|
אנשים רבים מדי מעסיקים עצמם בבעיה לא קיימת. המצב של הליגה מצויין במודל הנוכחי, ולמעט שינויים מינוריים אין סיבה לגעת במודל שעובד מצויין. כרגע, יש לאוהדי הקבוצות הבכירות את התקווה לאליפות, לאוהדי קבוצות הביניים את התקווה לפלייאוף, ולאוהדי הקבוצות הקטנות את התקווה לעתיד. רוב ההצעות, כאן ובכלל, יעקרו את התקווה מהקבוצות הקטנות. זה לא מה שהליגה רוצה, וטוב שכך. בפתיחת כל עונה כמעט יש בערך את אותו המודל, 7-8 קבוצות שמקוות ומאמינות שיכולות לסיים את העונה כאלופות, 4-5 קבוצות שמאמינות ומקוות שיכולות ללכת עד הסוף בעזרת קצת מזל, 4-5 קבוצות שמקוות לאפסט על המועמדות האחרות ולעשות קפיצה קטנה מתחזיות של מקום נמוך בפלייאוף לגמר איזורי, 5-6 קבוצות שמכוונות למלחמה על כניסה לפלייאוף, ו5-6 קבוצות שהתקוות שלהן, ושל אוהדיהן, נתונות בלהשיג כוכב מהדראפט הבא.
קח את זה מהן, והשארת מספר בסיסי אוהדים עם תקוות קלושות עד לא קיימות, בחוסר עניין בערך אחרי המשחק העשירי בעונה, וללא כל משמעות למשחקים שלהן במשך כל החצי השני של העונה. לאף אחד לא תהיה סיבה להסתכל על תחתית הליגה, לאף אחד לא יהיה אכפת מה קורה שם, כי לא יקרה שם כלום. עכשיו? עכשיו כמעט כל אוהד של הליגה מסתכל, לקראת סיום העונה הרגילה, על התחתית של הליגה כמעט באותו עניין שהוא מסתכל על מאבקי המיקום בתוך הפלייאוף. לא מבין את הרצון של אנשים להוציא את העניין הזה ולהפוך את כל הטיר התחתון לחסר כל עניין וטעם. בעיקר מאנשים ש״דואגים״ לאנשים המשלמים. תנו לאלה לדאוג לעצמם. אולי אלה שצריכים את הדאגה הזו יותר אלה אוהדי הבאקס, שקבוצתם נלחמת שנה-אחר-שנה על הזכות לקבל 2 משחקי בית בפוסט סיזן ? אין לי ספק שרוב מכריע של האוהדים בפילדלפיה שמחים מהכיוון שהקבוצה הולכת אליו לעונה הקרובה ולעתיד. שני חברים שלי היו מנויים (ועדיין) בעונת הטנקינג הגדולה של הסלטיקס, לקראת דראפט אודן-דוראנט, כשפירס היה מושבת לעונה. הם מספרים שהקהל באולם אהב את העובדה שיש תקווה באופק ולא מחתימים סתם שחקנים ללא עתיד במועדון, או כאלה שלא יכולים להוביל את הקבוצה לאליפות, רק כדי שינצחו באותה עונה קצת יותר משחקים, כדרכם של מנג׳רים שמעמדם ועתידם לוט בערפל. הם אהבו לראות חבר׳ה צעירים נלחמים על הזכות להיות סלטיקס עתידיים, הם אהבו לראות חבר׳ה צעירים לומדים ומשתפרים ממשחק למשחק. לא הייתה להם שום בעיה עם מוד הבנייה המחודשת שהקבוצה שלהם לקחה. משיטוט בפורומים של אוהדי פילדלפיה ויוטה, זה גם המצב שם. נרגשים לתת לחבר׳ה הצעירים את הבמה להשתפר ולהשיג להם על הדרך כוכב צעיר מהדראפט. האוהדים האלה לא צריכים הגנה, אלה מחזיקים בכל הכוח. לרוב זה לא הקהל השבוי בנוקיה או משהו כזה. קבוצות מחורבנות שהקהל לא אוהב את הדרך שלהן לא מוכרות כרטיסים.
אם כבר שינויים, מה שהליגה צריכה לתת את הדעת עליו זה הפציעות והעומס על שחקנים. יש יותר מדי פציעות, יותר מדי קבוצות שסימן השאלה הגדול ביותר לאיכות העונה שלהן זה המצב הבריאותי של השחקנים, ואם כבר יש משהו בעייתי בליגה הזו כלפי רוכשי המנויים/כרטיסים, זה העניין הזה - שאנשים קונים מנוי בשביל לראות מוצר מסויים, הצגה אם תרצו, אך ביותר מדי מקרים הכוכב הראשי של ההצגה לא מופיע לחלק נכבד מהמופעים אליהם רכשת כרטיס, בין אם בגלל פציעות, בין אם בגלל עומס וחשש מפציעות שגורם לקבוצות להושיב את הכוכבים.
לא מבין למה הליגה לא עושה צעד להקלה בנושא והולכת על מבנה פשוט בהרבה - 4 משחקים מול כל יריבה מהדיויז׳ן (16 משחקים), 3 משחקים מול כל יריבה איזורית מחוץ לדיויז׳ן (30 משחקים), 2 משחקים מול כל יריבה מהאיזור השני (30 משחקים).
גם הופך את סדר המשחקים לברור ושקוף , בלי שטויות של מול-חלק-3-מפגשים מול-חלק-4, (מה שגם יוצר חוסר שוויוניות מסויימת לעיתים) גם לא פוגע יותר מדי בהכנסות, רק 3 משחקים ביתיים פחות לכל קבוצה, אך מוריד מהעומס בצורה שיכולה להיות משמעותית לטעמי.
_________________ אלון: 5 או 10 זה פשוט מדי. אני בעד שרוני יעשה חישוב של ממוצע כלשהו פר עמדה ונמצא מספר מעניין להכפיל אותו בוא נגיד pi או e. אח"כ כדי להוסיף אלמנט אקראי נבקש ממוק לחשוב על מספר נגיד 36D או 350CC ונראה כבר מה יצא.
|