|
בעקבות ההגעה של אמרה סטודומאייר התפרסמו המון המון כתבות על שחקני האן.בי.איי הגדולים ששיחקו באירופה/בארץ.
אותי מעניינים שחקנים קצת שונים. יכולה להיות חפיפה, אבל לא חייבת וברשימה שלי לא תמצאו את טום צ'יימברס ונכון להיום גם לא את אמרה סטודומאייר. אותי מעניינים שחקני האן.בי.איי שהגיעו לאירופה והציגו יכולת גבוהה, לא סתם שם גדול. מבוסס על הזיכרון, רשימה מאד תלוית הישגים.
5. רוי טארפלי
הישגי שיא - גביע אירופה למחזיקות גביע (עם צביקה שרף, גביע אירופאי לצביקה זה כנראה הישג שיא של כל הזמנים), אליפות יוון, גביע יווני וגמר יורוליג עם אולימפיאקוס
בדרך כלל כוכבי האן.בי.איי מגיעים לאירופה אחרי שנס ליחם באן.בי.איי (אהםםם, אמממרה, אהממממ), רוי טארפלי היה מקרה שונה. לאן.בי.איי פשוט נמאס ממנו ומכך שהתייחס למגבלות על שימוש בסמים כהמלצה בלבד. ב-91 הוא הועף מהליגה על הפרות חוזרות ונשנות של מדיניות הסמים של האן.בי.איי, כשהוא בן 26 ורק מתחיל לגרד את שיאו. אחרי כשנה הוא הגיע לאירופה. מדיניות השימוש בסמים של טארפלי לא ממש השתנתה באירופה, אבל זה לא הפריע להיות שחקן הפנים הטוב באירופה. בתום עונת 94 בפיראוס טארפלי קיבל צ'אנס נוסף באן.בי.איי, אותו הוא כמובן דאג לבזבז וחזר בבושת פנים לאירופה, בהצלחה פחות גדולה.
4. דומיניק ווילקינס
הישג שיא - גביע יורוליג עם פאנאתאיקוס, שבר את המנחוס של היוונים עם זכיה ראשונה ביורוליג.
דומיניק ווילקינס הגיע כשם הגדול ביותר לאירופה. הוא גם הגיע לאירופה לא כשחקן גמור. הוא קלע בעונה לפני כן כ-18 נק' בקבוצות בוסטון נוראית. הכסף הגדול הביא אותו ליוון. לי דומיניק זכור כאכזבה מסוימת. הוא לא קלע 30 נק', הוא לא התעופף ותחת הרס"ר מאליקוביץ' היכולת האישית שלו הושמה באזיקים. למרות זאת פאו הייתה הקבוצה הטובה ביורוליג (למיטב זכרוני) ודומיניק הוביל את הקבוצה עם 20.1 נק'. את האמת, הופעה אחת של 30 נק' הוא כן שמר באמתחת, בחצי גמר הפיינל פור מול צסק"א דומיניק התפוצץ ל-35 נק' אישיות. בגמר הוא היה יותר רגוע עם 16 נק' וכמובן נתן המון תודה לראובן וירובניק עם תואר יורוליג. אחרי שתי עונות הוא חזר לאירופה לפורטיטיודו בולוניה, שם הצליח לנצח באותה עונה גם את מכבי וגם את הפועל ירושלים. זכורה הסדרה הגדולה של מכבי עם קטש ושפר מול טים סיסטם שהסתיימה בניצחון בולונאי. את העונה דומיניק ובולוניה סיימו בסדרת רבע גמר מול הבולוניה השניה. הקדנציה השניה הייתה פחות מוצלחת.
3. לארי רייט
הישג שיא - גביע אירופה לאלופות ואליפות איטליה עם בנקו די רומא.
בשנות השמונים העליזות הליגה האיטלקית הייתה הליגה הטובה באירופה. קבוצות על כמו קאנטו, מילאנו ובולוניה שלטו בליגה, מפציצי על כמו אוסקר שמידט ודראגן דליפאגיץ' הדהימו את הבוקס סקורס ולא מעט כוכבי אן.בי.איי עברו בליגה הזאת. שמות כמו ג'ורג' גרווין (אולי השחקן הכי גדול ששיחק באירופה, אם כבר מדברים על רשימת הגדולים), אלכס אינגליש, אדריאן דנטלי עשו סיבוב פרישה בארץ המגף, אבל כמו שכתבתי הרשימה הזאת היא מונעת הישגים ובעיקר סובייקטיבית שלי. לארי רייט לא היה כוכב אן.בי.איי, אלא שחקן לגיטימי, שאפילו זכה עם וושינגטון בולטס כשחקן רוטציה באליפות אן.בי.איי. אחרי כ-5 שנים בליגה הטובה בעולם הוא הבין שעתיד גדול ומלא במזומנים לא ממש מחכה לו בארה"ב והחליט לנדוד לאירופה. שתי העונות הראשונות היו חלומיות. אליפות יחידה בתולדות באנקו די רומא ובעיקר בעונה שלאחר מכן, זכייה בגביע אירופה לאלופות עם תצוגה דומיננטית שלי לא זכורה מגארד למעט דיוויד ריברס ב-97 (אבל הוא לא היה באמת שחקן אן.בי.איי). רייט שלט במשחק כרצונו. קלע כשבא לו, מסר כשהיה צריך והשאיר את הלב שלו על הפארקט. לאחר מכן רייט המשיך לשחק בליגה האיטלקית, הפציץ כרצונו, אבל הקסם של רומא לא ממש חזר.
2. דרון וויליאמס
הישג שיא - 50 נק' ביורוצ'אלנג'
עונת 2011 באן.בי.איי החלה באיחור בשל שביתה. השביתה שלחה שחקני אן.בי.איי למרחבי הגלובוס בכדי לשמור על העצמאות הכלכלית שלהם (למי שלא יודע, בחודשים הספורים של השביתה ב-99, קני אנדרסון כמעט הגיע לפשיטת רגל). הבכיר שבהם היה דרון וויליאמס, עדיין קרוב לשיאו, שהגיע לבשיקטאש הטורקית. הטורקים נכוו שנה קודם עם שם גדול אחר אלן אייברסון (אולי הוא השחקן הכי גדול שעבר באירופה?), אבל זה לא מנע מהם לזרוק לא מעט דינרוס על דרון וויליאמס לתקופה קצרה. ההתחלה לא הייתה מבטיחה, כשוויליאמס הגיע לא בכושר וכנראה לא ממש מעוניין ובשיקטאש הודחה בסיבוב הראשון של היורוקאפ מול מון הנאט הבלגית. אבל וויליאמס נכנס במהירה לכושר וכנראה גם הכבוד העצמי שלו לא אפשר לו להתבזות ואנחנו חזינו באירופה בכוכב אן.בי.איי בשיא כושרו שלפרקים עשה באמת מה שהוא רוצה. לשיאו הוא הגיע במשחק מול גוטינגן ביורוצ'אלנג' בו הוא קלע 50 נק'. נכון שוויליאמס היה תקופה מאד קצרה של 12 משחקים ונכון שרשמתי שהדירוג הזה הוא מוטה הישגים, אבל אני לא יכול להתעלם מכוכב אן.בי.איי בשיאו שאפילו קיים בחלק מהזמן את ההבטחה.
1. בוב מקאדו
הישג שיא - 2 תארי יורוליג עם מילאנו.
הוא הסטנדרט שאליו מודדים שחקני אן.בי.איי ובעיני בכלל כוכבים באירופה. כל דבר שהוא עשה שידר כדורסל מעולם אחר. זאת לא רק הקליעה שלו שלא ניתנה לחסימה גם באן.בי.איי וגם באירופה, זה לא רק הדרכים המגוונות שלו לעשות נק' גם באן.בי.איי, גם באירופה, זאת לא רק העובדה שבאירופה הוא היה השליט מתחת לסלים, אלא בעיקר העובדה שהוא ידע בדיוק מה צריך לעשות בכל רגע של המשחק. הוא שלט לחלוטין בקצב של המשחק, הוא התעלה מעל האגו של אני כוכב גדול וידע לעשות בדיוק מה שצריך לעשות בשביל לנצח את המשחק. אם צריך לקלוע, אם צריך למסור, אם צריך להתרכז בהגנה ולהשאיר לאחרים את הבמה הגדולה. לא מצאתי סטט' מלאה של משחק הגמר של 87, רק זכרון שלי כמה הוא היה גדול, אבל על הפיינל פור של 88 יש כבר סטט' ומקאדו נתן 2 משחקים לפנתיאון. בחצי הגמר מול מלך הסלים של המפעל ואולי הסקורר הכי גדול בכדורסל האירופאי בצוותא עם פטרוביץ', גאליס, מקאדו הראה לו מה זה להיות מלך הסלים של האן.בי.איי וסיים עם 39 נק'. מול מכבי בגמר הוא שוב היה גדול וסיים כקלע הבולט עם 25 נק' והוסיף גם 12 ריב'.
_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"
סטן ואן גנדי
|
התחבר
הרשמה
בלוגים
שאלות נפוצות
חיפוש
