|
80% מאוכלוסיית ארה"ב מתגוררת ממזרח לקו האמצע של המדינה. שני שליש מהמטרופולינים הכי גדולים גם הם במזרח (ניו יורק, שיקאגו, מיאמי, וושינגטון, אטלנטה ופילדלפיה), כמו גם המטרופולינים הגדולים של קנדה (טורונטו ומונטריאול). במזרח נמצעים גם המרכזים האדמיניסטרטיביים והפוליטיים של שתי המדינות.
אבל ב-נבא העליונות המערבית במאה ה-21 לא מוטלת בספק. מאז שקיעת השושלת של שיקאגו בשנות ה-90, המערב לקח שני שליש מהאליפויות. אבל זה לא רק הקבוצה הכי טובה. גם רמת התחרות במערב גבוהה יותר שנה אחרי שנה.
מבט קדימה לא מראה סימנים שזה הולך להשתנות. אוקייסי (האלופה המכהנת שרק מתחזקת עם ההתבגרות של השלד הצעיר), דנבר (האלופה לפני שנתיים עם השחקן הטוב בעולם), מינסוטה (פינאליסטית המערב שנתיים ברציפות עם אחד הכוכבים העולים של הליגה), יוסטון (צירפה את דוראנט לשלד צעיר ומבטיח), הלייקרס (הקבוצה הכי עשירה בליגה עם אחד השחקנים הטובים בעולם ואחד משני השחקנים הטובים אי פעם), דאלאס (עם איי די וקיירי אם יחזור, כשעכשיו גם קופר פלאג מצטרף), גולדן סטייט (קרי, באטלר וגרין), והקליפרס (הארדן, קוואי, זובאץ, ועכשיו גם ברוק לופז ובראדלי ביל) כולן נראות כמו קבוצות שאם היו במזרח היו מועמדות לגיטימיות לגמר הקונפרנס. גם לקבוצות פחות חזקות כמו ממפיס ופיניקס יש כוכבים גדולים (ג'ה, טריפל ג'יי ובוקר). ועוד לא הזכרנו קבוצות בעלייה כמו סן אנטוניו של וומבי ופוקס ואולי גם פורטלנד, שאם הייתה במזרח הייתה שווה כנראה פלייאוף (כמו גם סקרמנטו עם סאבוניס, לווין ודרוזן).
ברמת השחקנים, אם בוחנים את הדירוג העכשווי של דה רינגר 5 מ-6 השחקנים המובילים משחקים במערב (יוקיץ', שרגא, לוקה, קרי ואדוארדס, כשרק יאניס במזרח). וגם 20 מתוך 30 המדורגים ראשונים (כשאלו של המזרח כוללים את טייטום והליברטון, שבכלל לא ישחקו השנה). וגם כאן לא עושה רושם שהעתיד של המזרח ורוד במיוחד. הפרס הכי גדול של השנים האחרונות, וומבי, נפל לקבוצה מערבית לפני שנתיים. גם הפרס השני הכי גדול השנה, פלאג, כשקבוצות המערב בוחרות את שני השחקנים הכי מבטיחים של הדראפט האחרון למרות סיכויים נמוכים בלוטרי לשתי הקבוצות שזכו בבחירה. בשנה שבתווך, אטלנטה זכתה בבחירה הראשונה, כדי לבחור את... ריזאשה.
לכאורה, השיטה של ה-נבא (בעיקר הלוטרי) יחד עם העוצמה הכלכלית של המזרח (שווקים ענקיים) היו אמורים להבטיח שמתישהו הדברים יתאזנו. אבל אנחנו מתקרבים ל-30 שנה של שליטה מערבית ברורה והסוף לא נראה באופק.
|