כדורסלן מיתולוגי במכבי של 77', היה כוכב משחק הגמר ההוא (קלע 26 נקודות) ולמעשה הכריע אותו לגמרי לבד עם 3-4 סלי קלאץ' רצופים כמו שאפשר לראות בוידאו של אורן. ב-81' היה קפטן הקבוצה שזכתה בגביע השני, אבל לא זכה להניף אותו - אוהדי מכבי פרצו למגרש וחגגו, נציג פיב"א דחף את הגביע למכביסט הראשון שראה לידו (במקרה זה היה שמוליק זיסמן) וברח מהמגרש... אבל אותה הקבוצה גם הייתה תחילת שקיעתו ותיכף אדבר על זה. ככדורסלן הוא היה בעיקר קלעי עצום, עצום-עצום-עצום. בקליבר של ג'מצ'י ואולי אפילו יותר. מסוג הקלעים שאם הכדור נכנס דרך הטבעת, ולא בסוויש חלק, אתה אומר שזה יום חלש שלו. הוא לא היה צריך חסימה, או סט שוט, או "לסדר את הרגליים" וכל החרטא הזה. הוא היה קולע סלים שלא יאומנו בג'אמפ שוט עם הגב לסל כשבאוויר הוא מסתובב 180 מעלות, גם על שומרים. אני חושב לפעמים מה הוא היה עושה לכדורסל האירופי אם היו סלי 3 נקודות בתקופתו (למרות שהטווח הרגיל שלו היה קצת יותר קרוב, משהו באזור ה-5 מטר, אני חושב שלא הייתה לקלעי ברמתו בעייה לסגל את עצמו). מעבר לקליעה אני לא זוכר שהיו לו תכונות מיוחדות שהצטיין בהן, השמירה והריבאונד אף פעם לא היו בראש מעייניו והוא גם לא היה איזה מוסר מבריק. כקלעי הוא היה צריך הרבה בטחון, וכשחקן חמישיה בחמישיה הקלאסית שרצה באותה תקופה (מיקי-מוטי-סילבר-פרי-ג'ימבו) הוא היה בשיאו. כשארל ויליאמס הגיע לקבוצה, ובעיקר כשרודי דאמיקו הגיע באותה שנת 81' מופלאה, המשחק הלך יותר ויותר פנימה לויליאמס וג'ימבו איבד לו את המקום בחמישיה. עם איבוד המקום בחמישיה גם הבטחון קצת ירד. בנבחרת הוא מיעט לשחק יחסית לסילבר למשל, הוא לא היה חלק בנבחרת שלקחה את הכסף ב-79' והצטרף מעט יותר מאוחר, בתחילת שנות ה-80 כשהיה טיפה מעבר לשיאו. אני זוכר בעיקר סל אחד ענק שלו, קליעת קלאץ' עם הבאזר נגד נבחרת צרפת ביורובאסקט כלשהו, כשהוא לוקח כדור בכדרור מהחצי ועולה מול שומר עם רבע סיבוב באוויר, ושם לו על הראש סל שכפה הארכה (אם כי למיטב זכרוני ישראל הפסידה בסופו של דבר).
_________________ אנחנו מגש היהודים שעליו לך ניתנה מדינת הכסף. ...הכרזה זו, במושב מועצת המדינה הזמנית (מגילת העצמאות)
ומלבד זאת אני סבור שיש להחריב את קרתגו ולבטל את חץ הפוזשן.
נערך לאחרונה על ידי ראי שעל הקיר בתאריך ג' פברואר 12, 2013 9:43 am, נערך פעם אחת בסך הכל.
|