סל ניוז

ווילט בעיני לא רלוונטי לטייר 1, גם בגלל העידן השונה, אבל קודם כל בגלל שהדומיננטיות הסטטיסטית שלו לא ממש התבטאה באליפויות, אני יכול לקבל הצבה שלו בטייר 3 או אפילו 2, אבל בעיני הוא בשום פנים ואופן לא 1.

לגבי קארים, אני יכול לקבל הצבה שלו בטייר 1, אבל אני לא שם אותו שם כי פרט לאליפות אחת, את כל שאר האליפויות שלו הוא השיג רק אחרי שהתחיל לשתף פעולה עם מג'יק ולראיה יש לו רק 2 FMVP מתוך 6 אליפויות.

_________________
כורסה נוחה זה התחלה של סוף

ומבחינתי.דווקא ראסל לא קשור. בן וואלאס משודרג במקרה הטוב ששיחק עם עוד מיליון הול אופ פיימרים בליגה בת תריסר קבוצות או כמה שזה לא יהיה. זה לא אליפויות משמעותיות בעיניי

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

לגבי ווילט,
הסלטיקס היריבה הגדולה היתה גדושה בהול הוף פיימרים.
גם ללברון לא היה סיכוי מול גולדן סטייט עם דוראנט.
בכל ניצח אותם ולקח אליפות אחת.
סה״כ 2 אליפויות ברקורד.
מי שראה את ווילט מתייחס אליו כאגדה, בגלל שהם מתמעטים גם המקום של ווילט בהיסטוריה נחלש.
האיש היה תופעת טבע.
חזק, ספרינטר, קופץ לגובה ולרוחק, אתלט רב תחומי.
שיחק בלי מנוחה, כשספרו חסימות היו לו כ-9 במשחק ועוד ועוד.
עם כשרון טהור שמתרגם לכל תקופה בהיסטוריה.

קארים המציא זריקה בלתי חסימה, האחוזים היו טובים יחסית לזמנו, אולי בגלל הצורך לעקוף את החוק שאוסר הטבעות שנחקק נדמה לי כדי להגבילו.
גם נגד ווילט חוקקו כמה חוקים. וגם כנגד מייקן.

ראסל היה הכוכב והמנהיג של כל הכוכבים ששיחקו ביחד, זה גם אומר הרבה.
החלק שלו באליפות ספציפית קטן אבל כשמכפילים ב-11 אז זה מרשים.

ראסל גם שינה את המשחק, שעד אז שוחק בעיקר על חצי מגרש, למשחק של מתפרצות שהתבסס על יכולת החסימה והריבאונד שלו שתורגמו למסירות אאוטלט. האחוזים הנמוכים שלו מהשדה זועקים "נגר" אבל לרוב השחקנים אז היו אחוזים נמוכים כי המשחק היה פיזי בהרבה ופיצצו אותו על ימין ועל שמאל.
ואתה לא זוכה ב11 אליפויות, גם בליגה של 12 קבוצות, אם אין בך משהו מיוחד.
מה שכן, קשה קצת להעריך אותו מאחר וכל היריבים שלו בעמדה בזמנו היו ווילט וחבורה של לבנים.
קארים לעומתו (שאלל"ט הגיע לליגה שנה אחרי שראסל פרש) התמודד מול כל הסנטרים הגדולים של שנות ה70 וה80, מווילט, ת׳רמונד, וולטון, קאוונס, לאנייר, אנסלד, גילמור ועד מוזס, האקים ויואינג.

ה-11 אליפויות של ראסל, כשהקבוצה סביבו משתנה, כולל אליפות אחת כמאמן שחקן, זה הישג בלתי נתפס בעיני. אני כן מסכים שהמגבלות ההתקפיות שלו יחד עם העידן המאוד שונה הופכות אותו לשחקן שהוא לא מאסט בטייר ה-1 (ואולי-אולי אפילו השני), אבל אני לא רואה איך מוציאים אותו מהטופ-10.

אני מסכים שווילט היה מדהים, אבל בשביל להיות בטייר 1 צריך גם לתרגם את כל היכולת המטורפת הזו לאליפויות, ואת זה הוא לא עשה מספיק, אם ראסל הצליח להוציא 11 אליפויות בעידן הזה ו-ווילט, שגם הוא שיחק עם הול-אוף-פיימרים, הצליח רק 2, זה אומר משהו.

_________________
כורסה נוחה זה התחלה של סוף

לגבי ווילט טענה לגיטימית.
אבל,
להבנתי זה אחת מהשניים:
1. ווילט שיחק בקבוצות בערך באותה רמת כשרון של בוסטון ואז ראסל וגורדן בטיר משלהם ואולי מדיח את גורדן מהבכורה.
2. הסלטיקס היו סופר קבוצה, ווילט הפסיד לקבוצות טובות משמעותית מהקבוצות שלו. לכן 2 אליפויות זה סביר. ו-2 אליפויות בקונטקסט הזה סבירות

אני רחוק מלהיות מומחה בתקופה, אבל ממה שאני רואה לווילט היה מקסימום עוד הול אוף פיימר אחד בקבוצה (אריזין לעיתים, האל גריר לעיתים). בוסטון היתה קבוצה של כמה וכמה הול אוף פיימרס. (קוזי, הבליצ׳ק, סם ג׳ונס, ביל שרמן)

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

גם אני לא מומחה, בדקתי עם צט:

אני חושב שצ'אטג'יפיטי מבין בכדורסל עוד פחות מפרשני שנות ה-80. ואת זה אני כותב כמישהו שחושב שראסל לא שייך לדיון הזה.

למה לא שייך לדיון?
בזמנו היה שחקן על.
ואנחנו שופטים שחקנים בהקשר של התקופה שלהם.
ברור ששחקנים היום עם הרבה יותר כלים לעומת אלו של העבר.

אתם מפספסים המון בדיון על ווילט. הוא שיחק ב-3 קבוצות בקריירה שלו. 5 וחצי עונות בווריירס, 3 וחצי עונות בסיקסרס ועוד 5 עונות בלייקרס.
ווריירס -
בשלוש השנים הראשונות הווריירס שיחקו בפילדלפיה והיו במזרח, כלומר באותו אזור עם הסלטיקס. 3 פעמים באמת עף מול הסלטיקס. בעונה השניה שלו עף בסיבוב הראשון ולא הגיע לשחק מול הסלטיקס. בעונה הראשונה של הווריירס במערב הם בכלל לא הגיעו לפלייאוף. רק בעונה החמישית היה מפגש של ווילט מול הסלטיקס בגמר, שנגמר בהפסד כמובן. באמצע העונה הבאה הוא עבר לפילדלפיה שבה הסירקיוז נשיולנס עברו לשחק ושינו את השם לסיקסרס.

סיקסרס -
קודם כל חייבים להגיד שבסיקסרס הייתה לווילט קבוצה מעולה. אולי לא איכותית כמו הסלטיקס, אבל הוא, בילי קנינגהאם, האל גריר וצ'ט וולקר זה סופר סגל. בחצי העונה הראשונה הקבוצה רק נבנתה ולא הגיעה לפלייאו. עונה שלמה ראשונה מקום ראשון במזרח, עף בגמר מזרח מול הסלטיקס ב- 1-4 לא כוחות. בעונה השלישית הגיעה האליפות הראשונה. בעונה הבאה, כשראסל (מבוגר בווילט ב-4 שנים) והסלטיקס כבר על האדים, הסיקסרס סיימו את העונה עם 62 ניצ', 8 יותר מהסלטיקס, זה לא מנע מהם לעוף בגמר מזרח עם הביתיות, כשהם הקבוצה הטובה יותר.

לייקרס -
מסתבר שלברון לא המציא את השיטה, כי ווילט ב-69 הלך לקנות אליפות והצטרף ללייקרס הנוצצים עם אלג'ין ביילור וג'רי ווסט (אפרופו כוכבים ששיחקו איתו) ואח"כ גם גייל גודריץ'. עונה ראשונה והכוכבים הגיעו לגמר והפסידו לבוסטון שהיו על אדי הדלק שלהם (48 ניצ', הפתיעו כנגד הביתיות לאורך כל הפלייאוף). זאת הייתה האליפות האחרונה של הסלטיקס וראסל. מכאן הדרך הייתה אמורה להיות פתוחה למפלצת בזהוב/סגול, לא? אז זהו שלא. אמנם בעונה שהם לא זכו באליפות, הם הפסידו לאלופה הנכנסת, אבל מאזן 2-1 בגמר מול הניקס ובסה"כ, אליפות אחת מאכזבת בתקופה של 5 עונות.

הסקירה הזאת שמה את ווילט קצת בקונטקסט של יותר לוזר מאשר סופר שחקן שנלחם כנגד כל הסיכויים מול סופר קבוצה, לא? אם נסכם את זה, אפשר להגיד שעד שהוא עבר לסיקסרס הוא באמת היה בקבוצה הנחותה ולראיה, באמת הווריירס שלו הפסידו כל פעם שהם הגיעו מול הסלטיקס, אבל התמונה קצת יותר מורכבת, כי גם שהם עברו למערב הם לא שלטו לחלוטין באזור. בסיקסרס הם בהחלט היו שווים לסלטיקס שבסוף הדרך. זה נגמר עם אליפות, אבל גם עם 2 הפסדים לסלטיקס כנגד הביתיות. בלייקרס הוא כבר היה בקבוצה עם טופ כישרון בליגה. זה נגמר באליפות, הפסד לסלטיקס, 2 הפסדים בגמר לניקס ועוד הפסד לבאקס של קארים.

אני חושב שאפשר להגיד די בוודאות שעם הקבוצות בהן הוא שיחק הוא היה אמור להוציא יותר מ-2 אליפויות.

לגבי צ'אט ג'יפיטי, הוא גם טועה, עם המסקנה שנראית פשוט כריצוי של הכלי לשואל. לווילט בתקופת הלייקרס היה את כל מה שנדרש כדי לזכות באליפות ולא בעונה אחת, 72, כפי שהוא כתב.
אני מציע לבלואי לשאול את צ'ט ג'יפיטי עם הטיה לכיוון ראסל ולראות מה תהיה התשובה? נגיד שאלה - האם ראסל היה אנדרייטד כל השנים שלו והניצחונות שלו על הקבוצות של ווילט לא נבעו רק מכך שלראסל הייתה קבוצה עדיפה בהמון, שזה לא היה כוחות?

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

טוב לפורום שיש בו עמוסלב

תודה על התשובה המעולה עמוס.
כמה נעזרת בצט לכתיבה?

בלי קשר לעובדה שפתחתי אותו אני נהנה מהנושא הזה מאוד, כי אני לומד הרבה על ההיסטוריה.

שאלתי את הצאט שאלה פשוטה בלי הטיה (ומנסיון הגרסאות החדשות גם לא מרצות -יותר דעתניות דוקא.
גם ההודעה שלך עמוס מורגשת עם הגזמה לכיוון השני.

ווילט לא הינדס קבוצה לפי רצונו ושיחק בה כמו לברון,
בזמנים ההם לא היו פרי אייגנטס ולשחקנים לא היה כוח כמו היום.
ווילט הסתכסך עם הבעלים על כסף ואיים בפרישה או במעבר לאיי בי איי אז בשביל לרצות אותו שיחתום העבירו אותו לשוק שאהב.

המעבר של ווילט ללייקרס דומה למעבר של לברון ללייקרס כלומר כוכב מזדקן.
ואולי לא ידעת שב 1969 ווילט עבר פציעה גדולה.
לדבריו:
“After the injury, I stopped being the offensive force I was.
I couldn’t jump the same, couldn’t run the same. I had to change my whole game.”

בלי צ'אט.
מה זאת אומרת לא הינדס? הוא הודיע לבעלים שאם הוא לא מעביר אותו הוא פורש מכדורסל וקיבל טרייד לקבוצה שהוא רצה. יש יותר הינדוס מזה? גם קשה לקרוא לווילט שחקן מזדקן, כי בעונה לפני שעבר ללייקרס הוא זכה ב - MVP של הליגה, לא בדיוק כוכב בירידה.
דרך אגב, גם קארים נקט באותו מהלך. באיזשהו שלב נמאס לו לשחק במילווקי והוא הודיע להנהלת הבאקס שיעבירו אותו והוא מוכן לעבור או לניו יורק או לאל.איי. כמובן זה קרה וגם הוא היה בשיא הקריירה שלו.

ולגבי השאלה שהחלה את כל הנושא, מאחר ולא הייתי בחיים בתקופה ששניהם שיחקו, אין לי באמת את האפשרות לתת תשובה מדוייקת, אלא רק על סמך עדויות של אחרים. אבל מה לעשות, בשביל שחקן כל כך דומיננטי וכל כך מעל למתחרים שלו גם מבחינה פיזית ואתלטית, ההישגים הקבוצתיים פחותים מהדומיננטיות האישית. זה מעורר איזשהו סימן שאלה. בנוסף, גם בקולג'ים הוא לא זכה בתואר, למרות ששיחק בקבוצה גדולה, קנזס.
דבר אחרון, הסיפור הידוע על האליפות ב-67 זה שהמאמן שלו, נדמה לי אל אטלס, דיבר איתו ואמר לו שאי אפשר לנצח כשהוא מתמקד רק בלקלוע ולא מוסר אף פעם ואתגר אותו להיות גם מוסר גדול. בשתי העונות הבאות הוא סיים עם 7.8 אס' ו-8.2 אס', אחרי קריירה שבה רק פעמיים מסר 5 אס' ולרוב מתחת ל-4 אס'. כלומר כל עוד הוא לא מסר, ההישגים היו פחותים ורק אחרי שהסכים גם למסור, ההישגים עלו.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

אז סחטיין על הידע.

״מה זאת אומרת לא הינדס? הוא הודיע לבעלים שאם הוא לא מעביר אותו הוא פורש מכדורסל וקיבל טרייד לקבוצה שהוא רצה. יש יותר הינדוס מזה? ״
כן בחירה בפינצטה של כוכב מטורונטו - בוש לשחק יחד עם עצמו והצטרפות לכוכב שכבר לקח אליפות כאלפא - ווייד לטפל בנטיה להשבר שרגעים גדולים. כן זה הינדוס.

״גם קשה לקרוא לווילט שחקן מזדקן, כי בעונה לפני שעבר ללייקרס הוא זכה ב - MVP של הליגה, לא בדיוק כוכב בירידה.״
ווילט היה כוכב כשנכנס ללייקרס אבל מהר מאוד נפצע - פירוט בהרחבה בהודעה קודמת.

בנושא אחר שאלתי את השאלה שלך והתשובה של צאט - שבוסטון של ראסל היתה מכונה מושלמת לזמנו, זה לא בהכרח מספר הכוכבים כמו היציבות הצוות המקצועי והשיטה.

זה לא משנה שבעונה אח"כ הוא נפצע (ועדיין הלייקרס הגיעו לגמר הליגה והפסידו לוויליס ריד על רגל אחת במשחק 7), כשהוא העביר את עצמו ללייקרס הוא בדיוק סיים עונה בה הוא נבחר ל-MVP. לא כוכב מזדקן, אלא השחקן הכי טוב בליגה. וכשהוא עבר ללייקרס, הוא לא היה צריך להביא שחקן מטורונטו, הוא פשוט הצטרף לקבוצה שהגיעה לגמר עונה קודם ובסה"כ 5 גמרים ב-7 עונות. יש יותר קווין דוראנט מזה?

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

כוכב מזדקן: כוכב בגיל 32 אאלט, פעם זה היה גיל שמתקרב לפרישה.
בנוסף הגיעה מהר הפציעה שאחריה היה שחקן חלש בהרבה וסיים קריירה תוך 4 שנים.
אז לגמרי כוכב מזדקן שעתיד לסבול מפציעה קשה.
אתה מתווכח עם עובדות.

בדקתי לגבי הלייקרס, היו קבוצה טובה, אבל מזדקנת ופציעה.
ולעומת גולדן סטייט עם צוות אימון גרוע ובלי שיטה חזקה. (לפי צאט)

שאלתי את צאט כמה הפסדי אליפויות באשמתם:
וילט: 1.5, לברון 1.5

למה אתה מתווכח. ווילט זכה ב-MVP בשלוש העונות לפני שהוא עבר ללייקרס. מה זה חשוב הגיל שלו? הוא היה בשיא היכולת שלו. אפשר לדון על הטייטל כוכב מזדקן אחרי הפציעה שלו, אבל הפציעה הייתה אחרי המעבר ללייקרס, כך שזה לא רלוונטי. זה העובדות.
אני לא יודע מה זאת אומרת שהלייקרס היו קבוצה מזדקנת ופציעה. ווילט הצטרף ללייקרס ב-69, 3 עונות אח"כ הלייקרס נתנו את העונה הכי גדולה בהיסטוריה וזכו באליפות. באותן עונות הקבוצה הזקנה והמזדקנת הגיעה עוד 3 פעמים לגמר האן.בי.איי ופעם אחרת לגמר מערב והפסידה לאלופה הנכנסת ממילווקי.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

קטונתי, אבל לפחות לגבי עונת 68/69 - הלייקרס היו פייבוריטים מוחלטים. זה מוצג נפלא בסדרת הדוקו של קדפמ. וכמה שתקרא לווילט ''כוכב מזדקן'' - ראסל היה מבוגר ממנו משמעותית.
אגב, כמו שעמוס חצי ציין, גם נגד הסנטרים הגדולים האחרים של התקופה - וויליס ריד, קארים הצעיר ובוב פטיט - מאזן הפלייאוף של ווילט לא מלבב. זה לא רק חוסר היכולת הכמעט מוחלט לגבור על ראסל.
ודבר אחרון - זה קצת ביצה ותרנגולת במקרה של ראסל והסלטיקס. מכונה משומנת היטב, מלאה בהול-אוף-פיימרס, וכו' - בוסטון לא הייתה כזו לפני שראסל הגיע, והפסיקה להיות כזו אחרי שפרש (עדיין קבוצה טובה עם שתי אליפויות בשנות ה-70, אבל לא כמו השליטה המוחלטת בשנות השישים). אולי החפיפה המושלמת מרמזת שלראסל עצמו יש חלק גדול מאוד בכך?
ולגבי הול-אוף-פיים - גם זה מושפע מאוד מהצלחות ומהקבוצה בה שיחקת. אני חושב שזו לא הנחה בלתי סבירה שלא כל ההול-אוף-פיימרס ששיחקו עם ראסל היו זוכים למעמד הזה אם היו בקבוצה אחרת, פחות הישגית (אגב אחרון - בווריורס ווילט שיחק רוב הזמן עם שלושה הול-אוף-פיימרס לצידו: אריזין, טום גולה וגאי רודג'רס. ועוד חבר'ה שהיו אולסטארס מספר פעמים)

_________________
Can you tell me where my country lies?

Gibon

עידו,
ראשית אנסה לצפות בדוקומנטרי הזה - נשמע מעניין.

כתבתי לפני כמה הודעות:
שאלתי את צאט כמה הפסדי אליפויות באשמתם:
וילט: 1.5, לברון 1.5

האחד מתוך ה1.5 זו העונה שדיברת עליה
אין עוררין שזה עליו.
נזכיר את 2011 והקריסה של לברון?

שאלתי את צאט לגבי: גם נגד הסנטרים הגדולים האחרים של התקופה - וויליס ריד, קארים הצעיר ובוב פטיט - מאזן הפלייאוף של ווילט לא מלבב. זה לא רק חוסר היכולת הכמעט מוחלט לגבור על ראסל.

התשובה:


עכשיו אין לי עניין להריץ את ווילט כי למה לי אבל ההרגשה שלי שהוא קצת אנדרייטד.
ומקבל טענות קטנוניות יותר מהמתחרים.
שבדיקה שטחית סותרת אותן.

בכללי מציע למי שמעוניין לחפור קצת ברשת על האיש המרתק הזה.

אין לי שום דבר נגד צ'מברליין, למה שיהיה לי? אין לי שום יכולת להיות מושקע רגשית בכדורסל ששוחק 20 שנה לפני שנולדתי
הוא כנראה היה באמת אתלט יוצא דופן ומוכשר ברמות לא סטנדרטיות.

אבל התשובה שהבאת מצ'ט נקראת כמו רשימת תירוצים והצטדקויות. בסוף, למרות קריירה לא קצרה בכלל, ההישגים הקבוצתיים שלו הם ברמה של פטיט וויליס ריד, רחוק מאוד מהבכירים ברשימה שלך. יהיו הסיבות אשר יהיו, זה מוריד אותו למטה בספר של רבים בשיח על ה-goat.
יש כל כך הרבה שחקנים סופר-מוכשרים שעשו מספרים מטורפים שלא התרגמו להצלחות קבוצתיות. אז ווילט הוא בקודקוד של אלה, וגם לא לגמרי נטול הצלחות בקריירה הארוכה שלו, ולכן הוא בכלל מופיע כאן (בניגוד לכל מיני כרמלו, קרטר, מגריידי וכו').

וכל הפרקים של 60 על 60 (אאל''ט) על כדורסל שווים צפייה. יש על הסלטיקס של שנות השישים (כפול, נדמה לי), על הניקס של וויליס ריד, על הבאד-בויז המקוריים, וכו'.

_________________
Can you tell me where my country lies?

Gibon

אני חייב לציין שבינתיים עמוס לב יותר מרשים מאשר הצ׳אט, עם כל הכבוד לאחרון.
מרתק למען האמת.
אבל האמת היא שזה לא באמת משנה, מקסימום גם הוא (בגלל חוסר ההצלחה הקבוצתית) וגם ראסל (בגלל יותר מדי אולסטארים בליגה בת 12 קבוצות) הם שניהם אוברייטד, ואת שניהם יוקיץ׳ או שאקיל אוכלים בלי מלח. גם טוב.

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

בסדר גמור.
או שאלו הצטדקויות או שהטענות לא נכונות עובדתית/ לא הוגנות והתשובות מתקנות אותן.
נתנו טיעונים וכל אחד יחליט.

יש כאן כתבה של לס הגדול.
https://hoops.co.il/?p=257109
הוא ראה גם את ווילט וגם שחקנים כמו שאק, האקים, ועוד רבים.
בשנות ה-90 היו דירוגים ששמו את ווילט במקום הראשון.
כל מי שראה אותו ושיחק מולו לפי מה שקראתי בסנטימנט אחר מהכותבים המודרניים ומהסנטימנט של עמוס או עידו.
יש אימרה שתאוריה מדעית מוחלפת באחרת כשהמדענים שתומכים בישנה נעלמים ובאים חדשים.
במובן הזה קרנם של ווילט וראסל יורדת בגלל שאנשים שצפו בהם או שיחקו מולם נעלמים מנוף הכתיבה או ההשפעה.

לטענתך,
ממה שראיתי וקראתי ולהערכתי,
ווילט שחקן הגנה היסטורי והיחיד שמסוגל לשים גוף על שאק ולפחות להקשות עליו.
זה כוח פיזי ששאק לא נתקל בו.
ולפחות לפרקים ווילט יכול להסתדר מולו ללא עזרה.
שאק יתקשה להכנס לעמדה שלו ששם הוא באנקר מול כל אחד.
שאר המהלכים שלו כל מני בייבי הוקים יכולים להחסם או לרדת באפקטיביות.
העונשין בעיה ידועה.
בסיבולת ובמתפרצות ווילט טוחן את שאק והופך אותו לנטל.
גם בהגנה שאק יצטרך לעבוד מאוד קשה.

זה עובד גם ההפך כמובן, ווילט לא נתקל בכזה כח מתפרץ ויתקשה מאוד בהגנה.
בהתקפה הוא היה יותר מגוון וטכני אז הפיזיות של שאק פחות רלוונטית.
גם אצלו העונשין זה בעיה.

בקיצור ווילט זה המאצ׳ הכי גרוע האפשרי לשאק.
ואם (לא בטוח שהיה מסכים) ווילט יסכים לתוכנית משחק חכמה, שאק עלול לבלות הרבה זמן בספסל.

לגבי יוקיץ
ווילט בכדורסל של היום גם מתרגם לשחקן הגנה היסטורי.
יכול להקשות על יוקיץ, מספיק זריז לצאת ולשמור עליו מבחוץ וסופר חזק וארוך במיד או מתחת לסל.

בהתקפה:
לובים על הראש, טוחן אותו במתפרצות.
הרבה ריבאונד התקפה, עוד הזדמנויות לקבוצה שלו.
תשים מסביבו קלעים והוא טוחן את יוקיץ מבפנים.

בקיצור ווילט עם תקופת הסתגלות בכל תקופה יהיה סופרסטאר.