הטריגר לפתיל הזה הוא בעקבות מה שהמשתתף "האח של סומו" כתב בדיון אחר שהתמצית שלו היא: אוהדים הם אלו ורק אלו שנוסעים למשחקי חוץ או בלשונו (רגע, הולך להעתיק): ".
..קבוצה בסדר גודל כזה שמביאה 50-100 איש למשחקי חוץ (ואני לא מדבר על המקומיים שמוחאים כפיים), פשוט מוכיח את כינויי "הפרוות והרולקסים". מדובר בלקוחות, ישראלים, שקונים את כל מה שמוכרים להם...".
אני מודה שהטיעון קומם אותי בדרך שבה הוצג, על אף שאיני יכול להעיד על עצמי שאני מסתייג מכל מרכיביו (ואף הצגתי בנדוד רחוק שלו בדיון בדבאזר שהייתי מביא ממנו לולא היה הארכיון שלהם בזיוני אפף יותר מזה שלנו), אולי הסיבה היא הפסקנות היהירה שבה בחר האש"ס לקבוא את עמדתו.
בכל אופן, כדי לעשות קצת סדר - הרי לכם שירות חינם לקהילה, המגדיר המלא לאוהדי הכדורסל ארץ ישראל.
יצויין בזה שאין בסיווג הנ"ל כדי להתוות סולם ערכי זה או אחר בנוגע לאיכות האמיתית של האוהד אם בכלל קיים כזה מין סולם. לא ולא, שירות לקהילה אמרתי שירות לקהילה אקיים, חסר פניות כדרכי.
ואולי מילה אחרונה או יותר נכון עצה לאוהד הפזיז - גם אחרי שהגדרת את עצמך באחד מהסיווגים האלה, אל יגבה לבבך ואל יגל, שבריר מכל אחת מהם יש בכל אחד מאיתנו, כן, גם בך נודניק, מה חשבת שאתה כזה מיוחד?
1) פרוות ורולקס
מה נאמר, מעטים שמות הגנאי החריפים מזה שניתן להצמיד למישהו שקשור(?) לכדורסל הישראלי. לא מבדילים בין עודד קטש לעודד מכנס או בין זריקת עונשין לזריקת חיסון, לא מבינים בכדורסל, נקודה. אבל אלכס אמר להם שיבואו ושיהיה שמח וגם מצלמים לטלוויזיה ומומי יהיה שם גם אז איך אפשר לא. קונים כרטיסים יקרים ונהנים לצלם את עצמם על רקע התפאורה הצבעונית.
2) אוהד נצחונות
כמו הפו"ר אבל מבין בכדורסל, לפחות ברמה הבסיסית. לפעמים אפילו משחק בעצמו. מה שמבדל אותו לרעה בעיני שאר האוהדים הוא שהנאמנות שלו לקבוצתו היא על תנאי, אם הקבוצה שלו לא מספקת את הסחורה היא כבר לא הקבוצה שלו ובמקומה רחמנא לצלן, תופסת את המקום הנחשק בלבו קבוצה אחרת לגמרי. סוגי משנה של המשפחה הענפה הזו הם, "לא אוהד אף קבוצה" ו"אוהד של שחקן".
3) אוהד לטנטי
כנראה שיחד עם הקבוצה הקודמת והקבוצה הבאה, זו הקבוצה הגדולה בארץ. זה לא שהוא לא אוהד קבוצה, הוא אוהד קבוצה אחת וכנראה ימשיך לאהוד אותה עד יכלו ימיו, אבל הוא לא באמת מתרגם את אהדתו לכלל מעשה. הוא לא מחמיץ משחקים של קבוצתו בטלוויזיה אבל לא באמת מתקשה לישון בלילה שאחרי הפסדים. "פינה חמה בלב", כך הוא חושב, "היא לא באמת קיפוח גדול לאוסף הגלמים האלה שרצים במגרש", כן – האמת המרה היא שהוא לא באמת יודע לזהות את כל שחקני קבוצתו בשם אבל תאמינו לו שגם עם זה אין לו בעיה להירדם.
4) אוהד, נו,
עוד זן נפוץ מאוד ולא ייחודי במיוחד. מכיר את שמותיהם של כל שחקני הקבוצה והמאמן וגם יודע איך לחנות כדי לא להיתקע בפקקים אחרי המשחק.קופץ למשחקי הבית אם אין לו תוכניות אחרות אבל יכול גם להיות שאת המשחק המרתק נגד גבעת שמואל הוא יחמיץ סתם בגלל שלא בא לו. משחקי חוץ? אולי אם זה קרוב, כנראה שלא. קרוב לקבוצה בלבו, מגן עליה בעצלתיים בוויכוחים וירטואליים או שלא ולוקח ללב לעתים.
5) קומץ
לא לובש בגדים בצבע מסוים, לובש ביום המשחק – כל משחק – את התחתונים שהוא לבש בנצחון ההיסטורי ההוא (גם כן תחתונים, 14 מולקולות של תחתונים מחוברות זו לזו בשרידי סיבים). גם את הגרבים. והבנדנה. יושב קרוב לתופים או עליהם ממש. לא מחמיץ משחקי בית ולא חוץ. ברשותו גופיה חתומה שלבש שחקן איזוטרי במשחק האליפות/עליה/זכיה כלשהי. מכיר את כולם וכולם מכירים אותו. זה לא שאין לו חיים, זה רק שאין לו חיים מחוץ לקבוצה שלו ולכן רוב מוחלט של חברי קבוצה זו הם תלמידי בית ספר.
6) לה פמיליה
מה שמבדיל חברי קבוצה נכבדת זו מהקבוצה הקודמת הוא שמדובר באנשים מבוגרים יותר המשכילים לשלב את האהדה הקיצונית שלהם בתביעות בעלות של ממש על הקבוצה, חברי קבוצה זו נוהגים לציין חדשות לבקרים שהם עצמם הם לשד הקבוצה ותמציתה בעוד השחקנים הם רק שכירים. מתרגמים לא אחת את אהדתם הקיצונית באמירות קיצוניות ובמעשים קיצוניים.
התחבר
הרשמה
בלוגים
שאלות נפוצות
חיפוש
