סל ניוז

אחת הנקודות שעלתה בדראפט הזה ובערך בכל דראפט היא הבאסטים היוצאים מדיוק. בעיקר מעורר חשש (אני חושב שדווקא הפעם זה לא יקרה) הוא הפורוורד הלבן החכם שלבש את המדים של הבלו דווילס ובא להראות שהוא גם כוכב אן.ב.איי קייל סינגלר, ג'וש מקרוברטס (דווקא לא חכם), ג'יי ג'יי רדיק (לא פורוורד, כן לבן, כן שנוא ודווקא הצליח לא רע, אבל לא קרוב למעמד המכללות) דרך כריסטיאן לייטנר (הפרוטוטייפ) ועד לתבנית המקורית של דני פרי. כולם לא השאירו חותם דומה לזה שהיה להם במכללות, רובם גם נכשלו באן.בי.איי.
אבל עם כל האנקדוטה על דיוק, יש מכללה אחת שכנראה באמת לא כדאי לבחור ממנה ואני מדבר על סירקיוז.
והרי ההוכחות -
אלייג'ה יוז (בחירה מספר 39, סיבוב שני, 2020) - אם לא שמעתי על השחקן, כנראה שלא היה הרבה לספר. שתי עונות ביוטה, לא ממש תרומה ונעלם.
טיילר ליידון (24, 2017) - עליו דווקא כן שמעתי, אבל רק על ערב הדראפט. קריירת האן.בי.איי של הבחור נמשכה 26 משחקים לאורך 2 עונות ואז זילץ'. פעם אחרונה ששמעו עליו הייתה ב"טורניר הכדורסל" בקבוצה עם השם המחייב "הצבא של בייהיים" שם שיתף פעולה עם טייריס רייס (דווקא לא היה בצבא האמיתי של בייהיים) לזכיה בפרס של מיליון דולר.
מלאכיי ריצ'רדסון (22, 2016) - 70 משחקים ב-3 עונות לפני שנפלט. עבר בישראל ולא הותיר רושם. יש לו עבר לא מרשים גם בישראל.
מייקל גביניג'יי (49, 2016) - שוב לא שמעתי עליו. נבחר מסירקיוז, אבל החל את קריירת המכללות בדיוק, כך שהוא מסמן וי על שתי המכללות. הקריירה הסתכמה ב-9 משחקים במדי הפיסטונס.
כריס מקלו (29, 2015) - עוד בחירת סיבוב ראשון שלא ראה חוזה שני באן.בי.איי. 59 משחקים ב-3 עונות וזהו.
ראקים סאנדרס (36, 2015) - 2 עונות, 30 משחקים ו...זהו.
טיילר אניס (18, 2014) - הרכש החדש ישן של הפועל השלים 4 עונות חסרות חשיבות באן.בי.איי. גם הוא לא זכה להגיע לחוזה השני המבוקש.
ג'רמי גראנט (39, 2014) - סוף סוף שחקן שעשה משהו.
מייקל קרטר וויליאמס (11, 2013) - הפתיחה הייתה חלומית, רוקי השנה וכו'. ההמשך היה די סיוטי, כשקרטר וויליאמס לא הצליח להותיר חותם בכל מקום בו עבר באופן מקרי.
דיון ווייטרס (4, 2012) - היה פוטנציאל, אבל בסה"כ ייחשב כבאסט בבחירה כל כך גבוהה. קליבלנד הפתיעו כשהעדיפו אותו על פני תומאס רובינסון. טעות גדולה אם בכלל זאת לא הייתה. בבחירה מספר 6 הלך דמיאן לילארד.
פאב מלו (22, 2012) - רציתי לכתוב בציניות על הברזילאי שהחזיק 6 משחקים סה"כ באן.בי.איי, אבל התקף לב שהוא עבר בגיל 27 שסיים את חייו עצר אותי.
כריס ג'וזף (51, 2012) - עונה אחת 10 משחקים.
ווסלי ג'ונסון (4, 2010) - יותר באסט מחברו ווייטרס שנבחר בבחירה מספר 4 שנתיים אח"כ. וזה הישג.
אנדי ראוטינס (38, 2010) - בנוהל של הסיבוב השני, 5 משחקים.
ג'וני פלין (6, 2009) - באן.בי.איי לעד ייזכר כזה שנבחר מקום אחד מעל סטף קארי. בסירקיוז ייזכר כאגדה בזכות טורניר קונפרנס מטורף. ותמיד ייזכר כחותמת לכך שמשהו לא בסדר בדייוויד קאהן, שלקח במקום החמישי את ריקי רוביו ואז את פלין.
דונטה גרין (28, 2008) - 4 עונות ודי לבחירת סיבוב ראשון.
דמטריוס ניקולס (53, 2007) - 18 משחקים ב-2 עונות. היה טוב לדעתי בהפועל תל אביב.
האקים ווריק (19, 2005) - אולי לא באסט בוטה, אבל בטח לא הצלחה לאתלט שדווקא חשבתי שיכול להצליח.
כרמלו אנתוני (3, 2003) - נעצור עם ההצלחה הגדולה של סירקיוז. אחריו מפורטות 18 בחירות דראפט כמעט כולן כושלות שלא השאירו חותם על הליגה.
גם לפני מלו סירקיוז לא ממש הבריקה עם בחירות הדראפט שיצאו מהמכללה, הרבה באסטים ולא הרבה שתרמו לאורך זמן.
דווקא החמישיה הכי טובה בהיסטוריה המכללה לא כזאת רעה -
שרמן דאגלס - רכז חמוד, נע בין רכז פותח חלש לרכז מחליף חביב.
דייב בינג - אגדה בדטרויט. אחד הכוכבים של שנות השישים והשבעים באן.בי.איי.
מלו - אין צורך להוסיף, השחקן הכי גדול שלבש את מדי סירקיוז בקולג'ים והשחקן הכי גדול באן.ב.איי שיצא מסירקיוז.
דריק קולמן - אולי הפוסטר בוי של שחקן סירקיוז. הכי מוכשר שיש, הדקייס מובהק.
רוני סייקלי - חיבבתי אותו בשנות התשעים. סנטר אמין מהשורה השניה של הסנטרים.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

פוסט נהדר
עמוס
תענוג לקרוא

אני לא חושב שזה רלוונטי במיוחד מאיפה מגיע השחקן, אלא אם הוא משחק בשיטת משחק מסוימת או מול תחרות חלשה יותר שמקשות על הערכת השחקן.

יופי של פוסט, עמוס. לדעתי לא מעט מזה קשור לשיטת המשחק הייחודית של גים בוהיים, שאימן אותם כמעט 50 שנה (55 אם כוללים גם את השנים כעוזר מאמן) ויצא לגמלאות לפני שנתיים. הם שיחקו אזורית בהגנה, שהחביאה חולשות הגנתיות של שחקנים, בלבלה את הקבוצות היריבות (הם התמחו במשחקים מגעילים עם תוצאה נמוכה) והביאה את הקבוצה להצלחות שחרגו מהכשרונות האישיים שלה. בהתקפה, השחקנים המרכזיים שיחקו המון (אניס למשל, שהוזכר בפוסט, עם 36 דקות למשחק) וקיבלו הזדמנות לבלוט.

אחלה סקירה, אבל לפני שאגיב בהרחבה, כדאי לציין ששניים משחקני דיוק שהזכרת בהתחלה לא נבחרו גבוה מספיק בשביל להיחשב לבאסטים מלכתחילה - סינגלר (בחירה 33 בדראפט 2011) ומקרוברטס (בחירה 37 בדראפט 2007).
כאילו, אם רוצים להישען על המקור האטימיולוגי של המונח, אז סינגלר ללא ספק busted out of the league, אבל זה גורל שנכון לרוב השחקנים שנבחרים בטווח בו הוא נבחר.
מקרוברטס, לעומת זאת, נתן כמה עונות לא רעות בכלל, בעיקר בשארלוט ממה שזכור לי.

וההסבר שסאבוניס סיפק ללא ספק תופס לגבי מרווין באגלי, באסט דיוקי בולט מהעידן המודרני.
ממה שזכור לי, דובר בזמנו גם על שיטה התקפית שסייעה לכל מיני שיין באטייה להתבלט, מעבר לזמן המשחק שקיבלו.

בכל אופן, לדעתי מה שקרה עם דיוק זה שהכישלונות עם פארי ולייטנר סימנו את הבלו דבילס כמטרה לביקורת מוגזמת, בגלל שאוהבים לשנוא אותם. גרנט היל שהגיע בהמשך היה לגמרי סיפור הצלחה.

וטיילר ליידון תמיד ייזכר אצלי כאופציה ב' של דנבר, שעשתה טרייד דאון מבחירה 13 (דונובן מיטשל) לבחירה 24, במטרה לבחור את אנאנובי שנחשב לכישרון לוטרי אבל היה צפוי שיחליק בגלל תיק רפואי. אנאנובי נחטף ע"י מסאי יוג'ירי בחירה אחת לפני הנאגטס.

ג'וש מקרוברטס בעיניי הצלחה (יחסית), כמה שחקנים שנבחרים בסיבוב השני בדראפט מחזיקים בליגה יותר מעשור?

_________________
כורסה נוחה זה התחלה של סוף

ובבדיקה נוספת, שכחת את ג'ון וואלאס, בחירה 18 של הניקס בדראפט 96' האגדי, שלא הותיר חותם בליגה, ואת איתן תומאס (בחירה 12 של המאבס, דראפט 2000 הנודע לשמצה), שדווקא נתן קריירה לא רעה של 9 עונות עד שהפציעות הכריעו אותו, שחקן שדי חיבבתי אך למרבה הצער היה תקוע בוושינגטון למשך רוב הקריירה.

לא שכחתי את ג'ון וואלאס ואית'ן תומאס, כי אם תקרא את ההודעה שלי, עשיתי קאט עם כרמלו.
ג'ון וואלאס היה בדיקת המציאות שלי שאני לא מבין כל כך הרבה. מאד אהבתי את וואלאס במכללות. ב-96 הוא נתן טורניר מפלצתי וסחב את סירקיוז משום מקום רציני (דורגו במקום הרביעי באזור שלהם). היו דיבורים על אופי דרק קולמני, אבל גם במשחק שלו הוא הזכיר לי את דרק קולמן. לאור הפוטנציאל ולאור טורניר המכללות המעולה שלו ציפיתי שהוא ייכנס ללוטרי, סוף עשיריה ראשונה. המקום ה-18 הבהיר לי שוב, שטורניר מכללות זה עוזר, אבל לא חזות הכול, והקריירה של וואלאס הבהירה שלפעמים הסקאוטרים יודעים מה הם אומרים.

לגבי ג'וש מקרוברטס, אצלי הוא תמיד ייזכר כפרוספקט התיכונים שהוא היה עם דיבורים של בחירה מספר 1 בדראפט. 2 העונות בדיוק חשפו את המגבלות שלו וכך גם ירד מעמד הדראפט שלו.

לגבי דיוק, אני חושב שיש הטיה כפולה. דבר ראשון יש הטיה תפיסתית. כריסטיאן לייטנר, דני פארי, הכוכב הלבן התורני, השנאה כלפי דיוק, קיבעו את מעמד הבאסט מדיוק, למרות שהיו הרבה מאד הצלחות של שחקני דיוק באן.בי.איי כמו גרנט היל שגראנט הזכיר וכמובן ג'ייסון טייטום, אלטון ברנד ועוד רבים אחרים, כולל כריס דוהאן כגניבת סיבוב שני.
דבר שני, מייק ששבסקי לא בחר שחקנים תמיד לפי פוטנציאל האן.בי.איי שלהם, אלא יותר לפי הפוטנציאל שלהם בדיוק. הפרוטוטייפ של הפורוורד הדיוקי הלבן (ושיין באטיה עומד בכל הפרוטוטייפ, חוץ מהצבע) זה בדיוק זה. שחקן שסופר מתאים למכללות, שנחשף באן.בי.איי בגלל יכולות אתלטיות לא מספיק טובות לליגה הזאת. הכוכב הדיוקי הוא לא בכלים המתאימים להצלחה באן.בי.איי דווקא (בניגוד לכוכבים שהגיעו לקנטאקי בימי קאליפרי למשל), אבל ההצלחה במכללה עם חשיפה כזאת גדולה וכמובן הכישרון שקיים בשחקנים הללו גורם להם להיבחר בדראפט ובמקרים רבים עם ההערכה מעבר ליכולת שלהם באן.בי.איי.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

לא מבין כל כך את השנאה ללייטנר, בסך הכל נתן קריירה לא רעה בכלל עד שנפצע. לא כוכב או משהו כזה, וכנראה לא ראוי למקום השלישי בדראפט, אבל כן למקום 5 כזה (והוא אכן חמישי בדראפט הן בווין שייר כולל והן בווין שייר פר 48

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

השנאה ללייטנר לא הגיעה מהאן.בי.איי, אלא מהקריירה בדיוק.
כשאתה כותב "לא כוכב או משהו כזה, לא ראוי למקום השלישי בדראפט" זה מנותק לחלוטין מהמעמד שהיה ללייטנר במכללות. קצת על המעמד אפשר להבין מכך שהוא נכלל בסגל של הדרים טים המקורית מכל שחקני המכללות בעולם, כולל שאק. אם מסתכלים על כדורסל המכללות המודרני, מאז גמר של 79, לייטנר אחד מהשמות, אם לא הקונצנזוס למעמד שחקן המכללות הטוב ביותר. באמת קריירת מכללות מופלאה שכללה 4 פיינל פורים, 3 גמרים ושני תארים רצופים, דבר שלא נעשה מאז שנות השבעים ע"י יו.סי.אל.איי וג'ון וודן. הציפיה מלייטנר שיהיה כוכב שכזה ואולי לא ראוי למקום השלישי, אלא למקום הראשון או השני בדראפט.
השנאה ללייטנר נולדה מהשנאה לדיוק. בית ספר פרטי של פריוולגים לבנים שגם זוכים להנחות מהשופטים. לייטנר היה התגלמות הדיוקי השנוא. לבן, מוכשר וגם משדר יהירות. עוד תוספת לשנאה ללייטנר היה המשחק בטורניר המכללות מול קנטאקי, שנחשב בעיני רבים למשחק המכללות הגדול בכל הזמנים. הסיום מוכר, עם הקליעה של לייטנר מאזור העונשין אחרי מסירה של גרנט היל לאורך מגרש שלם, אבל היה עוד אירוע אייקוני במשחק הזה כשלייטנר דרך על החזה של שחקן קנטאקי שנפל לפארקט והדריכה הייתה מכוונת. מי שסופר את ההעדפה לדיוק יכול לציין שלייטנר היה צריך להיות מורחק, אבל הוא קיבל רק עבירה טכנית על הדריכה.

שווה לראות את הסרט מסדרת thirty for thirty של אי.אס.פי.אן - I Hate Christian Laettner

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי