|
"למה ירית?" נשמעו החיילים אומרים לחברם שרגע קודם לכן ירה ארבעה כדורים, מבעד לאפלולית החדר, אל עבר פלג גופו העליון של צעיר בן 20 שספק אם בכלל הספיק להתעורר משנתו, או להתיישב במיטתו. "למה הוא ירה?", שואל עכשיו אביו של המת שישן בחדר השני והתעורר בבעתה לשמע קולות הפריצה לבית והירי בבנו מיד אחריה. החיילים לא נתנו לאבא להתקרב, אבל הוא הספיק לראות את בנו שוכב על גבו והדם זב מכתפו ומחזהו. למה ירה החייל באדם חף מפשע במיטתו? שאלנו השבוע גם את דובר צה"ל. בצבא הסתפקו בתגובה: "האירוע מתוחקר". ירי בצעיר במיטתו ו"האירוע מתוחקר". על תוצאות התחקיר הזה לא נשמע מן הסתם בעתיד הקרוב, אם בכלל. אבל בלילה שבין יום שלישי ליום רביעי בשבוע שעבר חייל קיפח את חייו של צעיר בן גילו ללא כל סיבה. ככה, סתם, כאילו כלום.
דלת המתכת בכניסה לבית נפרצה בכוח בידי החיילים ועכשיו היא מנופצת. למה בכלל פלשו אל הבית הזה והעירו את כל יושביו באישון ליל? איש מבני המשפחה המורחבת שמתגוררת בשתי הקומות לא היה מבוקש; קורבנם של החיילים, ג'אסם א־סידא, בן 20, מעולם לא נעצר. גם הכפר ידוע ככפר שלו שרבים מתושביו, כולל הצעיר המת, עובדים בהתנחלויות, מה שלא הפריע למתנחלים לפרוע בכפר באוגוסט בשנה שעברה, פוגרום שבו נהרג אחד מתושבי הכפר.
אנחנו נמצאים בכפר ג'ית בנפת קלקיליה, מזרחית להתנחלות קדומים. הבית הוא בית דלות: ארבע משפחות בשתי קומות, חצר זעירה עם כביסה ועצים להסקה, והצפיפות ניכרת. בקומת הקרקע התגורר ג'אסם יחד עם הוריו בדירה בת שני חדרים קטנים. בדירה הצמודה מתגורר אחיו, אשתו וילדיו. בקומה מעל עוד שני אחים ומשפחותיהם. מיטתו של ג'אסם, מיטת יחיד שניצבת מתחת לוויטרינה עם פורצלנים זולים, ספוגה בדם. השמיכה הצבעונית, הסדין, הכרית, הציפיות והמזרן; כתמי דם שיבש במקום שבו שכב פלג גופו העליון.
איברהים א־סידא הוא האב השכול, שישן בחדר הקטן השני ושמע את היריות בבנו מטווח אפס כמעט. הוא בן 63, פועל בעבודות מזדמנות, איש קטן קומה, מזוקן ונטול חלק משיניו, אב לשישה ילדים שנשוי לחיפה, בת 60. ג'אסם היה בנם הצעיר. באותו לילה נורא, חיפה לא ישנה בבית אלא בבית בן אחר שלה במקום אחר בכפר, ומראות הזוועה וקולותיה נחסכו ממנה.
ג'אסם למד עד כיתה ז', ואז החל לעבוד כדי לעזור בפרנסת הבית. עד לפני חודשיים עבד בנגריה באזור התעשייה בראון, שליד התנחלות קדומים. הנגרייה נסגרה וג'אסם עבר לעבוד בכפרי הסביבה. ביום שלישי בשבוע שעבר יצא לעבודה בכפר לאקף, לא הרחק מג'ית וחזר לפנות ערב לביתו. עד 23:30 ישב עם בני משפחתו בחצר ואז הלך לישון במיטתו. אביו הלך לישון בחדר הצמוד.
ב–1:45 בלילה התעורר האב לשמע קולות של ניפוץ דלת הכניסה. הוא מיהר לשלוח ידו אינסטינקטיבית כמעט לעבר תעודת הזהות שלו ששמורה אצלו תמיד בלילות מתחת למזרנו, על כל מקרה שלא יקרה; חייהם של הפלסטינים בשטחים לא יכולים להתקיים ללא תעודת הזהות הישראלית של כובשיהם בכל רגע נתון. שני חיילים נכנסו לחדרו של האב. הוא אומר שהיה המום לראות אותם. הרף עין אחר כך שמע יריות מהחדר השני. הכל קטן ודחוס בבית הזה, המרחק הקצר מחדר הבן לחדר האב והמרחק הקצר מדלת הכניסה לחדרו של הבן ועד למיטתו, שהפכת למיטת מותו. ביום מותו הוא היה בן 20 ושבוע.
"הרגתם את בני", זעק אז האבא לעבר החיילים, מבלי שידע עדיין סופית אם בנו מת. החיילים עמדו בינו לבין החדר של בנו ולא אמרו לו דבר. הם רק מנעו ממנו להיכנס לשם. מבעד לחיילים רק ראה את בנו שוכב על גבו במיטה ומדמם. האבא המשיך לזעוק והחיילים הורו לו לעבור לדירה הצמודה, שם גר בנו איהאב, בן 38, עם משפחתו ובה ארבעה ילדים.
כשהאב חלף ליד החיילים הוא הספיק לשמוע אותם קוראים "משוגע, משוגע" לעבר חברם. בנו האחר, דרוויש, בן 37 שמתגורר עם משפחתו בקומה השנייה, סיפר לנו ששמע את החיילים אומרים: "למה ירית? מה אתה משוגע? למה ככה?". אחד החיילים שאל את היורה: "של מי הגופה?", והחייל אמר שאינו יודע. "אתה יורה במישהו שאתה לא יודע מיהו?" שאל החייל. החייל היורה נלקח לדברי דרוויש בידי חבריו אל הג'יפ, עוד לפני שהם פינו את גופת קורבנם. דרוויש צעק לשכנים להזעיק אמבולנס, אבל זה לא הורשה להתקרב לבית. החיילים פלשו באותו לילה לשלוש מארבע הדירות בבית וערכו בהן חיפושים. הם לא מצאו דבר ולא עצרו איש. החיפושים הליליים הללו והפלישות האלימות ומזרות האימים הם בדרך כלל לא יותר מאמצעי לתרגול הכוחות והטלת אימה על התושבים.
האבא המשיך להתחנן לראות את בנו עד שגופתו נלקחה בידי החיילים. אף אחד לא אמר לו שהוא מת, אבל האב אומר לנו שידע מיד. הוא ביקש ללכת לשירותים והם הורו לו להשתין בחצר. דירתו הפכה לזירת החיילים. כעבור רבע שעה הסתלקו עם קורבנם. ב–3:30 לפנות בוקר מסר הצבא למת"ק הפלסטיני על הריגתו של ג'אסם א־סידא וביקש שישלחו אמבולנס לקחת את גופתו. בדו"ח הרפואי שנכתב בידי ד"ר אברהים דאוד מבית החולים על שם דרוויש נזאל בקלקיליה, אליו הובאה הגופה, נאמר שג'אסם הובא מת לבית החולים. הרופאים אבחנו שלושה חורי כניסה ושני חורי יציאה, כולם בפלג גופו העליון, בחזה ובבטן. לא היה לו כל סיכוי עם ירי שכזה מטווח קצר. הכדור הרביעי גרם לרסיסים בקיר שפגעו בראשו. הרופא גם אבחן שברים בזרועו השמאלית.
חלפה עוד כשעה עד שהצבא עזב את הכפר והתושבים יכלו לצאת מבתיהם. בני המשפחה מיהרו לבית החולים בקלקיליה לצפות בגופת בנם שנחה כבר במקרר בית החולים. תמונתו, צעיר נאה, מתנוססת עכשיו לאורך קירות ביתם.
עבד אל כרים סעדי, תחקירן "בצלם", הגיע לבית עם אור ראשון מכפרו המרוחק עטיל שבנפת טולכרם. סעדי מספר שראה דם מרוח על הקיר שליד המיטה ועל המיטה והמצעים. על פי הבדיקה שלו של כתמי הדם בזירה, אין לסעדי ספק שג'אסם נורה כשהוא שוכב במיטתו. העובדה שאיש מבני הבית לא שמעו את קולו של ג'אסם מעלה את החשד שאולי כלל לא התעורר והוא הוצא להורג בשנתו.
ביום רביעי בצהריים קברו את ג'אסם בבית העלמין של הכפר.
|