|
כלומר, הבטן של האיזור, מקומות 5-11. קבוצות שיכולות לראות את עצמן בפלייאוף אך ממש לא בטוח שיגיעו לשם.
יכול להיות שלוושינגטון שאותה הצבתי בנמושות, מגיע גם מקום בפרטנדריות, ואכן – יש לה סיכוי פלייאוף אמיתי בעיניי (בניגוד לשלוש הנמושות האחרות), אבל המבנה שהחלטתי עליו כשבניתי את התחזיות, מחייב לשים שבע קבוצות בבטן של האיזור, ובעיניי הוויזארדס דרגה מתחת.
כפי שאמרתי, כאן יהיו חלק גדול מסימני השאלה, קבוצות שנחלשו מעט מהשנה הקודמת, וכאלה שגם התחזקו מעט. קבוצות שמציתות את הדמיון וכאלה שמכבות אותו לגמרי. לא כל הקבוצות האלה יגיעו לפלייאוף, אבל די ברור לי שמתוך שבע הקבוצות, לפחות שלוש ימצאו את עצמן במקומות 5-8, שאף אחת מהן לא תהיה האחרונה במזרח, ושלכל היותר אחת מהן תהיה ברביעיה הפותחת.
11. שרלוט הורנטס (מאזן שנה שעברה: 34-48, סיבוב ראשון בפלייאוף והדחה בשבעה משחקים מול מיאמי)
סנטרים: קודי זלר, רוי היברט, ספנסר הוז
פאוורים: מרווין ווליאמס, פרנק קמינסקי
סמול פורוורדים: מק"ג, באטום
סקנד גארדים: בלינלי, ג'רמי לאמב
פוינט גארדים: קמבה, סשנס, ברייאן רוברטס
מאמן: סטיב קליפורד
נקודות חוזק:
+ הקבוצה מגיעה עם מומנטום חיובי משנה שעברה בה דורגה 3-6 במזרח והפסידה במשחק 7 קשה מול מיאמי
+ קבוצת שלשות מעולה (רביעית במס' שלשות שנה שעברה) בזכות באטום, מרווין ווליאמס וקמבה ווקר שקלעו יותר מ-6 שלשות ביחד במשחק, ונשארים כולם לעוד עונה.
+ קמבה ווקר הוא עדיין אחד מהסקוררים הטובים ביותר בעמדת הפוינט ובכלל
+ אם מק"ג חוזר כמו שצריך, הוא חתיכת כוח הגנתי עצום, מהטובים בליגה. יחד עם באטום מדובר בשני סמול פורוורדים מהרמה הכי גבוהה בליגה
חולשות
- שני שחקני רוטציה מאד חשובים כמו אל ג'פרסון וג'רמי לין עזבו בלי שאף אחד יחליף אותם למעשה.
- עמדת סנטר מהחלשות בליגה, כולל רוי היברט שפעם היה אמור להיות כוכב, והפך להיות כלומניק
- גם שאר מצב עמדות הפנים לא במיטבו, כשמרווין ווליאמס הוא גם טווינר לעמדה, וגם ספק אם יכול לשחזר עונת שיא בגיל לא צעיר. בעיקרון יש מצב שמדובר בקו הפנים (האמיתי) הגרוע בליגה
- קבוצה אפורה שמבוססת על משחק סוליסטי יחסית, במיוחד כשהכסף על השולחן
סיכום: אין מספיק התקפה לקבוצה הדי צפויה הזאת. גם אם מק"ג יחזור בריא וטוב, הקבוצה תילחם ותהיה בצמרת ההגנתית של הליגה – אבל אני לא רואה אותה משחזרת את ההישג מהשנה שעברה כשהספסל התדלדל לו לגמרי.
תחזית: 38 נצ' (טווח ריאלי 32-48)
10. אורלנדו מג'יק (מאזן שנה שעברה: 47-35)
סנטרים: ווצ'ביץ', ביומבו
פאוורים: איבקה, ארון גורדון
סמולים: ג'ף גרין, חזוניה
סקנד גארדים: פורנייה, ג'ודי מיקס
פוינט גארדים: אלפריד פייטון, די.ג'יי אוגוסטין, סי.ג'יי וטסון
מאמן: פרנק ווגל
נקודות חוזק:
+ המון אופציות פנים, הן בהתקפה (ווצ'ביץ') והן בהגנה (ביומבו, איבקה)
+ איבקה וארון גורדון הם שני סמול פורוורדים אתלטיים ופוטנציאלית קו הגנה עצום.
+ מאמן שהפך את אינדיאנה לאחת משלוש הקבוצות הטובות במזרח של חמש השנים האחרונות. בשתיים האחרות שיחק לברון.
+ הצעירים כמו ארון גורדון, חזוניה ופייטון בשלים יותר מאשר בשנה שעברה
+ לצד פוינט שאוהב למסור, יש כמה וכמה שחקנים שיודעים לייצר נקודות – ווצ'ביץ', פורנייה וג'ף גרין בעיקר
חסרונות:
- יותר מדי בלבול בעמדות הפנים. ביומבו שומר מעולה אבל רק שומר. ווצ'ביץ' מתקיף נהדר אבל רק מתקיף וזה בעמדת הסנטר. כשגם בפאוור, איבקה שהוא לא באמת בן 26 דורך על המקום של ארון גורדון המבטיח
- למרות לא מעט שחקנים עם יכולות התקפיות טובות, אין כאן באנקר (סטייל קמבה ווקר מהאייטם הקודם)
- שנה שעברה הקבוצה דורגה במקום ה-23 בליגה בשלשות, מאז גם אולדיפו (1.4 שלשות למשחק) עזב אותם. בעיה רצינית בכדורסל של היום.
- פורנייה הוא למעשה השחקן היחיד בעמדות 1-3 שאפשר לומר שהוא שחקן חמישייה ברוב קבוצות הליגה. השאר זניחים למדי.
- ארון גורדון ואלפריד פייטון אולי בשלים יותר, אבל יש להם המון מה ללמוד. למשל, איך לקלוע שלשות (שניהם) ואיך לנצל את האתלטיות לטובתם בשני צדדי המגרש.
סיכום: קבוצה חסרת איזון. ביומבו לדעתי הוא אוברייטד די רציני. ווצ'ביץ' דווקא לא, אבל זה לא הופך אותו לשחקן הגנה טוב יותר או לשחקן פצוע פחות. גם כאן, הבעיה היא בכוח אש כשאין אף שחקן אחד שבאמת אפשר לבנות עליו. אולי ארון גורדון יפתיע וימצה את היכולות האתלטיות שלו, אבל אני לא חושב שיש לו את הכדורסל. ובלעדיו, זאת בסופו של דבר אסופה של שחקנים בינוניים, או לכל היותר – בינוניים פלוס.
תחזית: 40 נצ' (טווח 34-46)
9. אטלנטה הוקס (מאזן שנה שעברה 34-48, והדחה מול קליבלנד בסיבוב השני של המזרח)
סנטרים: דוויט האוורד, ספליטר
פאוורים: מילסאפ, קריס המפריז, מייק סקוט, מייק מוסקאלה
סמולים: קנט בייזמור, ספלושה, טוריאן פרינס
סקנד גארדים: קייל קורבר, טים הרדוואי ג'וניור
פוינטים: שרודר, ג'ארט ג'ק
מאמן: מייק בודנהולזר
נקודות חוזק:
+ מאמן מעולה שהוכיח את עצמו בהחלט בשנים האחרונות
+ קבוצה מודרנית שמניעה כדור יפה וקולעת היטב מהשלוש (אשתקד, שישית בליגה במס' שלשות, שנייה במס' אסיסטים)
+ פול מילסאפ הוא בפנקסי הפאוור החמישי בטיבו בליגה. שחקן אדיר בשני צדדי המגרש ונכס לכל קבוצה. בהחלט שווה שחקן ראשון בהיררכיה בכמעט כל קבוצה בליגה.
+ פוטנציאלית לפחות דוויט האוורד הוא שידרוג אפילו על סנטר מעולה כמו הורפורד. הוא אתלטי יותר, חזק יותר, אטרקטיבי יותר והוא חוזר חדור מוטיבציה לעיר הולדתו. אמור לכל הפחות לחזק את הקבוצה בתחום הריבאונד בו היתה חלשה שנה שעברה
חולשות
- סימני שאלה בתנועה: כן, שניה באסיסטים וקבוצה אטרקטיבית אבל שניים משלושת מנועי ההתקפה היפה של אטלנטה, המובהקים ביותר – עזבו. ג'ף טיג ואל הורפורד. בלעדיהם, הכדורסל של אטלנטה לא יהיה כל כך יפה, וגרוע מכך –זה לא שיש שם איזה יוצר עצום בקו האחורי שיכול לחפות על כך.
- סימני שאלה בקו החוץ: שרודר הוא חתיכת בלגניסט אוברייטד. זאת דעתי. נגיד שהוא יהיה רג'י ג'קסון במקרה הטוב. אז מה?
- סימני שאלה בקו הפנים: האוורד אולי יהיה מדהים, אולי לא. מה שבטוח זה שהוא לא נעשה צעיר יותר ושכל שנה הוא נראה קצת פחות טוב מאשר בשנה הקודמת לה. פרט אליו אין לקבוצה שמציגה פאוור עצום, אבל בגובה 2.03, בשר מתחת לסל.
- סימני שאלה בחצי הפינה: לדעתי עמדות 2-3 מאד חלשות. בייזמור הוא בעיניי קומודיטי בנ.ב.א, ספלושה חביב אבל לא יודע לקלוע, וקורבר נראה ומתנהל כמו מישהו בן 50.
סיכום: בודנהולזר הוא לא גרג פופוביץ'. אני לא מאמין שהוא יכול להתאים קבוצה לפי החוזקות שלה, ואם אתבדה – הלוואי. אבל שנה שעברה היו לקבוצה שלושה מנהלי משחק עם הורפורד, מילסאפ וטיג. השנה יש רק אחד, וגם כך תיפול עליו מעמסה רבה הרבה יותר. האוורד אמנם הגיע ברעש וצלצולים, אבל אנחנו לא ב 2010 היום ואם כבר יש סיכוי גדול הרבה יותר שהוא יהיה דה-מוטיבטור מאשר מוטיבטור. לדעתי נראה קבוצה זקנה עם הבדלי קצב רציניים (קורבר ושרודר באותה קבוצה... בחייאת) ובלי שחקנים שיכולים ליצור שיטה.
תחזית: 41 נצחונות (טווח 34-49)
8. דטרויט פיסטונס (שנה שעברה 38-44 והדחה בסיבוב הראשון מול קליבלנד)
סנטרים: דראמונד, מריאונביץ', ביינס
פאוורים: מרקוס מוריס, ג'ון לוואר
סמולים: טוביאס האריס, סטנלי ג'ונסון
סקנד גארדים: קלדוול פופ, רג'י בולוק
פוינטים: רג'י ג'קסון, איש סמית'
מאמן: סטן ואן גאנדי
נקודות חוזק:
+ עומק בכמעט כל עמדה, ובמיוחד בעמדות 5, 3 ו-1
+ משחק חוץ-פנים טוב. דראמונד למרות הכל הוא אחד משחקני הפנים הטובים בליגה. האריס ומוריס הם שני פורוורדים די דומים בתכונותיהם, אך כאלה שמתאימים היטב לנ.ב.א המודרני
+ אמורה להיות הקבוצה מס' 1 בריבאונדים בליגה (שנה שעברה שניה לאוקלהומה שאיבדה את איבקה ודוראנט)
+ פוטנציאל הגנתי משובח. למרות שהוא לא שם, הפוטנציאל ההגנתי של דראמונד בשמיים, ועושה רושם שלפחות סטנלי ג'ונסון יהיה אחלה 3&D, שזה לא רע לאור העובדה שקלדוול פופ הוא בעצמו אחד כזה.
+ גם אם הוא לא בשורה הראשונה של רכזי העולם, רג'י ג'קסון הוא בוודאי בשורה השניה.
+ בובאן מריאנוביץ', ENOUGH SAID
חולשות:
- רג'י ג'קסון שחקן יוצר טוב, אבל מהסוג המגעיל. לא מישהו שצריך להוביל קבוצה לפלייאוף בנ.ב.א
- איך זה בא לידי ביטוי? במקום ה-27 שנה שעברהבליגה באסיסטים. כלומר מדובר מצד אחד בקבוצה שהיא:
- לא קבוצתית מספיק ולא יודעת להפעיל את הנכסים הנהדרים שלה מספיק (במיוחד דראמונד ושני הפורוורדים), ומצד שני:
- אין לה שחקן יוצר ברמות הבאמת גבוהות. ג'קסון נמצא רק ברמה הבאה.
- דראמונד הוא פוטנציאלית שאקיל. מעשית רחוק מכך (פרט בריבאונד). המון מקום לשיפור גם בבחירת הזריקות וגם בהגנה המעט עצלה. ואולי גם בעובדה שהוא לא מנהיג.
סיכום: כבר כתבתי שאני לא כל כך מאמין ברג'י ג'קסון. ולכן, הכל תלוי בדראמונד ועד כמה הוא יכול להפוך למפלצת. עדיף בשני צדדי המגרש (אבל דטרויט יסתפקו גם בצד אחד, שדראמונד יחליט איזה). דטרויט קבוצה מגניבה. שימו פה את רייג'ון רונדו במקום ג'קסון עם יכולת המסירה שלו– והקבוצה היתה יכולה לדבר על יתרון ביתיות בפלייאוף כי הכלים בעמדות 3-5 מעולים, אבל לא יוצרים מספיק טוב לעצמם. אולי טרייד בין ג'קסון לבין רכז רכזי יותר יכול להתרחש ולשפר את הקבוצה משמעותית. בלי זה, היא תישאר באותו מקום שהיתה בו אשתקד.
תחזית: 43 נצחונות (טווח 37-50)
7. שיקגו בולס (מאזן אשתקד 40-42, והחמצה כואבת של הפלייאוף)
סנטרים: רובין לופז, כריסטיאנו פליסיו
פאוורים: גיבסון, מירוטיץ', פורטיס
סמול פורוורדים: באטלר, מקדרמוט, סנל
סקנד גארדים: ווייד, דנזל וולנטיין
פוינט גארדים: רונדו, אייזיאה כנען, ג'ריאן גרנט
מאמן: פרד הויברג
נקודות חוזק:
+ קו אחורי מטריף לכאורה. עם המוסר הטוב בליגה ומלך האסיסטים שלה. עם הסקנד גארד השני בטיבו של שנות האלפיים ועם כוכב עולה ומוכח כמו ג'ימי באטלר
+ יהיה לא קל לשמור על קבוצה שבה יש שלושה שחקנים שמסוגלים ליצור ברמה הכי גבוהה, לעצמם (וויד, באטלר) או לאחרים (רונדו), עם או בלי יכולת לקלוע מהשלוש.
+ ועידת פאוורים שיודע לעשות המון. מצד אחד לנגר ולקחת ריבאונד (גיבסון), מצד שני לקלוע מכל מיני מקומות (מירוטיץ') ועוד אחד שאולי יעשה גם וגם (פורטיס)
+ קלעי שלשות טובים שצריכים לשחק דקות רציניות מאד, כמו מקדרמוט ומירוטיץ'.
+ רוז וחוסר המזל שלו עזבו
חולשות:
- קו אחורי מטריף, אבל כזה שלא מסוגל לקלוע מהשלוש בכלל. בעיה רצינית בכדורסל של היום. יש שיגידו – קריטית (והאופן היחיד שניתן לגשר על כך הוא בדקות רציניות של שני הפורוורדים הלבנים)
- מאמן שכבר נכשל פעם אחת עם קבוצה טובה יותר פוטנציאלית
- שני סנטרים בינוניים ומטה (פליסיו עוד עשוי להפתיע) כשלצידם אין מספיק בשר גם בגלל שטאג' גיבסון לא נעשה צעיר או אתלטי יותר משנה לשנה.
- פוטנציאל נפיץ כשרונדו לא תמיד יציב. אם הדברים לא יסתדרו בקו האחורי, הם יכולים להתדרדר עוד יותר מהר מאד
- פוטנציאל נפיץ ברמה מסוימת גם במאבק כוחות בין ווייד שחוזר הביתה לבאטלר שביסס את עצמו בשיקגו ככוכב מס' 1 שלה
סיכום: אין ספק שהבולס (לצד הניקס) הם סימן השאלה הגדול של המזרח. פוטנציאל הנפץ פה עצום. אם הויברג (לא מאמן אינטליגנטי במיוחד) יחליט לשחק על שלושת הגדולים הקבוצה לא תגיע לכלום, אבל אם הוא יידע לאזן ביניהם לבין הקלעים שלו , כששיפור נוסף של פורטיס בייחוד בקליעה, יכול להביא לו אף אופציה נוספת ושלישית לקליעה – שיקגו תצליח. הכל כאן יהיה תלוי באיזון והצלחה של שיקגו תהיה תלויה במאמן שיידע לאזן כך. אבל בניגוד להרבה קבוצות אחרות – יש כאן לפחות כלים.
תחזית: 44 נצ' (אבל טווח גדול במיוחד של 28-54 לדעתי)
6. מילווקי באקס (שנה שעברה 49-33)
סנטרים: גרג מונרו, מיילס פלאמלי, ת'ון מייקר
פאוורים: ג'בארי פארקר, הנסון
סמולים: טלטוביץ'
סקנד גארדים: מידלטון, אורלדו ג'ונסון, Xוויאר הנרי
פוינט גארדים: גריק פריק, MCW, דלבדובה, ג'ייסון טרי, טיילר אניס
מאמן: ג'ייסון קיד
נקודות חוזק:
+ צעירים ואנרגטיים. לפני שנתיים היו מעולים. האם שנה שעברה זאת היתה רק פאשלה חד פעמית?
+ אורך, הגריק פריק אולי ימשיך לשחק כפוינט גארד ועשוי לתת מספרים מג'יק ג'ונסוניים. וזה לא של- MCW חסר אורך,
+ ובכלל, יש מצב שהגריק פריק יהיה שחקן טופ 10 בליגה. הפוטנציא לשלו בשמיים.
+ עומק בפוינט – תסתכלו על הרשימה, בכמה עמדות החבר'ה האלה ישחקו, לא ברור, אבל זה לא רע.
+ קלעים ויוצרים: גריק פריק ו MCW הם פסיליטייטורים ומוסרים מצוינים. פארקר, מידלטון ומונרו הם מסיימים מעולים (וגם ג'יאניס בעצמו במגרש פתוח בו הוא מסוגל לעשות קואסט טו קואסט בצעד וחצי).
חסרונות:
- חשבנו שיהיו טובים גם שנה שעברה בעקבות העלייה לפני שנתיים. התבדינו. מיהי המילווקי האמיתית?
- גרג מונרו, אחלה יוצר עם יופי של תנועות מתחת לסל, אבל בלי הגנה ובעיקר כבד, כבד, כבד בשביל קבוצה כל כך קלילה
- רק שבלי מונרו, אין משחק פנים בכלל. חוץ מאולי ג'בארי פארקר שהוא יותר 3-4 מאשר 4 אמיתי, וכמובן האח ההרבה פחות מוכשר של הפלאמלי של פורטלנד.
- מקום אחרון בליגה שנה שעברה במס' שלשות, וזה לא שריי אלן הצטרף אליהם. בקושי דלבדובה
- עם כל האורך, העובדה היא שהם סיימו 25 בליגה שנה שעברה בריבאונדים.
סיכום: ברגע שיאניס באמת יופקד בעמדת הפוינט גארד זה עשוי להיות מרהיב. כן, יש מספיק כשלים. ג'ייסון קיד לא הוכיח את עצמו מספיק עד היום. גרג מונרו הוא בעיה, והוא בעיקר בעיה כי הוא כמעט הכרחי. אבל זאת קבוצה עם כלים ועם רגליים צעירות וזריזות. הם צריכים ויכולים להיות קבוצת הגנה חונקת בעמדות החוץ, וכזאת שפוטנציאלית יכולה להיות גם רים פרוטקטרית די רצינית, במיוחד אם ת'ון מייקר ימשיך להראות את מה שהראה בליגת הקיץ לצידו של ג'ון הנסון, עוד חוסם בחסד. יאניס או מק"ו כמנהלי משחק, ג'בארי פארקר ומידלטון מהכנפיים כשני סקוררי על – זה מודל שיכול לעבוד ובעיקר יכול להיות מרהיב.
תחזית: 45 נצ' (טווח גדול לדעתי: 30-55)
5. ניו יורק ניקס (שנה שעברה 50-32)
סנטרים: ג'ואקים נואה, קייל אוקווין, הרננגומז
פאוורים: פורזינגיס, מרשל פלאמלי
סמולים: מלו, לאנס תומאס, קוזמינסקס
סקנד גארדים: קורטני לי, וויאצ'יץ'
פוינטים: רוז, ג'נינגס, ג'סטין הולידיי
מאמן: ג'ף הורנאסק
נקודות חוזק:
+ עבים יותר משנה שעברה. נואה אם יהיה בריא, קורטני לי ורוז זה כבר שלושה פלוס על מה שהיה.
+ פורזינגיס היה חצי נוביצקי אשתקדויכול פוטנציאלית להיות 80% נוביצקי כבר השנה. כלומר סופרסטאר
+מלו – עדיין כוחו במותניו, כששנה שעברה הוא נתן מספרי קריירה באול אראונד (מחוץ לקליעה)
+ועידת פוינטים טובה על הנייר, עם רוז שפעם היה MVP , ג'נינגס שפעם קלע 55 נקודות, והולידיי שפעם שיחק בווריורס.
+ אם רוז יהיה בריא, יש שם פוינט גארד יוצר טוב. אם נואה יהיה בריא, יש לקבוצה את מנהל המשחק הטוב ביותר בליגה בעמדות 4-5. אם שניהם יהיו בריאים...
+הורנאסק עשה עבודה לא רעה, במיוחד לפני שלוש שנים בפניקס. לא מוכח עדיין, אבל יש מצב שהוא אחלה מאמן (ולמצער טוב מאשר דרק פישר)
חולשות:
- זה נפלא שהקבוצה הביאה שני כוכבים לשעבר מהבולס. רק שהדגש הוא על "לשעבר" ועוד יותר על "פצועים לגמרי"
- ואפרופו פציעות. זה לא שג'נינגס או לנס תומאס או מלו (לפני שנתיים) הם שוורים בלתי מועדים.
- עלייה של פורזינגיס הגיונית, אבל באותה מידה הגיונית גם ירידה של מלו. זה עשוי להתאזן.
- הקבוצה אולי עבה יותר מאשתקד אבל נותרה רזה ונטולת ספסל. החמישייה + ג'נינגס זה לא רע אבל פציע. ומתחת אליהם אין כלום.
- עוד קבוצה שלא קולעת שלשות (24 בליגה שנה שעברה). לא ג'נינגס או רוז הם אלו שישנו את המצב.
- לניקס יש מזל חרא כבר עשור וחצי. אין סיבה שזה פתאום ישתנה.
סיכום: אני לא בונה באמת על רוז, אבל אני חושב שיש סיכוי טוב שהוא או ג'נינגס יהיו בריאים ביחד 80 משחקים ולפחות יתנו אופצית התקפה סבירה. מי שאני בונה עליו הוא קודם כל פורזינגיס שבאמת יכול להיות משהו מאד מיוחד, אבל גם נואה. הניקס לא יצטרכו את הקליעה שלו, אבל אם הוא ישחזר את רוב יכולותיו, אז יש להם גם שומר מדהים וגם מוסר ומנהל משחק ברמה הכי גבוהה בליגה. אני אוהב קבוצות שמנסות דברים והניקס מנסים דברים השנה, זה כמובן יכול להיות כישלון מרהיב, אבל זאת גם יכולה להיות קבוצת הניקס הכי טובה מאז 99. אפילו דרק רוז אמר.
תחזית: 47 נצחונות (ושוב טווח גדול. לדעתי משהו כמו 27-57)
_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).
|
התחבר
הרשמה
בלוגים
שאלות נפוצות
חיפוש
