דניאל כתב:
הפליי אין מאד מפתיע לטובה, בעיקר התחרותיות שקבוצות מפגינות. אפשר היה לטעון שמקום בלוטרי עם 10% סיכוי לבחירה טופ 4 עדיף על איזו סדרה חסרת סיכוי מול המדורגת ראשונה או שנייה.
אבל זה לא המצב, ויפה היה לראות את החגיגה של קרי כאילו זכו באליפות.
מצד שני, זה גם קצת מבאס. שחקן כמו קרי, גם בגיל שלו, הוא אחד הגדולים בליגה, והוא לא צריך לשמוח מנצחון בפליי אין (שאפילו לא הבטיח עדיין פלייאוף) אלא הוא צריך להיות בקבוצה שמשחקת על האליפות.
זה קרי, קאווי, בוקר, יאניס, אדבאיו. כולם שחקנים מהטופ של הליגה שמשחקים בקבוצה שלא באמת הולכת לשום מקום, וחבל שהשנים הטובות שלהם יתבזבזו בקבוצה שבמקסימום שלה תעשה סיבוב ראשון.
לא כולם אותו הסיפור - יאניס כבר רוצה לעזוב, לבוקר ולפיניקס יש סיכוי להתרומם, אדבאיו לבל אחד מתחת לאחרים, קרי כבר זכה בהרבה אליפויות. אבל בגדול הייתי שמח לראות חלק מהשחקנים בשלבים הרבה יותר מתקדמים של הפלייאוף.
העניין הוא שהשחקנים האלו עצמם הם לא פעם חלק מהסיפור. רובם מקבלים משכורות מקסימום. בוקר וקרי למשל יקבלו בשנה הבאה בערך 60 מיליון. קוואי ובאם 50 מיליון. זה מקשה על היכולת להביא לידם כוכבים בשיאם.
קרי עדיין שחקן אדיר במשחק נתון ואולי זה שאתה הכי רוצה בצד שלך במאני טיים. אבל הוא גם שיחק רק חצי מהמשחקים בעונה הרגילה, ומאז 2019 הוא עם רק שתי עונות של יותר מ-65 משחקים. הגולדנים עשו את כל מה שיכלו כדי לבנות לידו קבוצה מנצחת, כולל להביא את באטלר, הורפורד ופורזינגיס (ולהשאיר את גרין). אבל בשנה שעברה קרי נפצע בפלייאוף והשנה באטלר נפצע. אף אחד לא אשם בזה, אבל בריאות היא חלק מהעניין.
גם פיניקס עשתה מאמץ גדול לבנות קונטנדרית ליד בוקר. הם צירפו את דוראנט ואת ביל (אסון) תמורת פחות או יותר כל בחירות הדראפט שהיו להם. זה לא הלך. אבל אי אפשר להאשים את הבעלים בקמצנות או בזה שהוא לא ניסה.
הקליפרס עשו מאמץ דומה עם ההבאה של ג'ורג' (על חשבון שרגא והעתיד) ואח"כ גם הארדן. גם לא הלך ולא מעט מזה בגלל שקוואי בד"כ נפצע ברגעים הקריטיים (או לא ממש סיפק את הסחורה, למשל מול דנבר בחצי הגמר של הבועה).
וכנ"ל מילווקי עם ההבאה (הדי אסונית בדיעבד) של לילארד כדי לתת ליאניס עוד צ'אנס (ולפני זה של הולידיי בשביל תמורה לא קטנה).
גם מסביב לבאם, שהוא באמת לא בלבל של האחרים, מיאמי לא פירקה את העסק אלא ניסתה להתחזק, קודם עם באטלר, ואח"כ עם עוד שלושה אול-סטארים בהווה/עבר (וויגינס, הירו ופאוול).
בקיצור, אי אפשר להאשים את הקבוצות שלהם שהן לא ניסו, לא פעם על חשבון העתיד. יש כאן שילוב של דברים. קודם כל כנראה שהם (כבר) לא ברמה שמאפשרת להם לסחוב קבוצה על הגב כמו שיוקיץ', שרגא או דונצ'יץ' עושים, או לפחות לא בריאים מספיק כדי לעשות את זה. ומעבר לזה, הניסיון להמשיך לבנות סביבם קבוצה תחרותית בכל מחיר (החלטה נכונה בפני עצמה בעיני) בסופו של דבר מתנקם בקבוצות כלכלית ומבחינת הדראפט ומשאיר את השחקנים בלי תמיכה ראוייה, עם קבוצות שלא יכולות להתמודד מול הכוכבים של הליגה בגילאי ה-20 שלהם. בעיני זה דווקא בסדר.
התחבר
הרשמה
בלוגים
שאלות נפוצות
חיפוש
