מסתבר שהלייקרס זאת הבירה הטוב... סליחה הקבוצה שמושכת את הכי הרבה אש מצד האוהדים והשונאים. אז בוא נעשה אנה ארונוב וענבל גבריאלי רק ההיפך ונדליק אש.
על המדוכה הטריידים של אמצע העונה שהביאו את היל ואת סשנז. כשהטריידים התבצעו הקונצנזוס של שונאי הלייקרס לבש בגדי אבל ולא הבין איך כל פעם הלייקרס גונבים שחקנים ועושים טריידים מופרכים. הקונצנזוס של אוהדי הלייקרס היה בטוח שהעסקאות הללו מקפיצות את הלייקרס קדימה לדרגת קונטנדרית אמיתית, איפשהו בין מועמדת שווה לאוק-סיטי (אז הספארס לא נראו מאיימים) לאחת שאולי קצת פחות טובה ממנה אבל בהחלט יכולה לתת פייט וכמובן שקובי כבר ידאג לניצחון.
זה מה שהיה לי לומר על הטרייד הנ"ל:
"אני לא מתרשם מהעסקאות של הלייקרס. המקרה הקל יותר זה ג'ורדן היל. פוטנציאל יש, אבל מצד שני זה שחקן שנזרק משתי קבוצות במהירות שיא תמורת כלום. לא בטוח בכלל שהוא שדרוג על הצמד מקרוברטס ומרפי. עליהם אפשר לפחות אפשר להגיד שהם היו שחקנים תורמים בשלב זה או אחר של הקריירה שלהם. רמון סשנז זה מקרה פחות ברור. הבחור נתן סטט' לא רעות בחלק מהעונות שלו. אבל מדובר בשחקן שאחרי 2 עונות במילווקי היה נדמה שהכוכב שלו דורך. מאז הוא הספיק להיכשל אומללות במינסוטה וגם בקליבלנד. לבחור יש כישרון והוא יודע לשחק פיק אנד רול. אבל הוא קלע רע מבחוץ וחור שחור בהגנה. בדיוק הדברים שהלייקרס מאד רוצים מהרכז שלהם. מצד שני בשביל להיות אפקטיבי הוא צריך את הכדור ביד, בדיוק הדבר שהלייקרס לא רוצים מהרכז שלהם. בקיצר, מבחינת יכולת וכישרון הוא בוודאי עולה על פישר העכשווי, אני מניח שגם התרומה תהיה יותר מהכלום כמעט שפישר הביא, אבל קשה לי לראות את סשנז משנה את התמונה הגדולה באל.איי. למען האמת, בכלל לא יפתיע אותי לראות שהרכז הפותח של אל.איי יהיה סטיב בלייק."
נתחיל עם סשנז - מבחינת מספרים נטו, הוא לא היה רע בעונה הרגילה. 30.5 דקות שהנפיקו 12.5 נק', 6.2 אס' באחוזים טובים, הטובים בקריירה. עד כאן השורה הסטט' היבשה ונעבור לנבור בינות למספרים, לדברים החשובים באמת.
לפני העסקה הלייקרס עמדו עם מאזן של 16-27, שזה 62.7%. המאזן של הלייקרס אחרי הטרייד שאמור היה לשדרג אותם עמד על 9-14, שזה 60.8%. כלומר למרות השיפור בכישרון (סשנז על פני פישר, היל על פני כלום), הלייקרס לא ממש השתפרו מבחינת מאזן.
הסיפור נהיה מעניין הרבה יותר כשאנחנו מסתכלים על התרומה של סשנז בפלייאוף. בסדרה הראשונה במבט שטחי לא ניתן לראות שינוי עצום. הנק' ירדו ל-11.7, האס' ל-4 (אבל גם האיבודים ל-1.4 במקום 2.6) והדקות אפילו קצת עלו. אבל שוב נסתכל על סטט' לא פחות חשובה והיא האחוזים מהשדה וסשנז שבר לוחות מול דנבר עם 38.8% מהשדה. יתרה מכך, מי שראה את המשחקים, ראה שהלייקרס מתקשים לשחק עם סשנז, כי לאוסון ומילר התעללו ברכז הפותח של הלייקרס. הניבוי שלי שלבסוף סטיב בלייק יהיה הרכז הפותח של הלייקרס לא היה נכון, אבל מה שכן קרה זה שסטיב בלייק היה הרכז הסוגר של הלייקרס. לא מה שאתה מצפה משחקן שאמור לקחת אותך קדימה. בסדרה מול אוק סיטי סשנז שבנוי על חדירה לטבעת דבר ראשון, בכלל איבד את זה. 6.8 נק', 35.3% מהשדה, 3 אס' על 2.4 איב', כשבצד ההגנתי ווסטברוק השתולל כאוות נפשו (בשביל ההגינות נציין שהוא השתולל על כל השומרים, לא רק על סשנז).
שורה תחתונה, סשנז ברמת היכולת והסטט' שהוא סיפק היה עדיף בהרבה על פישר, אין ספק, אבל לא מספיק טוב בכדי ליצור שינוי משמעותי עבור הלייקרס. המגבלות של השידוך בין שני הצדדים נראו טוב מאד בפלייאוף, כשהתכונות הטובות של סשנז, הפיק אנד רול והחדירה לא ממש היו ברפטואר של הלייקרס, אבל חוסר היכולת שלו לקלוע את הזריקה מבחוץ ולהגן זעקה לשמיים.
עבור היל הסיפור קצת שונה. למייק בראון לקח עד סוף העונה מהרגע שהיל הגיע להיזכר שיש שחקן שכזה. הפעם הראשונה שהיל קיבל דקות הייתה במשחק המרפק מול אוק-סיטי. היל הכניס המון אנרגיה ואתלטיות ללייקרס ונתן את המשחק הטוב ביותר בקריירה שלו עם 14 נק' ו-15 ריב'. אחרי המשחק הזה הייתה תחושה של אמרנו לכם וכמה מייק בראון מטומטם שלא נותן להיל דקות. התחושה הזאת גובתה גם במשחק האחרון מול סאקטאון שבו היל ניפק 8 נק', 8 ריב' ב-30 דקות.
הסדרה הראשונה מול הנאגטס חשפה את היל למה שהוא. שחקן אתלטי, עם הרבה אנרגיות, אבל יכולת התקפית מאד מאד מוגבלת ויכולת הבנת כדורסל נמוכה שלא עוזרת בהגנה. מול הנאגטס העמוקים והאתלטיים היל קיבל לא מעט דקות, 20.3. בריב' הוא היה מצויין, בהתאם לאתלטיות שלו עם 7.3 (למרות שהנתון מטעה. 10.3 בשלושת הניצחונות הראשונים של הלייקרס, 5 ריב' בשאר ארבעת המשחקים). בהתקפה לעומת זאת זוועה זאת לא מילה מתאימה. 5.4 נק' ב-39.5% לשחקן שלא יוצא מהצבע. בסדרה השניה היל חזר לגמרי למימדים של הבאסט שלא הצליח בניו יורק וביוסטון. 5 ריב' זה חביב, אבל הוא לא היה קיים התקפית עם 3.8 נק' ב-15.4 דקות.
שורה תחתונה - מעטים המקרים עד מאד שבהם הזבל של האחר הוא הזהב שלך. גם במקרה הזה זה לא קרה.
_________________ "You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"
סטן ואן גנדי
|