סל ניוז

ב-44% מהשלוש, שיקח גם שלושים שלשות למשחק. זה משתלם מאד.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

דאלאס תמיד יכולה להיות סוס שחור. ברמת הכלים האינדיבידואליים, יש לה די הרבה כלים לתת פייט לספרס.

ואני מזכיר כמובן את הפרט הקטנטן שסן אנטוניו בעידן דאנקן לא לקחו בק-טו-בק. אולי בעידן לנארד הם כן.

בחדשות אחרות, פול ג'ורג' חזר. 13 נק' ברבע שעה. אי אפשר היה להתרשם יותר מדי. לואיסקולה הרשים יותר עם 23 ו-12 ריב' ב-19 דקות. אינדי עוקפת את מיאמי (אותו מאזן) ורחוקה רק משחק אחד מבוסטון. אם הם מגיעים לפלייאוף, אני לא חושב שהם יעברו את אטלנטה, אבל הם לא יעשו להם חיים קלים.

במערב, נצחון של ניו אורלינס ישווה אותם לאוקלהומה. סן אנטוניו בעמדת זינוק לא רעה למקום 3 ואתם יודעים מה? בהתחשב בשני משחקים הרצופים שיש להם מול יוסטון, זו גם עמדת זינוק מצוינת למקום 2.

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

עמוס אתה רציני? 4 ניצחונות ב15 הפרש ומעלה עם 110 נק' בממוצע בערך בנצחונות בסדרת הגמר. הגנה או לא מה שניצח לספרס את האליפות היה משחק התקפי בלתי ניתן לעצירה, מה שגורם למשחק עומד מהצד השני של היריבה ולחוסר יכולתה לרוץ ולעשות סלים קלים (כי הספרס לוקחים זריקות טובות כמעט כל התקפה בין אם קולעים או לא יורדים טוב להגנה וכו'). כן הספרס גם שומרים טוב, יש להם 2 ווינגים שהם משחקני ההגנה הטובים בליגה, אחד שהוא בטופ 3 כנראה ואחד היחידים שיכול לשמור על לברון. אבל מה שעושה את הספרס זה ההתקפה, הנעת הכדור, הסבלנות ששוברת את הרוח של הקבוצה היריבה.

לא טעות דגימה וכבר ניתחתי בעבר את מה שאני חושב שקרה להם שם. חוסר פוקוס, הגעה לפלייאוף לא מרוכזים אחרי עונה סדירה גדולה שבסיומה פופוביץ הוריד הילוך ונתן לשחקנים לנוח. לקח להם זמן להתניע מחדש ולדאלאס היה מצ'אפ לא רע מולם, היא ניצחה כמה משחקים בפוקס במאני טיים ונדבקה אליהם ולא הרפתה אבל כשזה הגיע לסוף והספרס היו צריכים לגמור אז במשחק 7 כשהם כבר התחממו הם פירקו אותם לחתיחות. ואחרי זה הם עשו אותו הדבר לפורטלנד, לאוקלהומה וכמובן למיאמי. הם הגיעו לבחינתי לשלמות של כדורסל שעד שמישהו לא מוכיח שהוא יכול לעצור את זה בסדרה שלמה הם בלתי מנוצחים. מישהו צריך להוכיח שהוא יכול ואני לא רואה כל כך הרבה קבוצות שיכולות אם בכלל. כל עוד סן אנטוניו ישמרו על עצמם בריאים.

לפני כמה חודשים הימרתי שדווקא התקופה הקשה וזה שיורדים עליהם וכו' יעזור להם. כי זה יביא אותם להרים רמה לקראת הסוף ולהגיע בריכוז ועם רצון להוכיח את עצמם. כמו שההפסד הקשה בגמר לפני שנתיים הביא אותם לעונה שעברה.

מסכים עם אנונימי לגבי גמר 2014. מה שעשה את הנצחון של הספרס זה היכולת שלהם לא לאבד כמעט כדורים. סוג של טיקי-טאקה גרסת הכדורסל. לקבוצות שרגילות לרוץ זה הורג את המומנטום, וגם מעייף מאוד מבחינת הגנה.

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

סן אנטוניו קבוצה גדולה. אני חושב שמודל 2014 היו הספרס הטובים ביותר ב18 שנה שלהם יחד, והיו מודלים שאמורים לתת תחרות ( 07 ו05 מעולים) אבל לא באמת נותנים פייט ל2014
.
היא גם הקבוצה הטובה ביותר אולי מאז LA של שאקובי ואולי אפילו מאז MJ. הם פירקו את מיאמי ללא תנאי, מיאמי לא היוו יריב בכלל. הספרס נצחו גם דרך ההגנה האדירה וגם דרך ההתקפה הבלתי עצירה.

א-ב-ל. השנה הספרס פחות טובים כי טוני פארקר הוא לא אותו שחקן. הספרס לא תלויים בשחקן אחד אבל הם כן צריכים שחקן שיפתח הגנות ויפרפר את היריב ופארקר איבד כמה צעדים , הוא לא זריז ומהיר כמו בעבר. בסוף הוא היה השחקן מספר 1 של הספרס שנה שעברה (עד הגמר) והעונה הוא השלישי אחרי לאונרד ודאנקן. איך הם יתמודדו? זו שאלה.

ועדיין הספרס פייבוריטים יחד עם גולדן סטייט. קשה לי מאוד לראות את ממפיס/יוסטון/קליפרס/פורטלנד/קבוצה מזרחית כלשהי מנצחת את הספרס. את המאבס אני רואה עושים את זה כמו שעשו בעבר, עדיין קרלייל נוביצקי אליס רונדו צ'אנדלר פארסונס וכו', אבל ודאי שהספרס פייבוריטס.

גולדן סטייט היא סיפור אחר. זו קבוצה מאוד מאוד חזקה ומאוד ביתית שבאה עם ביתיות. אני חושב שבינה לבין הספרס זה 50-50, הווריורס באמת בנויים מעולה וקארי ות'ומפסון גרין בוגוט איגי ספייטס והחברים הם כאן ועכשיו, לא בניה ולא דמי לימוד, הם מוכנים לאליפות.

_________________
" if you want to have fun, like I did with Bill Walton, play with LeBron. but if you want to win and win and win, it's Kobe"
LARRY LEGEND

אגב
ג"ס עם 63-14 , עכשיו עם יום חופש ולמחרת משחק חוץ אצל הפליקנס. נראה לי שאחרי הפסד הם יבואו לנצח שם. לאחר מכן עוד 4 משחקים אחד כל יומיים, כולם בבית.
68 נצחונות? מי בפעם האחרונה הגיעה לכזה מספר? דאלאס וLA עשו 67 אאל"ט. אז... הבולס? ומי לפניה?

_________________
" if you want to have fun, like I did with Bill Walton, play with LeBron. but if you want to win and win and win, it's Kobe"
LARRY LEGEND

מצחיק שלברון לא מקבל את האשמה על הטרייד על לאב. ועל ההחלטה להישאר עם וייטרס ולא ויגינס

_________________
נערך יותר מפעם אחת

5 קבוצות בהיסטוריה הגיעו ל-68 ומעלה, בוסטון (68 ניצחונות ב-72-3), פילדלפיה (68 ניצחונות מ-66-7), לייקרס (69 ניצחונות ב-71-2) ושיקגו (72 ניצחונות ב-95-6 ו-69 ניצחונות ב-96-7), בוסטון היא היחידה מביניהן שלא לקחה אליפות אח"כ. יש עוד 4 קבוצות שהגיעו ל-67 ניצחונות, רק אחת מתוכן (דאלאס ב-06-7) לא לקחה אליפות. בקיצור, קבוצות שמגיעות ל-67-68 ניצחונות בעונה כמעט תמיד לוקחות אליפות.

_________________
כורסה נוחה זה התחלה של סוף

הספרס אכן הרבה יותר טובים מלפני חודשיים. לאונרד בכושר טוב מאד ופרקר מדי פעם מופיע.
אבל....לא צריך להתרשם מהנצחון הביתי מול GS.
GS במוד שיוט עד הפלייאוף. אחרי שהספרס פתחו חזק מולם, הם פשוט ויתרו. אפשר להסתכל על כמות הדקות של שחקני המפתח ולהבין את זה.
עוד הפסד כעת לGS לא ממש מזיז.

גולדן סטייט הבטיחו מקום ראשון במערב ואת המקום הראשון בליגה, זה לא משחק שקבע להם יותר מידי. במשחק הקודם הם פירקו את הספרס ב-20 הפרש.
אני חושב שלהגנה של הספרס(שחקנים לא הכי אתלטים למעט לאונרד) יותר קל להתמודד עם קבוצת התקפה סטטית כמו מיאמי של אשתקד מאשר עם קבוצה שמניעה את הכדור ושחקנים שנעים בלי כדור כמו גולדן סטייט. שלא לדבר על זה שבניגוד לסוסים מתים כמו רשארד לואיס ושיין באטייה של אשתקד שחקנים כמו איגי או בארנס יכולים לקחת את הכדור חזק לטבעת אם ההגנה מתכווצת על השלשות של קארי ותומפסון. אם מוסיפים לזה את האולם הכי ביתי בליגה(הרבה יותר מקהל הפלסטיק של אל איי או מיאמי) הייתי אומר שזה יותר לכיוון של 60-40 לגולדן סטייט.

לגבי קליבלנד- תלוי כמה קווין לאב יתרום אבל לקאבס יש מאצ' אפ לא רע מול הספרס. שלושה יוצרים בקו האחורי זה הרבה יותר ממה שהיה להיט בשנה שעברה( לברון וחצי וויד לעומת לברון, קיירי וג'יי אר סמית' שגם יכול ליצור לעצמו זריקה ואפילו חדירה). גם מוזגוב זה פלוס. בניגוד להיט יש לקליבלנד גבוה שיכול לשנות זריקות ומאפשר לגארדים להישאר יותר עם הקלעים.

מסכים.לג"ס יש גם את בארנס ליווינגסטון ולי בנוסף למי שהזכרת. הם לגמרי קונטנדרים (מקווה שאני לא מנחס אותם עכשיו. תמיד היתה לי פינה חמה ללוחמים עוד מימי RUN TMC)

שכחת את ספייטס שקולע השנה יותר נקודות מבוגוט. יש לו גם יד רכה מחצי מרחק והרכב שלו ושל גרין נותן לגולדן סטייט יופי של ספייסינג

שאני אזכיר שאת הטיסה למיאמי מסן אנטוניו שתי הקבוצות עשו בשיוויון 1-1 ואחרי שבמשחק הראשון מיאמי היו בדרך לניצחון ורק ההתכווצות בשריר של לברון שינתה את הסיפור של המשחק. התחושה אחרי משחק מספר 2 הייתה שמיאמי במושב הנהג. זה בוודאי לא הנראטיב שמיאמי בכלל לא היו יריב.

משחק מספר 3 היה המשחק בו ההתקפה של הספארס הייתה מושלמת, לפחות בחצי הראשון. אבל גם ההיט עוד איכשהו תפקדו בהתקפה עם 50 נק' בחצי. את הרבע השלישי הם פתחו טוב ואפילו היה איזה שלב שהיה נדמה שמיאמי חוזרת ואז הם שבקו. בשני המשחקים הבאים הסיפור היה בעיקר ההגנה החונקת של הספארס. במשחק מספר 4 אחרי שלושה רבעים ההיט עמדו על 57 נק' וההפרש עמד כבר על 24 הפרש. משחק למעשה גמור. ברבע האחרון מן הסתם הספארס הורידו את הדוושה וההיט עוד הפכו את ההתקפה שלהם לחצי מהוגנת עם 29 נק' ברבע וסה"כ 86 נק'.

המשחק המכריע היה בערך דומה. הפעם ההיט פתחו בצורה מעולה את הרבע הראשון בו קלעו 29 נק'. אבל בשני הרבעים האמצעיים הספארס פשוט חנקו את ההתקפה של מיאמי שהוסיפה עוד 29 נק', אבל בשני הרבעים יחדיו ושוב 58 נק' אחרי שלושה רבעים, קצב של פחות מ-80 נק' ומשחק עם הפרש של 19 נק' ולמעשה משחק גמור. ברבע האחרון שוב ההיט הפכו את ההתקפה למעט מכובדת עם 29 נק' ברבע האחרון וסה"כ 87 נק'.

וכל זה קרה לקבוצה שדיברו עליה במונחים היסטוריים מבחינת יעילות התקפית ובעונה הרגילה קלעה מעל 100 נק' למשחק.

בפלייאוף ההיט לא ירדו בסיבוב הראשון מ-98 נק' מול ההורנטס ובסה"כ ממוצע מעל 100 נק'. מול הנטס היה איזה משחק של 90 נק' בהפסד, אבל עדיין ההיט קלעו 98 נק' למשחק. אינדיאנה ההגנתיים הצליחו להוריד את ההיט במשחק אחד ל-87 ועוד משחק של 90 נק', אבל גם היה משחק מספר 6 עם 117 נק' ובסה"כ 98.5 נק'.

בשלושת המשחקים האחרונים, כשהספארס הפכו את הסדרה והצליחו גם לפתור את התקפת מיאמי לחלוטין, אז ההיט קלעו 92 נק', 86 נק', 87 נק'. בשני המשחקים האחרונים, ווייד, העזר כנגד לברון סיים עם 10.5 נק', 25-7 מהשדה (כן, זה 28%).

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

הסיבה העיקרית בעיני לדאגה באוקלנד זה הקלות שבה הספארס חיסלו את קליי תומפסון.
בלי קליי כל השמות שהזכרתם לא ישנו כלום.

_________________
The year is 2020: still no peace in the middle east
we are using implants to make voice calls
in other news Tim Duncan scored 15 points and 10 rebounds on another San Antonio win.

התחשוה העיקרית שלי מהגמר אשתקד מעבר להתקפה של הספרס זה שוויד איבד את הקפיצים. בחלק מהמשחקים הוא היה מביך ומיאמי נראו כמו קליבלנד של מייק בראון. לברון ועוד ארבעה שחקנים שהיריבה סוגרת בקלילות. לדעתי ההבדל בין סדרות זה וויד והכושר של שחקני המשנה. צ'אלמרס היה נורא. באטייה כבר אחרי השיא(אחרי שבשנה שעברה הוא הפציע למשחק מספר 7 בגמר). מייק מילר כבר לא שם. הסיפורים על הגדולה ההתקפית של מיאמי בעיני מגוחכים, ראינו אותם מספיק בפלייאוף ומספרים של עונה רגילה בעיני זה נחמד אבל גם לא מעניין אף אחד. גם במשחקים היותר טובים שלהם זה המון בידודים של וויד והמון בידודים של לברון. כשיש לך מוסר ברמה של האחרון והגנה שמתכווצת עליו אז מוצאים שחקנים פנויים אבל מיאמי נבנתה מההגנה שלה וכשהגיעה קבוצה שפירקה את ההגנה שלהם די בקלות ככה זה גם נראה. ספלוסטרה הוא מאמן התקפה רע שבהקשר הזה מעולם לא הוציא 100% ממה שהסגל של מיאמי יכל לתת, להוציא אולי את משחק 5 של הגמר ב-2012.

כשאתה בכושר מצוין (12 ניצחונות רצופים) כשבין היתר ניצחת בממפיס, בLA (את הקבוצה שתמיד תהיה נמושה) ובפורטלנד ואתה מגיע לשחק בסן אנטוניו מול האלופה שנמצאת בכושר טוב אתה לא מתייחס למשחק כלא קובע אבל מאד מאד רוצה לנצח. זה משחק שאתה רואה כהצהרת כוונות להראות שאתה הקבוצה לנצח. והם ניסו הם פשוט לא יכלו. הם גם בפתיחת המחצית השנייה כשקרי דפק 13 נק' ברצף או משהו כזה והם הורידו ל13 הפרש, משהו שגם קרה כמה פעמים במשחק כל פעם פופוביץ לקח פסק זמן וחזרו והספרס ישר העלו ל20 הפרש בחזרה. גולדן סטייט ניסתה ועשתה מה שהיא יכולה. אני חושב שמה שהכי צריך להדאיג אותם זה חוסר יכולתם ליצור יתרון בעמדה מס' 4 דווקא כשספליטר פצוע והם משחקים עם בונר ודיאו כל המשחק. זאת עמדה שצריך היה להיות להם יתרון בולט בה.

בסופו של יום לספרס מעבר לזה שיש להם יכולת קבוצתית מדהימה יש להם את האופי לבוא ולתת את המשחק הגדול האחד שהם צריכים בחוץ כל פעם בשביל לקחת סדרה. זה מה שהכי צריך להדאיג את גולדן סטייט לדעתי. גולדן סטייט יצטרכו סדרה גדולה ופוקוס מאד גדול של השחקנים שלהם בשביל לעבור את סן אנטוניו, אני לא מאמין שסן אנטוניו ינצחו יותר מפעם אחת בגולדן סטייט אבל זה כל מה שהם צריכים אם הם ישמרו על הבית.

לגביי קליבלנד זה נכון שיש להם התקפית הרבה יותר ממה שיש למיאמי אבל הם הגנתית לדעתי פשוט הרבה יותר חלשים. הם לא טובים הגנתית וכשהם יצטרכו להתרוצץ אחרי ההתקפה המתואמת של סן אנטוניו אני פשוט לא רואה אותם מצליחים. לדעתי המשחק שהיה בקליבלנד שבו דווקא הקבוצה של בלאט ניצחה היה משחק ששיקף מאד את הפערים ביכולת. אומנם קליבלנד ניצחה בסוף בגלל יום גדול (הכי גדול בקריירה כנראה) של קיירי וסדרת שטויות של סן אנטוניו בסיום. אבל זה היה משחק שהראה בצורה ברורה שקליבלנד לדעתי לא מסוגלת להתמודד עם הסגנון של סן אנטוניו. אני פשוט לא רואה איך הם יכולים להצליח לשמור עליהם ובעיקר לגרום לאיבודים ולזריקות לא טובות שיאפשרו להם לרוץ. ובלי לרוץ ובלי עצירות בהגנה הם לא יכולים לנצח את סן אנטוניו.

הספרס בהחלט בפורמה טובה, במיוחד לאונרד שנמצא בזון אדיר בשני צדי המגרש (למשל https://youtu.be/Bma1zD8X3dw?t=2m45s), אבל אני מודאג מהכושר של פארקר. נכון שכרגע מסתדרים בלי הצפרדעון אבל בפלייאוף בימים שמאנו קם בצד הלא נכון הוא זה ששובר את ההגנות ואני לא מאמין שהטקסנים יגיעו רחוק בלי להכניס אותו לעניינים.
ג"ס קבוצה נהדרת אבל לדעתי פגיעים. תומפסון בסלאמפ קליעה ואיבודים שטותיים (ולא שעצרו אותו במיוחד) והם תלויים מדי בקסם של קארי (וזה קסם מיוחד בהחלט) שינצח להם משחקים.
ראיתי ערימה יפה של משחקים בשבוע האחרון של קבוצות המערב והקאבס ואין לי כמעט ספק שהאלופה תבוא מהמערב, בתלות במיקומים הסופיים והמצ'אפים. הקאבס פשוט לא מספיק קרובה לרמה של הקבוצות הטובות במערב, ורק פלייאוף יוצא דופן של לברון ואירווינג ישנו את התמונה הזו.

מהצד השני הקאבס יכולים להגיע, תיאורטית, אחרי סדרות מול מילווקי, טורנטו ואלטנלטה, בזמן שהקבוצות במערב יתישו את עצמן בקרבות קשים בהרבה. גולדן סטייט נניח צעירים יחסית ועליהם זה פחות משפיע. על הספרס לעומת זאת זה בהחלט יכול להשפיע

ראשית, אטלנטה יכולה לגרום להם להתאמץ.
חות מזה לגבי הספרס, שנה שעברה הם שיחקו 7 משחקים מול דאלאס, ואז סדרות נגד פורטלנד בהרכב מלא ואוקייסי וזה לא השפיע יותר מדי בגמר. לא חושב שדווקא השנה זה אמור להשפיע. פארקר אמור להיות בשיא הקריירה עכשיו, מאנו משחק גם ככה דקות מוגבלות (ועדיין מנפק דברים כאלו.. https://www.youtube.com/watch?v=AqLIba15A2I) וטימי בכושר מצויין ולא נראה שדווקא בפלייאוף הוא יפול.

בשנה שעברה פופ עבר למוד שיוט במשחקים האחרונים ושחק הרבה פחות את הבכירים. השנה לא הייתה לו את הפריבלגיה לעשות את זה ועושה רושם שהוא עושה ההפך כדי לשפר מיקום. פארקר לא ממש בשיא הקריירה. קצת אחריו. מלא פציעות. והוא לא בעונה הכי טובה שלו. מאנו כבר הרבה הרבה אחרי שיא הקריירה. דיאו גם כן לא בדיוק ילד. ושני האחרונים זה רוב הספסל של הספרס להוציא את פאטי מילס. בשנה שעברה הם לא בדיוק טיילו לגמר אבל היה להם ביתיות כל הדרך.

אני כותב א, אתה עונה לב'. לא כתבתי שפארקר בשיא הקריירה אלא שהוא אמור להיות. כולה בן 32. לא אמרתי שמאנו בשיא הקריירה.
הספסל של הספרס כולל את דיאו, מאנו, בלינלי, קורי ג'וזף, מילס, ארון ביינס, ובונר. כולם יכולים לתת דקות גם בפלייאוף. נחכה ונראה לגבי הביתיות, עוד לא ברור באיזה מקום הם יסיימו.
פופ ממש לא שוחק את הסגל שלו כל העונה (המקסימום זה לאונרד עם 31 דקות וגם הוא חצי עונה היה פצוע) וגם עכשיו לא. תציץ בדקות ותראה שהביג ת'רי משחקים מעט גם עכשיו בישורת האחרונה. ב-10 המשחקים האחרונים למשל דאנקן 24 דקות, פארקר 26, מאנו 18, דיאו 25 וכו'. הם מנצחים כי הם בפורמה טובה ונהנים מכושר מצויין של לאונרד.
מסכים שהם לא קבוצה צעירה אבל לא חושב שאמור להיות משהו שונה מהותית מעונה קודמת. אם הם יפלו זה על דברים אחרים, בעיקר על היכולת של פארקר לדעתי.

ד''א אטלנטה היא בלוף. קבוצה שהשחקן הכי טוב שלה זה פול מילסאפ לא שווה גמר(כן אפילו אם היא באה מהמזרח). לא חושב שקליבלנד יסוויפו אותם אבל זאת בהחלט יכולה להיות סדרה של 1-4 או משהו כזה. אני די אפול מהכיסא אם הם יעברו אותם.

אטלנטה בנויה על קבוצתיות ולא על יכולת אישית והיא הרבה יותר דומה לדטרויט במובן הזה. חושב שהם בהחלט להוות יריב ראוי לקאבס.

דטרויט בנו את עצמם על הגנת ברזל שחיסלה לחלוטין התקפות של היריבות ועל צמד הוולאסים שנעל את הצבע. אפילו אם היה להוקס איזה טייסון צ'אנדלר שלפחות מסוגל לתת איזושהי הגנה יעילה בצבע הם היו מקבלים יותר נקודות אצלי. כרגעמי שאמור להגן שם על הצבע זה אל הורפורד ומילסאפ וזה פשוט לא מספיק מול חברה כמו לברון או אירווינג.