Chauncey כתב:
יש המון דוגמאות לסיטואציות שחרגו מהביזנס הצר, לא יודע למה אתה חושב שהעולם הזה נטול רגש לחלוטין כאילו מדובר בדמויות ממוחשבות בפלייסטיישן. מדובר בבני אדם עם רגשות, אחרי הכל.
יש את הדוגמאות הברורות של דאנקן ונוביצקי (ואתה לא יכול להגיד שהכל עסקי ואין שום רגש, אבל חוץ מזה וחוץ מזה וחוץ מההוא), ויש דוגמאות רבות של שחקנים שעזבו כי לא הרגישו מוערכים מספיק מקצועית למרות שההצעה הכספית כן הייתה דומה לאחרות (פאו גאסול למשל. הוא עזב בגלל רגשות, לפני שהתחילו בכלל לבנות קבוצה בלייקרס. הוא מקבל בבולס בערך חצי ממה שהציעו לו שם),
ויש שחקנים רבים שבחרו להישאר בקבוצת הבית שלהם למרות מצב מקצועי לא טוב או הצעות כלכליות עדיפות במקומות אחרים, ויש שחקנים רבים שבחרו להגיע לפרנצ'ייז חדש בגלל רגש. אל ג'פרסון למשל שבכלל לא חיכה לשמוע הצעות אחרות אחרי שישב עם שארלוט, כי הוא אהב את ההתלהבות והאמונה שלהם ביכולות שלו להקפיץ אותם מנמושת הליגה לפלייאוף. הוא חתם שם בגלל מה שהם עשו לו מבחינה רגשית. גם אייזיאה תומאס מהקיץ האחרון הוא דוגמא טובה. במקום לחכות שהסטארים הגדולים יירדו מהלוח, כמו שביקשו ממנו לעשות בלייקרס למשל, הוא בחר עם הרגש, אפילו לא למצב המקצועי הטוב ביותר, כי בסאנס הבהירו לו שהוא מגיע לספסל. הוא אמר את זה אצל זאק לואו - הוא פשוט בחר עם הרגש, עם האנשים שהוא הרגיש שמאוד רוצים אותו ומאמינים בו.
לברון ג'יימס.
לחלוטין בחר עם הרגש בקיץ האחרון.
מניח שהבנת את הרעיון. אל תפסול את נושא הרגש כשמעורבים בחורים צעירים שמן הסתם מחזיקים במערכת רגשות כמו של כולנו, אפילו שיש להם הרבה מאוד כסף ויועצים. בטח לא בספורט, אולי בחברת הייטק כן. אתה רואה את הרגשות של השחקנים האלה בשידור ישיר עם דמעות ועצבים ומה לא,
ויש עשרות דוגמאות לכך גם בנושאים שכביכול אמורים להיות כלכליים נטו כפי שהצגתי חלק מהם בפסקה הקודמת. העסק הזה ימשיך להתנהל כביזנס נטו אצל רבים, וכביזנס מעורב עם רגשות אצל רבים אחרים.
בחרת כנראה את הדוגמא הכי פחות נכונה מבין כל אלו שהצגת, לא משנה כמה ינסו לעטוף אותה בצמר גפן מתוק. ההחלטה של לברון הושפעה בראש ובראשונה מהגמר האחרון. אם מיאמי לוקחת אליפות, אין שום סרט שלברון עוזב. לכן בעיני זו לא החלטה רגשית אלא שכלתנית לחלוטין. האמת, אני חושב שגם אם ההיט היו מפסידים בשישה משחקים ולא מובסים בשני משחקי הבית שלהם אלא בתוצאות צמודות, יכול להיות שלברון היה נותן לציוות הזה עוד שנה לעבוד, חותם אולי על חוזה נמוך יותר ומקווה שריילי ימשוך פרי אייג'נט שירים את ההיט למעלה. אבל זה לא קרה, ומה שלברון ראה סביבו זה את הגוויות של שיין באטייה ורשארד לואיס ואת וויד שבחלק מהמשחקים באותה סדרה נראה כמו שחקן פחות טוב מג'יי אר סמית'(לא שאני טוען שזה ככה אבל ככה זה היה נראה באותו גמר), ולא כי הספרס הנוכחיים זו קבוצת הגנה היסטורית אלא כי הוא פשוט נמצא אחרי השיא. מה נשאר אחר כך? כריס בוש, שחקן שמתאים להיות צלע שלישית בקונטנדרית אבל לא מסוגל להוביל, ועוד ערימה של רול פליירס, חלקם מזדקנים כמו הבירדמן והאסלם. אני מניח שמי שלברון התייעץ איתו פשוט אמר לו שהסיכוי של ההיט להשיג רכש שישפר אותם משמעותית בתצורה הנוכחית של המשכורות שלהם הוא אפסי, אלא אם אחד מהביג ת'רי היה עוזב, ובקיץ הזה לפחות לא ממש היו תחליפים הולמים. בבוסטון הצליחו לשרוד את הירידה בכושר של גארנט ואלן כשרונדו הפך לדומיננטי יותר וגארנט התחיל לשחק סנטר. במיאמי לא היה מי שיעשה את קפיצת המדרגה כי רוב הצוות המסייע היה די זק ומראש נבנה לעשות דברים מאוד ספיציפיים ולא לסחוב את הקבוצה קדימה.
ראה לברון את כל זה והחליט לוותר ולחזור לקאבס. אבל לא ממניעים רגשיים. פשוט כי עם מיאמי הוא כבר לא היה יכול להתחרות על אליפויות. באופן כללי אני חושב שמניעים רגשיים זה אוברייטד. שחקנים מחפשים סיטואציה מקצועית טובה וכסף טוב. רגש זה עניין לניינטיז כששחקנים הרוויחו פחות.
התחבר
הרשמה
בלוגים
שאלות נפוצות
חיפוש
