סל ניוז

הסיבה היחידה שבגללה השיא של באם מרגיז אנשים היא אוהדי קובי בראיינט. או ליתר דיוק, האלגוריתם של הרשתות החברתיות, שתמיד מזהה את קו השבר הכי צעקני ומתלבש עליו.

המפתח לכל הדיון הזה הוא כזה: כמה מבין כל המצקצקים אשכרה טרחו לשבת ולראות את המשחק, לכל הפחות בתקציר אול-פוזשנס?
0% ממי שהביע זלזול בפניי בינתיים ואני משוכנע שגם פחות מ3% ברחבי האינטרנט ואפילו לא אחוז שונה בהרבה פה בפורום, שבו, בניגוד למדיות אחרות, אף אחד לא התייחס לזה בביטול מוחלט.

מספרי העונשין מגוחכים, אבל מי שטרח לראות את המשחק או כל העבירות (סופרקאט כזה רץ באינטרנט) יידע להגיד שלא היה שם עבירות מכוונות, ומעבר למשרוקית ידידותית (והיא הייתה מאוד ידידותית, אבל לא משהו שאנחנו לא רואים 40 פעם בשנה מהארדן ואמביד או משג"א, וומבי, יאניס ויוקיץ׳) לא היה שם שום דבר מיוחד. באם היה סופר-פיזי והוויזארדס לא הצליחו להתמודד איתו.

בסוף לא אכפת לי כמה שקול אתה - אם לא טרחת לראות את מרבית המשחק לפחות, הצקצוקים האלו לא שווים כלום.

הוא במידה מסויימת הזמין לעצמו את זה ברגע שהוא כיוון לעבור את ברייאנט (ואז ירד לספסל). אם היה עוצר ב-80 זה עדיין היה פנומנלי אבל מביא פחות מהרעש על המעבר של קובי. מצד שני זה היה מדרג אותו במקום ה-3 ולא ה-2, אז אני מבין למה הוא המשיך, רק מסביר למה זה עשה טריגר על קובי.

לא חושב שמישהו טוען לעבירות מכוונות של וושינגטון, אבל לקראת הסוף בהחלט היו עבירות מכוונות של מיאמי שקיצרו את ההתקפות של וושינגטון והגדילו את כמות הפוזשנים. היו גם החטאות מכוונות מהעונשין של שחקני ההיט מתוך תקווה לקחת ריבאונד התקפה. בקיצור, כל הפעולות שהיית עושה אם היית בפיגור ורוצה להגדיל את כמת הפוזשנים שלך.

הטענות מתחלקות ל-2
- שמיאמי דחפה את באם בצורה מוגזת - להשאיר אותו על המגרש כשהמשחק גמור, לדחוף לו כל כדור, לסדר לו עוד פוזשנים. השניים הראשונים בוודאי לגיטימיים בעיני.
- שההצגה של באם לא הייתה מרשימה - 7/22 מ-3 זה לא מדהים. כלומר הוא לא הגיע לשיא בגלל איזו תצוגת קליעה מרשימה אלא כי מיאמי החליטה שהוא מגיע לשם.

אני חושב שיש הבדל בין תחילת המשחק וסופו. הוא נתן רבע ראשון מדהים וברבע הרביעי כשפתאום הבינו שהוא קרוב למספרים היסטוריים נתנו לו דחיפה שאולי מוגזמת.
הטענה העיקרית היא שדחיפה מוגזמת כזו יכולה להפוך להיות דחיפה מוגזמת של קבוצה לשחקן אחר (ויותר מוכשר התקפית). לכאורה, אם מחר הנטס מחליטים, פורטר ג'וניור עושה 85 נקודות רק בגלל שהנטס דוחפים לו כל כדור והוא זורק 70 פעם במשחק.

ומה ההבדל בין מה שמיאמי עשתה עם באם לבין מה ש-נניח-סאן-אנטוניו עשתה עם דיוויד רובינסון במשחק 71 הנק' שלו שבו היא דחפה אליו כדורים בכוח כדי שייקח את תואר מלך הסלים של אותה עונה?

בהיסטוריה של ה-NBA היו 16 משחקים של 70+ נק', מתוכם 13 משחקים הסתיימו בפער דו-ספרתי (9 מתוך אלו בפער 15 ומעלה), כלומר סביר להניח שבדקות האחרונות היה גארבג' טיים מסוים שבו שחקנים צברו אקסטרה נקודות רק לצורך ההישג ההיסטורי, אז מי שמתלונן על מיאמי ובאם יכול להמשיך את התלונות שלו כמעט לכל שאר הרשימה.

_________________
כורסה נוחה זה התחלה של סוף

אין ממש הבדל, וזו קצת הבעיה מבחינתי בזה שחוגגים מאד מספרים ב-NBA, כשזה לא קשור לנצחונות. אותה הבעיה עלתה כשווטסברוק זכה ב-MVP בעיקר כי עשה ממוצע טריפל דאבל, אבל אז זה קרה עוד פעמיים והבינו שזה קצת מלאכותי.
אז סטטיסטיקות זה חלק מאד משמעותי מה-NBA והחגיגה שמסביב, אבל צריך לקחת את זה בערבון מוגבל ולתת אולי יותר משקל לדברים שבאמת קשורים לנצחונות ולאליפויות.
ברור שלספור אליפויות זה הכי חשוב אבל זה גם לא משהו שעושים לאורך העונה, אבל הייתי מעדיף שיתנו יותר משקל נגיד לקאווי שמושך את הקליפרס ממאזן של מינוס 15 למאזן חיובי, או מה קורה לקבוצה כמו שארלוט עם או בלי ברנדון מילר, או נגיד מי השחקן שהביא הכי הרבה נצחונות קלאץ' לקבוצה שלו העונה.

גם במשחק של קובי ראוי לציין שטורונטו הורידה את כל החמישיה שלה 2 וחצי דקות לסוף המשחק וקובי נשאר עד 43 שניות לסיום כדי להשיג עוד נקודות (קלע עוד 7 נקודות מהעונשין בזמן הזה וניסה עוד שלשה).

זה בלתי נגמר. גם אתמול שיי היה על 14 עד שלב די מאוחר, כשהמשחק היה די גמור, אבל לא גמור לגמרי. הוא קלע עוד 6 ואז מייד יצא.

בגלל זה נראה לי מטומטם ההייט שבאם קיבל.