סל ניוז

אתה עושה פה שימוש ריטורי מגונה במילה "היפותטי" (ואתה לא הראשון, סרג'יו קונסטנצה עשה זאת לפניך בהצלחה גדולה)
הנבחרת האמריקאית המוצעת היא אמנם היפותטית ברמה שככל הנראה היא לא תקרום עור וגידים, אבל מדובר בשחקנים אמיתיים שיכולתם ידועה לנו. הנבחרת ההיפותטית כלשהי שאליה התייחסת אינה כזו, אלא אם כן אתה יכול להרכיב משחקנים אמיתיים נבחרת (היפותטית) שתוכל לשחק שווה מול שווה מול ההרכב האמריקאי דנן.

בהתחשב בזה שבשני הקמפייני האחרונים שדוראנט שיחק בהם, הוא היה האיש הבולט בנבחרת ללא כל עוררין (ועדיין שיחקו לצידו שחקנים לא פחות טובים מאלו שיהיו הפעם), יש לי ספק מאוד גדול שקיירי יהיה הכוכב של הנבחרת ולא דוראנט

_________________
"אין לו את הקליעה מבחוץ, הוא לא יציב מחצי מרחק, פוסט אפ לא קיים. אולי לזה דשון סטיבנסון התכוון כשהוא אמר אוברייטד.
ההתקפה שלו די פרימיטיבית."
מאסטר

"האבחנה שהספרס טועים כשהם נותנים ללברון לזרוק-קשקוש של אחד שלא ראה 100% מהסדרה"
פלאש

מה שמרתק הוא שהרבה פעמים השחקנים הבולטים בנבחרת הם לא אלו שנחשבים הטובים ביותר בליגה
#קנת_פאריד

תומר, יצאתי מנקודת הנחה שהמשחק שאנחנו משחקים לא נוגע אך ורק לנקודת הזמן הנוכחית. יכול להיות שאם בוחנים בדיקדוק את הסגלים של הנבחרות השונות לריו 2016, אין בהן אף קבוצה שתצליח לדגדג את הנבחרת שהוצעה כאן. וגם על זה לא הייתי מציע לאמריקאים לסמוך.

אבל בהנחה שאנחנו משתעשעים בסוגיה הכללית, ובהנחה שמדובר על נבחרת שתרוץ כמה שנים וכמה אליפויות לפי העיקרון הזה (כמו שהקריסה של האמריקאים בעשור הקודם לא קרתה בבת אחת אלא היתה הידרדרות הדרגתית), השאלה האם ליוון או לארגנטינה או לקנדה או לברזיל או לקרואטיה או לספרד לא עשויה לצוץ נבחרת שתאיים עליה נראית לי כמו משהו בהחלט היפותטי שהתשובה לו כוללת מידע שלא ידוע לנו עכשיו.

(וזה בלי קשר שבהחלט ייתכן שעשיתי שימוש שגוי במילה)

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

ובכן, הציעו פה נבחרת "אלטרנטיבית" לאולימפיאדה, שתכלול שורה של שחקנים שלא שיחקו בפלייאוף. זה נשמע לי די קונקרטי

עכשיו בדקתי, ההצעה המקורית של שמוליקי הרבה לגמרי כהצעה כללית וכ"מוסכמה" ולאו דווקא לטורניר הנוכחי. אבל אולי הוא ירצה להבהיר אחרת.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

עמוס הזכיר בתרד אחר את הרשימה הקנדית.

הרבה שחקני NBA, רובם בינוניים-חלשים. אם ויגינס יהפוך לטופ10 ועוד שחקן שניים יפרצו הם יכולים להפוך לגרמניה.

לטורקים היו שני שחקני סיבוב ראשון בדראפט האחרון אם אני לא מתבלבל.

בכלל, הדראפט הזה כלל 14 זרים בסיבוב הראשון, כך שיש פוטנציאל לנבחרות זרות אך מוקדם לשפוט.

כרגע התחושה בעיקר היא של נפילה - ספרד, גרמניה, ברזיל, ארגנטינה - כולם עם דור טוב בתהליך פרישה
אבל ייתכן שהעתיד הלא-אמריקאי ורוד יותר

אני חושב שייקח זמן רב עד שהאמריקאים יהיו שאננים מספיק כדי להגיע עם שחקנים בינוניים לאליפויות ולא לשמור. רק שמו של פופ מייצג יוקרה ורצינות. שחקנים ירצו להגיע.

בנוסף, אין איום רציני מצד אף נבחרת. קנדה חביבה אבל זה לא זה. גם בדראפט האחרון, שכנראה היה חלש, השחקן המשמעותי ביותר עבור נבחרת משמעותית הוא ככל הנראה אמריקאי (אינגרם).

אגב, הדגש לאחרונה בנ.ב.א. על קליעה יקל על האמריקאים בזירה העולמית.

גם הבחירה 7 בדראפט קנדי - מרי.
לדעתי מבחינת כשרון על הנייר כנראה קנדה הכי כשרונית אבל זה לא אומר כלום.

ספרד עם סגל בריא אולי יכולה לדגדג. מארק בחוץ. פאו די מבוגר אבל עדיין יכול לעשות נזק בפוסט ולקבל 100 שריקות על כל נגיעה כמו שהוא מקבל במשחקים בין לאומיים. יש להם ערימה של גארדים חלשים שלא טובים מספיק לנבא (רודריגז,יול) אבל גם מקבלים המון כבוד בזירה האירופאית ומקבלים שריקות והספרדים אלופים בלעשות תנועות שאראס ולהוציא עבירה על כלום.
האחים הרננגומס בנחברת?
אולי יחד עם איבקה יש שם איזה משהו שיכול לגרום לדורנט להזיע.
ארגנטינה למעשה חוזרת למקומה הטבעי אחרי דור מטורף. נוציוני וסקולה עוד שם בגיל 50?

לא חושב שספרד רלוונטית למאבק מול ארה״ב. רוב השחקנים שלהם שמסוגלים היו להתחרות ברמה הזו (לפחות במשחק אחד) הם מבוגרים ואחרי השיא שלהם. הקו הקדמי פצוע/זקן והקו האחורי לא ברמה מספיקה.

בקיצור פערי הרמות מטורפים. אולי הכי גדולים אי פעם.
אפילו הדרים טים הגדולה התמודדה מול נבחרות טובות יותר.

הדרים טים הגדולה בודאות התמודדה מול נבחרות טובות יותר (קרואטיה, סרביה).
האמת שזה מעניין מאוד איך היה מתפתח משחק בין הדרים טים ההיא לנבחרת של כלל יוגוסלביה לולא המלחמה.

הוא היה מתפתח בערך אותו דבר. הכוח הכי גדול שהיה לנבחרת הדרים טים הוא שהיריבים פשוט העריצו אותם. אתה לא יכול לנצח מישהו שאתה מעריץ. אחד הקטעים הכי זכורים הוא של קרנישובאס בחצי הגמר שמצלם את האמריקאים בוידיאו לפני המשחק. ולא תגידו שקרנישובאס לא ידע מי זה כוכבי האן.בי.איי, כי באותו הזמן הוא כבר היה שחקן מכללות וספג את התרבות האמריקאית. עכשיו תחשבו על האחרים שפתאום פגשו את הכוכבים הגדולים מהחיים שאותם הם העריצו.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

סרביה? הכוונה לליטא אולי?

ואני לתומי חשבתי שהכוח הכי גדול שלהם היה שהיה להם את בסגל את הדרים טים המקורית.

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

הדרים טים המקורית הייתה מדהימה. היה לה את ג'ורדן בשיאו, את בארקלי בשיאו ושורה של הול אוף פיימרים.
אבל גם היו לה חולשות כדורסל. היא החזיקה 2 רכזים בלבד. אחד הרכזים, סטוקטון, הגיע פצוע לאולימפיאדה, חצי מהמשחקים הוא לא שיחק ובחצי השני הוא שיחק פצוע ולא לדקות רבות. הרכז השני היה מג'יק ג'ונסון שלא שיחק שנה שלמה כדורסל ובפירוש היה חלוד. הוא גם נעדר משני משחקים, לא זוכר מתי ולמה. לארי בירד היה שם עצום, אבל הוא הגיע לאולימפיאדה אחרי שהוא הודיע על פרישה ובפירוש לא היה השחקן שאנחנו מכירים כשהוא סובל מבעיות גב קשות.

ב-96 לאמריקאים לא היה את מייקל ג'ורדן, אבל היה להם סגל מאיים בצורה לא נורמלית. במקום יואינג הם הציגו באטלנטה גם את האקים וגם את שאק, בתוספת לאדמירל כמובן. מאלון, בארקלי, פיפן חזרו מהדרים טים המקורית. גם סטוקטון היה ושיחק את כל המשחקים לשם שינוי. שמות עצומים נוספים היו פני הארדוואיי וגרנט היל בשיא הקריירה שלהם בערך. גם גארי פייטון ורג'י מילר היו שותפים שלא מביישים את הפירמה אפילו בהשוואה לדרים טימרים המקוריים.

למרות כל השמות המפוצצים הללו ולמרות שהפער בין האן.בי.איי לאירופה עדיין היה עצום, הנבחרת הזאת הייתה בדרגה פחותה מזאת של המקוריים. בגמר מול יגוסלביה אפילו נתנה פייט לא נורמלי כשפיגרה בנק' 14 דקות לסוף. בשלב הזה הגבוהים היגוסלבים נגמרו בעבירות ועייפות והגבוהים האמריקאים השתלטו על המשחק שהסתיים לבסוף ב-26 הפרש.

אז אני כן חושב שאלמנט ההערצה של היריבים הפך את המשחקים של הדרים טים המקורית להרבה הרבה יותר קלים מאשר הם היו מבחינת הבדלי כדורסל.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

אבל זאת גם היתה האחריות הכי גדולה שלהם

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

עשה את זה יותר קלים אין ספק. לא חושב שזה היה הכוח הכי גדול שלהם. בסוף השחקנים הם אלו שמשחקים את המשחק.
אם אתה מדבר על רכזים, הדרים טים במידה מסוימת הקדימו את הכדורסל של היום. מי צריך חמישיה קונבציונאלית על המגרש (עמדות 1-5) כשיש לך שחקנים כמו מייקל, סקוטי, קלייד או בארקלי שיכולים לנהל משחק, להריץ מתפרצות וכיו"ב?

אם אתה שואל אותי לגבי הפערים המרכזיים בין אז לבין היום:
1. הפרש היכולות של הביגמנים. לארה"ב אין היום שאקיל, האקים, אדמירל או יואינג. לא שלנבחרות אחרות יש, אבל כן יש לרובן סנטרים שיכולים להתמודד בצורה כזו או אחרת עם ההיצע האמריקאי. השנה אנחנו מדברים על דאנדרה ג'ורדן ודמרקוס קאזינס, שני הרי אדם אמנם, אבל אחד קלעי עונשין גרוע מאוד והשני חמום מח שנוטה לאבד כדורים.

2. אתלטיות. לא שלא קיימים פערים היום, אבל פחות ובאופן משמעותי. כמעט בכל טורניר ב-16 שנים האחרונות ראינו גארדים כאלו או אחרים מפרפרים את טובי הרכזים האמריקאים, כולל ג'ייסון קיד, גרי פייטון, סטפון מרבורי או כריס פול. גם מבחינת ההגנה האישית והקבוצתית זה הביא לשיפור משמעותי אצל הבינלאומיות.

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

אין היום לאמריקה מתמודדת שמחזיקה בשחקנים כמו סבוניס בשיאו (1992) ומרצ'ולניס (המאנו ג'ינובילי המקורי). או קוקוץ,פטרוביץ ורדג'ה.
אין אבל ספק שהעולם השתפר פלאים בכל מה שקשור ללהבין את לשחק מולם וכמובן כל הקטע של compete מולם. עברו הימים ששחקן ספסל מצלם את ההיריב שלו.
מבחינת כדורסל דבר אחד אולי השתנה בשנים האחרונות. הגודל של סנטרים אירופאים לרוב יותר גדול ממה שהאמריקנים הביאו אחרי ימי שאקיל והאקים. גאסול בשיאו עשה להם הרבה צרות בצבע. ב1992 ו1996 היו להם יתרונות בסייז אולי למעט סבוניס.

סבוניס ב-92 היה פתטי ובטח שלא הפריע לאמריקאים. הוא דווקא התחיל לא רע את משחק חצי הגמר כשהתמודד מול יואינג. אבל אז נכנס רובינסון ובפוזשן הראשון או השני סבוניס ניסה לעשות משהו בצבע ובוא נגיד שהמשהו לא צלח. מאותו רגע סבוניס פשוט השתדל לא להכניס את כף רגלו לאזור הצבע.

אין לי ספק שאם האמריקאים היו נניח שולחים את הנבחרת הראשונה שלהם ב-88 והעולם אז היה מוכה בתדהמה, עדיין הנבחרת של 92 הייתה גדולה על כל היריבות והייתה נותנת הצגות מדהימות. אבל בעיני המשחקים לא היו נראים כמו שהם נראו, שהם נגמרו עוד לפני הטיפ של השריקה. כמו שרשמתי, מבחינת סגל גם ב-96 הייתה לאמריקאים נבחרת על, עם הול אוף פיימרים, שחקנים ברמה אחרת מכולם וגם שחקנים חכמים. זה נראה אחרת מ-92 והסיבה העיקרית בעיני לא הייתה שהנבחרת של 92 הייתה כל כך יותר טובה מזאת של 96, אלא בעיקר העובדה שהעולם התרגל לשחק מול כוכבי אן.בי.איי והפסיק להעריץ אותם במהלך המשחקים.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

סבוניס בשנים הללו היה עדיין טוב מאד. בפורטלנד הוא כבר היה איטי מאד. ועדיין היה טוב. אני לא טוען שהוא חגג מול הדרימטים אבל שחקן בסדר גודל שהנבחרת של היום לא תראה בברזיל.

זה נכון במידה מסוימת, והגיע לשיאו בטורנירים בשנים 2000-2006. הצד השני של המטבע זה שהאמריקאים בשנים האחרונות הבינו איך לשחק מול היריבות שלהם ובאופן כללי לוקחים את הטורנירים הללו יותר ברצינות.

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

ובנוסף לכל אלה, החדירה הבינלאומית ל NBA, סייעה להקטנת הפערים וגם להפחתת יראת הכבוד האוטומטית לשחקני ה NBA כאילו הם שחקני-על

אתה לא סותר את עצמך ?


הרעיון שלי היה בכדי להוריד עומס מהכוכבים האמריקאיים , שאני לא רואה סיבה שבנוסף לכ-100 משחקים רשמיים ( ליגה + פלייאוף ) אותם הם משחקים , צריך לטרטר אותם גם בקיץ , בעוד יש שחקנים אחרים שמסיימים את העונה כבר באפריל ( וגם לפני זה לפעמים מורידים רגל מהגז בגלל חוסר השאפתנות של הקבוצות שלהם ) .
לא באמת חייבים לבנות נבחרת זאת רק משחקנים שלא עלו לפלייאוף , אם יש שחקן צעיר שגם עבר עונה לא עמוסה במיוחד ( נניח עף בסיבוב הראשון ) - אז זה גם נשמע לי סביר בהסכמתו כמובן .

אפרופו DJ , נראה לי הרבה יותר פשוט לשלוח אותו לקו בסיטונאות , מאשר להנדס הגנה שתעצור את קיירי , דוראנט ושאר החבורה .

_________________
קצת אחרי הסידרה של מכבי מול פאו' , דיוויד פרדמן מנסה לדרבן את האוהדים להגיע לפיינל פור הליגה האדריאטית:
"זו גם ההזדמנות לכל מי שיצא לפני הסיום של משחק 4 להודות לקבוצה, וגם ליהנות מהפיינל פור".

24.4.2012

באירופה אי אפשר לעשות האק דה אלא אם שחקן נמצא עם הכדור או בתנועה לכדור, אחרת זו עבירה במתכוון.