סל ניוז

היה לו לידו את קארון באטלר ולמאר אודום ב-2005, שני שחקנים נחמדים מאוד, והוא אפילו לא הגיע לפלייאוף. הם בטח לא פחות טובים מלארי יוז וזידרונאס אילגאוסקס שלברון סחב על הגב שלו עד לגמר שנתיים מאוחר יותר.

_________________
כורסה נוחה זה התחלה של סוף

אני הבנאדם האחרון שאתה צריך לשכנע שלברון גדול מקובי

הנקודה היא רק להראות עד כמה זה נדיר ששחקן בשל להוביל קבוצה לאליפות בעונות הראשונות שלו (זה שאיכשהו יוצא מהסיפור שלברון גדול מקובי זה רק בונוס ).

_________________
כורסה נוחה זה התחלה של סוף

לא שכזה דחוף לי לסנגר על קובי, אבל אל תשכחו שכבר באותן שנים, המערב היה חזק משמעותית מהמזרח. מינסוטה של גארנט החמיצה את פלייאוף 2004/05 עם מאזן 53.7%, בעוד שעונה לאחר מכן (כשלברון בעונתו השלישית מגיע לראשונה לפלייאוף), מקומות 6-7 במזרח סיימו עם 50% והבאקס עלו ממקום שמיני עם 48.8%.

כן, אבל הלייקרס של קובי הגיעו באותה עונה רק למאזן של 34 ניצחונות ו-48 הפסדים (41.5%), עם מאזן כזה לא נכנסים לפלייאוף בשום עונה ובשום אזור ובטח שלא מאיימים על אליפות. גם בעונות שאחרי, 45 ו-42 ניצחונות זה לא בדיוק מאזן של קונטנדרית. רק ב-2008, העונה ה-12 של קובי, הם הגיעו למעמד של קונטנדרית עם 57 ניצחונות.

_________________
כורסה נוחה זה התחלה של סוף

בגדול, זה נכון, אבל השאלה היא מה עושים עם זה מבחינת קבלת החלטות.

(הוא כן יכול למלא תפקיד כמו זה של קוואי באליפות של הספרס;
לא לסחוב על גבו נוביצקי-סטייל אבל לקחת חלק פעיל ומשמעותי)

האם זה אומר שמכוונים את הסגל להגעה סתמית לפלייאוף עם שחקנים שלא יהיו שם כשוומבי יהיה סופרסטאר
או לבחירת צעירים שיוכלו לרוץ עם וומבי ויהיו רלוונטיים גם בעוד 6-7 שנים כשתגיע העת להתמודד על אליפויות?

מבחינתי התשובה היא ברורה.

7 שנים זה המון זמן, איך אתה יכול לתכנן ברצינות 7 שנים קדימה?
זו יומרה מנותקת מהמציאות.
מבחינת קבלת החלטות מה עושים עם זה? שומרים על גמישות מחשבתית וסומכים על אינטואיציות.

סליחה על התגובה המאוחרת,
המילה באסט היא בדיעבד. אז מי שבאסט הוא באסט ומי שהצליח הצליח. טאוטולוגיה.
הבחירה בשחקן היא חשובה, אבל הסיטואציה שהוא נכנס לתוכה יכולה להיות מכריעה.
נבחרים נערים בגיל 19 לפעמים מרקע לא פשוט ונכנסים למערכת מלאה בכסף כח ואגו ומצלמות.
החברה האלה צריכים מערכת בריאה כדי להצליח.
כמו שאנחנו יודעים יש הרבה דוגמאות לקבוצות שבחרו במשך כמה שנים בחירות גבוהות ושחקנים עם הרבה הייפ ופשוט הרסו אותם.

- להתמקד בהשגת שחקנים צעירים שיכולים להתפתח לצד ווומבי

- להבין מי השחקנים מתוך הסגל הקיים שאיתם אתם רץ קדימה.
האם קלדון הוא שחקן כזה? האם וואסל?
אם לא, אתה מזדכה עליהם תמורת בחירות
ומקווה לבחור שחקנים טובים שירוצו איתו לאורך זמן

איך אתה מסביר את זה שהתפתחו בקבוצות גרועות שחקנים ממש טובים
ואילו באסטים כמעט לעולם לא מתאוששים ומגיעים לפוטנציאל שחשבו שיש להם בקבוצות מצוינות?

זאת סיטואציה לא פשוטה בכלל להיות עם פרוספקט אדיר שנהיה טוב מהר, הצפי בעיני הוא להכשל בלבנות סביבו קבוצה קונטנדרית עם עוד כוכבים. יש לך חלון זמן מאוד מאוד קטן לבחירות דראפט גבוהות, ובשנה האחת שנתיים האלה צריך לפגוע בול שזה מאוד קשה.
דאלאס למשל מאוד מתקשים עם דונציץ', כשאין לך בחירות גבוהות או מקום סופר אטרקטיבי נשארים רק עם אפשרות להביא כוכבים שלא באמת כוכבים כמו אירווינג ופרוזינגס, ומקווים בסיכוי קטן מאוד שזה יצליח.
לספרס יש גם כרגע בסיס מאוד חלש ולא נראה שיש איזשהו שיפור לשחקנים הצעירים השנה, וואסל וקלדון אולי היחידים עם ערך וגם הם הייתי אומר שווים אולי בחירת אמצע סיבוב ראשון במקרה הטוב.
אז הצפי הוא שלא יבריקו בבחירות וומבי ישתפר ומהר יתחילו לנצח או שנה הבאה או עוד שנה, ואז יתחילו להביא שחקנים בינונים טובים מינוס סביבו, ובמקרה הכי טוב שהוא יהיה לברון אז הוא עדיין יקח אותם מאוד רחוק אבל הקבוצה לא תהיה טובה.

אני מסכים איתך שזה אתגר אבל זה נשמע לי doable
ובעיה טובה שרוב הקבוצות היו רוצות להתמודד איתה:)

אם הוא ייהפך לסופרסטאר ובטח אם יהפוך בשלב המסוים לשחקן הטוב בליגה, אתה לא צריך המון סביבו. 6 שנים להשיג כוכב נוסף זה לא אתגר מטורף.

אם הת'אנדר הצליחו לעשות טאנקינג עם SGA המבוגר יותר, אני מאמין שהספרס מסוגלים גם כן עם וומבי. אתה צודק שיש חלון הזדמנויות קטן יותר בדראפט, אבל אף אחד לא מכריח אותם להחתים שחקנים בינוניים מינוס סביבו. בטח לא למספר שנים.
הם צריכים להימנע מזה, כמו גם משלל ההצעות מהיציע.

נכון, זו לא החלטה פופולארית. גם להתנסות עם זוהאן או איך שלא קוראים לו בפוינט זו לא החלטה פופולארית.
ייתכן והספרס יצטרכו לעמוד בלחצים.

כמו כן, היתרון בוומבי - אמנם לא כמו הגרביטי של לברון האמריקאי - זה שהוא עשוי למשוך לספרס שחקנים.

מן הסתם כולם רוצים בעיה כזאת, פשוט מהצד לרוב מסתכלים על קבוצות עם כוכב מהדראפט ואומרים איך הם נכשלו ועשו את כל הטעויות האפשריות ולא הצליחו לבנות קבוצה ממש טובה איתם, כשבעצם אני חושב שיש יותר סיכוי לא להצליח (בלי קשר לכך שגם אולי עשו המון טעויות בכל מיני מקרים).

okc הצליחו לעשות טנקינג גם בזכות השבתת כוכבים (אולי בשילוב עם מזל שנפצעו), גם זה היה לשנתיים רק, אז מניח שזה המקסימום שיש לספרס אם וומבי יתפתח בהתאם לציפיות, וגם אולי יצטרכו להתאמץ במיוחד להפסיד בשנה הבאה.
היו להם בחירות 2,6,12 בשנתיים האלה ויצא להם גידי צ'ט וגלן ווילאמס זה מזל ענקי של פגיעה (או יכולת בחירה אבל לרוב כולם מדרגים אותו דבר וזה בעיקר מזל כנראה), התוכלת של הבחירות האלה לא מביא לכוכב אחד לדעתי.

לגבי שוומבי יביא שחקנים, אז מניח שבהחלט הרבה ירצו לשחק איתו, להבדיל מלוקה למשל שאני חושב שהרבה כוכבים ירתעו ממנו ומי שנהנה לשחק איתו זה רק שחקנים כמו ליבלי ופאול הופכים לטובים יותר. העניין הוא שלא זוכר כוכב צעיר שמשך שחקנים, זה תמיד קרה שהם בחרו ללכת לקבוצה אחרת שיש לה דף נקי ולעשות איזה ביג 2-3 שם.

אם לקלי
הבעיה היא שלא הייתה לקבוצה של הכוכב הגדול דף נקי כי הוא התמלא בפתרונות קצרי טווח, כחלק מהניסיון לנצח עכשיו וכמה שיותר. הרבה סבלנות וניהול חכם וזהיר יותר של הקאפ-ספייס יאפשר לוומבי הזדמנות להביא כוכבים לשחק איתו. אולי יצליח ואולי לא אבל שווה לתת לזה צ'אנס במקום להערים שחקנים בינוניים סביבו.

לגמרי מבין את מה שאתה אומר
אבל נסה לרגע לחשוב על זה -
יש לך שנתיים בתחתית של הליגה (או קרוב לכך) עם בחירות גבוהות + 2-3 שחקנים צעירים שיש להם ערך בסגל + משהו כמו 5 שנים לנהל + כח המשיכה של וומבי. אתה לא יכול להביא בסבירות גבוהה כוכב? זו באמת מטלה עם סיכויי הצלחה כל כך נמוכים?

במקרים אחרים, היו המון unforced errors
כתוצאה מהלחץ והדחיפות להצליח כמה שיותר מהר, כאילו מישהו רודף אחריך.

לא סגור על זה. ל-OKC היו לא מעט בחירות לא משהו והחלטות לא אידיאליות בדראפט ואל תשכח שהם עדיין עם מלאי בחירות מרשים, שאני מעריך שעם התנהלות נכונה שווה עוד כוכב אחד, בטרייד או בדראפט.

מה שחשוב מהבחינה הזאת הוא ה-core.

אם השחקן הכי טוב שלך הוא בן 23 ואתה מביא לו כוכב נוסף לצידו בן 30 בטרייד תמורת בחירות (כלומר תמורת העתיד),
ה-RUNWAY הריאלי המשותף שלכם הוא כנראה שנתיים-שלוש (כאשר השחקן הכי טוב שלך עדיין לא בשיאו או רק נכנס לפריים שלו).
השנה הראשונה הולכת לרוב על התאמות ועכשיו יש שנתיים שבהם אפשר להגיע להישג כלשהו.
זה אפשרי אבל זה RUNWAY קצר יחסית. יש לך פחות הזדמנויות. אין הרבה מקום לטעויות (או לפציעות).

זה בניגוד ל-RUNWAY ארוך כמו זה של דנבר, שהתגבר על פציעה משמעותית של מוריי, כבר התממש לאליפות אבל קיים גם בהמשך.
אחרי כמה שנים משותפות בפלייאוף, לכאורה, ליוקיץ', מארי והחבר'ה יש עדיין 4-5 שנים לרוץ ביחד.

אם אתה כבר קונטנדרית, תביא איזה רול-פליירים שאתה רוצה, בגילאים שונים.
אולי אפילו רצוי שהם יהיו ווטרנים.
אני חושב שבבנייה מחדש, אין סיבה שהטיימליין לא יהיה יחסית אחיד.

אנחנו רואים את זה בדיונים על עידן וומבי.
יש כאן כותבים שממליצים להביא את מארי בחזרה מההוקס.
מארי אחלה שחקן והכל אבל הוא בן 27. בעוד 6 שנים, כשס"א תגיע למה שאמור להיות המאני טיים מבחינתה, הוא יהיה בן 33 וכנראה כבר לא בשיאו.
זה משהו שחייב להיות בעיניי חלק משמעותי מקבלת ההחלטות.

קח לדוגמא את התהליך,
פילדלפיה בנתה קור לשבע שנים קדימה,
הבאה של באטלר - שאולי היה מביא להם אליפות אם היה נשאר, אסורה כי הוא מחוץ לטיימליין.
כנל מקסי שממש לא בטיימליין ולא כוכב.
אם היו ממשיכים עם הקור, זה היה ההרכב שלהם היום:
פולץ, סימונס, קובינגטון, נואלס, אמביד.
הרכב שספק אם עושה פלייאוף.
מישהו יכול לחזות שסימונס שכבר היה אולסטאר יהפוך לבאסט, או פולץ ישכח לקלוע, או אמביד שהיה פצוע תמידי יהפוך לשחקן יציב?

הוא לא יכול למלא את התפקיד שקוואי מילא בספרס של 2014 כי אין סביבו את אותו סגל שהיה סביב קוואי ב-2014, אין לו דאנקן, אין לו מאנו ואין לו טוני פארקר. יש לו דווין ואסל, קלדון ג'ונסון וזאק קולינס, זה ממש לא אותו דבר. זה ההבדל בין להביא רוקי כזה לקבוצה מנצחת, מגובשת,, עם זהות ועם ניסיון אדיר בפלייאוף ועם שיטה שעובדת, לבין להביא רוקי אפילו יותר טוב, אבל לקבוצה כושלת, מפורקת, עם מעט כשרון וניסיון, אולי הכי גרועה בליגה.

_________________
כורסה נוחה זה התחלה של סוף

אני מבין את מה שאתה אומר לגבי ה-Runway ובסיטואציות מסוימות אני מסכים שזה לא עושה המון שכל. בכל מקרה לגבי מארי לספרס אני לא מאמין שזו דוגמא טובה. לפי איך שאני רואה את זה, ה-Core של הספרס הולך ומתבהר סביב ויקטור(20), סוהאן(20) ו-וואסל(23). אתה מביא את מארי(27) וכל מה שאתה עושה זה הופך את הקבוצה הזו לקבוצת פלייאוף כבר בשנה הבאה, עם שדרוג משמעותי מאד לחמישייה ולספסל(כי עכשיו ג'ונס יהיה הרכז המחליף) ותוך שנתיים אתה בצמרת המערב נלחם בטובים ביותר. ההתאמה הזו כל-כך טובה לדעתי שזה נו-בריינר, במיוחד אם זה במחיר סביר ולא כולל וויתור על הבחירות של אטלנטה עצמה.

תמיד קל יותר להסכים עם עיקרון מאשר לממש אותו במציאות.

למרבה הצער, ה-core של הספרס הוא לא מה שאתה מכריז עליו כ-core של הספרס. זה לא עובד בצורה הזאת.
כדי להיכנס לגרעין של קבוצה שיסחוב אותה קדימה, אתה צריך להיות כוכב או ממש בדרך לשם.

מי מבין החבר'ה האלו סביב וומבי הולך להיות כוכב?
האם סוהאן הולך להיות כוכב? וואסל?

ואפשר גם לשאול את זה אחרת, האם מארי + החבורה הנוכחית שבקושי ניצחה העונה נלחמת עוד שנתיים בצמרת המערב?
לא נראה לי...

מה שאני מדבר עליו זה שחקן שמהווה את הליבה של הכדורסל שהקבוצה שלו משחקת, או במילים אחרות, שתורם חלק משמעותי לכדורסל המנצח של הקבוצה שלו. זה לא חייב להיות כוכב דווקא (אני בוודאי לא רוצה להתעלל פה בכולם ושזה יהפוך לעוד דיון של "מה זה כוכב?"). לדוגמא, קוואי של העונה השנייה בספרס ואפילו הראשונה היה חלק מהליבה הזו (כמו שאני רואה אותה), אף שמעטים אם בכלל חשבו שהוא יהפוך לכוכב (בטח לא אני), ומעטים עוד יותר החשיבו אותו לאחד כזה באותם רגעים. קשה לחלוק על זה שהוא תרם המון לעובדה שהקבוצה שלו שיחקה כדורסל מנצח. דרק וויט הוא דוגמא כזו בבוסטון, MPJ בדנבר ועוד רבים אחרים.

לגבי הכוכב סביב וומבי, אין לי מושג. לפי מה שאני רואה וואסל מתפתח בצורה יפה ובהחלט יש לו את הפוטנציאל להיות אחד מהשוטינג גארדס המובילים בליגה (מניח שאם הוא יהיה כזה אתה תגדיר אותו כוכב?). אני גם רואה את סוהאן מתפתח, משחק הגנה עקבית יותר, לומד להשתמש בכלים שלו בהגנה, מקבל החלטות טובות יותר בהתקפה ומקבל קרדיט הולך ועולה מפופ. קשה לי להאמין שהוא יעמוד בהגדרה של "כוכב", אבל שוב, כשאני אומר "ליבה" אני מתכוון לזרוע המבצעת העיקרית בקבוצה מנצחת, לא לקריטריון קשיח של: אולסטאר - כן או לא.

מסכים שכרגע הקבוצה בתחתית, ואם אתה שם את מארי בתוך הקבוצה הזו, כפי שהיא היום, השיפור שהוא לבדו יביא לא יהיה מספיק גדול כדי לקחת אותם לצמרת המערב, אבל אני אהיה מאד מאוכזב אם זו באמת החשיבה שלך. אתה באמת מאמין שתוך שנתיים וומבי הוא לא אחד השחקנים הטובים בליגה, ושהוא נשאר ברמה שהוא היום? מה עם שאר השחקנים שם (מזכיר שזו הקבוצה הצעירה בליגה)? מה עם בחירת הדראפט שלהם השנה (ואני מניח פה מטעמי שמרנות שהבחירה מטורונטו לא תתממש, למרות שיש סיכוי לא רע שכן) שבוודאות תהיה גבוהה? אומנם מדברים על דראפט חלש אבל אתה מעריך שזה יהיה מאד מסובך לבחור במישהו שתוך שנתיים יותר טוב משמפגני? נניח והם אכן יעשו טרייד על מארי, האם זה יהיה המהלך האחרון במהלך השנתיים הקרובות, בלי מהלכים נוספים בטריידים או בשוק החופשי? אני שואל את כל השאלות הללו לא כי אני משוכנע שאני צודק (אני לא, זו רק דעה שלי) אלא כי מעניין אותי לראות (ולא כדי להשפיל או לצחוק, אלא כדי ללמוד ולשתף קווי מחשבה, בסופו של דבר זו הסיבה שאני פה) איך אתה רואה את הדברים בקונטקסט הספציפי הזה.

בקונטקסט הספציפי הזה, מארי לא שווה את בחירות הדראפט שתשלם עבורו.
הוא לא יוביל אותם להישגים משמעותיים בהווה
והוא לא יהיה רלוונטי כשוומבי יגיע לפריים שלו.
במלים אחרות, אני מחבב את מארי אבל זה לא עם סימן קריאה

עוד שנתיים שלוש וומבי יהיה כבר שחקן משמעותי ויהיה מאוד מתוסכל אם לא יהיה במקום מנצח.
אבל נזרום, יש לך שם של מישהו מהדראפט הקרוב שיהיה רלוונטי לפריים של וומבי, שאתה בטח מגדיר בעוד שבע שנים?
ומה יהיה לאורך שבע השנים האלה? אתה באמת רוצה לתסכל את החד קרן שלך? רק בשביל לגלות אם רון הולנד יתפתח או לא?

למה הפריים הוא מה שחשוב?
לא חסר שחקנים ענקיים בליגה שהפכו לכוכבי על בשלב מוקדם.
רוז היה MVP בעונה השלישית שלו לצורך העניין, לברון היה בחמישיה הראשונה בעונה השלישית שלו (ובחמישיה השניה בשניה), דאנקן היה בחמישיה הראשונה בעונה השניה שלו, וויד היה פיינלס מופ ברביעית.
אני בטוח שאם אני אעבור על הרשימה אני אמצא לא מעט שחקני על שהיו בעילית של הליגה כבר בעונה השלישית-רביעית שלהם (כמובן שגם יש כאלו שלקח להם יותר) ואני לא רואה סיבה לא סיבה שוומבי לפי איך שהוא נראה העונה לא יהיה בטופ של הליגה עוד שנתיים-שלוש.

אני לגמרי איתך במה שאמרת, כן? סתם לא מבין למה צריך להסתכל על ה"פריים" כתאריך יעד להתמודדות על האליפות. לא חסרים שחקנים גדולים שהתחילו להתמודד על האליפות כבר בעונות 3-4-5 בליגה.