|
MVP - לברון (דוראנט שני, פול שלישי) - זה היה צמוד איפשהו בינואר, אבל הרמה שראינו מלברון העונה לא מאפשרת לשחקן אחר באמת להיות כאן בדיון. למרות עונה באמת מדהימה של דוראנט שהולך ומשתפר.
רוקי העונה - דמיאן לילארד (דייויס שני, ביל שלישי) - דייוס חזר מפציעה ונתן קצת פייט לקראת סוף העונה, אבל לילארד היה רמה מעל באופן די עקבי, והיה שחקן חשוב בקבוצה שנאבקה על הפלייאוף רוב העונה. יהיה מאוד מעניין לראות אם לילארד יעשה את הקפיצה להיות רכז סופרסטאר עוד 2-3 עונות.
שחקן ההגנה - מרק גאסול (היברט שני, נואה שלישי) - גאסול עשה קפיצת מדרגה רצינית העונה, וביסס את עצמו כשחקנה הטוב והחשוב של ממפיס, קבוצת צמרת במערב הקשה, וקבוצת ההגנה הטובה של הקונפרנס ההתקפי. גאסול הראה שילוב קטלני של חכמה וגודל (לאורך ולרוחב) והיה שם כדי לסתום את הצבע.
השחקן השישי - ג'יי אר סמית' (אנדרה מילר שני, באטייה שלישי) אין כאן שחקן שבאמת מגיע לו התואר. סמית' וקרופורד נתנו נקודות מהספסל, אבל לא יותר מזה. מילר ובאטייה היו כלים מאוד חשובים, כל אחד לפי תפקידו, בקבוצתם (לטעמי באטייה היה הכי חשוב מחוץ לשלושת האולסטארים, ומילר נתן את דקות הרכז המחליף הטובות בליגה, מצרך מאוד מאוד חשוב בדנבר ההתקפית). גם קווין מארטין, ג'ף גרין ואנדרה דראמונד בתחרות. אולי גם קורי ברואר.
השחקן המשתפר - ג'יימס הארדן (ג'ורג' שני, ברוק לופז שלישי) - מי כבר זוכר אתצזה היום, אבל הארדן סיים את דרכו בת'אנדר בחולשה לא אופיינית בסדרת הגמר הבינונית מאוד שלו. בזמנו הטרייד לא היה נחשב לזוועה עד כדי כך מבחינת המועדון , יש שאפילו אמרו שמארטין ולאמב יוכולו בקלות להשלים את התפוקה של הארדן, ואז בא האיש והזקן, ונתן עונה סופרסטארית לחלוטין ביוסטון האובראצ'יברית שכנראה תיכנס לפלייאוף עם קצת מרווח מהמקום השמיני. פול ג'ורג' גם עשה צעד קדימה, ולקח את מקומו של גריינג'ר הפצוע כיוצר העיקרי בהתקפת אנדיאנה, והוא בעצם הפך על הדרך לשחקן מאוד חיוני בשתי צידי המגרש. לופז סוף סוף חזר מהפציעה ונתן עונה די יציבה וטובה, ואפילו ביסס את עצמו כשומר יעיל בקבוצת הגנה טובה.
מאמן העונה - ספולסטרה (ג'ורג' קארל שני, פופוביץ' שלישי) - קרב די צמוד לטעמי בין שלושת המובילים ולכולם קייס רציני לתואר. פופוביץ' ממשיך שנה אחר שנה להדהים עם היציבות של הספרס. מכונה שרואים את בה את האימון בכל פוזשן. קארל לקח קבוצה מאוד עמוקה (אולי עמוקה מדי), והצליח להתאים תפקיד לכל שחקן. קשה מאוד להוציא עונות טובות מ10-11 שחקנים, אך זה מה שהוא עשה. אבל התואר לטעמי שייך לספולסטרה, שעשה את מה שהיה צריך לעשות בשביל הקבוצה הזו. מספיק חופש פעולה לכוכבים (בעצם המון, אבל הוא זיהה שיש לו כוכבים שיכולים להתמודד עם זה, הוא יכך גם להאבק בזה), קצת יצירתיות (דאג להחתים עוד קלע למרות שכל העולם אמר לו שהוא צריך סנטר, היום החמישיה החזקה של ההיט היא זו עם שלשות הכוכבים, באטייה ואלן - כלומר בלי סנטר ובלי רכז) ומספיק שכל כדי לדעת לאזן את הכוחות בין כולם (גם בוש וגם ווייד נתנו עונות טובות למרות העובדה שלברון תפס את המושכות של הקבוצה)
החמישיה הראשונה: פול, ווסטברוק, דוראנט, לברון, דאנקן החמישיה השניה: פארקר, הארדן, קובי, כרמלו, מרק גאסול החמישיה השלישית: קרי, ווייד, גריפין, אולדרידג', נואה
חמישית ההגנה: טוני אלן, לאנס סטיפנסון, לברון, נואה, גאסול חמישית ההגנה השניה: קונלי, ג'ורג', איגואדלה, דאנקן, היברט
|