עונת 2006 הייתה עונה היסטורית לכדורסל המכללות. פלורידה, אנדראצ'יברית ידועה הפתיעה וזכתה בטורניר המכללות, תוך הצגת כדורסל של שנים עברו, כדורסל של קבוצה קודם כל. UCLA גם היא עלתה מזכרון העבר עד לגמר המכללות, אחרי שנים רבות של חוסר הצלחה ו-LSU בהפתעה עצומה זרקה את דיוק של ג'יי ג'יי רדיק, אחד מגדולי שחקני המכללות בכל הזמנים. בכל עונה אחרת ארועים אלו מרכיבים סיפורים בלתי נשכחים. ב-2006 הם חלפו ביעף על פני כולם, כי הסינדרלה האולטימטיבית הסתננה לנשף ואף ריכזה את כל אור הזרקורים על עצמה. ג'ורג' מייסון הייתה הדויד הכי מושלם בתולדות טורניר המכללות. זאת לא אינדיאנה סטייט ב-79 שבמקרה היה לה סופר שחקן כמו לארי בירד. קולג' קטנטן שבמזל הוזמן לטורניר המכללות וממיקום 11 עשה את דרכו אל הפיינל פור בהדיחו ענקית מכללות בזו אחר זו.
ג'ורג' מייסון גרמה למרץ המשוגע להיראות משוגע עוד יותר ונתנה תקווה לכל מכללה ברחבי הארץ שהכול אפשרי. 2006 בישרה את עידן הקטנטנים בכדורסל המכללות. בעונות הבאות ראינו את הריצה הקסומה של דייווידסון וסטפ קארי עד לאליט 8, את זאבייר הקטנה מה-A10 הופכת לכוח ברמה הלאומית ומכללות קטנות כמו סאות'רן אילינוי שבעבר היו מקבלים ברחמים את הדירוג מספר 7, מדורגות 4. השיא של מתקפת הגמדים היה כמובן בשני הטורנירים האחרונים כשבאטלר רשמה שני גמרי מכללות רצופים והפיינל פור האחרון הציג לא רק את באטלר, אלא גם את VCU.
כמה סיבות היו למהפך הנ"ל כשהעיקרית בהן הייתה עריקת הכישרון כמה שיותר מהר לאן.בי.איי וחוק הוואן אנד דאן. הקבוצות הגדולות, שמושכות את הכישרון הגדול פשוט לא הצליחו לבנות המשכיות. זכית בכל הקופה והבאת את קווין דוראנט ואת מייקל ביזלי? אין לך זמן לבנות מסביבם קבוצה, כי מיד הם ממשיכים לאן.בי.איי. הצלחת להביא את סנטר המכללות המבוקש ביותר מאז קארים בערך וגם הקפת אותו בכישרון רב? עונה אחת של הצלחה ונופפת שלום בערך לכל הקבוצה שנמלטה לדראפט האן.בי.איי. הכוכבים הגדולים פשוט לא נשארים בכדורסל המכללות ומספיק לראות את מכללת דיוק שעד אלטון ברנד ב-1999 לא עזב אותם מעולם אנדרקלסמן לאן.בי.איי, כולל תותחים גדולים כמו גרנט היל או כריסטיאן לייטנר והיא שימשה לסמל ומופת להמשכיות בכדורסל המכללות. רק בעונה שעברה קיירי אירווינג עזב אחרי 8 משחקים בלבד בכדי להיבחר במקום הראשון בדראפט. העונה אוסטין ריברס, שלא בדיוק זהר, ימלט גם הוא אחרי עונה בודדת.
כדורסל הכוכבים, לעומת הכדורסל הקבוצתי המסורתי של הקבוצות הקטנות נתן את אותותיו. בנוסף כדורסל המכללות הפך להיות כדורסל של גארדים. גם הקבוצות הגדולות, כמו קנזס של 2008, שלקחו את הטורניר, כבר לא תמיד מחזיקות את הביגמן המסורתי, היתרון על פני כל אותן מיד מייג'ור וקמבה ווקר אחד יכול לנצח כל קבוצה (כולל בערך כל הקבוצות בביג איסט במשך חמישה ימים רצופים של טורניר ביג איסט). שחקנים כמו קנת' פאריד על 2.03 המטרים שלו יכולים להיות הכי דומיננטיים בסביבה גם מול תוכניות גדולות כמו לואיוויל, כפי שראינו בטורניר של העונה שעברה. במפגש בין קבוצה גדולה מקונפרנסי העילית לבין קבוצה מקונפרנסים נידחים כבר לא ניתן לזהות מיד מי הגוליית ומי הסינדרלה רק לפי הגבהים על המגרש.
האקס פקטור היה כמובן המירוץ המסחרר של ג'ורג' מייסון. סינדרלה כבר לא נמדדת בכך שהיא מגיעה לסופ"ש השני של הטורניר. האליט 8 הוא חלום מתוק, אבל אפשר לחלום עוד קצת. ג'ורג' מייסון תדלקה את החלום עוד קצת, כך שביילור יכלו לדבר באופן חופשי על חזרה לפיינל פור, למרות שהם איבדו את גורדון הייוורד.
השבוע הראשון של הטורניר הנוכחי נראה בדיוק כהמשך ישיר. בפעם הראשונה בהיסטוריה שתי מדורגות מספר 2 - מיזורי ולא אחרת מהגוליית האולטימטיבי, דיוק (שנוהגת בעונות האחרונות לעוף בהפתעה די בקביעות, כולל הפסד מקסים ב-2007 ל-VCU בסיבוב הראשון), עפו כבר במשחק הראשון. הבראקט בסיבוב השני נראה שבור ומופרע באופן מיוחד. אבל אז קרה משהו מוזר מאד. גוליית התעורר והחליט למעוך את היתושים שעוקצים אותו. בסוויט סיקסטין הסינדרלה היחידה שנותרה הייתה אוהיו, שניצלה את העובדה שהיא התמודדה בסיבוב השני עם מפתיעה נוספת, USF, המדורגת 12. האליט 8 כבר נראה כמו שלב מטורנירים מלפני עשור. המדורגת הנמוכה ביותר הייתה פלורידה, מדורגת מספר 7, שגם בעונה שעברה הייתה מרחק יריקה מהפיינל פור ועפה באליט 8 ועוד צירפה את ברדלי ביאל, אחד המגוייסים היותר נחשקים העונה.
לפיינל פור הגיעו השמות הגדולים ביותר שיש לכדורסל המכללות להציע. מקנטאקי, דרך קנזס וגם אוהיו סטייט ולואיוויל של ריק פיטינו. איך תוך שנה אחת הגענו מפיינל פור שהציג משחק בין VCU לבאטלר למפגשים בין הגדולות ביותר? גם כאן הסיבות ובעיקר הפתרונות של הגולייתים למיניהם הם שונים. הפיתרון הראשון והאולד פאשן שביניהם שייך לג'ון קליפרי. סטאר פאוור ועוד קצת סטאר פאוור. זאת השנה השלישית של קליפרי בקנטאקי וכל שנה קבוצת הפרשמנים שלו היא בונבוניירה חושרמוטה. העובדה שג'ון וול, דימרקוס קאזינס או ברנדון נייט נוטשים אחרי עונה אחת בלבד לא מפריעה לקליפרי, כי אנתוני דיוויס (בחירת דראפט מספר 1 בדראפט הקרוב ב-99.999999999%), קיד גילכריסט ומרקיז טיג הגיעו העונה ו-2 מקדונלד אול אמריקן חתומים כבר לעונה הבאה ושני שחקנים מהטופ 5 של המחזור שלהם גם הם יכול מאד להיות בדרך. קליפרי מחבק את שחקני הוואן אנד דאן, מוציא מהם את מירב הקילומטרז' ולרוב גם מצליח.
ביל סלף של קנזס נוקט בטקטיקה קצת שונה. לא שהוא מוותר על הכוכבים, חס ושלום, אבל הוא לא הולך (אולי תקציב שכר השחקנים שלו יותר קטן מזה של קליפרי) על כישרונות טופ 5 אוטומטיים. הוא אוסף שחקנים עם כישרון גדול, אך פרופיל נמוך יותר, שישארו שנתיים אולי שלוש ויעזרו לו לבנות המשכיות וגם קבוצה חזקה ועמוקה. לואיוויל בחצי הראשון של שנות השמונים אמנם הייתה אחת מהתוכניות הטובות ביותר שיש (2 זכיות ועוד פיינל פור אחד), אבל אף פעם לא השיגה את הכוכבים הבאמת נוצצים. הדרך להתמודד? אם השחקנים לא יהיו הנוצצים ביותר שיש, אז המאמן יהיה הסופרסטאר. ריק פיטינו הוא באמת אחד מהמאמנים הטובים ביותר שיש בביזנס ומאז שהוא חתם בלואיוויל קנטאקי, הקרדינלס עדיין לא משיגים את הכישרון שהיריבה מקנטאקי משיגה, אבל זהו כבר הפיינל פור השני של פיטינו ולואיוויל בהחלט חזרה להיות כוח משמעותי.
יהיה מעניין לראות אם השנה מדובר בסטיית תקן, או שהחיים בכדורסל המכללות אכן יחזרו לנורמה שאליה הורגלנו לפני מסע הקסם של ג'ורג' מייסון.
_________________ "You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"
סטן ואן גנדי
|