סל ניוז

רק דבר אחד, העניין עם הארכת הסופר-מקס שלוקה היה זכאי לה מדאלאס צריך להיבחן לא רק מההיבט הכלכלי, אין לי ספק שדאלאס לא היתה מתקמצנת על פני אחד במידה והחששות האחרים לא היו מתקיימים (שמירה על כושר והישארותו בריא וזמין כנגזרת מכך).

בינתיים, לוקה היה בריא וזמין יותר מדיוויס
והוא בערך 7 שנים צעיר יותר...

בעונה הנוכחית והקודמת: דייויס 76, 42; לוקה 70, 22.
סביר מאוד להניח שלפני שנה, שנתיים וכן הלאה, האריסון לא היה שוקל מהלך שכזה - למרות שכן מדווח שהוא היה חם על הגבה מזה כמה שנים (אבל זה לא בהכרח מעיד על כך שהיה מוכן להעביר את לוקה תמורתו גם אז).

אם מכניסים חישובים כלכליים של חוזי טלוויזיה, רייטינג עם/בלי לוקה ומרצ' למשוואה, אז חייבים להכניס גם את העובדה שהליגה בכללותה בירידה חדה מאוד בנתוני הצפייה וההתעניינות הכללית. אם הקצב הזה ממשיך אז כולם מפסידים, גם הדאלאס/ספרס/דנבר והכוכבים האירופאיים המרקטבייל שלהם. דאלאס עשתה פה שירות לליגה מהבחינה הזאת, אם בכוונה/שותפות או שלא.

לגבי מידת הפציעות של לוקה - לא ראיתי שהוזכר פה - הבנאדם משחק בבוגרים מגיל 16 ומתעקש לשחק בכל חלון של הנבחרת. יש על הגוף שלו הרבה יותר עומס היסטורי משיש על שחקן נבא ממוצע בן 26, כנראה גם יותר מזה של שחקן ליגה ממוצע בן 30. וזה לפני שהכנסנו לחשבון את העובדה שהוא לא שומר על הגוף שלו כמו שחקן נבא ממוצע.
---> לוקה לא בנוי על אתלטיות, יכל להוריד עומסים אם ירצה כי בדאלאס יש עומק. דייויס פציע מבוגר ב6 שנים וכן בנוי על אתלטיות. איפה פה השיפור?

אם מסתכלים אך ורק מקצועית, ומבטלים את כל רעשי הרקע החשובים של כלכלה, עומס, אורך חיים בריא, וכו' -
הטרייד הזה סמי-הגיוני אך ורק אם יודעים שלוקה בסבירות גבוהה מאוד יעזוב בחינם בעוד שנה וחצי.
התמורה, על פניו, לפי מחשבון שווי מעסקאות עבר, לא נוראית בטירוף. היא נוראית, אבל לא בטירוף. באף עסקה בעבר על סופרסטאר ברמה הזאת, מעולם לא עבר בחזרה שחקן ארגיובלי טופ 10 בליגה כמו דייויס.
כשסוחרים בסופרסטאר שעוזב תוך שנה וחצי, מול סופרסטאר עם חוזה לשנתיים וחצי, כשהשני לא מעוניין לעזוב והראשון כן (או שאתה מניח כך, או שהוא אכן יחליט כך ברגע שיידע שאתה סוחר בו), המחירים מתכווצים אחד לכיוון השני. במיוחד כשהצד של הראשון הוא זה שיוזם את העסקה.
---> לא יודע מאיפה הסבירות הגבוהה, לפי הדיווחים לוקה היה מרוצה שם.
הסבירות הדי גבוהה שדיוויס בעוד שנתיים שלוש כבר יהיה שחקן משלים או לקראת פרישה אז מה פתרת פה?

לדאלאס היו 3 אופציות תיאורטיות שהם כנראה שקלו לפני ובאמצע השיחות מול הלייקרס:
1. דייויס, מתוך רצון לשמר רלוונטיות בצמרת. הם ורבים אחרים רואים בו כטופ 10 בליגה. הוא כנראה היחיד בטופ 12 שהוא לא מאוד זקן ושהגיוני לצרף.
2. לבחון את השוק - כאמור באופציה הקודמת, סביר להניח שבחנו את השוק בינם לעצמם, וראו שאין אף טרייד הגיוני שלא משנמך מאוד את סיכויי האליפות הנוכחיים שלהם, בלי ללכת על מישהו כמו דוראנט או סטף שבשלהי הקריירה.
3. לפרק ולהרכיב מחדש. כמו הרבה טריידים אחרים בעבר, גם על שחקנים שהיה ברור שבאים כהשכרה לשנה אחת, חבילת בחירות מפנקת פלוס צעיר מבטיח או שניים הם בטוח יכלו למצוא.
---> את האופציה הכי הגיונית שכחת, האופציה הזו משנה את כל התמונה:
1.א. לא לגעת במכונה שעובדת. שנה שעברה היו בגמר הליגה וגם השנה היו עם סיכוי סביר להגיע לשם או לפחות לגמר מערב.


אז הבחירה הייתה, בתאכלס, בין אופציה 1, לאופציה 3. אופציה 3 הייתה נותנת להם סיכוי תיאורטי לחזור עוד כמה שנים למצב בו הם נמצאים, לדעתם, כשהם לוקחים את אופציה 1. אז אם אתה מרגיש שאתה ממש-ממש-ממש חייב להעביר את לוקה כבר עכשיו, לפני שהוא בעונת חוזה, הרציונל ללכת על דייויס מובן.
---> הבחירה של רוב אם לא כל האנשים מהענף היתה 1.א בגלל זה התדהמה שהיתה.
גם אם היו סיבות לשקול טרייד הפתרון שנבחר לא פותר אותן.

ההימור הגדול הוא כמובן גם על הבריאות של דייויס, אבל בעיקר על החוזה של קיירי. הוא בן 33 במרץ הקרוב, ויש לו אופציית שחקן על העונה הבאה. אמנם גבוהה אבל לא מאמין שהוא ייקח אותה ויגיע לשוק בגיל 34. שחקנים במצבו בדרכ יוצאים ולוקחים חוזה לשלוש-ארבע שנים.
אז בהנחה שדאלאס לא הולכת להשאיר את דייויס לבד, היא הולכת לשלם לקיירי הקיץ, ולהתחייב על הבריאות הנפשית והפיזית שלו לגילאי 34-37, פלוס הבריאות הפיזית של דייויס, שהחוזה שלו מסתיים בעוד שנתיים וחצי, כשהוא בן 34, ואלה שני שחקנים שבנויים מאוד על אתלטיות וזריזות.
אם לא מתוכנן פה מהלך המשך שינחית כוכב שלישי, גם אם כהשכרה לשנה-שנתיים כמו דוראנט או באטלר, או אפילו "סתם" שחקן-שניים טובים כמו למשל ברידג'ס משארלוט, ההימור הזה נועד לכשלון מקצועי לדעתי. אליפות הוא לא יביא בלי שחקן רציני נוסף, ותוך שנה-שנתיים התרחיש ההגיוני ביותר כרגע הוא שהם מוצאים את עצמם גם בלי הווה מזהיר וגם בלי נכסים עתידיים.

אבל לוקה גם עשה פלייאוף ארוך למדי.
למעשה בשנה שעברה לוקה שיחק יותר דקות של כדורסל מכל שחקן אחר על הפלנטה.
אני משוכנע שיש בסיס לחששות של דאלאס לגבי הlongevity שלו - הם יודעים הכי טוב כמה הוא משקיע בשמירה על אורח חיים בריא ובניסיונות לשמר את הכושר הגופני, אבל בפועל במבחן התוצאה, נכון להיום לא ראינו ראיות לכך שהחששות האלו מתממשים.

בדיוק, חשבתי היום על לוקה בהשוואה לאמביד.
מצד אחד, לוקה נבחר בדראפט 4 שנים לאחר אמביד, ויש ביניהם פער גילאים של חמש שנים.
מצד שני, אמביד כזכור החמיץ את שתי עונותיו הראשונות בליגה ושיחק רק 31 בעונת הרוקי שלו. סה"כ הוא שיחק 446 משחקי עונה סדירה, ועוד 59 משחקי פלייאוף.

אצל לוקה, מדובר ב 422 ו 50. ממש קרוב.
ולפני שיאשימו אותי בגניבת דעת - אני לא משווה את מצבו הפיזי של לוקה לזה של אמביד, שגם בנוי אחרת ולכן הגוף שלו הרבה יותר מועד לפורענות, וגם כאמור נכנס לליגה עם בעיית פציעות מלכתחילה, וברור שכל הפציעות האלה הולכות ומצטברות.

ועדיין, אי אפשר לתהות אם האריסון והמאבס לא הסתכלו על מה שקורה כרגע עם הסיקסרס ואמביד, שקיבל מהם את הסופר-מקס כי לא באמת היתה ברירה אחרת, וכעת נותר לראות כמה משחקים הוא ייתן להם עד סוף החוזה ואם התוצר הקבוצתי לא ימשיך להיראות כפי שהוא נראה העונה.

לא משווה, אבל בעצם כן משווה.

מצד אחד, שחקן בן 31 עם גיליון פציעות מפואר, שלא הגיע אף פעם ל-70 משחקים בעונה וישב בחוץ עונות שלמות. אבל יותר חשוב, שמעולם לא הוכיח את עצמו בפלייאוף כווינר ומעולם לא עבר סיבוב שני בפלייאוף (מתוך 7 ניסיונות)

מצד שני, שחקן בן 26, שעד לעונה הנוכחית שיחק לפחות 60 משחקים כל עונה, מתעלה בפלייאוף ובמשחקים גדולים, וכבר הוביל את הקבוצה שלו לגמר אזורי ולגמר הליגה (מתוך 4 ניסיונות).

אז מה הקשר בין שני המקרים הללו?

אם לוקה לא שווה סופר מקס, אז מי כן? רק שרגא, יוקיץ', יאניס וטייטום?

ברור שיש הימור מסויים בכל חוזה סופר מקס (וגם בחוזי מקס או כמעט מקס רגילים; ד"ש לבראדלי ביל, ג'ון וול, בן סימונס, זאיון, ואחרים). אבל לא רואה שום סיבה להשוות לחוזה של אמביד, כי באמת אין דימיון כמעט משום בחינה.

אם לוקה לא שווה סופר מקס, אז מי כן? רק שרגא, יוקיץ', יאניס וטייטום?

ברור שיש הימור מסויים בכל חוזה סופר מקס (וגם בחוזי מקס או כמעט מקס רגילים; ד"ש לבראדלי ביל, ג'ון וול, בן סימונס, זאיון, ואחרים). אבל לא רואה שום סיבה להשוות לחוזה של אמביד, כי באמת אין דימיון כמעט משום בחינה.

לא משווה, אבל בעצם כן משווה.

מצד אחד, שחקן בן 31 עם גיליון פציעות מפואר, שלא הגיע אף פעם ל-70 משחקים בעונה וישב בחוץ עונות שלמות. אבל יותר חשוב, שמעולם לא הוכיח את עצמו בפלייאוף כווינר ומעולם לא עבר סיבוב שני בפלייאוף (מתוך 7 ניסיונות)

מצד שני, שחקן בן 26, שעד לעונה הנוכחית שיחק לפחות 60 משחקים כל עונה, מתעלה בפלייאוף ובמשחקים גדולים, וכבר הוביל את הקבוצה שלו לגמר אזורי ולגמר הליגה (מתוך 4 ניסיונות).

אז מה הקשר בין שני המקרים הללו?

אם לוקה לא שווה סופר מקס, אז מי כן? רק שרגא, יוקיץ', יאניס וטייטום?

ברור שיש הימור מסויים בכל חוזה סופר מקס (וגם בחוזי מקס או כמעט מקס רגילים; ד"ש לבראדלי ביל, ג'ון וול, בן סימונס, זאיון, ואחרים). אבל לא רואה שום סיבה להשוות לחוזה של אמביד, כי באמת אין דימיון כמעט משום בחינה.