|
א. קיזוז/הכפלה או כל דבר שמעוות את הנקודות זה הרעיון הגרוע בתולדות רעיונות הכדורגל. ב. עקרונית, 4 מפגשי ליגה בין קבוצות זה יותר מדי. ג. אין באמת ברירה, בשביל לתקן את סעיף ב' חייבים לבחור בחלופות גרועות יותר. אין פה מספיק קבוצות כדורגל מקצועניות במדינה בשביל לקיים ליגה גדולה מקצוענית ורצינית. מה המבחן מבחינתי אם אתה קבוצה רצינית ואמיתית או שאתה יותר קרוב לקבוצה של ליגה למקומות עבודה מאשר לליגה מקצועית - קהילה מאחורי הקבוצה. מבחינתי, אם אין קהילה מאחורי הקבוצה, אין באמת קבוצה, יש צעצוע של איש אחד, ואם האיש ייקח את הצעצוע שלו לליגה קהילתית/מקומות עבודה/פירוק אף אחד לא יזכור אותה אחרי שנה. מבחינתי, קבוצה שלא מצליחה למכור מאה מנויים, מביישת לא רק את עצמה אלא גם את כל הליגה שלה.
זאת הרשימה מבחינתי של קבוצות כדורגל אמיתיות בישראל: מכבי תא, הפועל תא, בש, מכבי חיפה, ביתר, נתניה, הפועל פת, נגיד הפועל חיפה, נגיד הפועל ירושלים. זה 9 קבוצות שיש להן בסיס לטעון שהן קבוצות כדורגל מקצועניות, עם קהילה מאחוריהן. נגיד גם סכנין זה 10, נגיד בני יהודה זה 11. בליגה של 12 קבוצות, במדינה שבקושי אפשר לגרד בה 11 קבוצות עם קהילה מסויימת מאחוריהן, אתה תמיד תהיה במצב שחלק ניכר מהליגה (לפעמים 1/6, לפעמים רבע) מורכבת מקבוצות חובבניות, עם תקציב מגוחך, עם קהל מגוחך, עם משחקים בין שתי קבוצות שלא מצליחות ביחד לגרד מכירה של מאה כרטיסים. לפיכך, לדעתי, אין שיטה טובה יותר לכדורגל הישראלי מאשר 8 קבוצות בליגת העל, 4 סיבובים רגילים, וסיבוב חמישי של פלייאוף עליון-תחתון, 4-4, שני סיבובים, ו-34 מחזורים סה"כ. כן, אמרתי שארבע מפגשים זה יותר מדי עקרונית, וסיימתי עם 6 בעונה הרגילה עם מבוא לשמונה דרך הגביע/טוטו/האלופים. אבל אין ברירה מבחינתי, זה מה שיש לכדורגל הישראלי להציע, האשדודיות ומכבי פתח תקוות והטבריות לא הולכות פתאום לייצר קהילה בעשור הקרוב והקבוצות האלה ימשיכו להגחיך את הליגה בנוכחותן. אם המציאות הישראלית תשתנה בעתיד, ובעוד 20~ שנה יהיו עוד כמה קבוצות שיכולות להביא יותר ממאתיים איש למשחק יהיה אפשר לעשות חושבים מחדש על כמות הקבוצות הרצויה.
|