי לשם ההשוואה עם כל חוסר אהבתי אליו הוא סקורר ברמה לפחות של מייקל (ולא נכנס לוויכוח) ולעומת זאת התרומה של לארי בירד ,מג'יק ודאנקן לקבוצות שלהם הייתה בכל כך הרבה פרמטרים שהם בכלל לא היו חייבים לקלוע כדי להיות גדולים.
שאקיל לעומתם לא תרם לקבוצה בהרבה מידי אספקטים וקשה למצוא משחקים גדולים שלו שבהם הוא קלע רק 20.

לברון יותר קרוב בנושא הזה למג'יק אם כי בלי לבדוק אני חושב שממוצע הנקודות שלו בהחלט די ראוי לשחקן גדול.

_________________
לאמא שלך היו גם רגעים שבהם היתה לה פחות נחת. הגענו למשחק חוץ בחולון, וכל הקהל שם התחיל לשיר 'מוכתרי ההומו, מוכתרי ההומו'. רצתי אליה וצעקתי לה 'אסתר, אני נשבע לך שזה לא נכון, עם חצי מהבנות בקיבוץ הוא כבר היה'"
(עמית גל לאמיר מוכתרי)

ואני חושב שקצת הזוי לנפנף יתרון של 38 נק' ו16.7 רב' שזה פאקינג מפלצתי, לעומת 28.6 נק' ו10 רב', בכך שלברון שחקן החוץ ומוביל הכדור, מסר 7.4 אס' לעומת 2.3 אס' של שאק הסנטר. בגמר 2000 שאק רשם 57 נק'+אס'+רב' (קלע 40 ומעלה בשלושה משחקים, לא ירד מ33 נק'). לברון 46.2. ושאקיל גם היה נוכחות הגנתית מרשימה, נבחר לחמישיית ההגנה השניה מספר פעמים תחת פיל. שאקיל היה גו טו גאי בפוזשנים דקה-שתיים לסוף (אם אתה טוען שלברון היה גו טו גאי מוצלח פחות מדקה לסוף בסדרת הגמר, אשמח לראות תיעוד).

_________________
" if you want to have fun, like I did with Bill Walton, play with LeBron. but if you want to win and win and win, it's Kobe"
LARRY LEGEND

העניין של קבוצה אחת הוא לא שרירותי. ב-NBA כוכבים גדולים נוטים לעבור קבוצה בעיקר בשל כשלונות מקצועיים. ברור שאם ג'ורדן היה לוקח שש אליפויות בשש קבוצות שונות זה לא היה משנה, אבל תחשוב אם הייתה לג'ורדן סיבה לעבור קבוצה? ג'ורדן נשאר בבולס למרות כשלונות בשנים הראשונות ובסוף הביא 6 אליפויות. לצורך העניין, גם דאנקן. שחקנים כמו גארנט, בארקלי, מלון וגם לברון עברו קבוצה בשל כשלונות מקצועיים. זה לא נכון ב-100% מהמקרים (לדוג' שאקיל) אבל נכון ברוב המקרים. רוב הכוכבים הגדולים לקחו אליפויות בקבוצה אחת, שבה הם היו השחקנים המובילים. אז זה שלברון עבר קבוצה כדי לקחת אליפות (ולא משום סיבה אחרת) בהחלט מוריד ממנו.
וקצת קשה לי עם האמרה שמה שהפך את ג'ורדן לגדול בהיסטוריה היא פשוט העובדה שהוא הגדול בהיסטוריה. זה הרבה דברים, אבל בעיקר 6 אליפויות רשומות על שמו בלעדית.

אף פעם לא הבנתי את הטיעון הזה... יכולות כדורסל נבנות על סמך היכולות הפיזיות. אם ג'רודן היה מנתר כמו עופר פליישר אתה חושב שהוא היה מתקרב למה שהוא היה?ֿֿ לא יודע אם ההערה הזאת הייתה מכוונת לצ'יימברלין או לשאקיל, אבל ככה או ככה שחקן נמדד לפי התוצר.

שאקיל בשיאו היה שחקן הכדורסל הכי דומיננטי ב20 השנים האחרונות לטעמי. כמובן שמה שמרחיק אותו מהטופ ממש של הרשימה זה שהשיא הזה נמשך 4-5 שנים בלבד, אבל בשנים האלו הוא היה בלתי עציר לחלוטין מהשדה (מהקו זה סיפור אחר), וכל סיפור אחר לא רלוונטי.

הטיעון על התכונות הפיזיות של שאקיל הוא בעייתי בהתחשב שגם לברון חייב לא מעט לנתונים פיזיים מפלצתיים .

אני מבין את הסיבות להכניס את שאקיל ועוד שחקנים למשוואה, אבל אני שואל כך:
1. האם לארי בירד לדעתך הוא אחד מהטופ3 ששיחקו את המשחק?
2. האם אתה מגדיר את לארי בירד כסמול פורוורד? (נדמה לי שהתשובה של 99% מהמשיבים כאן תהיה כן, אלא אם כן קוראים להם עמוס לב ודחוף להם להכניס פנימה את דוקטור ג'יי כסמול פורוורד הטוב בהיסטוריה, למרות שנדמה לי שגם מר לב עדכן את חמישית כל הזמנים שלו לפני כמה זמן, דווקא מכיוון שהוא רצה את דאנקן בפנים)
2. אם התשובה ל-1 ו-2 היא כן, האם לברון ג'יימס לא בונה לעצמו קייס חזק מאוד להיות סמול פורוורד טוב מלארי בירד? כרגע הוא עדיין לא שם מבחינת ההישגים, אבל עוד שתי אליפויות בלבד הולכות להשוות אותו עם לארי. אם לארי הוא טופ3, וללברון יש קייס חזק לכך שהוא טוב או שווה ערך ללארי בירד, אז בהחלט אפשר להגיד שלברון ממצב את עצמו כטופ3 בהיסטוריה או לפחות בתיקו לטופ3.

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

התחושה שלי היא שללארי בירד וגם למג'יק ג'ונסון יש יתרון מסוים ברוב הרשימות, גם ואולי בעיקר בגלל שאף אחד לא רוצה להכניס לעשירייה הראשונה שישה סנטרים.

אבל האמת היא שווילט וראסל (שלא ראיתי), קארים ומוזס (שראיתי קצת) ושאקיל הם לכל הפחות חמישה סנטרים שלא נופלים בטייר מאף אחד מתחת למייקל ג'ורדן. יש סיבות לדרג את לארי ומג'יק (וקובי אגב) מעל חלק או כל השמות האלה, אבל יש גם מספיק סיבות שלא.

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

אני חושב שאת ווילט וראסל מאוד קשה לדרג כשלא ממש ראינו אותם, בטח שלא בזמן אמת ובמיוחד את ראסל. חבר'ה כמו ווילט שהיו מאוד דומיננטיים בסטטיסטיקות אבל לא הגיעו להרבה הישגים יש לנו גם בעידן הנוכחי אז יש איזו נקודת יחוס, אבל מישהו שהוביל קבוצה לכל כך הרבה אליפויות בלי דומיננטיות סטטיסטית מדהימה (פרט לריבאונד) כמו ראסל, אין לנו שום מקבילה לזה בעידן המודרני, כך שאפשר להצדיק פחות או יותר כל מיקום שלו בין ראשון בהיסטוריה לבין תחתית העשירייה הראשונה. גם את קארים ומוזס, שלפחות את החצי הראשון של הקריירה שלהם אני לא חושב שיש כאן אפילו אחד שראה בלייב, לא קל לדרג, אבל פחות מאשר את ראסל וצ'מברליין.

_________________
כורסה נוחה זה התחלה של סוף

מה שחסר אצל ראסל (וגם אצל צ'מברליין ועוד כמה סנטרים מהעבר) זה סטט' של חסימות שעד כמה שאני מבין אצל ראסל היו לו כמה וכמה ט"ד בקריירה עם חסימות.

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

אם את המשפט הזה אפשר להגיד על ההשגים של ווילט: 2 אליפויות (זאת שבלייקרס עם MVP גמר, ובשניה התואר לא ניתן), 4 MVP ליגה (אחד כרוקי ועוד שלושה ברצף), 6 גמרים, פעמיים הוביל קבוצה ששברה את שיא הנצחונות - 68 נצ' ו69 נצ', עונות שנגמרו באליפות ואלו שניים מארבע המאזנים הטובים אי פעם (השניים האחרים שייכים לMJ), אז אפשר להגיד אותו משפט על לברון.

_________________
" if you want to have fun, like I did with Bill Walton, play with LeBron. but if you want to win and win and win, it's Kobe"
LARRY LEGEND

טיעון קצת דמגוגי. קודם כל רק מקהייל ופאריש היו בשיאם לצד בירד. למעשה בירד הגיע לבוסטון כאשר היו שם טייני, מאראביץ וקאוונס (שלושתם כמה שנים טובות מעבר לשיא ואחרי שעברו את ה-30) + סדריק מקסוול בעונתו השלישית והפסיד בגמר המזרח לפילי. בעונה הבאה הגיעו פאריש (שהיה שחקן עם רקורד בעייתי בג"ס) ומקהייל הרוקי, מראביץ וקאוונס פרשו והסלטיקס זכו באליפות. ביל וולטון הגיע בדמדומי הקריירה לאחר כל הפציעות כשחקן שישי ו-DJ הגיע גם הוא אחרי שיאו הפיזי בסיאטל והאפיזודה הלא מוצלחת בפיניקס.
על אותו משקל אפשר להגיד שלברון שיחק עם: שאקיל, ווייד, בוש, ג'יימיסון, אילגאוסקס, אלן ולואיס שכל אחד מהם בזמן כזה או אחר היה אולסטאר או קרוב לזה. לא לשכוח שפעם לפני התרחבות הליגה מאגר הכשרון התפרש על שני שליש קבוצות מהיום.

קשה להגיד היכן לברון יסיים בדירוג הכי טובים, בין השאר כי פרשנים אוהבים נוסטלגיה. כרגע לדעתי הוא נמצא מאחורי מייקל, לארי, מג'יק, קארים, ראסל, ווילט, שאק, דאנקן וקובי (לפחות מבחינת תארים. אני מוציא מפה חבר'ה כמו הורי ורודמן שזכו בהרבה אליפויות) ובאותה ספירה פחות או יותר עם אוסקר ומוזס מבחינת דומיננטיות.
ד"א אם אנשים רוצים להבין למה אצל הרבה פרשנים ראסל נחשב מעל ווילט שיקרא את הפרק המדובר בספר של סימונס. אמנם סימונס הוא יותר אוהד ודי משוחד כלפי בוסטון אבל עדיין יש שם כמה נתונים מדהימים לגבי היחס ההפוך של השניים כלפי הצלחה אישית מול קבוצתית (למשל העובדה שווילט עם השיגעון שלו לסטטיסטיקה החליט שהוא לא מוכן לצאת אף פעם ממשחק בגלל עבירות אז מרגע שהיה חוטף עבירה רביעית די היה מפסיק לשמור...)

אני סתם נכנס לוויכוח הזה כדי להשיג ממך ציטוטים בנוגע לדומיננטיות של שאקיל, כדי שאני אוכל להשתמש בהם במקרה הצורך

סתם, בכל אופן:
א. אתה אומר מצד אחד שלא רלוונטי לנפנף ביתרון האסיסטים של לברון בגלל שהוא שחקן חוץ, אבל אתה מנפנף ביתרון הריבאונדים של שאקיל. אני לא מצפה משאקיל למסור 5 אס' למשחק, אבל זה חייב להיחשב כחלק מהדיון למי היה יותר דומיננטי.

ב. שאקיל היה נוכחות הגנתית מול קבוצות שלא ידעו להשתמש בחגרונות שלו, וגם זה רק עד שהיה נכנס לבעיית עבירות, ואז היה הופך למעשה לנוכחות שלילית על המגרש. אלו די החסרונות היחידים שלו, אבל אם כבר העלת את זה...

ג. בגמר של שנה שעברה לא היה מצב שבו הדקה האחרונה הצריכה סל ניצחון לצערינו, אבל יש לו סלי קלאץ', והוא המשיך לקבל כדור בכל המצבים האלו כל הפלייאוף.

שאקיל אחד השחקנים שהכי נהניתי לראות, כך שאשמח אם תשתמש בציטוטים.
אבל בגמר 2012 משחקים 2 3 ו4 היו צמודים כמעט עד הסוף, אני מניח שהיו למיאמי פוזשנים חשובים בדקה האחרונה.
ואני לא רואה מדוע יתרון האס' של לברון לא יתקזז עם יתרון הרב' של שאק, נגזרת של העמדה שלהם, אבל יש כאן הבדל של כמעט 10 נקודות למשחק בממוצע. כדאי לציין שהמספרים האלו של שאקיל הם באמת חסרי תקדים לדעתי.

_________________
" if you want to have fun, like I did with Bill Walton, play with LeBron. but if you want to win and win and win, it's Kobe"
LARRY LEGEND

א. במשחק 2 לברון קלע ג'אמפר 1:36 לסיום שהעלה את מיאמי ליתרון 5.
ו-2 עונשין 7 שניות לסיום שהעלו ליתרון 4.

במשחק 3 לברון קלע 1/2 מהקו 16 שניות לסיום שהעלו את מיאמי ליתרון 4.

במשחק 4 לברון קלע שלשה 2:30 לסיום שהעלתה את מיאמי ליתרון 3, וסופסל בשאר הזמן שפספס את אימון הבוקר...


ב. יש הנחת יסוד ש10 אסיסטים שווים יותר מ10 ריבאונדים.
אפשר לנתח את זה מהכיוון הכי מדעי : 10 אסיסטים שווים כ23 נקודות בממוצע. 10 ריבאונדים שווים בערך 11 נקודות (אם ניצא מנקודת ההנחה ששתי הקבוצות הן טובות מבחינה התקפית וקולעות כ111 נקודות ל100 פוזשנים, שזו הנחה נדיבה)

אפשר לראות את זה בחשיבות מוסרים חשובים ביחס לריבאונדרים - (תסתכל על רשימת מוסרי האסיסטים הבכירים לעומת מוסרי הריבאונדים הבכירים - למרות שיש יותר מורידי ריבאונדים בספרות כפולות ממוסרי אסיסטים...) מי השחקנים הבכירים יותר שמרוויחים יותר כסף?

כאמור, פוזשנים כאלו לא אומרים שבגמר הוא היה גו טו גאי בקלאץ' יותר מוצלח משאקיל. האמת שלהפך, אם היה לי את לברון ושאק בשיאם בקבוצה והייתי צריך להחליט על מי ללכת בדקות האחרונות, הייתי מנסה להכניס כדור לשאקיל כי היה לו סיכוי גבוה להוציא פאול וסל. אני מסכים עם הקביעה שאסיסטים נחשבים יותר מרב', אבל לא הבנתי איך תירגמת רב' לנקודות, מה גם שבריבאונד פעמים רבות אתה מונע סל קל מהיריב או יוצר לייאפ מרב' התקפה (וגם לא הייתי מתרגם אס' לנק' מסיבה ידועה, לא כל אסיסט יוצר זריקה נוחה).

_________________
" if you want to have fun, like I did with Bill Walton, play with LeBron. but if you want to win and win and win, it's Kobe"
LARRY LEGEND