סל ניוז

http://nba.sport5.co.il/HTML/Articles/A ... 84272.html

אין חשיפה או גילויים היסטוריים, אפילו לא נתונים סטטיסטיים. סורוקה שם את הדברים ביחד ומדגיש את הגדולה של המאמן
ככותב סורוקה התחיל להגמל מהכתיבה עם ההומר הילדותי, וזה עושה לו טוב
מרשים מאוד שמוביל המערב, מוביל המזרח שניהם תלמידים שלו זה לבד מספיק בשביל לעשות אותו יותר גדול מג'קסון

אני חושב שאם הייתי בונה קבוצת כדורסל סטנדרטית עם שחקנים מוכשרים אבל לא עילויים יוצאי דופן ברמה של פעם ב-15 שנה( ג'ורדן,מג'יק, קובי, שאק, לברון, דוראנט) כנראה שהבחירה הראשונה שלי למאמן הייתה פופוביץ'. הוא ייקח את הדני גרינים והפטי מילסים של העולם וגם אם אין להם כידרור גדול או קליעה גדולה הוא יעשה מהם שחקנים מועילים בקונטנדורית. הוא ילמד ויצעק על הסופרסטארים באימון כמו על הרוקי שסוחב תיק של ברבי. מצד שני, אם היה לי שחקן מיוחד, אחד מהארבעה שהזכרתי למעלה, אני כנראה אקח את ג'קסון. בעיקר כי אם יש לך את ג'ורדן או את לברון או את קובי, אתה לא צריך קבוצה שתניע כדור. אתה צריך מערכת שתשים אותו במקומות הכי טובים עבורו לקלוע, כי זה הדבר הכי יעיל עבור הקבוצה התקפית. ובעיקר אתה צריך מוטיבטור שיביא את הקבוצה במצב שהיא תוכל להמשיך לזכות בתארים שנה אחרי שנה. ושם ג'קסון טוב יותר.

נראה לי מוזר לומר שקר ששיחק 3 שנים בספרס בתפקיד משני למדי הוא תלמיד של פופוביץ', ולהתעלם מכך שהוא שיחק 3 שנים הרבה יותר משמעותיות בקריירה תחת ג'קסון.
מצד שני אפשר לטעון שעם ריבוי הדקות על הספסל בספרס היה לו יותר זמן ללמוד.

הכוונה היא לא שקר ישב ולמד את שיטת האימון של פופוביץ' בגלל שהיה שם הרבה שנים משמעותיות
אתה פשוט רואה את ג"ס משחקים ורואה את השיטה של פופ

שמע, פרט לג'ורדן ולמג'יק אין שם אף שחקן שהוא במובהק (או בכלל) גדול מטים דאנקן, ככה שלטעון שפופוביץ' לא עבד עם שחקן עילוי זה לא נכון.

השאלה מה הוביל למה : האישיות של דאנקן שהתחברה למשחק של פופוביץ , או שהמשחק של פופוביץ כפה על דאנקן להיות כזה.

יש לי סוג של הרגשה שאם קובי בשנותיו הצעירות כפי שמתוארות בספר של פיל ג'קסון היה נופל בטעות על פופוביץ זה היה נגמר בטרייד מהיר של קובי הכי רחוק מטקסס שיש.

_________________
לאמא שלך היו גם רגעים שבהם היתה לה פחות נחת. הגענו למשחק חוץ בחולון, וכל הקהל שם התחיל לשיר 'מוכתרי ההומו, מוכתרי ההומו'. רצתי אליה וצעקתי לה 'אסתר, אני נשבע לך שזה לא נכון, עם חצי מהבנות בקיבוץ הוא כבר היה'"
(עמית גל לאמיר מוכתרי)

אחת ה"בעיות" בספרס זה שקשה להפריד את תרומת המרכיבים שיצרו את הקבוצה המדהימה הזאת.

אי אפשר לדעת מה פארקר, ג'ינובילי ואפילו דאנקן שווים בלי פופ. יכול להיות שהאופי של דאנקן היה יכול להיות בעייתי אם הוא היה מגיע למערכת כמו הניקס ולא למערכת כמו הספרס. יכול להיות שפארקר היה מתגלה כרכז חביב ולא מעבר בלי פופ.

מצד שני, יכול להיות שפופ בלי פארקר ומאנו ובלי דאנקן היה מתגלה כת'יבודו - מאמן שמוציא המון משחקנים בינוניים אבל לא מספיק כדי להיות הישגי (אליפות).

המערכת שם כל כך שלמה וכל כך מחוברת ככה שקשה להגיד איפה מתחלה התרומה של חלק אחד ונגמרת התרומה של חלק אחר.

טים דאנקן במשך תקופה של כ-3 עד 5 שנים היה השחקן הטוב בליגה. לפני כן הוא היה סתם בטופ 3 של השחקנים בליגה. כל מאמן, שיהיה הטוב ביותר, לא יכול להיות המרכיב העיקרי ביכולת כזאת של שחקן.

טים דאנקן כשהגיע לאן.בי.איי נחשב כפרוספקט של פעם בדור והוא גם מילא את התחזית. ברור שפופ מאמן גדול ועזר מדאנקן, אני לא חושב שאפשר להוריד משהו מהקריירה של דאנקן, בגלל שפופ היה המאמן שלו.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

לא חושב שיש על זה וויכוח.

השאלה האם דאנקן בלי פופוביץ לא היה הופך לכריס וובר או צארלס בארקלי שזה לא כל כך רע אבל זה לא טים דאנקן.

_________________
לאמא שלך היו גם רגעים שבהם היתה לה פחות נחת. הגענו למשחק חוץ בחולון, וכל הקהל שם התחיל לשיר 'מוכתרי ההומו, מוכתרי ההומו'. רצתי אליה וצעקתי לה 'אסתר, אני נשבע לך שזה לא נכון, עם חצי מהבנות בקיבוץ הוא כבר היה'"
(עמית גל לאמיר מוכתרי)

מסכים שאין ויכוח לגבי היכולת של דאנקן, השאלה היא לא רק אם הוא היה מצליח לממש אותה כמו שביטלא ציין, אלא אם הוא לא היה סוג של שאקיל שנתן מספר מצומצם יחסית של עונות מדהימות ועוד כמה עונות סבבה.

מה שמדהים בדאנקן זה לא רק הרמה הגבוה, אלא גם משך הזמן שהוא שומר על עצמו בטופ.

ביטלא, שאלת על האופי של דאנקן, אז עדות לאופי המדהים שלו זה שהוא יכול היה לצאת אחרי שנתו השניה לדראפט ולהיבחר במקום הראשון בלי שאלה. הוא גם היה יכול לצאת אחרי שנתו השלישית לדראפט ולהיבחר במקום הראשון בלי שום שאלה וטענה. זה היה לוק. במקום זאת הוא החליט שהוא רוצה לסיים 4 שנים בקולג' ואת התואר ורק אח"כ יצא לדראפט. מאז לא היה שחקן אחד, שהיה בטוח במקום הראשון ודחה בשניה את היציאה שלו לדראפט. ונואה זאת לא תשובה, כי ב-2006 היה מצב שנואה היה נבחר ראשון, אבל זה לא היה בכלל בכלל בטוח. הוא היה נבחר טופ 5 בוודאות, כנראה טופ 3. ובנוסף, נואה באמת לא היה צריך את הכסף.

ויש גם הבדל עצום בין להיות כריס וובר (לא היה קורה לדעתי לא משנה מה הסיטואציה) לבין להיות צ'רלס בארקלי (במקום להיות הפאוור פורוורד הגדול בהיסטוריה, להיות השני בטיבו זה לא כזה אסון).

וסביר שדאנקן היה נותן את אותה יציבות, כי זה האיש. זה לא שאק שהיו דברים שעניינו אותו חוץ מכדורסל, אם לא יותר מכדורסל. זה לא שאק, שלא אהב להתאמץ בהגנה ורק בעונת ה-MVP נתן 100% מעצמו בשני צדדי המגרש למשך עונה שלמה.

אי אפשר לדעת אם הוא היה זוכה בכל האליפויות, אי אפשר לדעת אם הוא היה משחק עד הגיל בו הוא משחק עכשיו אם הוא היה מגיע לקבוצה אחרת, אבל אין לי ספק שהוא היה הופך לאחד הגדולים בהיסטוריה לא חשובה הסיטואציה ובוודאי היה הופך לאחד משלושת הגדולים של תקופתו.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

אפילו כאוהד פיניקס אני לא בטוח שבארקלי הוא השני הכי טוב בהיסטוריה (קארל מלון לדעתי יחלוק על זה ובטח יש עוד כמה שיכולים לטעון)

אבל דאנקן כל כך מיוחד לא רק בגלל היכולות שלו בשיא. אלא גם היכולת שלו לזוז הצידה ולהיות גלגל שני ושלישי לפארקר/ג'ינובילי.

לא רואה מצב שבקבוצה של קובי בריאנט או מייקל ג'ורדן ייקחו אליפות כשהMVP זה קוואי לאנרד.

אני די משוכנע שלמרות האישיות הבאמת מיוחדת של דאנקן אם הוא היה נופל על פרנצייז אחר (או לחלופין לוקח את ההצעה של אורלנדו בזמנו) הוא היה עושה קריירה מעולה , אולי אפילו לוקח אליפות או שתיים וברגע שמעמדו בקבוצה היה יורד קצת היה מבקש טרייד.
בשום קבוצה שהיא לא תחת השיטה של פופוביץ הוא לא היה מוכן להישאר כעוד שחקן.

כשבארקלי ומלון הלכו להיות עוד שחקן בהעברות די מאולצות רק מתוך מטרה לקחת אליפות זה לא היה זה , בלי קשר לתוצאה הסופית.

_________________
לאמא שלך היו גם רגעים שבהם היתה לה פחות נחת. הגענו למשחק חוץ בחולון, וכל הקהל שם התחיל לשיר 'מוכתרי ההומו, מוכתרי ההומו'. רצתי אליה וצעקתי לה 'אסתר, אני נשבע לך שזה לא נכון, עם חצי מהבנות בקיבוץ הוא כבר היה'"
(עמית גל לאמיר מוכתרי)

דאנקן הוא כנראה הסופרסטאר הכי נוח לאימון שעבר בליגה ב-20 השנים האחרונות.בשום פנים ואופן לא שווה ערך לג'ורדן, לברון או שאק מהבחינה הזאת. אני חושב שאם משכפלים את פופ ושמים גירסה אחת שלו במיאמי עם לברון וגירסה אחרת נשארת בספרס אני די בטוח שמיאמי לא לוקחים יותר אליפויות מאשר עם ספולסטרה. פשוט כי אני לא בטוח שמאמן אחר שהוא לא ג'קסון היה מוציא מהם יותר. אני חושב שגם אין סרט שפופ היה מסתדר עם הקרקס של שאק וקובי לאורך 3 שנים כמו שג'קסון עשה.