oren_80 כתב:
Ketchup כתב:
B.Grant44 כתב:
Ketchup כתב:
לאורך תקופה של כמה שנים יכולנו להחזיק את השטחים תחת משטר צבאי כנכס למשא ומתן. בטימטומנו איפשרנו לקבוצת שוליים מטורפת להשתלט על תהליך ההחלטה ובתמיכה של שמעון פרס, המנוול ,נוצרו ההתנחלויות. מאז המצב רק נהיה יותר גרוע כל הזמן. אני יותר מבוגר מרובכם ואם זכרוני אינו מטעה אותי בתקופת ילדותי ונעורי היה ניתן להסתובב בשטחים בחופשיות די בבטחון. אולי מישהו אחר זוכר מתי התחיל להיות מסוכן להסתובב חופשי? (אני זוכר איך הייתי מזועזע שמטיילים נרצחו בואדי קלט או ליד ירושלים.)
"השטחים" זו הכללה גסה. את סיני ברור שלא יכולנו להחזיק לאורך זמן, גם רצועת עזה היתה ספח מיותר. אבל לוותר על יהודה ושומרון, לשוב ל"מותניים הצרות" של מדינת ישראל טרום-67? במיוחד עכשיו כשראינו מהי חשיבותו של עומק אסטרטגי, גם בעידן של ירי טילים תלול מסלול (מה גם שקיומו של אותו ירי מהווה סיבה נוספת לאי ויתור על שטחי יו"ש, ע"ע "טילים על נתב"ג וגוש דן")? צריך להיות שוטה חסיד ועיוור של פתרון שתי המדינות בשביל לומר דברים כאלה.
סיני והגולן מעולם לא כונו השטחים רק להבהרה. נראה שאתה לא מבין מה אני אומר ולא זוכר מה היה ב-67. ב-67 השטחים נכבשו ע"י ישראל ממצריים וירדן. ניתן היה להחזיק בם תחת כיבוש צבאי ללא התנחלויות. זה היה נותן למדינת ישראל גמישות מדינית הרבה יותר גדולה. אפשר היה להחזירם תמורת שלום, אפשר היה להקים אוטונומיה שבטווח רחוק היתה הופכת למדינה, אפשר היה אפילו לשקול סיפוח ולהציע לפלסטינאים אזרחות. את כל האפשרויות האלה היה אפשר לשקול וליישם בתנאים הכי נוחים לישראל. הסיכסוך היה הרבה פחות חמור מהיום ולא היינו בצרות עם העולם ועם עצמנו. במקום זה נתנו (בעידודו של פרס) לגוש אמונים להכתיב את המציאות.
יש אמרה שאני מאד אוהב, כשאתה בבור תפסיק לחפור. במקום להפסיק, ישראל ממשיכה לחפור עם שופלים.
האמת שסיני והשטחים בהחלט כונו "השטחים" בשנים הראשונות. למעשה הביטוי המלא היה "השטחים המוחזקים" או "השטחים המשוחררים".
לגביי גוש אמונים: ההתנחלויות הראשונות לא החלו איתם (סביב 74-75). ההתנחלויות הראשונות (ובשנים הראשונות גם היישובים בסיני ובגולן כונו התנחלויות) החלו זמן קצר אחרי ששת הימים, עם העלייה המחודשת לקרקע של כפר עציון ושל מרום גולן בקונייטרה כבר בקיץ 67'.
כשגוש אמונים נכנס לעסק ב-74' כבר היו ישובים ישראלים בשטחים שנכבשו בששת הימים כאשר מה שהנחה את ממשלת גולדה מאיר היה לא להקים התיישבויות יהודיות בלב אוכלוסיה ערבית כמו לב השומרון מתוך מחשבה שפתרון הקבע יהיה כזה שאחוז לא קטן מהגדה המערבית שבו יש את עיקר האוכלוסיה הערבית יוחזר לירדן. אירוני משהו, אבל יום לפני מלחמת יו"כ הייתה מודעה של המערך בעיתונות במסגרת תעמולת הבחירות ש"חירות מדברים על התנחלויות אבל לא מקימים כאלו, בניגוד לנו- המערך".
לגביי מתי החל להיות מסוכן להסתובב ביש"ע: ביש"ע היו לאורך 20 השנים שבין 67 ל-87 עליות ומורדות בבטחון השוטף (כאשר ברצועת עזה חלה התדרדרות ניכרת בבטחון השוטף מ-1969 ועד ל-1972 כאשר האירוע המפורסם ביותר היה רצח שני ילדי משפחת ארויו ביציאה הצפונית מהעיר עזה בינואר 71'), , אבל קו פרשת המים ששינה הכל הוא האינתיפדה הראשונה שפרצה בדצמבר 87'. המציאות לגביי הסתובבות ביש"ע אחרי דצמבר 87' מעולם לא חזרה ממש למה שהייתה לפני דצמבר 87'.
אורן תודה על התיקונים. זה מה שקורה שנסמכים על זכרונות ילדות ולא על מחקר. (אני נולדתי שלושה חודשים לפני ששת הימים.)
לגבי ההתנחלויות זה נכון שמפלגת העבודה התחילה להתנחל, או אם מעדפים להתיישב, ברוח תוכנית אלון. אבל התנחלות בלב אוכלוסייה ערבית קרתה לראשונה, למיטב זכרוני, בסבסטיה ע"י גוש אמונים. זה היתה התנחלות לא חוקית שעודדה ע"י פרס כדי להכניס לרבין. (אורן, תקן אותי אם זכרוני מטעה אותי.)
לגבי השימוש במילה שטחים, ככל שאני זוכר, אתה צודק לגבי ההתחלה, אבל מהר מאד זה השתנה. באופן כללי סיני והגולן נתפסו באופן מאד שונה מהגדה המערבית ועזה. הם היו שטחים יחסית ריקים מתושבים ונתפסו ממדינות מוגדרות. הגדה המערבית ועזה היו מלאות תושבים פלסטינאים והאפשרות להחזיר אותם לירדן ומצרים לא שרדה ליותר מדי זמן. מצרים לא רצתה בהסכם השלום ואחרי ששמיר (אם אני לא טועה) דחה את האופציה הירדנית האופציה הזאת נעלמה.
לגבי הביטחון האישי, אני כילד הסתובבתי חופשי לבד בעיר ההעתיקה ואפילו נכנסתי לרובע המוסלמי שנחשב טיפה מסוכן. כמשפחה היינו הולכים קבוע לאכול במסעדה מול קבר רחל (הפלאפל הכי טוב שאכלתי אי פעם) וגם ביקרנו ביריחו. לגבי חברון ושכם כרגע לא זכור לי. ואני חושב שהיו אנשים שהסתובבו בעזה. הדברים באמת השתנו בתחילת האינתיפדה הראשונה.
התחבר
הרשמה
בלוגים
שאלות נפוצות
חיפוש
