סל ניוז

אני אתחיל, כי על ליל הבדולח שבוצע אתמול בכפר ג'ינבה כנראה שלא שמעתם אם אתם לא קוראי הארץ:
נער יהודי התלונן שהותקף ע"י פלסטינים באיזור הכפר בזמן שרעה את עדרו.
בצילומים שנחשפו הוכח כי הוא זה שהיה אלים והבריח עדר ושני רועים.

בשטחים כמובן העובדות פחות חשובות, הגאווה היהודית עליונה להכל.
לאחר סיפור הכבשים, 13 מתנחלים הגיעו לכפר והיכו ששה מתושביו באלות. בן 64 פצוע בינוני ובן 15 פצוע קשה. ספויילר: אף אחד לא יואשם בניסיון רצח.
אבל זה לא הספיק כמובן למתנחבלים הנ"ל.
כמה שעות אחכ הגיעו עשרות חיילים ועצרו בערך את כל הגברים בכפר.
אבל זה לא הספיק כמובן.
בלילה פשט הצבא שוב על הכפר, בכוחות גדולים, מעורבים בחיילים על מדים ומתנחבלים על אזרחי. 5-10 נכנסו לכל בית בכפר, העמידו את מתגורריו (נשים וילדים ברובם) בפינה אחת, והתחילו להרוס את כל הבתים, על כל תכולתם. ביציאתם מהבתים דאגו גם להרוס מכוניות.
נידאל יונס, ראש ועד ג'ינבה שמשמש גם כראש מועצת מסאפר יטא:
"שברו טלוויזיות, מקררים, מצלמות וטבלטים ששימשו את הילדים לבית ספר. הם שברו את השירותים, עקרו את הברזים, הוציאו את האוכל מהמזווה ושפכו את הכל על האדמה". יונס ציין כי "אחרי שקבוצה אחת סיימה באה קבוצה אחרת של חיילים להרוס את מה שנשאר". לדבריו, אחד החיילים אמר לו: "אתמול חשבתם שאתם חזקים, עכשיו נראה לכם שאנחנו יותר חזקים".
חלק מלובשי המדים שפשטו על הכפר מוכרים להם כמתנחלים מהאזור, ואחרים היו לבושים בבגדים אזרחיים. הם הוסיפו כי חלק מכלי הרכב ששימשו את החיילים היו טרקטרונים וכלי רכב אזרחיים מהמאחזים הסמוכים.

זה כמובן לא מקרה יחיד ובודד, קרו המון כאלה שרובכם כנראה לא שמעתם עליהם מעולם כי ב-YNET או בערוץ 12 ("הסמולנים" לדעת חצי מדינה) לא ידברו על דברים כאלה, כי למי אכפת, ערבים, והמורל הלאומי, ואיך נוכל לספר לעצמנו על הצבא הכי מוסרי בעולם עם ידיעות שכאלה.
נאצים על מלא-מלא.

לסדום ועמורה היינו
ובין הבחירה לקום וללכת לבין להשאר ולהלחם
אני בוחר בשניה ולא בגלל שאני זקן מידי

אשריך, אני כבר ויתרתי מזמן. לא יודע איך אפשר לחיות במדינה הזאת כשברור לך שהרוב תומך במעשים כאלה ובדה-הומניזציה שנעשתה פה לשכנים שלנו ו/או לשני מליון אזרחי המדינה עד שהיא לא תעבור דה-נאציפיקציה (כן, זה הרוב. מכיר ושמעתי מספיק "אנשי מרכז" תומכים במעשים כאלה בשטחים או בעזה).

אכן, אוריאל, כל הכבוד.
הרבה מהמשפחה שלי כמוך, לפחות נכון לעכשיו.
אני כבר מ-2012 טוען שהפסדנו, אז אולי היה לי יותר קל מאשר לאחרים לעבור למקום שבו לבנים שלי יש עתיד נורמלי. אבל כל יום אני מקווה שיתברר שקטן אמונה אנוכי

_________________
Gibon

אז מה הסיבה?

תושבים מעזה שיצאו להפגנות נגד חמאס נרצחים, נחטפים ומעונים. ישראלים: "אבל למה הם לא מתקוממים נגד חמאס???".

https://news.walla.co.il/item/3738621

_________________
כורסה נוחה זה התחלה של סוף

בגלל הבחירה הסוקרטית
לא אתן פרס זול למחריבי המדינה
אשאר בו כמו אצבע בעין שלהם ואביע את דעתי בקול ברחובות
גם אם זה יעלה לי בחיי
אין ערך לחיי אם אחיה אותם בהשפלה
קל לי להגיד כי אני בן 62 ולא מפחד למות מחר
אבל אני באמת מרגיש שלעזוב זה לתת פרס לחולי נפש האלה
והדבר הנכון לעשות, זה להשאר כאן ולעשות נפשות לתפיסת העולם ההגיונית
בנתיים החזרתי בשאלה 3 אנשים

לפי ההודעה הקודמת חשבתי שהתכוונת לקום וללכת..
אני לגמרי מסכים,
למרות התקופה ורוח הטפשת והפשיזם יש עדיין פוטנציאל לשנות כיוון.

זה ברור שמי שמכה אזרחים תמימים ומשחית את רכושם הוא חלאת אדם, אבל מצד אחד אתה טוען שעושים דה-הומניזציה לשכנים שלנו, בזמן שאתה בעצמך עושה דה-הומניזציה לכלל תושבים היהודים ביו"ש ("מתנחבלים"), כאילו החלום של כל מי שגר שם הוא לדפוק מכות לערבים ולעקור עצי זית.
אבל גם אם התופעה הזאת הייתה נעלמת, אני מאוד מוטרד מתוכנית הלימודים ביו"ש ועזה שמחסלת כל סיכוי שאי פעם יהיה כאן שלום. הם בעצמם גדלים על דה-הומניזציה של ישראל ויהודים, אי הכרה במדינת ישראל ובחזון להשמדתה. אתה גם לא תשמע בתקשורת הישראלית שמבחינתם אין הבדל בין נער גבעות מבת עין לאנרכיסט מצפון תל אביב. כל הפוקוס הוא על ה"מתנחלים".

אגב, העזיבה שלך את הארץ זה בדיוק הדבר ששכנינו חולמים עליו. נטישה של עוד ועוד "קולוניאליסטים אירופאים" שמקומם לא במזרח התיכון.



זו סיבה מטרידה נוספת. אם תקום בעזה תנועה פוליטית כלשהי שתכיר במדינת ישראל או תתמוך מהתפרקות הג'יהאדיסטים מנשקם, מהר מאוד המנהיגים שלה יהפכו למטרה של חמאס.



אנשי המרכז שחתכו ימינה מבינים שאם הצבא לא היה עוצר את החמאסניקים ב-7 באוקטובר, מה שקרה בבארי ובכפר עזה עלול היה לקרות בגדול באשקלון, אשדוד או בכל מקום שהיו מגיעים אליו. זו לא קונספירציה. זה מה שהם תכננו לעשות. זה כמובן לא מצדיק אלימות כלשהי או ענישה קולקטיבית.

לא כתבתי שכולם מתנחבלים, העובדה היא שיש שם הרבה מתנחבלים, או נאו-נאצים אם תרצה.
אני לא חושב שמישהו כופר בעובדה שחלק גדול, או אם תרצה רוב מתושבי יו״ש ועזה, הם נאצים בעצמם. אני מסתכל פנימה, לא החוצה.
אני גם לא חושב שהשביעי לאוקטובר חידש משהו למישהו בדבר הרצון של חמאס ותומכיו לשחוט את כולנו. החכמים בינינו ידעו שזה יקרה ברמה כזו או אחרת, ויודעים שזה היה נמנע אם ממשלות ישראל היו רואות ברשות הפלסטינית נכס במקום בחמאס. אם השביעי באוקטובר חידש ולימד אותנו משהו זו העובדה שמהרשות הפלסטינית לא יצא אף אחד לנצל את המצב באותו יום, ואם הם רק היו רוצים להיות ״נכס״ דוגמת חמאס היום הזה היה נגמר עם לפחות חמש ספרות של גופות.

הרש"פ נמנעה מלתקוף את ישראל ב-7 באוקטובר לא מאהבת ישראל. היה להם הרבה יותר מה להפסיד מאשר להרוויח אם היו עושים זאת, החל מאיבוד לגיטימציה בעולם, הקפאה/ביטול של כספי סיוע ועד לאיבוד השליטה ביו"ש.
בסופו של דבר המטרות שלהם ושל חמאס זהות, ההבדל הוא בדרכי הפעולה. בזמן שחמאס חושבים שישמידו את ישראל באמצעות ג'יהאד וטרור, הרש"פ עושה זאת במישור הדיפלומטי, תביעות בהאג, גינויים באו"ם, קידום דה-לגיטימציה של ישראל בעולם ועוד.

אפשר לחשוב על סיבות רבות שמעידות על כך שהרצון של הרש"פ הוא לא שלום בר קיימא ושתי מדינות, ולכן מבחינתי לא הרשות ולא חמאס הם נכס לישראל:
1) משכורות למחבלים – הרשות משלמת משכורות חודשיות למחבלים שיושבים בכלא, כאשר גובה התשלום נקבע לפי מספר הישראלים שנהרגו או נפצעו. ככל שהפיגוע קטלני יותר – התגמול גבוה יותר. זו מדיניות של תמרוץ לרצח.
2) הסתה רשמית – כלי התקשורת והמערכת החינוכית של הרשות מהללים מחבלים, מציגים אותם כגיבורים ושאהידים, ומעודדים ילדים ללכת בדרכם.
3) הנצחת מחבלים – הרשות קוראת רחובות, בתי ספר ומוסדות ציבור על שמם של מחבלים שרצחו אזרחים.
4) דחיית הצעות שלום – הרשות דחתה שוב ושוב הצעות שלום נדיבות, שכללו כמעט את כל השטחים ביו"ש ואף בירה במזרח ירושלים.
5) מפות ורטוריקה – הרשות מפרסמת מפות שבהן ישראל אינה קיימת כלל, ומתייחסת לכל השטח "מהנהר ועד הים" כ"פלסטין".
6) מדיניות אנטי-נורמליזציה – פלסטינים שמקיימים דיאלוג, מסחר או שיתופי פעולה עם ישראלים נחשבים לבוגדים ולעיתים נענשים.

אני תמיד בעד שנעשה תיקון פנימי אצלנו, אך אם הפיגועים נגד אזרחים יימשכו והצד השני ימשיך בניסיונו להשמידנו, לא נשיג בכך כלום.

1. גם ישראל. זה מנגנון בשם צה"ל
2. גם ישראל. רק שאנחנו לא קוראים לצה"ל שלנו ארגון טרור, הפלסטינים כן. עובד גם להיפך. (הטובים לטיס" נניח? קריאה מובהקת לגיוס אנשים לקבוצה שמתמחה ברצח ילדים)
3. גם ישראל. שוב, כמו קודם, אנחנו פשוט שוכחים שהאצ"ל, נניח, היה אשכרה טרגון טרור. או שמאיר הר ציון היה אשכרה טרוריסט
4. גם ישראל. אפילו הצעות לסתם החזרת חטופים והפסקות אש
5. וואלה, פה אני לא זוכר אם ישראל עושה ככה. יש מצב שפה אשכרה יש הבדל
6. גם ישראל. מפטרים פה אנשים כי הם אומרים "כיבוש". אוסרים על הקרנות סרטים שמתעדים נורמליזציה, מפגינים מול אירועים משותפים, שוללים להם תקציבים ושולחים משטרה לסגור אותם

1. ישראל לא משלמת משכורת לרוצחים *בגלל* שרצחו פלסטינים. החיילים של צה"ל מקבלים שכר על שירות צבאי חוקי במדינה דמוקרטית. הרשות משלמת באופן מפורש למי שרצח אזרחים חפים מפשע, ומתגמלת לפי מספר הקורבנות. זה ההבדל בין לחימה לבין טרור.

2. האם מדינת ישראל מהללת רוצחים? עמי פופר יושב בכלא. פלסטיני שרוצח 7 יהודים מתוגמל על כך בכ-14,000 ש"ח לחודש + תוספות (יותר מפי 10 מהשכר החודשי הממוצע בעזה, זה כמו שתתגמל את פופר ב-130,000 ש"ח לחודש).
גם אלאור אזריה נענש ויש עליו מחלוקת ציבורית. ברוך גולדשטיין מוקע בציבור.

3. אם מאיר הר ציון היה פלסטיני הוא היה נחשב לגיבור לאומי. בארץ הוא נעצר, נחקר והייתה עליו הרבה ביקורת ציבורית. אני חושב שהגיע לו עונש חמור והיה צריך לשבת הרבה שנים בכלא, אך מניע הרצח שלו לא היה לאומני או במטרה להשיג מטרות פוליטיות, אלא נקמת דם פרטית (אם היה רוצה לרצוח ערבים רק כי הם ערבים הוא יכול היה להיכנס לטייבה או אבו גוש, יותר קרוב). לדעתי גם אם כנופייה יהודית הייתה רוצחת את אחותו הוא היה פועל באותה דרך.

4. ישראל קיבלה את תכנית החלוקה ב-1947, פינתה התנחלויות תמורת שלום (עזה, סיני), והציעה מדינה פלסטינית עם שטח כמעט זהה לקווי 67 במספר פעמים. הפלסטינים דחו את כל ההצעות כי אינם מוכנים להכיר בישראל כמדינה יהודית.

5. פלסטינים מדפיסים את כל ישראל כ"פלסטין". אצלנו אין אף ספר לימוד שמוחק את קיומה של הרשות הפלסטינית.

6. בישראל יש מחאה וביקורת, מותר להפגין, מותר לפרסם ספרים וסרטים ביקורתיים. לפעמים יש התנגדות, נכון. אבל אף אחד לא חושש שירצחו אותו ברחוב כי דיבר עם פלסטיני.

אומנם טענת טענה שונה, אבל אני מסכים עם סעיף 6 החדש שלך, זה אכן הבדל לא זניח. השאר? כן, זו הנקודה שלי, ההבדלים לא גדולים כמו שנראה לנו הישראלים, אנחנו פשוט למדנו להתייחס לפשעים של הציונות ושל ישראל כאל גבורה, רוע הכרחי או טעות מצערת בדרך להגשמה הלאומית. בדיוק כמו בצד הפלסטיני לגבי עצמם, אנחנו פשוט רוצחים עם מטוסים והם עם גרזנים (ואנחנו פשוט רוצחים בשביל שהם לא ירימו את הראש והם פשוט רוצחים בשביל להצליח להרים את הראש).

וגם אם נלך על הכיוון שההבדלים כן גדולים - התגובה הראשונית של יורובאסקט נגעה לדבריי שקשה לי להכיל חיים יחד עם נאצים סביבי. אם הפלסטינים הרבה יותר נאצים מישראלים או רק קצת יותר נאצים מישראלים זה דיון שולי מאוד, כנראה שאף אחד מאיתנו גם לא רוצה לחיות בסביבת נאצים פלסטינים. השאלה היא איך אפשר לחיות יחד עם נאצים ישראלים, קטנים או גדולים.

אני מסכים איתך שזה חשוב להסתכל במבט ביקורתי גם על הצד שלנו, אבל ההשוואה שאתה עושה פה בעייתית מאוד. יש הבדל מהותי בין מדינה דמוקרטית עם מנגנוני פיקוח, מערכת משפט וביקורת פנימית, לבין ארגון טרור שמתגמל על רצח חפים מפשע ומחנך ילדים לשנאה.
אנחנו לא מושלמים – היו גם טעויות, חטאים ופשעים לאורך הדרך, חלקם זכו לביקורת קשה גם מבית. אבל אצלנו רצח אזרחים הוא חריג ונחשב לפשע, ואצלם הוא אידיאל ומקור לגאווה לאומית.
כשחייל יורה באזרחים – יש חקירה, לעיתים הרשעה, מחאה ציבורית. כשהם שוחטים משפחה – הם מקבלים קצבאות, כיכרות ורחובות על שמם.
אז לא – זה לא "אותו דבר רק בצבעים אחרים". כשאנחנו מתחילים להשוות כך – אנחנו מטשטשים את ההבדל בין מוסר לבין ציניות, בין מלחמה הכרחית לבין טרור מכוון.

גם בתקופת האצ"ל אגב לא היה קיים מנגנון תגמול על רצח מכוון של ערבים.



אני מסכים, אם כי הנאצים נמצאים בהרבה מקומות בעולם, גם במדינות שנחשבות לאוהדות לישראל יש אנטישמיות בניחוח שנות ה-30 של המאה הקודמת, ללא קשר לסכסוך הישראלי-פלסטיני. בארה"ב למשל יש 13 ארגונים ניאו-נאציים פעילים.




בכל מדינה שתחיה בה, לא תדע מה הדעות האמיתיות של רוב האנשים שחיים סביבך לגבי יהודים, ערבים, היספאנים, צוענים, לבנים או שחורים.

הטענה שלי היא משנגנוני הפיקוח הם כסת"ח שנועד לאפשר להוריד פצצות על בית חולים בתמורה להענשת אנשים כמו אלאור אזריה. וגם את המנגנון הזה הממשלות האחרונות רוצות לבטל.

כמובן, אבל אני מעדיף לא לדעת מה עובר בראשם של האנשים בסביבה שלי ולתת להם קרדיט או ליהנות מהספק שאין גזענות פאשיסטית בליבם, מאשר להיות בידיעה ברורה שזה מה שחושבים רוב הזרים/מכרים בסיסיים שאני אפגוש בישראל ביומיום, וזה עוד לפני הידיעה שבישראל מסתובבים בינינו אלפי רוצחים שלעולם לא ישלמו על המעשים שלהם.

בסקר של ה-CNN מסוף 2018 שנערך בשבע מדינות באירופה (בריטניה, צרפת, גרמניה, אוסטריה, הונגריה, פולין ושבדיה):
10 אחוזים הודו שהם מחזיקים בדעות שליליות כלפי יהודים.
16 אחוזים אמרו שיש להם דעה שלילית על חברי קהילת הלהט"ב, או על בני אדם בכלל.
36 אחוזים אמרו שהם לא אוהבים מהגרים.
37 אחוזים הודו שהם לא אוהבים מוסלמים.
ו-39 אחוזים הודו שהם מחזיקים בדעות שליליות על צוענים.

לאור התחזקות מפלגות הימין הקיצוני בשנים האחרונות אני מעריך שאם יערכו שם כיום את אותו הסקר, המספרים יהיו גבוהים יותר.

לא בטוח שנמצא הרבה מקומות ברחבי העולם עם אנשים שלא שונאים אף אדם בגלל הרקע/מוצא/דת/נטייה מינית שלו.

נו, ברור.
כמה אתה חושב היה יוצא לגבי דעות שליליות על ערבים בישראל?
כמו כן, ויותר חשוב, לא בטוח שנמצא הרבה, או אפילו מקום אחד, עם יחס גדול יותר של רוצחי חפים מפשע כמו בישראל. וזה אפילו אם אני מפרגן לטייסים וטנקיסטים בהריגות ולא ברציחות ומשאיר ברשימה רק את אלה שראו בבירור בנאדם לא מסוכן ובחרו לירות בו כי אפשר וכי אין ערבים חפים מפשע וכו' וכיו"ב.

לפני ה-7 באוקטובר הייתי מעריך שכ-50% מהישראלים מחזיקים בדעות שליליות כלפי ערבים. מאז הטבח – אולי 70-80%.
לפי סקרי ה-ADL, במדינות ערב הדעות השליליות על יהודים עומדת על מעל 90%, וברשות הפלסטינית כמעט 100%.
ההבדל הגדול הוא ששם זה כתוצאה מחינוך והסתה, כאן זה כתוצאה מטראומה. אם תשאל מה אחוז האהדה לדרוזים למשל, אני מניח שזה יהיה מעל 90%.

ולגבי "היחס הגבוה ביותר של רוצחי חפים מפשע" – בכל העולם? במדינות המערב? אני לא חושב שזה נכון לשים באותה משוואה חייל שנמצא בלב לחימה, עם שניות להחליט, מול אויב שמתחבא מאחורי ילדים, לבין רוצח שדורך נשק על תינוק בעגלה או שורף משפחה בבית. מה עוד שישראל היא מדינה שנמצאת בסכסוך מתמשך כבר 78 שנה, ובכל כמה שנים במלחמה. לצפות ממנה לתפקד כמו שווייץ או שבדיה זה פשוט לא הוגן.

לתחושתי ולמיטב הבנתי (וברור שאני מעורה יותר במה שנוגע לישראל מאשר בשאר העולם) - גם אם ננקה לחלוטין כל מה שהוא בתחום אפור, גם אם נלבין כל מקרה בו אפשר לתת לחייל ליהנות מהספק שהוא באמת הרגיש איום מיידי או עתידי, ונשאיר רק מקרים ברורים לחלוטין שגם אתה תסכים שלא היה צריך להתבצע בהם ירי, עדיין יחס הרוצחים, או אם תרצה לעדן את זה - ההורגים שלא לצורך, יהיה כנראה הגדול ביותר לפחות במערב.

הסיבות שאתה כותב כמובן מובנות לי, גדלתי פה, חייתי בתחושות שנאה לערבים עד גיל 20~. עם כמה שאני מזדעזע מאמירות/דיעות של אנשים בסביבה הקרובה שלי, אני מבין מאיפה זה מגיע, אני מניח שזה לא היה קיים אם הם לא היו חיים בתוך סכסוך ותחושות פחד כל או רוב חייהם. זאת גם הסיבה שלא אוקיע ולא אנתק קשרים עם משפחה/חברים כל עוד הם לא מגיעים אל הרף של "להשמיד את כולם" ו/או לשמוח על מות חפים מפשע/ילדים, גם אם ברור לי שבליבם הם לא מצטערים על זה, או אפילו חושבים ש-"טוב שמחזירים להם".
אבל יש להבין ויש להסכים לחיות באווירה כזאת, כשרבים בסביבתך צוהלים ברחבי האינטרנט על מות ילדה ואחכ יושבים לידך בפאב או מגישים לך את הבירה, או זה שרבים מהאנשים שתתקשר איתם בחיי היומיום בישראל היו מעורבים בצורה כזו או אחרת לכל הפחות בדיכוי ומשטור פלסטינים, או כאמור בהריגתם/רציחתם של חפים מפשע. וזה כמובן היה נכון גם לפני המלחמה שפרצה בעקבות השביעי באוקטובר. כאמור גדלתי פה וחייתי פה ורוב חבריי ומכריי התגאו בכל הזדמנות בהתעללות "המשעשעת" לדעתם שהם העבירו אנשים במחסומים.
כאמור, סיבות להתנהגותם אני יכול למצוא ואני יכול שלא לשנוא אותם בשל אותן סיבות, מוצדקות בעיניי או שלא. אבל לחיות לצד אנשים כאלה? לחיות באווירה כזאת? לא רואה סיבה ואני חושב שכל מי שיכול לקחת את עצמו למקום אחר ולמנוע מעצמו את הסביבה הרעילה הזאת ואת ההשחתה הנפשית שהוא בהכרח עובר חייב לעשות את זה.

מבין את התחושות שאתה מתאר, ואם היו לי ילדים הייתי כמוך מעדיף לגדל אותם במקום נעים ובטוח יותר (כנראה גם בחו"ל).

לגבי החברה הישראלית – ברור שיש פה הקצנה בדעות, בעיקר בתקופות של טרור ומלחמה, אבל להניח שרוב הסביבה "צוהלת" על מות ילדים זה לא רק הכללה אלא גם חוסר צדק כלפי הרבה מאוד אנשים שחיים פה, כואבים, מתנגדים, ושואפים למציאות אחרת – גם אם הם לא צועקים את זה ברשתות החברתיות.
לפחות בסביבה הקרובה שלי לא נתקלתי באדם אחד ששמח על הרג של חפים מפשע, ואני מכיר גם כאלו שהצביעו לעוצמה יהודית.

פעם שניה בדיון הזה שאתה מכניס לי מילים לפה.
לא כתבתי רוב הסביבה צוהלת, כתבתי רבים בסביבה צוהלים.
ואולי הם לא הרוב, ועדיין, כשנסעתי במוניות בארץ נאלצתי לשמוע לא פעם את דעתו של הנהג על ערבים/סמולנים, וכשישבתי במסעדות או פאבים בארץ נאלצתי לא פעם לשמוע דברים כאלה, וכשאני רואה כדורגל מהארץ אני שומע אלפי אוהדי מכבי תא שרים "לזיין ת'ערבים" או אוהדי בית"ר שאין צורך להכביר במילים, וזה לפני שאני נכנס לגזענות מובנית בארץ.
סתם לצורך הדוגמא, חברת הייטק גדולה ומבוססת מאוד שעבדתי בה, על מאות עובדיה, לעולם לא תיקח ערבי, גם לא נוצרי, ויצא לי לשמוע את זה מבעלי החברה. כלפי חוץ לעולם לא היית מנחש שהאשכנזי "מלח הארץ" הזה היה אומר דבר כזה.
אני עזבתי את הארץ ממש לא מזמן, חודשים ספורים למען האמת. אני מספיק מודע למה שקורה. האנשים האלה הם חלק גדול בחברה הישראלית, אם אלה הגזענים השקטים שלעולם לא יסכימו לגור ליד ערבי או להעסיק אחד, או הבוטים יותר שלא יתביישו לדבר בקולי קולות במסעדה על דעתם על מה צריך לעשות ביו"ש אחרי שיסיימו בעזה. גם אם הם לא הרוב, הם גם רחוקים מלהיות מיעוט שולי, הם עמוק במיינסטרים והם חולשים על חלק גדול מהחברה.

אתה מסכים ששימוש צבאי בבתי חולים (לא כבית חולים צבאי לפצועים אני מתכוון) הפך לקומון פראקטיס בעזה? גם לפני המלחמה וגם במהלכה?
מהם התנאים שבהם מותר לתקוף בית חולים לדעתך? אם בכלל יש כאלה.

_________________
אנחנו מגש היהודים שעליו לך ניתנה מדינת הכסף.
...הכרזה זו, במושב מועצת המדינה הזמנית (מגילת העצמאות)

ומלבד זאת אני סבור שיש להחריב את קרתגו ולבטל את חץ הפוזשן.