|
מגי היה דמות מעניינת מאד. הוא דיבר כל הזמן על המושג "זה רק עוד יום במשרד" אחרי עוד משחק של 25 נק' ו-15 ריב', אבל היה רחוק מאד מגישת ה"לאסוף צ'ק וללכת הביתה" ששחקנים עם גישה כזו לוקים בה. הוא היה לוחם בלי פשרות, איש שבא כל הזמן להיאבק ולנצח, ועם הזמן גם התאהב בקבוצה ובעיר, ומאיש שאמר בתחילת דרכו שלא איכפת לו כלום והוא רק בא לשחק כדורסל הוא הפך למזוהה עם הקבוצה והמקום וכל ההתנהלות שלו מחוץ למגרש הפכה ליותר רכה. שחקן עצום שעשה גם רושם של אדם למופת. העובדה שהוא עזב את מכבי בלי לזכות בגביע אירופה חרתה לו מאד.
סיפור שסיפרתי עם מותו של מגי ואספר אותו שוב כאן, מהלך אחד שאולי מסמל אותו ואת סוג השחקן שהיה. משחק בספליט מול יוגופלסטיקה הגדולה של קוקוץ' וראג'ה, נדמה לי שזה היה המשחק שג'מצ'י ניצח בקליעה בשנייה האחרונה. שחקן של מכבי זורק ומחטיא. מגי וראג'ה ממוקמים לריבאונד, כשראג'ה קרוב יותר וסוגר את מגי עם הגוף. את ראג'ה אין צורך להציג - הוא גבוה בהרבה ממגי, אתלטי ממנו בהרבה, וכאמור ממוקם טוב ממגי וסוגר אותו לריבאונד. ראג'ה קופץ לריבאונד ונראה כאילו הוא שלו - אבל מגי קופץ מאחוריו, שולח יד, והודף את הכדור למעלה לפני שראג'ה תופס אותו. ראג'ה קופץ פעם שנייה - ושוב מגי מאחוריו מעיף לו את הכדור. בפעם השלישית ראג'ה כבר לא קופץ. מגי כן קופץ, והריבאונד שלו. ריבאונד נגד הסיכויים, שכולו רצון. ככה הוא היה, האיש לא ידע כניעה ולא ידע ויתור.
_________________ אנחנו מגש היהודים שעליו לך ניתנה מדינת הכסף. ...הכרזה זו, במושב מועצת המדינה הזמנית (מגילת העצמאות)
ומלבד זאת אני סבור שיש להחריב את קרתגו ולבטל את חץ הפוזשן.
|