|
רק כי ATT ביקש אתמול יפה.
כשנכנסתי למשימה הזו – לבדוק מי הם הסקנד גארדים הטובים בעולם היום, העברתי את השמות המרכזיים בראש, וחשבתי שזאת רשימה חלשה מאד. האמת צריכה להיאמר, הצמרת של הרשימה הזאת אכן חלשה יותר מאשר בעמדת הפוינט או הסמול, אבל העומק שיש ברשימה הזאת די מדהים. למעשה, אני חושב שאין כמעט קבוצה בליגה בלי סקנד גארד סביר ומעלה, כזה שהוא גורם חשוב מאד בקבוצה. למעשה, היו כמה וכמה קבוצות שבהן השנה שיחקו יותר מסקנד גארד חשוב אחד. למשל – אורלנדו ששיחקה בין פורנייה בסמול לבין אולדיפו בספסל, כשלמעשה שניהם סקנד גארדים. גם לספרס בעונת 67 הנצחונות היו שני סקנד גארדים חשובים למרות ששניהם היו בעונות לא טובות בכלל. ללייקרס גם כשקובי הוא לחלוטין סמול פורוורד, היו עדיין שני סקנד גארדים שידעו לקלוע נקודות כשצריך בדמותו של השחקן השישי לפני שנתיים לו ווליאמס, ומי שעוד עשוי להיות כוכב לא קטן בליגה, דאנג'לו ראסל (שהוא ספק פוינט). הקליפרס כמובן הציגו את השחקן השישי (שוב) כשבחמישייה אחד הקאץ' אנד שוטים הטובים בליגה – ג'יי ג'יי רדיק, וגם ביוטה רודני הוד, אחת ההפתעות הנעימות של השנה נצרך לפציעה של אלק ברקס בשביל לתפוס את המושכות של העמדה.
בגדול, עוד עמדה שמוכיחה שהעומק של הקבוצות היום נמצא בקו האחורי (1-3) פי כמה וכמה מאשר בקו הקדמי, ועמדת הסקנד גארד לפחות בזה, לא שונה מהותית מעמדת הפוינט והסמול פורוורד. אז כן, זאת עמדה שיש בה המון המון המון שחקנים טובים, אבל היא פחות טובה מעמדת הפוינט גארד כי בסופו של דבר בהשוואה בין צמרת העמדות, הפוינטים המובילים באמת טובים יותר מהסקנד גארדים המובילים באמת, גם אם ברמת העומק, עמדת הסקנד גארד לא נופלת ואף עולה על עמדת הפוינט.
כאמור, עמדה עם המון עומק למרות חמישיית צמרת די מובהקת (גם אם הסדר הפנימי שלה מובהק פחות). נתחיל:
יצאו מהרשימה: קובי שאם בכלל, יהיה בסמול. אליס, מת'יוז, ג'ו ג'ו, אריק גורדון, ג'ינובילי, קרופורד (כולם HM בלבד השנה)
מה שאומר שיש פחות או יותר חצי רשימה חדשה.
אזכורי כבוד
ויש המון כאלה. לא פחות מ-12, וגם כך הוצאתי כמה שחקנים שאולי הגיע להם (אפללו או וויטרס למשל). העומק של העמדה מדהים.
הזקנים מדי:
טוני אלן – (HM גם שנה שעברה)
קבוע אצלי כשחקן עם HM. והשנה מגיע לו לא פחות מתמיד. כשהוא נפצע ממפיס נפלה (למרות שגם כל שאר החמישייה נפצעה יחד איתו). גם בגיל 34 נגר לא פחות יעיל מפעם. ושנה שניה ברציפות מוביל את הליגה ב STEAL PERCENTAGE' (שזה בערך חטיפות חלקי זמן משחק). השנה ביחד עם רוביו.
פרסים: חמישיית הגנה שניה. לא בטוח שמוצדקת
סטט': 8.4 נק', 4.6 ריב', 1.1 אס', 1.7 חט' (15 בליגה), 46 אחוז מהשדה כשהוא לא ממש זורק מהשלוש.
ג'מאל קרופורד (15 שנה שעברה)
שוב השחקן השישי של הליגה. אבל היתה לי תחושה שהוא נחלש השנה. זכורה התצוגה שלו בסוף הפלייאוף הפציע של הקליפרס, בה היה ברור שמצד אחד הוא השחקן היוצר היחיד (ועדיין מהטובים בליגה בתחום) ועדיין, לא באמת ברמה מספיק גבוהה כיוצר בשביל לנצח את פורטלנד לבד. עוד לא נס ליחו
פרסים: השחקן השישי של העונה בפעם השלישית בקריירה
סטט': 14.2 נק', 2.3 אס', שלשה וחצי למשחק ב 34 אחוז וקצת יותר מתשעים אחוז מהעונשין (שני בליגה, נדמה לי)
מנו ג'ינובילי (13 אשתקד)
לראשונה, לא בין 15 הגדולים בעמדה. איבד עוד צעד, חד קצת פחות. היה קרוב לפרישה אבל החליט להישאר. לעד יהיה אחד השחקנים המרתקים של עשרים השנים האחרונות, אבל האמת היא שזה די נגמר.
סטט': רק 58 משחקים, 9.6 נק', 2.5 ריב', 3.1 אס'. 39 אחוז מהשלוש. (1.2 למשחק)
מונטה אליס (7 שנה שעברה, ואפילו 6 לפני שנתיים)
רק בן 30 אבל מרגיש זקן. בשביל מישהו שכל הטיקט שלו היה בנוי על הזריזות, כי הקליעה משלוש לא משהו ובכל זאת הוא אוהב לזרוק בעיקר מחצי מרחק. הוא תמיד היה צריך לדעת איך לברוח משחקנים ולקלוע את הג'אמפרים שלו, וזה נתן לו עונות של 24 ו-25 נקודות למשחק. לא עוד. איכזב באינדיאנה ונראה פשוט איטי בחצי צעד.
סטט': 13.8 נק', 4.7 אס', 3.3 ריב', 1.9 חט' (10 בליגה)
ג'ו ג'ונסון (10 שנה שעברה)
נגמר בגיל 34. לא לגמרי כמובן. עדיין יכול ויודע להבליח לחמש דקות פה ושם. אבל כאיום קונסיסטנטי, האיש הזה שפעם היה החוזה הכי גדול בנ.ב.א כבר לא באמת קיים. תמיד אהבתי את הכדרור ואת העובדה שהוא בהחלט לא שחקן אנוכי, אבל כשהאתלטיות הולכת וגם הכושר, כל מה שמגיע לו עדיין זה אזכור כבוד. שחקן עם קריירה מאד מוערכת שאני מניח שיעלה השנה ל-20 דקות מהספסל, להראות ניסיון מהו לחבר'ה כמו הוד, אקסום וברקס.
סטט': 12.2 נק', 3.9 אס', 3.6 ריב', 38 אחוז מהשלוש (1.5 שלשות למשחק) ו-44 אחוז מהשדה שזה די טוב לסקנד גארד. היה טוב יותר סטטיסטית במיאמי הזקנה אך מוצלחת בסך הכל מאשר בברוקלין הכושלת איתו ובלעדיו.
הצעירים מדי:
זאק לווין
מתישהו מינסוטה תתפוצץ, טאונס ווויגינס יובילו, אבל דאן ולווין יהיו קו אחורי חשוב. הכי אתלטי שיש, הכי מטומטם שיש.
סטט': 14 נק', 3.1 אס', 2.8 ריב'. שלשה וחצי ב 39 אחוזים חביבים מאד מה-3
קנטוויוס קלדוול פופ
שחקן עם יכולות סבירות בשני צדדי המגרש. לא הכוכב של דטרויט ואפילו לא קרוב לזה, אבל שחקן חמישייה יותר מלגיטימי בקבוצה צעירה שעוד יכולה לעשות דברים בליגה, עדיין צריך לשפר קצת את קבלת ההחלטות בקבוצה שבה גם הרכז (רג'י ג'קסון) לא תמיד מצטיין בכך.
סטט': 14.5 נק', 3.7 ריב', 1.4 חטיפות. רק 31 אחוז מהשלוש (1.5 שלשות למשחק)
דיאנג'לו ראסל
הבחור הזה, וגם הבחור שאני אזכיר מיד אחריו, עוד יכול לקפוץ משמעותית העונה. כישרון לא קטן עם שליטה מעולה בכדור והרבה הבנת כדורסל בסיסית. מצד שני, בעיות בחדר ההלבשה זה אף פעם לא דבר טוב. העתיד של הלייקרס? הוא לא יספיק, אבל הוא יכול להיות שחקן 2-3 מעולה בקבוצה טובה, פוטנציאלית. למה הוא כאן ולא בין הרכזים? כי נראה לי שקלרקסון מרכז קצת יותר.
סטט': 13.2 נק', 3.4 ריב', 3.3 אס', 1.6 שלשות ב 35 אחוז סבירים.
דווין בוקר
עם כל הכבוד לראסל, נראה לי שלבוקר תהיה קריירה גדולה יותר. למעשה, אני לא אתפלא אם הוא יקפוץ בעוד רמה או שתיים העונה ויהיה השחקן החשוב ביותר של פניקס, ואולי אפילו אולסטאר חשוב בעתיד. יש לו גם גופה חביבה, גם קליעה מעולה וגם פוטנציאל אול אראונד. אפשר בהחלט לבנות סביב מי שהיה השחקן הצעיר בליגה אשתקד. חוץ מזה, אי אפשר לא להזכיר מישהו שהשם האמצעי שלו הוא "ארמני"
סטט': 13.8 נק', 2.5 ריב', 2.6 אס', 1.3 שלשות ב 34 אחוז (פחות משזכרתי. נראה לי שהוא נחלש מהבחינה הזאת בחצי השני של העונה)
הפשוט לא:
ווסלי מת'יוז (9! שנה שעברה)
היה אמור להשתלט על עמדת הסקנד גארד של דאלאס וקיבל חוזה גדול אחרי הרבה עונות מוצלחות בפורטלנד. אבל הדבר היחיד שבאמת התברר הוא שכנראה היה עדיף מלכתחילה להעלות את סי.ג'יי מקאלם לפניו. לא סקנד גארד רע, עדיין שחקן הגנה טוב, אבל בסופו של דבר די בינוני. הוא לא הבעיה של דאלאס, אבל הוא בטוח גם לא הפיתרון.
סטט': 12.5 נק', 3.1 ריב', קולע רק 39 אחוז רעים מהשדה, למרות 2.4 שלשות ב 36 אחוז חביבים מהשלוש (אבל תכל'ס, גם זורק כמעט רק מהשלוש).
לו ווליאמס (HM גם שנה שעברה)
לפני שנתיים השחקן השישי. המספרים שלו כשחקן ספסל בלייקרס נותרו דומים לאלו של השנה הקודמת. אבל הפעם בקבוצה מפסידה וחבל. גאנר נטו, מאותו סוג בדיוק של ג'מאל קרופורד. יודע לקלוע, יודע לחדור, יודע להתקיף. אבל לא יודע לשמור ובטח שלא יודע להיות שחקן קבוצתי גדול. ובכל זאת, הלוואי על כל קבוצה יוצר כזה מהספסל.
סטט': 15.3 נק', 2.5 ריב' ואס'. 1.6 שלשות ב 34 אחוז.
אריק גורדון (12 שנה שעברה):
לחשוב שהוא וברנדון רוי היו תכל'ס צריכים להוביל את העמדה, אבל שניהם נפצעו. אחד לגמרי, וגם גורדון איבד חלק גדול מהאתלטיות והחדות בפציעה שלו לפני 4 שנים. עדיין קלעי חביב, עדיין שחקן פציע מאד. ובסופו של דבר, גם הוא לא הציל את העונה הסופר מאכזבת של ניו אורלינס
סטט': 45 משחקים בלבד, 15.2 נק', 2.2 ריב', 2.7 אס', 2.5 שלשות ב 38 אחוזים, שזה בהחלט חביב.
ולרשימה העיקרית:
15. דני גרין (HM בלבד שנה שעברה, למרות שהשנה נתן עונה אישית גרועה יותר)
לא, לא היתה לו עונה טובה. הוא אף פעם לא היה חודר או יוצר גדול, והשנה הכלי ההתקפי העיקרי שלו – השלשות, קיבלו נפילה חזקה מאד. הוא קלע השנה כמעט שלשה פחות מהשנה הקודמת ועשה זאת בכמעט 10 אחוז פחות מהשנה הקודמת. חתיכת נפילה. המספרים שלו, ביי פאר, הם הכי גרועים מבין כל 27 השחקנים שהוזכרו כאן. ובכל זאת, אני מדרג אותו השנה בעוד שנה שעברה הוא היה רק HM. ואני עושה זאת משתי סיבות. הראשונה היא שסן אנטוניו כשהוא הסקנד גארד המוביל בכל זאת היתה קבוצה היסטורית של 67 נצחונות. השני והחשוב יותר – הוא שבעיניי הוא אחד משני השומרים הטובים בעמדה, ושבאופן כללי הוא פשוט שומר פנומנלי, עצום, מהטובים שראיתי. יודע לסגור שחקנים בהרבה עמדות ואפילו יודע לחסום טוב יותר מרוב הגארדים בעולם שהם לא דווין וויד. כל מה שאין לו בהתקפה, והשנה באמת לא היה לו, יש לו בהגנה ואף יותר מכך. מבחינתי זה מספיק בשביל מקום ברשימה.
רק בן 29 ולמרות שלא ברור מה קרה להתקפה שלו שנה שעברה, הוא באמת צריך לחזור ולקלוע. זה הכלי ההתקפי היחיד שלו והאיש שפעם קלע 27 שלשות בסדרת גמר ושבר את השיא, צריך לחזור ולעשות את זה, אחרת גם ההגנה לא תציל אותו. כתבתי פה כבר שאני אישית לא מאמין בספרס של השנה. עדיין לא הביאו גארדים נורמליים ומה שיש רק מזדקן ומזדקן. דני גרין למעשה, הוא ככל הנראה הגארד הטוב ביותר של הקבוצה הזאת, וגם הוא שיחק שנה שעברה רק בצד אחד של המגרש. הספרס יהיו חייבים אותו גם בצד ההתקפי, וגם אז בעיניי זה לא יספיק, אבל אולי יהיה להם לפחות קייס.
סטט': 7.2 נק', 3.8 ריב', חטיפה למשחק, 0.8 חס' למשחק. 1.5 שלשות ב 33 אחוזים פשוט לא טובים (ו 38 אחוז מהשדה שזה די גרוע גם כן), אבל מה – אחלה הגנה.
14. רודני הוד (לא דורג אשתקד)
יחסית לצעירים האחרים שהוזכרו - לווין, קלדוול-פופ, ראסל ובוקר, רודני הוד נראה קצת יותר בשל. השתלט לגמרי על העמדה אחרי הפציעה של ברקס והיה טוב ממנו. סווינגמן גבוה (2.03) שהוא גם שחקן הגנה נהדר בקבוצת הגנה נהדרת, שממש לא מהווה חור בהתקפה. ללא ספק אחת ההפתעות הנעימות של העונה, ומבחינתי צריך להיות ראשון מבין כל הגארדים הצעירים האחרים (ברקס, אקסום) כשחקן קבע בחמישייה.
יוטה של השנה תהיה קבוצה מעניינת אם היא תהיה בריאה. לראשונה יש לה גם סטאר פאוור (הייוורד כמובן, ואולי גם פייבורס), גם סנטר הגנתי מעולה, גם פאוור עולה נוסף (ליילס) וגם עומק טוב מאד בקו האחורי, שאיפשר לפאקינג ראול נטו לעלות שנה שעברה בחמישייה. בעיניי, עם ההיחלשות של המערב, יוטה תהיה מועמדת די רצינית לביתיות בסיבוב הראשון של הפלייאוף, במיוחד אם היא תמשיך לקחת את ההגנה כל כך ברצינות. הוד צריך להיות הגארד המוביל שלה בין לא מעט גארדים טובים מאד (ג'ו ג'ו, אקסום, ברקס, ג'ורג' היל). שיפור קטן נוסף שלו בהחלט אפשרי בדרך להיות אחד הטו-וויי גארדס הטובים בליגה.
סטט': 14.5 נק', 3.4 ריב', 2.7 אס', 2 שלשות ב-36 אחוז שזה לא רע בכלל.
13. ויקטור אולדיפו (14 שנה שעברה)
בעיניי, מעט פחות טוב מהגארד השני של אורלנדו, שידורג מקום אחד מעליו. הרכש החדש של אוקלהומה הוא שחקן ורסיטלי שמסוגל לשחק גם בעמדת הפוינט גארד. הקליעה שלו די סטריקית ועל כן בעיניי חשודה. עלה השנה קצת מהספסל בניסוי כלים של אורלנדו אבל בעיקר בחמישייה. מצד שני, יש כמה בעיות איתו. קודם כל – ולמרות שהוא הגיע מהדראפט על תקן אחד הכשרונות הגדולים, הוא נראה כאילו הוא דורך במקום ואפילו ירד קצת סטטיסטית מהשנה הקודמת. הקליעה שלו כאמור קיימת אבל לא מדהימה ובעיקר מאד סטריקית. ויותר מכך – אורלנדו שאותה לכאורה הוא היה צריך להוביל, נכשלה השנה ולא הגיעה לפלייאוף למרות כשרון סביר בסך הכל.
באוקלהומה השנה הוא נכנס לנעליים גדולות מאד כמישהו שצריך לספק התקפה במקום אחד משחקני ההתקפה הטובים בהיסטוריה. (אם אם לא מאותה עמדה). אני ממש לא חושב שיש לו את הכשרון בשביל זה, אבל הוא יהיה קריטי כמישהו שצריך להיות סקנד גארד טוב בהרבה מזה שהוא מחליף (דיון וויטרס) אם אוקלהומה רוצה פלייאוף. אין עוד מישהו פרט לווסטברוק שיכול שם ליצור נקודות מהקו האחורי. שיתוף הפעולה שלו עם ווסטברוק יהיה ללא ספק מסקרן. אישית, אני לא מאמין באולדיפו (ואוקלהומה במקרה הטוב לדעתי תדורג 7-8 במערב), אבל אם נחיה גם נראה.
סטט': 72 משחקים (20 מהם מהספסל), 33 דקות למשחק. 16 נק', 4.8 ריב', 3.9 אס', 1.6 חט'. 44 אחוז מהשדה ו 35 אחוז מהשלוש (1.4 שלשות למשחק).
12. אוון פורנייה (לא דורג שנה שעברה)
דורג אצלי ס"מ לפני אולדיפו למרות שאני בטוח שרוב העולם מעדיף את השני. למה? כי הוא פשוט אלגנטי הרבה יותר והאמת היא גם אינטליגנטי יותר, לפחות בבחירת הזריקות. הוא גם שחקן בקו עלייה ברור ובכלל הפתעה נעימה כשחקן כדורסל. היו לו לא מעט משחקים בהם הוא השתלט כמעט לגמרי על המשחק בשביל אורלנדו. למרות שמצד שני ברור, שגם הוא כמו אולדיפו לא סחב את אורלנדו לשום מקום ובהחלט יש לו מקום לשיפור כאול אראונדר וכשחקן הגנה. ועדיין, הכשרון ההתקפי שלו ברור בעיניי והוא יותר מכל אחד אחר האיש שצריך לסחוב את אורלנדו השנה.
אורלנדו גם השנה כמו בשנתיים האחרונות, היא סוג של אניגמה. לכאורה יש שם לא מעט כישרון אבל הוא לא הולך באמת לשום מקום. נעשה שם עיבוי רציני של הקו הקדמי (יש שיאמרו אפילו עיבוי יתר), אבל דווקא בעמדות הגארד נראה כאילו אין מספיק, בטח כשאלפריד פייטון הוא בעיקר סוג של MCW . ולא באמת שחקן שיכול ליצור וחבר'ה כמו מיקס ואוגוסטין נמצאים בצד היורד של הקריירה. למעשה, פורנייה שאחרי עזיבת אולדיפו צריך להחזיק את הקו האחורי של הקבוצה פחות או יותר לבד. זה התפקיד שלו ונראה אם הוא אכן יצליח – אם כן, והוא ימשיך להשתפר באותו גרף בו השתפר עד היום, ויחד עם הקו הקדמי המעולה, אורלנדו עוד יכולה למצוא את עצמה בפלייאוף.
סטט': 32 דקות למשחק, 15.4 נק', 2.8 ריב', 2.7 אס', 1.2 חט', 2 שלשות ב 40 אחוז למשחק, ובסך הכל 46 אחוזים טובים מהשדה.
11. ג'יי.אר. סמית' (רק HM שנה שעברה ,אבל השנה הוא אלוף)
אלוף. כן, ברור שיש לו סוג של מניה דפרסיה, ואין ספק שפעמים רבות הוא נזק מהלך. בדיוק כפי שברור שמצד שני הוא עצום. מצד אחד, 20 נקודות מול הווריורס בניצחון במשחק מס' 3 בגמר הפלייאוף ומצד שני, 8 נקודות בסך הכל בשני המשחקים 1-2. בעיניי, למרות שהדו קוטביות עדיין קיימת, השנה הוא בהחלט התבגר והפחית אותה. הוא שיפר את ההגנה. טיירון לו אמר עליו, שהוא שחקן ההגנה הטוב ביותר בקבוצה שלו. ברור שזאת לא האמת, אבל זה בהחלט כן מראה STATE OF MIND. היו לו אמנם עדיין משחקים גרועים בהם נעלם לגמרי ,אבל נראה היה כאילו יש פחות כאלה, ותמיד תמיד הוא מהווה איום כשחקן שיכול לקלוע את השלשה הכי מעצבנת נגדך, בזמן הכי לא טוב. תמיד תמיד הוא יהיה שחקן שיכול אם הוא רוצה לקבור אותך בסיטואציות מסוימות, אבל גם לקבור את הקבוצה שלו בסיטואציות אחרות. כשחקן מתקיף הוא זורק 60% מהזריקות שלו מהשלוש שזה המון. גאנר, אבל גם סטף קארי הוא גאנר והשאלה היא רק – האם אתה גאנר טוב. סמית' הוא גאנר דו-קוטבי, אבל זה אומר שהוא לפחות חצי טוב.
בסופו של דבר הוא אלוף והוא אלוף גאה ששיחק המון דקות באלופה, גם בפלייאוף, גם בעונה הסדירה. השנה מייק דאנליבי הובא כדי לעזור לו (וללברון) בעמדות 2 ו-3 אבל סמית' ימשיך להיות שחקן חמישייה חשוב באחת הקבוצות הטובות בליגה. לגמרי מספיק ואף יותר מכך למקום טוב ברשימה שלי.
סטט': 77 מחשקים, 12.4 נק', 2.8 ריב', 1.7 אס', 2.6 שלשות ב 40 אחוז מעולים. ובסך הכל 41 אחוז מהשדה (כשהוא כאמור, זורק בעיקר מהשלוש, כך שזה לא רע בסך הכל)
10. ברדלי ביל (11 שנה שעברה)
שנה שעברה דירגתי אותו נמוך יחסית, וכולם אמרו לי שמגיע לו מקום גבוה יותר. אז הנה, מקום אחד גבוה יותר – אבל תכל'ס, לא בטוח שגם זה מגיע לו. כן, הוא מוכשר מאד, כן הוא קלעי מעולה עם אחת הזריקות הכי נאות במשחק מרחוק, והוא גם שחקן עם פלג גוף עליון חזק מספיק לאפשר לו לחדור הרבה ולקלוע היטב מתחת לסל. אבל לא יעזור פה כלום – הוא שחקן פציע והוא ימשיך להיות שחקן פציע וכשחקן פציע הוא פשוט הרבה פחות משמעותי משהוא יכול להיות. אז כן, שחקן התקפה מעולה, אבל לא גדול, שחקן הגנה בינוני מינוס ובעיקר שחקן פציע פלוס. לא רואה איך הוא הרבה יותר גבוה מהמקום שנתתי לו.
ולגבי הוויזארדס – אגיד זאת כך, כל עוד ביל פצוע חצי עונה, אני לא מאמין בהם. אני חושב שגם איתו בריא, הם לא שווים הרבה יותר ממקום 7-8 במזרח שהתחזק מאד. אבל בלעדיו, גם זה לא, וזה אפילו לא קרוב. עם כל הכבוד, ההערכה והרחמים שיש לי לאחד הפוינט גארדים הגדולים בימינו (ג'ון וול). ביל וול היו צריכים להיות קארי ותומפסון, או לפחות דרוזן ולאורי. וזה אפילו לא קרוב.
סטט': 55 משחקים (20 מהם מהספסל), 31 דקות. 17.4 נק', 3.4 ריב', 2.9 אס', חטיפה. 45 אחוז מהשדה וכמעט שתי שלשות למשחק ב 39 אחוז.
9. קריס מידלטון (HM שנה שעברה)
שחקן שהשתפר מאד השנה והפך להיות אחד מהסקוררים האמינים והוורסיטליים בליגה. סקנד גארד גבוה שמנצל גוף חתולי ואתלטי למדי בשביל לקלוע מכל בלטה במגרש, למרות שהוא בהחלט מעדיף את הזריקה מרחוק (וגם זורק קצת יותר מדי מחצי מרחק. 42 אחוז מהזריקות שלו) מאשר את החדירה. ועדיין, אחד הג'אמפרים הטובים בליגה ושחקן התקפה אול אראונד טוב ואמין. מה הוא לא? סטאר הוא לא, וכנראה גם לא יהיה, אבל כשהוא מוקף בשחקנים התקפיים טובים אחרים (מונרו, פארקר) ובכל זאת ממצב את עצמו כאיש המרכזי בהתקפה של הקבוצה זה נהדר.
הוא עדיין צריך להשתפר מעט, בעיקר בכל הקשור להחלטת הזריקות (בשביל קלעי מעולה מהשלוש הוא צריך לוותר על חצי מרחק בשביל עוד איזו שלשה למשחק) וקצת את ההגנה, אבל בגדול הוא כמעט בשל אחרי 4 עונות בליגה. כתבתי ואכתוב שוב – למרות הנפילה הכואבת השנה, אני כן מאמין במילווקי, אני חושב שיש שם המון כשרון ואני חושב שגריק פריק, עוד יכול להתברר כאחד הפוינטים המדהימים והמיוחדים בליגה, אם ימשיך להיות רכז. אבל הכל תלוי בבגרות של כולם, מידלטון נראה כרגע כמו הבשל מבין החבר'ה הצעירים. אנטטוקומפו צריך למצב את עצמו עדיין, וגם פארקר צריך לפרוץ כשחקן התקפי מהשורה הראשונה (ובטח שמונרו, שלא ברור מה קרה לו שנה שעברה) אבל בדיוק לכן מידלטון הוא עוגן, ואם ימשיך להיות כזה, ואולי אף להשתפר עוד טיפה יותר – יש עתיד במילווקי.
סטט': 79 משחקים, 36 דקות, 18.2 נקודות (28 בליגה, ביחד עם ווצ'ביץ'), 3.8 ריב' 4.2 אס', 1.7 חטיפות. 1.8 שלשות ב 40 אחוז טובים. בסך הכל 44 אחוז סבירים מהשדה ו 89 אחוז אדירים מהעונשין.
8. ג'יי ג'יי רדיק (8 גם שנה שעברה)
נראה לי שדווקא למידלטון יש עתיד גדול יותר ואולי גם הווה. אבל רדיק נהנה מהספק בגלל כמה סיבות – הוא פה יותר זמן והוא רק נעשה טוב יותר ככך שהזמן עובר. ההחלטות שלו ובחירת הזריקות שלו מעולה. הוא משחק בקבוצה טובה הרבה יותר ממילווקי, והוא אולי השחקן הטוב בליגה במעבר בין חסימות וכפינישר. כבר לא צעיר בכלל, בן 31 הילד עם הבייבי פייס. מבין כל השחקנים בליגה, אין ספק שהוא הסקנד גארד הכי קלאסי – לגמרי בהגדרה של שחקן שהוא רק פינישר, ועדיין פינישר מעולה. אחד הקלעים הטובים בליגה אבל שחקן שבעיקר אוהב לקבל כדור מהאחרים ונהנה מאד מהעובדה שאיתו בקבוצה משחקים שניים מהמוסרים הטובים בליגה (לפחות בעמדות שלהם) – פול וגריפין. גם ההגנה השתפרה בשנים האחרונות, ובגדול אין ספק שהוא הוכיח את עצמו כחוליה חשובה בקבוצה טובה מאד.
השאלה היא רק האם הקליפרס תמשיך להיות קבוצה טובה מאד. גריפין אולי הפך להיות פצוע כרוני, וגם לא בטוח לגמרי שיישאר בקליפרס. פול גם הוא לא ילד ובסופו של דבר, יש מחיר שצריך לשלם על כך שפעם אחר פעם, שנה אחר שנה, הקליפרס נכשלים בפלייאוף כשהקלפים על השולחן. באיזשהו שלב גם המוטיבציה תירד והקבוצה כולה תיראה אחרת. אם יש קבוצות שנראות בקו עלייה (מינסוטה או יוטה למשל) נראה לי שהקליפרס היא קבוצה שלכאורה צריכה להיות בקו ירידה. אבל אולי יש בכל זאת מספיק דלק למיכל של עוד עונה, ובמקרה הזה הקליעה הנקייה של רדיק תמשיך להוות נכס עצום.
סטט': 75 משחקים, 28 דקות. 16.3 נק'. שום דבר משמעותי בריב' או אס'. אבל 2.7 שלשות ב 47.5 אחוז (ראשון בליגה. כן. לפני סטף). 48 אחוזים נהדרים מהשדה. 89 אחוז מהעונשין. האבטיפוס של הפיור שוטר.
7. אייברי בראדלי (לא הוזכר שנה שעברה, כנראה בטעות)
בוסטון מיצבה את עצמה כקבוצה עם שלושה גארדים נמוכים אך מאד יעילים בקו האחורי. סמארט הוא הבולדוג מהספסל, אייזיאה תומאס הוא האופנס אופנס אופנס, אבל אייברי בראדלי הוא הדיפנס דיפנס דיפנס. רק שבניגוד לסמארט למשל, האמת היא שגם האופנס שלו לא רע בכלל, ורק משתפר כל שנה. אז כן, שחקן יוצר הוא לא, אבל קלעי שלשות אמין הוא כבר מזמן כן. מנהל משחק גדול הוא אף פעם לא היה ואף פעם לא יהיה (בשביל זה יש את תומאס והיה גם את אוון טרנר, בעיניי הפסד עצום לבוסטון שלא שמרה אותו) אבל קשה לומר שהוא שחקן אנוכי, ובעיקר הוא שחקן שלא מנסה לעשות דברים שהוא לא יודע ומה שהוא יודע זה לקבל ג'אמפ שוטים ולקלוע אותם באחוזים לא רעים בכלל. הוא גם חודר יעיל אבל לגמרי לא מבריק (הוא לא אייזיאה תומאס). אבל לא על ההתקפה באנו לדבר, אלא על ההגנה ושם אם הזכרתי את גרין כאחד משני הסקנד גארדים השומרים הטובים בליגה, הרי שברור שאייברי בראדלי הוא השני. גמד עקשן שיודע לשמור על שלוש עמדות בהצלחה רבה והאיש שיחד עם ג'יי קראודר מחזיק את ההגנה המעולה של בוסטון. שחקן אנרגיה שהוא לא חור בהתקפה. אי אפשר לרצות הרבה יותר מזה.
לגבי בוסטון, אמרתי כבר שבעיניי ההפסד של אוון טרנר גדול, ולא בטוח שההבאה של אל הורפורד חשובה יותר. מצד שני, סוף סוף יש לקבוצה הזאת שחקן פנים אמין (גם אם לא מבריק). רבים שמים את בוסטון כקבוצה מס' 2 במזרח השנה. אני לא חושב שהם טובים מספיק בשביל זה, ובעיניי אינדיאנה קבוצה מבטיחה יותר כשגם טורונטו ושיקגו צריכות להיות בצמרת הגבוהה ואולי גם מילווקי. בוסטון כן צריכה להילחם שוב על הביתיות בסיבוב הראשון, ועם האנרגיה של חבר'ה כמו בראדלי שיצטרך להיות האיש למשימות מיוחדות על כמה וכמה גארדים מעולים, כמו אירווינג, דרוזן או ג'ף טיג. ההגנה שלו תהיה קריטית אם בוסטון רוצה לשחזר את הצלחת העונה הסדירה אשתקד, ולעשות שלב אחד או שניים יותר בפלייאוף. זה לא בשמיים.
פרסים: חמישיית הגנה ראשונה מוצדקת ביותר.
סטט': 76 משחקים, 15.2 נקודות, 2.9 ריב' ורק 2.1 אס', 1.5 חטיפות.. 45 אחוז טובים מהשדה וכמעט שתי שלשות ב 36 אחוזים חביבים מהשלוש.
6. סי.ג'יי. מקאלום (לא הוזכר שנה שעברה, לא בטעות)
השאלה הנשאלת היא מאיפה האיש הזה מגיע. איך שחקן של 7 נקודות למשחק, הפך להיות אחד משחקני ההתקפה הטובים בליגה עם 21 למשחק. איך לעזאזל סטוטס העדיף את ווסלי מת'יוז הבינוני על האיש הזה שיחד עם לילארד לקח קבוצה שאף אחד לא האמין בה, (ואני חשבתי שתנצח לכל היותר 25 משחקים העונה) עד הסיבוב השני של הפלייאוף. לא ברור, אבל האיש פנומן. שחקן עם שליטה מעולה בכדור שלפחות בהתקפה הוא החבילה המלאה. חודר מצוין, יודע לעלות לזריקה במיוחד מחצי מרחק אחרי דריבל. וגם אחד מקלעי השלשות הטובים בליגה. לא מנהל משחק עצום, אבל בשביל סקנד גארד גם לא רע בכלל ובסך הכל חלק חשוב מהשטף ההתקפי של אחת הקבוצות המענגות בליגה שנה שעברה. שחקן שקיבל הזדמנות ולקח אותה חזק בשתי הידיים.
אם הזכרנו את קארי ותומפסון, את ביל ווול, את תומאס ובראדלי ואת לאורי ודרוזן, ברור שלילארד ומקאלם גם צריכים להיות מוזכרים כאחד מצוותי הגארדים הטובים בליגה. כן, אין להם סקנד גארד טהור כמו בשאר הצוותים, אלא שני גארדים נמוכים שאוהבים בגדול את הכדור ביד (בניגוד לבראדלי למשל), אבל השנה זה עבד מצוין, והשניים עבדו מעולה כצמד התקפי מאיים עם יכולות דומות למדי שאין סיכוי לעצור בדרך כלל. השנה תהיה מעניינת כי עם ההבאה של טרנר, עושה רושם ששני מנהלי המשחק הטובים יותר בקבוצה הם בכלל בעמדות אחרות, הסמול (טרנר) והסנטר (פלאמלי) ועדיין יש שם שני גארדים עם שליטה מעולה בכדור שגם אוהבים את הכדור בידיים שלהם. איך זה יעבוד? התחושה שלי היא שאחרי שנה אחת בה זלזתי בהם, לא עוד. זה יעבוד גם השנה ופורטלנד תמשיך להיות אחת הקבוצות החביבות והמרעננות בליגה, גם בזכות סקנד גארד התקפי מעולה אחד.
פרסים: השחקן המשתפר של השנה
סטט': 80 משחקים, 35 דקות למשחק. 20.8 נק' (18 בליגה), 3.2 ריב', 4.3 אס', 1.2 חט', 45 אחוזים טובים מהשדה ו 2.5 שלשות ב 42 אחוז מעולים מהשלוש.
5. ג'ימי באטלר (שלישי שנה שעברה)
כן, השנה הוא יהיה סמול פורוורד, כי האיש שמדורג רק טיפה מעליו יהיה הסקנד גארד של שיקגו. ג'ימי באטלר נתן עונה... מעניינת. לא בטוח אם שיפור או עמידה במקום אבל מעניינת.
שיפור – כי הוא נתן את המספרים הטובים בקריירה שלו, כי הוא מיצב את עצמו כשחקן מס' 1 של שיקגו לפני פאו גאסול, כי הוא מנהל המשחק דה פאקטו של הקבוצה והשחקן הכי טוב שלה.
עמידה במקום – כי אולי הוא היה השחקן המרכזי של הקבוצה, אבל הקבוצה פספסה את הפלייאוף לראשונה מזה המון שנים. כי הוא לא הוכיח שהוא יכול לקחת קבוצה לפלייאוף. כי ההגנה שלו שהיתה הטיקט שלו הרבה לפני שהוא פיתח את ההתקפה, היתה עדיין טובה, אבל טובה קצת פחות ובניגוד למישהו כמו פול ג'ורג' או קאווי לאונרד הוא דווקא לא מסוגל להיות מעולה בשני צדדי המגרש, אלא רק מעולה באחד וטוב בשני (השנה מעולה בהתקפה, טוב בהגנה. לפני שנתיים, מעולה בהגנה, רק טוב בהתקפה).
ושיקגו... שיקגו שכאמור פספסה פלייאוף באופן כל כך מפתיע כשבאטלר הוביל אותה (וגם נפצע קצת, בכלל, באטלר הוא כן שחקן קצת פציע, חייבים להודות), שיקגו תהיה השנה אחד הניסויים המעניניים בליגה. שנה שעברה גם בגלל הפציעה של נואה, וגם בגלל שרוז גם אף פעם לא היה מנהל משחק עצום וגם רחוק מאד משיאו – באטלר היה מנהל המשחק המרכזי. אבל השנה רונדו הגיע, וזה האיש הראשון שבאטלר יצטרך לקבל כי רונדו ינהל את המשחק, ובאטלר יצטרך להיות הרבה יותר פינישר השנה. ומצד שני גם וויד הגיע וייקח לו עוד כדורים כשבסך הכל, סט היכולות של השניים דומה בהרבה מובנים (גם אם וויד וירטואוזי בהרבה). יש דבר אחד שיכול להזניק את באטלר ואת שיקגו קדימה. רונדו ווויד כבר זקנים ומקובעים מדי בשביל להיות קלעי שלשות גדולים, אבל לקבוצה זה מאד חסר, ואם באטלר ישתפר בתחום הזה, אפילו במעט מהבינוניות מינוס בה הוא נמצא עד היום – זה יהיה המקום האמיתי שלו בקבוצה. הוא צריך לחזור ולהיות שחקן הגנה עצום כפי שהיה רוב הקריירה, וכאמור יחד עם שיפור מהשלוש הוא יהיה אדיר. ספק רב אם זה או זה יקרו. ועדיין, שיקגו היא בהחלט קבוצה שאעקוב אחריה העונה מקרוב.
פרסים: אולסטאר, חמישיית הגנה שניה בליגה (לא בצדק בעיניי)
סטט': 67 משחקים בלבד, 37 דקות למשחק. 20.9 נקודות (16 בליגה ביחד עם קמבה), 5.3 ריב', 4.8 אס', 1.6 חט', רק שלשה אחת ב 31 אחוזים. לא טוב. אבל 45 אחוזים סבירים בסך הכל מהשדה, כשהוא יעיל בעיקר מתחת לסל.
4. דווין וויד (גם 4 שנה שעברה)
לא, הוא לא נתן עונה גדולה. אבל הוא נתן פלייאוף מהסרטים והוכיח שדברים שהוא שכח, סקנד גארדים אחרים עדיין לא למדו ולעולם לא ילמדו. עדיין אחד מהשחקנים האלגנטיים ביותר בליגה, את מה שאין לו במהירות ובאתלטיות שהוא איבד, יש לו בניסיון משחק ובעיקר בהמון המון יכולות התקפה מגוונות. – פוסט אפ. יש ברמות של אולג'ואן כמעט. כדרור – יש. ברמה של קיירי כמעט. זריקה מחצי מרחק - יש ותמיד היתה. קליעה מהשלוש? אף פעם לא היתה, אבל איכשהו בפלייאוף היא הבליחה באופן הכי מפתיע שיש. לא מאמין שזה יחזור. היכולת שלו לשחק עם הכדור, לשנות כיוונים, לנצל את החוכמה שלו על פני השחקן ששומר עליו, וכמובן הביצים הגדולות, כל אלה שמות אותו גם בגיל 34 וגם אחרי עונה לא מבריקה בסך הכל (אבל סוף סוף בריאה יחסית), כאחד הסקנד גארדים הטובים בליגה. עדיין. עד מתי? לא יודע.
אחרי מיליון שנים במיאמי הוא לקח את הכבוד שלו ועבר לעיר הרוחות בצעד מאד מפתיע. על שיקגו כבר כתבתי בשחקן שמדורג מקום אחד מתחתיו. לכאורה, גם וויד וגם רונדו מביאים את הניסיון שלהם, אבל וויד הוא השקול יותר, האיש שכבר ראה הכל, ואפילו הצליח לקחת אליפות כמעט לגמרי לבד, אי אז לפני עשור וקצת. אם זה יעבוד בשיקגו, זה יעבוד גם בגלל שוויד יידע מה המהלך הנכון ומי צריך לקחת אותו. וויד, ללא ספק ישייט בעונה הרגילה, אבל שיקגו תגיע לפלייאוף ושם – רק אגיד זאת כך. רונדו וויד הם באופן מוכח לגמרי שניים מגדולי שחקני הפלייאוף בנ.ב.א, גם אם רונדו לא היה שם מזמן. בפלייאוף עם שניים כאלה – הכל באמת אפשרי כי להתעלות, וויד הוכיח השנה – הוא עדיין יודע.
פרסים: אולסטאר
סטט': 74 משחקים שזה המון בשבילו. 19 נק' (24 בליגה), 4.1 ריב', 4.6 אס', 1.1 חט', 46 אחוז מהשדה אבל רק 7-44 מהשלוש כל העונה, אבל בפלייאוף... באמת פלייאוף גדול להול אוף פיימר, כשבשתי סדרות שהלכו לשבעה משחקים, הוא קלע 21.4 נקודות ב 47 אחוזים ובעיקר הגדיל לעשות עם 12-23 מהשלוש. היה מרגש.
3. דמאר דרוזן (5 שנה שעברה. החליף מקומות עם באטלר)
בדיוק כמו החבר שלו לקו האחורי – קייל לאורי, גם דרוזן הגיע השנה לפלייאוף ונעלם, ונעלם שוב, ואז גילה את עצמו למשחק או שניים, ואז שוב נעלם, ושוב. וקצת חזר לעצמו ושוב נעלם. השניים האלה היו לגמרי סיגפריד ורוי בפלייאוף. אבל העובדה היא שלמרות החריקות זה הצליח, ואיכשהו אחרי עוד משחק שביעי ועוד משחק שביעי ופציעה של ולנצ'יונאס ועוד מכות כאלה ואחרות, הם הגיעו חבולים, מוכים ודו קוטביים עד המקום אליו היו צריכים להגיע – גמר מזרח, ואפילו השכילו לנצח שם שני משחקים. לא רע. דרוזן... אולי אחרי מה שקרה שנה שעברה, השנה הוא יגדל ביצים גם בפלייאוף ואולי לא. אבל עדיין הוא השחקן שהכי מזכיר לי את קובי בליגה. אין לו את הורסיטליות ואת הפנומניות של קובי. אבל יש לו תנועות מאד דומות, ג'אמפ שוט מאד דומה ואפילו גוף מאד דומה. גם הוא, כמו וויד או באטלר, מוכיח שגם בימינו לא צריך להיות קלעי שלשות גדול בשביל להיות סקנד גארד גדול, זה ברור. אבל הוא סוחט עבירות מדופלם, שחקן התקפה אינטליגנטי וחתולי. יש לו את אחת הזריקות הטובות היפות והיעילות מחצי מרחק ובסך הכל יש לו מספיק כלים התקפיים בשביל להיות בצמרת הגבוהה של העמדה.
הוא ממוקם גבוה השנה, והסיבה לכך היא 56 נצחונות של טורונטו מאד מפתיעה בעונה הרגילה (וגם גמר מזרח זה לא רע). טורונטו, קבוצה שמלבדו ומלבד לאורי היא קבוצה מאד אפורה היתה טובה יותר מכמעט כל קבוצה אחרת בליגה. ולדרוזן יש חלק לא מבוטל בזה, (אגב, ההבדל בין פוינטים לסקנדים. לאורי דורג שביעי למרות שהוא אולי שחקן קצת יותר טוב מדרוזן בין הפוינטים. דרוזן שלישי). הוא עשה מספיק השנה בשביל המקום הזה. בכלל, טורונטו כבר כמה שנים היא קבוצת צמרת במזרח ותהיה בעיניי גם השנה. במיוחד עם סאלינג'ר יהיה סביר, וולנציונאס יהיה בריא. זאת לא קבוצה מלהיבה או מרהיבה, אבל דרוזן הוכיח את עצמו שוב, כשחקן מוביל בקבוצה מנצחת.
פרסים: אולסטאר
סטט': 78 משחקים, 36 דק' למשחק. 23.5 נק' (8-9 בליגה, ביחד עם ווסטברוק), 4.5 ריב', 4 אס', 45 אחוז מהשדה ורק 0.6 שלשות ב-34 אחוזים. סוחט 8.5 זריקות עונשין וקולע אותם ב 85 אחוז.
2. ג'יימס הארדן (1 שנה שעברה, וגם לפני שנתיים)
אתה יכול לעבוד על כולם חלק מהזמן, ועל חלק מהאנשים כל הזמן, אבל אתה לא יכול לעבוד על כל האנשים כל הזמן, ואיש הזקן – זמנך הגיע. אתה כבר לא יכול להיחשב לסקנד גארד הטוב בעולם. לא כשאתה חוזר לא לשמור על קונוס, ולא כשהקבוצה שלך שדווקא מאד הפתיעה לפני שנתיים, בקושי הגיעה לפלייאוף ואז נתנה הופעה מביכה מול גולדן סטייט. אז לא, לא ניקח מהארדן את מה שיש לו. האיש הוא שחקן התקפה מבריק ומדהים, אחד המכדררים החכמים והטובים בליגה. הארדן הוא שחקן יצירתי בטירוף, מהיצירתיים ביותר שראיתי והוא שחקן התקפי פשוט מיוחד. המספרים שלו גם בקליעה וגם באול אראונד מטריפים. הוא מוסר מעולה כשהוא רוצה (והוא רוצה כל משחק, פשוט לא תמיד ברגעים הנכונים) וריבאונדר טוב מאד בשביל סקנד גארד והוא גם סוחט עבירות אפילו טוב יותר מאשר דרוזן. אבל הוא שחקן הגנה מביך, הוא שבר את שיא האיבודים לעונה של כל הזמנים ולפעמים הוא מקבל החלטות אגואיסטיות מהסוג שגורם לך לצעוק על המסך. אין כמוהו, אבל אולי טוב שכך
אישית, אני לא רואה איך יוסטון משתפרת השנה, היא איבדה את דוויט האוורד, ואמנם קיבלה שני סקוררים טובים בדמותם של רייאן אנדרסון ואריק גורדון, אבל שניהם שחקנים פציעים ששנה שעברה לא הובילו את ניו אורלינס לכלום. אינטליגציית המשחק של הקבוצה לא אמורה לעלות (בטח כשביזלי עדיין בקבוצה הזאת) וגם הקשיחות כבר לא תגיע, עם כל הכבוד לבברלי וטרבור אריזה, כל עוד הארדן הוא זה שנושא את הטון. נכון, הארדן יכול לחזור ולשמור כפי שהוא עשה באוקלהומה ואפילו קצת לפני שנתיים בעונת גמר המערב של יוסטון, אבל סביר להניח שזה כבר לא יקרה. הוא ימשיך למלא את דפי הסטטיסטיקה וידפוק דאבל דאבל וטריפל דאבלים ומשחקים גאוניים של 45 נקודות, ויוסטון תמשיך לא להגיע לכלום
פרסים: אולסטאר (אבל לא נבחר לחמישיות הליגה)
סטט': 82 משחקים, 38 דקות. 29 נקודות למשחק (שני בליגה), 6.1 ריב', 7.5 אס' (6 בליגה), 1.7 חטיפות, 44 אחוז מהשדה. קצת פחות מ-3 שלשות ב 36 אחוזים (סביר אבל לא באמת גדול בשביל מישהו שמרשה לעצמו לזרוק 8 פעמים משם), והוא גם הולך לקו קצת יותר מ-10 פעמים למשחק כשהוא קולע 86 אחוז טוב משם.
1. קליי תומפסון (2 אשתקד, וגם לפני שנתיים)
וזה אומר שכמו בעמדת הפוינט גארד, גם הסקנד גארד הטוב בעולם הוא השחקן של הקבוצה שניצחה 73 משחקים השנה רק כדי להפסיד את האליפות ברגע האחרון. לא, אין לו את היצירתיות של הארדן, אבל יש לו הרבה יותר לב, יש לו קליעה נקייה יותר, ובעיקר, מה שהכי חשוב – יש לו אשכרה הגנה, אפילו טובה מאד. הוא לא טוני אלן, דני גרין או אייברי בראדלי אבל הוא גם לא רחוק מהם, והוא לקח על עצמו מספיק פעמים את המשימות הקשות בקו האחורי מול הטובות שבקבוצות, כולל הגנה במשך דקות לא מעטות על לברון בגמר. בהתקפה, היכולות שלו ברורות. כפי שאמרתי הוא לא גאון התקפי כמו הארדן, אבל הוא כן אחד מחמשת קלעי השלשות הגדולים בהיסטוריה, לפחות. וזה כשלעצמו כבר מציב אותו בגאון בשורה ההתקפית הראשונה בליגה. והוא גם שחקן שלמרות אתלטיות ומהירות בינוניות, מנצל חוכמה וכוח בשביל להיות חודר אפקטיבי מאד. בעיניי, יש מצב שהוא גם השחקן מס' 1 בליגה בבחירת זריקות. אני לא זוכר הרבה זריקות שהוא לקח, שאני יכול להחשיב כגרועות. וגם לקליי יש כל מיני רגעים בהם הוא לגמרי בגוד-מוד ובלתי עציר כשאחרי שלפני שנתיים הוא קלע 37 נקודות ברבע אחד כדי לשבור שיא ליגה, השנה הוא קלע במשחק 6 בגמר המערב 11 שלשות, בשביל לשבור עוד שיא ליגה.
רבים אומרים, ואולי גם צודקים, שקליי הוא השחקן שהכי יסבול השנה מהבאתו של דוראנט. לכאורה דוראנט הוא שחקן טוב יותר, מוכח יותר שיקח מקליי את הספוט השני בהתקפה של הווריורס, ויציב אותו בספוט השלישי. אישית, אני לא בטוח, והשאלה היא עד כמה קארי ודריימונד ידעו להפעיל אותו. (את קליי). כי כפי שכבר כתבתי, קליי כמעט תמיד לוקח רק זריקות טובות, והשנה כשיש עוד איום התקפי – הוא לא רק ייקח זריקות טובות אף יותר, אלא אולי גם ייקח יותר זריקות טובות. ככה זה כשאתה רק מס' 3, מתמקדים פחות עליך, וזה נכון גם אם אתה טוב יותר מהשלוש ממה שרג'י מילר או ריי אלן אי פעם היו. אני חוזה לקליי עוד עונה אדירה, שתסתיים, כך אני מאמין ומקווה באליפות מאד מתוקה.
פרסים: אולסטאר, חמישיית נ.ב.א שלישית
סטט': 80 משחקים, 33 דקות בלבד למשחק (ככה זה כשהקבוצה שלך כל כך דומיננטית), 22.1 נקודות (12 בליגה), 3.8 ריב', 2.1 אס', 47 אחוז מצוינים מהשדה, כולל 3.5 שלשות ב 42.5% מעולה. בניגוד לשניים מתחתיו, לא כל כך סוחט עבירות. לא נורא.
_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).
|
התחבר
הרשמה
בלוגים
שאלות נפוצות
חיפוש
