|
צ'ארלס צודק, לא מחמיאה לך האגרסיביות.
זה לא נתון אחד, זו בדיוק הנקודה. לברון ודייויס נשארים בקבוצות שלהם מרגע הבחירה עד תום החוזה השני, אלא אם כן דייויס ידפוק להם מונרו עם החוזה (לא סביר). אם הולכים על התסריט הסביר של הארכת חוזה לארבע שנים, אז מדובר בשבע שנים עד שהוא הופך לשחקן חופשי בלתי מוגבל. באותו הרגע הוא יהיה בן 26, נכנס לשיאו כשחקן וחופשי ללכת לאן שיבחר. אתה חושב שאם הקאבס היו חושבים ככה, הם היו מגיעים למצב הפתטי אליו הגיעו ב2010? בבחירת הלוטרי היחידה שלהם, ב2004, הם לקחו את לוק ג'קסון אחרי ארבע שנים בקולג'. סמול פורוורד מבוגר מלברון בשלוש שנים שנחשב מוכן לליגה והיה אמור לספק במיידי סקורר משני. היו על הלוח המון ושחקנים צעירים מג'קסון וגם תיכוניסטים מוכשרים, אבל הקאבס רצו לנצח מהר ופישלו. חמישה מקומות אחרי ג'קסון נבחר אל ג'פרסון, שלפני כמה ימים כינית "שחקן הפוסט הטוב בליגה" ולמרות שטרף את התיכונים, נלקח בערבון מוגבל מתוקף היותו תיכוניסט (ומצד שני - צעיר מלברון בסך הכל בשנה).
אבל לקאבס לפחות היתה הזדמנות להגיע רחוק במזרח החלש. מה הפליקנס יגידו? דייויס משחק כמו פסיכופט מוקדם מהצפוי, והם עדיין על הקשקש לפלייאוף. המערב נראה כמו מרחץ דמים כרגע. הסגל שלהם מלא בחורים, אין להם ספסל, הם ללא ספק הקבוצה הכי פחות מוצלחת בבית הדרום-מערבי והת'אנדר נושפים בעורפם, קיים סיכוי סביר שהם יפלו בסופו של דבר. אם קיים סיכוי סביר לכך שיפלו מהפלייאוף והם לא מגנים על הבחירה שלהם בהתאם, זו טיפשות.
כמובן שבחירה בדראפט היא לא עניין פשוט, אבל קשה להתווכח עם העובדה שלצד פרנצ'ייזים שמפשלים פעם אחר פעם, יש גם כאלו שבאופן עקבי מצליחים למצוא אוצרות במקומות לא טריוויאליים דראפט (גם במחזורים שנחשבים עלובים על ידי בעלי תפקידים בליגה). זה לא אומר שהקבוצות חייבות לבחור גבוה כמו הת'אנדר כדי להתחזק משמעותית ואפילו להבנות מחדש - תראה את הספרס, הפייסרס (גריינג'ר 17#, ג'ורג' #10, היברט 17#, קאווי 15# שהפך להיל, לאנס 40#), הבולס (עומר אשיק 36#, טאג' גיבסון 26#, ניקולה מירוטיץ 23#, ג'ימי באטלר 30#), הסלטיקס (בארבע שנים רצופות בעשור הקודם כשעוד היו תחרותיים: פרקינס #27, אל-ג'ף 15#, טוני אלן 25#, ג'ראלד גרין 18#, רונדו 21#), הניקס (טרבור אריזה 43#, נייט רובינסון 21#, דייויד לי 30#, ווילסון צ'נדלר 23#) וכן-גם הת'אנדר (איבקה 24#, בלדסו 18#, רג'י ג'קסון 24#, פרי ג'ונס 28#). בחירות בדראפט זה התפקיד של הפרונט אופיס, ואם האחראי לא מנצל אותן כראוי אז זו אשמתו. הפליקנס לא חפים מאשמה גם בכך.
אם אני לא טועה, נערך רק טרייד אחד במילניום הנוכחי בו קבוצה לא הגנה על עצמה כראוי ונאלצה למסור שתי בחירות דראפט גבוהות. הניקס לקחו את אדי קארי ב2005 ומסרו בתמורה את 2# ב2006 ו9# ב2007 - שהפכו ללמארקוס אולדריג' וג'ואקים נואה. עדיין חושב שזה טוב שאיזייה לא היה פחדן ושהיו לו ביצים? אז נכון, הניקס שייכים משוק גדול ומהווה מוקד משיכה רציני לשחקנים חופשיים, אבל כל זה לא רלוונטי אם הפיירול גבוה. ומה זה עוזר אם איזייה יודע לבחור בדראפט? ומה לגבי הנטס שעשו אול-אין על דרון וויליאמס וג'ראלד וואלאס? איבדו שתי בחירות טופ3 (אחת כבר בחרו בדרק פייבורס, אחת לא מוגנת כראוי ב2011), והוסיפו עוד אחת ב2012 כשבעבור השכרה של ג'ראלד וואלאס איבדו את #6, שהפכה לרוקי העונה דמיאן לילארד. ומה נגיד על הפליקנס, שלא הוכיחו שהם לבחור בדראפט כמו איזייה, גם משחקים בשוק חלש וגם תקועים בבינוניות?
אם אתה כבר מתנשא על הסאנס (באמת?), אני רק אזכיר שוב שללא השחקן הצעיר הכי טוב בליגה, ללא ויתור על נכסים אסטרטגיים ותוך התמקדות בבניה מחדש הפרנצ'ייז הזה עקף את בסיבוב את הפליקנס בעונה שעברה, למרות פציעות (לשני הקבוצות), ואחרי עונה בה ניצח שני משחקים פחות הוא ניצח ארבעה עשר משחקים יותר, כשאסף בדרך שלוש בחירות סיבוב ראשון במקום לוותר על שלוש. אפשר רק לדמיין מה אנתוני דייויס היה עושה עם קבוצה כמו שהם בנו.
|