|
החלטתי להרים את הכפפה ולהכין תחזית טרום עונה בשישה חלקים. לא – לא על פי בתי הנ.ב.א כפי שבדרך כלל נעשה אלא על פי הסדר בתחרות לפלייאוף.
הנמושות – 4 קבוצות מכל איזור, שלדעתי אין להן סיכוי להגיע לפלייאוף.
הפריטנדרים – 7 קבוצות מכל איזור, שיכולות להפתיע או לאכזב. כאן יהיו הקבוצות הסולידיות אך סתמיות (תחשבו ממפיס) לצד הקבוצות שיכולות להפתיע בגדול או להיות כשלון קולסאלי (תחשבו שיקגו)
הקונטנדרים – שוב 4 קבוצות מכל איזור, לא כולן באמת קונטנדריות, אך אלו לדעתי הקבוצות שצריכות להגיע לגמרים האיזוריים.
נתחיל בנמושות של המזרח
15. ברוקלין נטס (מאזן שנה שעברה 61-21)
סנטרים: ברוק לופז
פאוורים: סקולה, בוקר, בנט
סמולים: בוגדנוביץ', קילפטריק
סקנד גארדים: הוליס ג'פרסון, פוי, לברט
פוינט גארדים: לין, ג'רביס ואסקז
מאמן: קני אטקינסון
נקודות חוזק: מעט מאד לקבוצה שבעיניי היא החלשה בליגה. ברוק לופז הוא אמנם גם סנטר מעולה בכל קנה מידה וגם שחקן שאני מאד אוהב אבל הוא השחקן היחיד בקליבר חמישייה בכל הקבוצה הזאת. ג'רמי לין היה מחליף לא רע לקמבה ווקר בשארלוט והוא חוזר לעיר שעשתה את הלינסלאטי לפני חצי עשור. שיין קילפטריק הוכיח את עצמו כסקורר ואקום לא רע בסוף העונה הקודמת בברוקלין וחוזר לעוד עונה מאחורי בוגדנוביץ' הבוסני שהוא שחקן סביר לרמות האלה אבל עדיף היה שיעלה מהספסל.
חולשות: איפה מתחילים? אולי בעובדה שלברוק לופז, אחד שכבר פיספס כמה וכמה חצאי עונה ומעלה אין סנטר מחליף. נמשיך מזה שעמדת הפאוור פורוורד נראית כמו תחנת איסוף לזקנים (סקולה, בוקר) וכושלים מוכחים (בנט), עמדת הסקנד גארד שבה משחקים בעיקר שתי בחירות 20-25 בשני הדראפטים האחרונים לצד רנדי פוי, עוד כושל מוכח, ונמשיך בכך שאולי ג'רמי לין הוא שחקן סביר, אבל הוא לא טופ 20 בעמדה והמחליף העיקרי שלו – וואסקז, גם הוא שחקן פציע בשיאו.
מסקנה: מסכן פרוחורוב. רק לפני כמה שנים עם המעבר לברוקלין וההחתמות הגדולות, נדמה היה לו שהוא בונה קבוצה לדורות. יצא לו הקבוצה החלשה בליגה. לפחות הוא יכול להתנחם בכך, שהם כנראה יהיו חזקים יותר משפילי היתה שנה שעברה
תחזית: 16 נצחונות (טווח ריאלי: 10-22 נצחונות)
14. פילדלפיה 76 (מאזן שנה שעברה 72-10)
סנטרים: אוקפור, אמביד, נואל
פאוורים: סימונס, סאריץ', ברנד
סמולים: קובינגטון, הוליס תומפסון, ג'רמי גרנט
סקנד גארדים: ג'רלד הנדרסון, שטאוסקס
פוינט גארדים: בייליס, סרחיו, טי.ג'יי מקונל
מאמן: ברט בראון
נקודות חוזק: קו הפנים פוטנציאלית לפחות הוא מהטובים בליגה. אז כן, יש סימן שאלה על כל אחד ואחד ונגיע לזה בחולשות, אבל עם כל כך הרבה שחקנים מבטיחים בקו הזה לא יתכן שלפחות אחד או שניים מהם לא יקיימו את ההבטחה. אוקפור למשל כבר הוכיח את עצמו כאחד משחקני הפוסט הטובים והחזקים בליגה, ובן סימונס הוא בכל זאת הבחירה מס' 1 בדראפט. הקבוצה סוף סוף לא נראית כמו אוסף שחקנים רנדומלי שאף אחד אף פעם לא שמע עליהם, אלא פתאום הגיעו שחקנים מוכחים בליגה, גם אם לא גדולים כמו ג'רלד הנדרסון שהיה טוב שנה שעברה בפורטלנד המפתיעה והוא בדיוק התוספת האפורה אך יעילה שהקבוצה היתה צריכה, לצד ג'ארד בייליס שהיה סביר במילווקי ויודע לצבור נקודות גם ברמות האלה. חוץ מזה, ולמרות שעד היום לא היה לו עם מה לעבוד, יש תחושה שברט בראון הוא מאמן לא רע בכלל.
חולשות: המון סימני שאלה סביב הקו הקדמי. אמביד אחרי שנתיים, יכול להיות פוטנציאלית אולג'ואן, אך עוד יותר מכך -גרג אודן. אוקפור מוכשר אך גם לא משחק הגנה וגם הד-קייס שאין דברים כאלה. נואל היה נגר ויישאר נגר כל החיים. סימונס הוא בסופו של דבר רוקי בלי קליעה. וכך, מה שאתה נשאר איתו הוא כל מיני שחקנים סוג ב' שהקבוצה הצליחה לקושש מרחבי הליגה. ההפרש בין הפוטנציאל של הקו הקדמי לבין הבינוניות של הקו האחורי גם הוא מהדהד ומעלה תהיות ואולי גם סיבה לטריידים. אז כן – יותר טוב משנה שעברה. הקבוצה הזאת היא כבר לא פיאסקו. אבל עד כמה? לא ברור
סיכום: שיפור ענק על תקופת הינקי. סוף סוף זאת לא חבורת טלאים אלא קבוצת כדורסל של ממש, כזאת שגם אם ההווה שלה לא מדהים, העתיד והפוטנציאל בהחלט יכול להיות. השנה נגלה כמה מהשחקנים של הקבוצה הם רציניים ויכולים לסחוב אותה הלאה (ההימור העיקרי הוא על סימונס שעשוי עוד להיות סופרסטאר) וכמה לא (נואל... ). הקבוצה תשמח אם אחד מבין אוקפור ואמביד יוכיח את עצמו מספיק בשביל השנים הלאה.
תחזית: 24 נצ' שזה שיפור יפה על שנה שעברה (טווח: 17-31 נצחונות)
13. מיאמי היט (מאזן שנה שעברה 34-48)
סנטרים: חסן וויטסייד, ווילי ריד
פאוורים: (כריס בוש), דרק ווליאמס, מקרוברטס
סמולים: ווינסלו,ג'יימס ג'ונסון, באביט
סקנד גארדים: ווייטרס, טיילר ג'ונסון, ווין אלינגטון
פוינט גארדים: דראגיץ', ג'ייסון ריצ'רדסון
מאמן: אריק ספולסטרה
נקודות חוזק: האמת היא שהמון תלוי בשאלה האם כריס בוש ישחק או לא. לכאורה לא, אבל לאחרונה גוברות השמועות שהרופאים דווקא אומרים כן. איתו, גם בגילו הדי מופלג – הוא וחסן וויטסייד הם זוג גבוהים מצוין שמשלים אחד את השני, האחד שחקן הגנה מעולה, החוסם הטוב בליגה ושחקן שאוהב לשחק מתחת לסל. השני, פאוור ורסיטלי וסופר מוכשר שקולע מכל בלטה על המגרש. ווינסלו שהיה אחד הרוקיז המרעננים שנה שעברה יחזור ואולי גם ינהיג את הקבוצה, לא מוכשר במיוחד, לעולם לא יהיה שחקן התקפה גדול, אבל עשוי להיות אחד מחמשת שחקני ההגנה הטובים בליגה והוא מאד לא אנוכי. המחליף העיקרי שלו ג'יימס ג'ונסון היה טוב מאד בטורונטו אשתקד. דראגיץ' הוא עדיין פוינט גארד מהשכבה השניה של הליגה ושני הגארדים הצעירים ג'ונסון (שהושאר בחוזה ענק ומתוקשר) וריצ'רדסון עשו המון דברים יפים שנה שעברה.
חולשות: אם בוש אכן לא ישחק, אין שם כלום. אף שחקן שבאמת יכול לייצר נקודות. כן, דראגיץ' מסוגל פה ושם, וגם שני הגארדים שהזכרתי יכולים תיאורטית, אבל זאת קבוצה שתתקשה לעבור 90 נקודות במשחק. אתם יודעים מה – גם עם בוש בן המבוגר זה לא יהיה קל. חוץ מזה, פאקינג דיון ווייטרס משחק בקבוצה שזה כבר LIABILITY לא קטן. אז נכון, הוא היה לא רע בפלייאוף, אבל הוא שחקן טיפש שנכנס לנעליים העצומות של גדול שחקני מיאמי בכל הזמנים ועוד עשוי לחשוב שזה נותן לו לגיטימציה לזרוק בכל מצב. קו הפנים גם הוא בעייתי, לכאורה עם בוש ווויטסייד בריאים הוא מהטובים בליגה – למעשה, הוא רזה מאד, ולמרות שדרק ווליאמס נתן עונה לא רעה בניקס אשתקד, הרוטציה שם פשוט לא מספיקה.
סיכום: מיאמי, כמו שנה שעברה, תמשיך להיות קבוצה שמסתמכת על רוטציה רזה יחסית. ברור שהמון תלוי בבוש, אבל לא פחות מכך תלוי בווינסלו – אם הוא יכול להתקדם לכיוון קאווי לאונרד או האם הוא תמיד יהיה טוני אלן, שזה אמנם לא רע אבל בטח לא משהו שיכול להוביל קבוצה לאיפשהו. מיאמי תהיה השנה קבוצה לוחמת, זה ברור, השאלה היא רק האם הכשרון יספיק והתשובה שלי, מן הסתם, היא שלא.
תחזית: 27 נצחונות (טווח 24-31)
12. וושינגטון וויזארדס (מאזן שנה שעברה 41-41)
סנטרים: גורטאט, מהינמי, ג'ייסון סמית'
פאוורים: מרקיף מוריס, אנדרו ניקולסון
סמולים: פורטר, אוברה
סקנד גארדים: ביל, ת'ורנטון,
פוינט גארדים: וול, ברק, סטרונסקי
מאמן: סקוט ברוקס
נקודות חוזק: לכאורה יש להם שחקן נורמלי ומעלה בכל עמדה ואפילו עומק סביר. לכאורה יש להם את אחד הבק-קורטים הטובים בליגה, כשג'ון וול הוא עדיין אחד הפוינט גארדים הבכירים בליגה, שומר בחסד עליון, מוסר עצום וחודר נהדר, וברדלי ביל הוא אחד הקלעים הטהורים הטובים בליגה עם ג'אמפ שוט יפהפה. נקודת חזקה נוספת היא בכך שהסגל משחק ביחד פחות או יותר באותה מתכונת כבר לא מעט זמן והם אמורים להכיר אחד את השני מצוין. מסקרנת אותי במיוחד התוספת של סטרונסקי, הפוינט גארד הגבוה והמעולה של ברצלונה שסביר להניח שיהיה המחליף הראשון לגארדים מהספסל, עם כל הכבוד לטריי ברק שהוא מהמטומטמים שבשחקני הליגה ולוטרניות של מרקוס ת'ורנטון
חולשות: קודם כל, הבק קורט – כן, ביל ווול הם יופי טופי. רק שביל פצוע חצי מהזמן וקשה להאמין שמשהו ישתנה הפעם, ושאפילו אם לא – יש מספיק דם רע בין שניהם בשביל להרוס כל חלקה טובה בעקבות ציטוטים מיותרים שנאמרו. מה גם, שעם כל הכבוד לסטרונסקי, העובדה שהוא מחליף ראשון לגארדים (ביניהם כאמור ביל הפצוע) לא אמורה להיות בשורה טובה. בפנים: גם גורטאט וגם מוריס יודעים לקלוע ולצבור נקודות, אבל שניהם רכים למדי (במיוחד מוריס שהוא לא בדיוק התוספת השפויה למצב הבלתי שפוי גם כך בין ביל וווול) וההגנה של וושינגטון לא אמורה להיות טובה במיוחד גם השנה. שנה שעברה רבים הופתעו שוול לא סחב את הקבוצה לפלייאוף, אבל השנה יופתעו פחות. אולי גם ובמיוחד בגלל האיש על הקוים – סקוט ברוקס שנכשל טוטאלית באוקלהומה והוא מאמן בלי טיפת חזון.
סיכום: כן, הקבוצה יכולה להפתיע. הכשרון של ביל אם יהיה בריא, ווול הוא עדיין מעולה. פורטר פוטנציאלית הוא 3&D לא רע וקו הפנים יודע לצבור נקודות. באופן כללי, ג'ון וול הוא שחקן ברמה מספיק גבוהה בשביל לסחוב קבוצה לבדו לפלייאוף. אבל אני לא מאמין בהם, יותר מדי בעיות והמומנטום פשוט לא נמצא שם. מה גם שהמזרח רק מתחזק משנה לשנה, ווושינגטון דורכת במקום.
תחזית: 33 נצחונות (טווח 23-43, כלומר מקום 7-8 ופלייאוף במקרה הקיצון הטוב)
_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).
|
התחבר
הרשמה
בלוגים
שאלות נפוצות
חיפוש
