עמוס לב כתב:
ההטבעה הכי מוצלחת הייתה זאת של אולדיפו. זה ממש לא היה 540 מעלות, אפילו לא 360 מעלות, אלא יותר לכיוון של 270 מעלות, אבל הסיומת הייתה יצירתית וסופר קשה. גם הכניסה שלו עם "ניו יורק ניו יורק" הייתה מצחיקה וחמודה.
ההטבעה של לוין מאחורי הגב הייתה מגניבה. האחרות לא היו ממש מעניינות, גם אם רמת הביצוע והקושי היו גבוהות.
פאשלה שדר ישראלי - השדר לפני ההטבעה של פלאמלי טען שמעולם לא זכה שחקן של הנטס בתואר ההטבעות. כמובן שזה לא נכון, כי בתחרות ההטבעות הראשונה אי פעם זכה שחקן של הנטס - דוקטור ג'יי במדי הניו יורק נטס. כמובן שזה היה באיי.בי.איי, אבל עדיין.
פאשלה שדר אמריקאי - כשהראו את קליי תומפסון השדר ידע לספר לנו שתומפסון הוא הבן של מיקאל תומפסון שנבחר מספר 1 בדראפט. עד כאן נכון, רק לפי השדר האמריקאי תומפסון הלך ללייקרס ובמציאות הוא הלך לבלייזרס. נכון שתומפסון עלה לתודעה כגבוה המחליף של הלייקרס באליפויות הבק טו בק של השואו טיים, אבל זה היה רק אחרי קריירה ארוכה ונחמדה בקבוצות אחרות בליגה.
ברור שזה לא היה 540. במקרה הטוב 360.
קני סמית פרשן מחצית טוב, בטח ביחס לאחרים (שאק למשל שהוא על תקן שימי ריגר, יעני ה"מצחיק"). אבל סמית מייצג תופעה של השנים האחרונות.
שחקני עבר, שמפרשנים כמו אחרוני האוהדים בלי טיפת ממלכתיות. יש כמובן יוצאי דופן כמו רג'י מילר, גרנט היל, גרג אנטוני.
אבל האולפן מחצית עם ברקלי (שלא מסוגל לבטא שם של אף אירופאי עם יותר מ4 אותיות), שאקיל וסמית זה סוג של יציע העיתונות. דאחקות די ברמה נמוכה.
לפעמים אני מרגיש שהם רוצים למשוך עוד קהל, קהל מהסוג שחושב שגרנט היל ורג'י מילר הם שחורים ש"התלבנו".